Human Rights Watch

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף HRW)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגו משמר זכויות האדם

משמר זכויות האדם (מאנגלית: Human Rights Watch) הוא ארגון בינלאומי עצמאי למחקר, לקידום והגנה על זכויות האדם בעולם. הארגון, שהוקם בשנת 1978, נחשב כיום לאחד הגדולים והחשובים שבארגוני זכויות האדם הבינלאומיים, והארגון הגדול ביותר לזכויות אדם שבסיסו בארצות הברית. הארגון שם לו למטרה לחשוף הפרות זכויות אדם ברחבי העולם, ובדרך זו להעניק כוח למדוכאים ולחייב את המדכאים לתת דין וחשבון על מעשיהם.

המטה המרכזי של הארגון שוכן בניו יורק ויש לו סניפים באמסטרדם, בביירות, בברלין, בבריסל, בשיקגו, בז'נבה, ביוהנסבורג, בלונדון, בלוס אנג'לס, במוסקבה, בניירובי, בפריז, בסן פרנסיסקו, בטוקיו, בטורונטו ובוושינגטון[1].

היסטוריה

הקמה

הארגון נוסד ב-1978 בארצות הברית כדי לעקוב אחרי הפרות זכויות האדם בברית המועצות ובשאר מדינות מזרח אירופה. הוא החל את דרכו תחת השם Helsinki Watch במטרה לפקח על יישום הבנות הסכמי הלסינקי במדינות הגוש המזרחי בנושא זכויות האדם. שיטת הארגון הייתה - ועודנה - לחשוף את הפרות זכויות האדם ולהוקיע את האחראים להן באופן פומבי. ההתמקדות הציבורית והתקשורתית בהפרות זכויות האדם בברית המועצות ובמזרח אירופה תרמה משמעותית לשינויים הדרמטיים שהתרחשו באזור בשנות השמונים.[2] בין מייסדי הארגון היו יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית אנטולי שרנסקי [דרוש מקור: שרנסקי היה בכלא בסוף שנות ה-70 והשתחרר ב-1986], רוברט ברנשטיין וג'רי לייבר.

שנות השמונים

בשנת 1981, בעוד מלחמות אזרחים עקובות מדם התפשטו ברחבי מרכז אמריקה, הוקם ארגון 'Americas Watch', שבעזרת מחקר שטח נרחב חשף עבירות זכויות אדם שבוצעו על ידי כוחות ממשלתיים במרכז אמריקה ויישם את עקרונות המשפט ההומניטרי הבינלאומי על מנת לחקור ולהציג עבירות זכויות אדם ביד קבוצות המורדים. 'Americas Watch' קם במטרה להוכיח כי עקרונות זכויות האדם הם אוניברסליים וכי יש להחילם על כל הממשלות, ללא קשר לרגישות פוליטית.

בשנות השמונים קמו הארגונים 'Asia Watch' (בשנת 1985), 'Africa Watch' (בשנת 1988), ו-'Middle East Watch' (בשנת 1989). אלו נוספו למה שהיה ידוע בזמנו בתור 'The Watch Committees', וכל ועדות המשמר חברו בשנת 1988 ליצור את Human Rights Watch.

שנות התשעים

אתגרים שונים בשנות התשעים הובילו לשינויים וחידושים חשובים ב"משמר זכויות האדם". לדוגמה, בדיווחו על מלחמת המפרץ ב-1991 התייחס הארגון לראשונה להפרות חוקי המלחמה בעת מערכות הפצצה. בנוסף, הוסיף הארגון שלוחות הסברה לאו"ם ולגופים אזוריים כמו האיחוד האירופי. רצח העם ברואנדה והטיהור האתני בבלקן הובילו לצורך מוחשי בדיווח מהשטח בזמן אמת ובמחקר עומק של מקרי בוחן עבור תביעות בינלאומיות, שהפכו לאפשריות בפעם הראשונה בשנות התשעים. "משמר זכויות האדם" תמך, וגם ביקר, את בתי המשפט הבינלאומיים ביוגוסלביה ורואנדה, לחץ לתביעה של מנהיגים אכזריים כגון אוגוסטו פינושה מצ'ילה, והשתתף בכתיבת אמנת רומא שיצרה את בית הדין הפלילי הבינלאומי הפועל בהאג.

