IRST

חרטום של מיג-29 שעליו מותקן חיישן IRST

Infra-Red Search and Track (בראשי תיבות: IRST; בתרגום חופשי מאנגלית: מערכת תת-אדום לחיפוש ומעקב) היא מערכת לגילוי ומעקב אחר עצמים הפולטים קרינת תת-אדום כגון מטוסי סילון ומסוקים.

בסיס המערכת

מערכות לגילוי קרינה הן סבילות, כלומר - אינן פולטות קרינה. בניגוד למערכות פעילות, כמו מכ"ם, המשדרות קרינה לצורך גילוי עצמים, מערכת ה-IRST משתמשת בחיישנים לגילוי קרינה תת-אדומה שנפלטת מגופים חמים. עקב כך ניתן לגלות מערכות פעילות כמו מכ"ם בקולט אזהרות מכ"ם, אך מערכות סבילות אינן ניתנות לגילוי.

מאחר שהאטמוספירה בולעת חלק מהקרינה התת-אדומה, וכיוון שתנאי מזג אוויר גרועים יכולים להפחית מהאור התת-אדום גם כן, הטווח היעיל של מערכות גילוי קרינת תת-אדומה, בהשוואה למכ"ם, הוא מוגבל. מאידך, בטווחים קצרים מערכות אלו יעילות יותר ממכ"ם עקב אורך גל קצר יותר, והן בעלות רזולוציה גבוהה יותר.

בדומה לראשי ביות תת-אדום, IRST יזהה ביעילות יותר מטרה שצינור הפליטה של מנועיה מופנה כלפיה מאשר כאשר הם מופנים לצד הנגדי. משמעות הדבר היא שמטוסי סילון רבים יתגלו בטווחים ארוכים יותר אם הם מתרחקים מהמטוס עם ה-IRST מאשר כאשר הם טסים לעברו. כיום מרבית מערכות ה-IRST רגישות דיין כדי לגלות חום של מטוס סילון גם מהחזית, בעזרת גילוי הקרינה שנוצרת כתוצאה מחיכוך גוף המטוס באוויר, שמחמם את שלדת המטוס.

ה-IRST יכול לספק רק את כיוון המטרה ביחס למטוס ולכן כוללות מערכות IRST בדרך-כלל מגלה טווח מבוסס לייזר, על-מנת לסייע לטייס בביצוע ירי תותח או שיגור טילים באופן יעיל (טכנית, ניתן להעריך את הטווח על-פי חתימת התת-אדום של המטרה או גורמים אחרים).

היסטוריית שימוש

השימוש הראשון ב-IRST היה כנראה במטוסי הקרב האמריקניים F-101 וודו ו-F-102 דלתא דאגר. היו אלו מערכות פשוטות שכללו חיישן תת-אדום עם צמצם אופקי מסתובב מלפניו. כאשר זוהתה קרינה תת-אדומה הוצג חיווי ("בליפ") על תצוגה בתא הטייס, בדומה לתצוגת מכ"ם. ה-IRST נועד בעיקר לסייע למפעיל המכ"ם לסובב אותו לכיוון המשוער בו נמצאת המטרה, בתקופה שבה היה צריך "לנעול" את המכ"ם ידנית על המטרות. תועלת המערכת הייתה מוגבלת, ועם כניסתם לשימוש של מערכות מכ"ם מתקדמות יותר הופסק השימוש באמצעי זה.

מערכות IRST מתקדמות הופיעו במטוסים מודרניים החל משנות השמונים, עם כניסתם לשימוש של חיישני תת-אדום דו-ממדיים, שיכלו לזהות את מקור הקרינה בזוויות אופקיות ואנכיות. רגישות החיישנים שופרה משמעותית אף היא, וכך הושגה רזולוציה גבוהה בהרבה וטווח גדול יותר. מערכות ה-IRST הידועות ביותר כיום הן אלו של מטוסים רוסיים, כגון הסוחוי 27 והמיג 29. מטוסים אלו נושאים את מערכות ה-IRST לשימוש במקום מערכות המכ"ם שלהם כשהמצב מצדיק זאת, למשל כאשר הם מקבלים נתוני מטרה ממטוס אחר, או כאשר הם נמצאים תחת שליטה של מטוסי בקרה אווירית או בקרת יירוט קרקעית, שבה מכ"ם חיצוני משמש להכוונתם לעבר מטרה וה-IRST משמש לגלות את המטרה ולעקוב אחריה כשהיא נכנסת לטווח הנדרש. עם טילים מונחי תת-אדום או טילי שגר ושכח, המטוס יכול לירות על המטרות מבלי להדליק את המכ"ם בכלל. לחלופין, הוא יכול להפעיל את המכ"ם ולנעול בסמיכות לשיגור; או לסגור לטווח שימוש בתותח ולתקוף באמצעותו. בין אם הוא משתמש במכ"ם ובין אם לאו, מערכת ה-IRST עדיין מאפשרת להם לבצע התקפת פתע.

ניתן לשעבד למערכת IRST גם כוונת אופטית מגדילה רגילה, על-מנת לסייע למטוס המצויד ב-IRST לגלות את המטרה בטווח רחוק. מטוסי ה-F-14 טומקט של צי ארצות הברית השתמשו במערכת מעין זאת, על מנת לעמוד בדרישות הצי לזיהוי חזותי לפני פתיחה באש. בניגוד למערכות ראיית לילה (FLIR) רגילות, מערכת IRST מחפשת למעשה סביב המטוס בדומה לדרך בה מכ"ם הזז מכנית (או אפילו אלקטרונית) עובד. כאשר מתגלה מטרה פוטנציאלית אחת או יותר תדווח המערכת לטייס ותציג את מיקומה של כל מטרה ביחס למטוס על-גבי צג, בדומה למכ"ם. שוב בדומה לאופן פעולתו של מכ"ם, הטייס יכול להנחות את ה-IRST לעקוב אחר מטרה אחת כרצונו, ברגע שהיא זוהתה, או לסרוק בכיוון מסוים אם יש סיבה לחשוב שישנה שם מטרה.

ראו גם

• נשק מונחה

קישורים חיצוניים

• ניצן סדן, כך יכולים מטוסי איראן לראות את החמקנים של ישראל, באתר כלכליסט, 9 ביולי 2022

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34728226IRST