באותו זמן, הרחיב הארגון את פעילותיו והחל להתמקד יותר בזכויות נשים, ילדים, פליטים ועובדים זרים, תוך הכנסת נקודת מבט של זכויות אדם לתחומים כגון אלימות במשפחה, סחר בבני אדם, אונס כפשע מלחמה, ושימוש צבאי בילדים. הארגון מצא דרכים להיכנס לחברות סגורות כמו קוריאה הצפונית וערב הסעודית, והתמקד בדברים שבעבר נתקלו בהתעלמות, בנוסף, החל הארגון לחקור את תפקיד העולם העסקי בזכויות אדם, במיוחד במסחר נשק בינלאומי, ופרסם מחקרים פורצי דרך אודות הפרות זכויות בתעשיות הנפט, הזהב והבשר.

ב-1997 קיבל "משמר זכויות האדם" פרס נובל לשלום עקב חלקו המרכזי כאחד ממקימי המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים. ב-2008 מילא הארגון תפקיד חשוב ביצירת האמנה נגד שימוש בפצצות מצרר.

כיום

שנות האלפיים הביאו עמן אתגרים חדשים. פיגועי 11 בספטמבר 2001 יצרו צורך למצוא דרכים חדשות להפעיל לחץ על קבוצות טרור ותומכיהם, ולעקוב אחר חקיקה נגד טרוריסטים. בנוסף, התפשטות מחלת האיידס הובילה ליצירת מחלקה המוקדשת לבריאות וזכויות אדם.

הדו"חות האחרונים של הארגון כוללים התייחסות לזכויות פליטים ביוון,[3] היעלמויות של עצירים בסין,[4] הפרות זכויות אדם בסודאן,[5] ליקויים חמורים במערכת הבריאות בהודו,[6] מערכת המשפט ברוסיה והתייחסותה למקרים בצ'צ'ניה,[7], הפליה נגד אזרחים שיעים בערב הסעודית[8] רצח ועינויים בעיראק,[9] הרג של פלסטינים שהחזיקו דגלים לבנים בזמן מבצע עופרת יצוקה,[10] עונש גופני של תלמידים עם נכויות בארצות הברית,[11] ועוד רבים.[12]

פעילות

הארגון מפרסם דו"חות תקופתיים על הפרות זכויות במספר רב של שפות במעל 80 מדינות ברחבי העולם, לרבות לעיתים גם בשפה העברית. עובדי הארגון הם עורכי דין, עיתונאים, אנשי אקדמיה ומומחים למדינות שונות, בני לאומים שונים ובעלי רקעים מגוונים. לעיתים קרובות הארגון משתף פעולה עם ארגונים לזכויות אדם במדינות אחרות על מנת לקדם מטרות משותפות.

אנשי הארגון עורכים חקירות לבירור העובדות בנוגע לפגיעות בזכויות האדם בכל רחבי העולם. מדי שנה מפרסם Human Rights Watch את ממצאי החקירות הללו בעשרות ספרים ודוחות, ומביא לסיקור נרחב בתקשורת המקומית והבינלאומית. הפרסום מסייע לבייש ממשלות המפרות את זכויות האדם בפני אזרחיהן ובפני העולם. אנשי Human Rights Watch נפגשים לאחר הפרסום עם נציגי ממשלות – באומות המאוחדות, באיחוד האירופי, בוושינגטון ובבירות ברחבי העולם – על מנת לשדלם לערוך שינויים במדיניות ובהתנהלות בפועל. במצבים קיצוניים, Human Rights Watch דוחף להסרת התמיכה הצבאית והכלכלית בממשלות המפרות את זכויות תושביהן באורח מחפיר. ברגעי משבר Human Rights Watch מספק מידע עדכני בנוגע לעימותים בשעת התרחשותם. דיווחים שנמסרו על ידי פליטים, ואשר נאספו, הוצלבו ואומתו זה מול זה על ידי חוקרי הארגון, תרמו לעיצוב תגובתה של הקהילה הבינלאומית למלחמות שהתנהלו בקוסובו ובצ'צ'ניה.

Human Rights Watch מאמין כי הסטנדרטים הבינלאומיים של זכויות האדם חלים על כל בני האדם באורח שווה, וכי באמצעות פיקוח עיקש ומחאה המושמעת בעתה ניתן למנוע את הישנות הטרגדיות של המאה העשרים. הארגון מחויב לעקרונות ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם משנת 1948.

מושב הנהלת הארגון הוא בניו יורק, ולארגון משרדים גם בברלין, בבריסל, בשיקגו, בז'נבה, ביוהנסבורג, בלונדון, בלוס אנג'לס, במוסקבה, בפריז, בסן פרנסיסקו, בטוקיו, בטורונטו ובוושינגטון. במקרים רבים מקים הארגון משרדים זמניים באזורים שבהם מתנהלות חקירות מאומצות, וחוקרי הארגון מרבים לבקר במדינות אותן הם סוקרים, אלא אם כן נמנע הדבר משיקולי ביטחון.

כל גוף שהוא צד לעימות, יהא אשר יהא, עשוי למצוא עצמו מושא לפעילותו של Human Rights Watch. במסגרת עבודתו חשף הארגון הפרות שביצעו ממשלות ומורדים; שבט ההוטו ושבט הטוטסי; סרבים, קרואטים, מוסלמים בבוסניה ואלבנים מקוסובו; ישראלים ופלסטינים; נוצרים ומוסלמים באיי אינדונזיה ובמדבריות סודאן, ועוד רבים. הארגון מרבה לקרוא לארצות הברית לתמוך בזכויות האדם במדיניות החוץ שלה – אך גם מדווח על הפרות של זכויות אדם בתוך ארצות הברית, בין היתר בכל הנוגע לתנאי כליאה, לאלימות משטרתית, למעצר של מהגרים ולעונש המוות.

כל שנה מגיש "משמר זכויות האדם" את "פרס מגיני זכויות האדם" לפעילי זכויות אדם ברחבי העולם לכבוד אלו המוכיחים יכולות הנהגה ואומץ בהגנתם על זכויות אדם.

הנושאים העיקריים בהם עוסק הארגון, על פי מצעו הם:

ב"משמר זכויות האדם" מועסקים למעלה מ-270 עובדים. ראש הארגון, קנת רות, עומד בראשו מאז 1993. רות בוגר אוניברסיטת ייל ואוניברסיטת בראון. אביו ברח מפני הנאצים ב-1938, דבר שעורר את עניינו של רות בזכויות אדם.

תקציב

"משמר זכויות האדם" מתגאה בהיעדר משוא פנים ובדיווחים מדויקים, ועל מנת לשמור על עצמאותו, מסרב לקבל תמיכה כספית מאף ממשלה ומאף סוכנות הממומנת בכסף ממשלתי. הארגון נתמך אך ורק על ידי תרומות מקרנות פרטיות ומאנשים פרטיים. בשנת 2008 גייס הארגון קרוב ל-44 מיליון דולר[13]. ב-2008 קיבל הארגון 75% מתמיכתו מגורמים בצפון אמריקה, 25% מגורמים במערב אירופה, ופחות מאחוז מתורמים במקומות אחרים בעולם.

ביקורת ביחס לעמדת הארגון למדינת ישראל

כנגד "משמר זכויות האדם" נמתחה ביקורת על הטיה אנטי-ישראלית בדיווחיו, והוא אף הואשם בידי פרופסור ג'רלד מ. שטיינברג, נשיא העמותה לאחריות ארגונים לא ממשלתיים ב"ניצול רטוריקת זכויות האדם כדי לבצע דה-לגיטימציה לישראל".[14]

באוגוסט 2009 חשף העיתונאי בן-דרור ימיני שאחד מחברי הארגון, ג'ו סטורק, שחיבר חלק מדוחו"ת הארגון אודות ישראל, הוא פעיל שמאל רדיקלי אנטי-ישראלי שאף הביע תמיכה בעבר בטבח הספורטאים במינכן ובחיסול מדינת ישראל.[15] בתגובה, פרסם סטורק מאמר בו אמר: "הציטוטים שהוא (ימיני) מייחס לי הם מלפני שלושים שנה. את רובם אינני מזהה, והם מנוגדים לדעות שאני מביע כבר עשורים. למשל, ציטוט סלקטיבי מתוך מאמר בלתי חתום מלפני 37 שנים, כאשר הייתי אחד משבעה מתנדבים שעמדו מאחורי הפרסום. כל עבודתי מאז מראה שמעולם לא תמכתי בהתקפה מעין זו. קרוב לארבעים שנה אני מתעד, כותב ומדבר נגד עוולות של ממשלות וארגונים לא מדינתיים חמושים במזרח התיכון... הקדשתי את חיי הבוגרים להגנת זכויות אדם לכל ולמאבק ברעיון שמותר לתקוף אזרחים מסיבות פוליטיות."[16]

בספטמבר 2009 יצא מייסד הארגון רוברט ברנשטיין במאמר ביקורת ב"ניו יורק טיימס" ביחס למדיניותו של הארגון כלפי ישראל. ברנשטיין, שניהל את הארגון עד לשנת 1998, טען כי הארגון מתמקד יתר על המידה בישראל, הוא הוסיף כי הארגון איבד את ההתבוננות הביקורתית שלו להבדיל בין משטר דמוקרטי פתוח שיש בו תקשורת חופשית, לבין משטרים טוטליטריים סגורים, וכן את ההבחנה בין תוקף למגן.[17] הארגון דחה את הביקורת וציין כי ברנשטיין עצמו הציג בדירקטוריון הארגון את עמדתו שעל הארגון לעסוק אך ורק בהפרות זכויות אדם על ידי מדינות שאינן דמוקרטיות, אך עמדתו נדחתה. נקבע במפורש כי גם דמוקרטיות (כמו ארצות הברית וישראל) מבצעות הפרות חמורות של דיני המלחמה, והארגון לא ימנע מלעסוק בהפרות אלה.[18] קנת רות, ראש הארגון הגיב לטענות ברנשטיין על גבי עיתון הארץ.[19]

ב-20 באפריל 2010, פרסם מגזין The New Republic כתבה בנוגע ל-HRW, ובאופן שבו HRW "מקדיש תשומת לב לא מידתית לעבירות שמבצעת ישראל."[20]

בפברואר 2011 צירף HRW את שהואן ג'ברין, טרוריסט פלסטיני, לוועדה המייעצת למזרת התיכון של הארגון. ג'ברין, שכונה "דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד" על ידי בית המשפט העליון של ישראל עקב פעילותו הכפולה כטרוריסט בארגון החזית העממית לשחרור פלסטין ובארגון זכויות האדם הפלסטיני אל-חאק, נחשב לדמות מעוררת מחלוקת. החלטה זו בוקרה על ידי רוברט ברנשטיין, מייסד הארגון, ארגון הלסינקי וואטץ' וכן פרופסור ג'רלד שטיינברג, מייסד ונשיא NGO Monitor.[21]

בפברואר 2017 סירבה רשות האוכלוסין וההגירה להעניק אשרת עבודה לפעיל של "משמר זכויות האדם", בטענה שהארגון פועל בשירות התעמולה הפלסטינית.[22]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Human Rights Watch בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Frequently Asked Questions". Human Rights Watch. 2008-09-24. נבדק ב-2017-01-10.
  2. ^ Princeton University Press, Daniel C. Thomas ,The Helsinki Effect: International Norms, Human Rights, and the Demise of Communism, 2001
  3. ^ משמר זכויות האדם, אין פליטים, 1.11.2009
  4. ^ משמר זכויות האדם, אנחנו פוחדים אפילו לחפש אותם, 20.10.2009
  5. ^ משמר זכויות האדם, הדרך קדימה, 6.10.2009
  6. ^ משמר זכויות האדם, דין וחשבון בבריאות האם בהודו, 7.10.2009
  7. ^ משמר זכויות האדם, מי יאמר לי מה קרה לבני?, 27.9.2009
  8. ^ משמר זכויות האדם, אין כבוד, 3.9.2009
  9. ^ משמר זכויות האדם, הם רוצים להשמיד אותנו, 17.8.2009
  10. ^ משמר זכויות האדם, נהרגו עם דגל לבן, 13.8.2009
  11. ^ משמר זכויות האדם, חינוך משובש, 10.8.2009
  12. ^ כל דו"חות הארגון
  13. ^ דוחות כספיים לשנה שהסתיימה ב-30 ביוני 2008, מאת Human Rights Watch
  14. ^ NGO Monitor, HRW'S War: A Response to Kenneth Roth's Attack on the NGO Monitor in the Jerusalem Post, NGO Monitor, ‏04 אפריל 2004 (באנגלית)
  15. ^ בן-דרור ימיני, מחבר הדוח נגד ישראל תמך בטבח במינכן, באתר nrg‏, 16 באוגוסט 2009
  16. ^ בן דרור ימיני, בין טרור לזכויות אדם, בין חמאס לישראל, באתר nrg‏, 22 באוגוסט 2009
  17. ^ רוברט ברנשטיין, ניו יורק טיימס, מייסד Human Rights Watch תוקף את התמקדות הארגון בישראל: כלב השמירה של זכויות האדם הלך לאיבוד, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2009
  18. ^ ניו יורק טיימס, מכתבי תגובה למאמרו של ברנשטיין, 20.10.2009
  19. ^ קנת רות, על ישראל לציית לחוק, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2009
  20. ^ Minority Report: Human Rights Watch fights a civil war over Israel, Benjamin Birnbaum, The New Republic, April 27, 2010
  21. ^ Ron Friedman ו- Benjamin Weinthal,‏ HRW appoints alleged terrorist to Mideast Board, באתר עיתון הג'רוזלם פוסט, 18 בפברואר 2011
  22. ^ אתר למנויים בלבד אילן ליאור, המדינה נגד Human Rights Watch: זה גוף תעמולה, לא ניתן אשרות לעובדיו, באתר הארץ, 24 בפברואר 2017
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27522010Human Rights Watch

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=Human_Rights_Watch&oldid=2130334"