תנועת העצמאות הפארואזית
תנועת העצמאות הפארואזית (בפארואזית: Føroyska Tjóðskaparrørslan), היא תנועה פוליטית המבקשת את הקמת איי פארו כמדינה ריבונית מחוץ לדנמרק.[1][2][3] הסיבות לאוטונומיה מלאה כוללות את הפער הלשוני והתרבותי בין דנמרק לאיי פארו, כמו גם את חוסר הקרבה שלהן זה לזו. איי פארו נמצאים במרחק של כ-990 ק"מ מחופי דנמרק.
היסטוריה של ההכרה בריבונות איי פארו
גילוי האי
כידוע כי הנורדים התיישבו באיים בסביבות שנת 800, והביאו את השפה הנורדית העתיקה שהתפתחה לשפה הפארואזית המודרנית. לא חושבים שמתיישבים אלה הגיעו ישירות מסקנדינביה, אלא מקהילות נורדיות המקיפות את הים האירי, האיים הצפוניים והאיים המערביים של סקוטלנד, כולל איי שטלנד, ואורקני. שם מסורתי לאיים בשפה האירית, (Na Scigirí), פירושו (Skeggjar) ואולי זה מתייחס ל-(Eyja-Skeggjar) (זקני האי), כינוי שניתן לתושבי האי. על פי הסאגה על בני פארואה, המהגרים עזבו את נורווגיה שלא אישרו את המלוכה של האראלד הראשון, מלך נורווגיה. אנשים אלה התיישבו באיי פארו סביב סוף המאה ה-9.[4] לפיכך, נקבע באופן רשמי כי השפה והתרבות הנורדית של האיים נגזרות מהנורווגים הקדומים.[5] האיים היו רכושה של ממלכת נורווגיה (872–1397) משנת 1035 עד לשילובם בדנמרק.
בשליטה דנית
האיים נשלטו, עם הפרעות קצרות, על ידי ממשלת דנמרק מאז 1388, כל הזמן האיים היו חלק מנורווגיה עד 1814. אף על פי שמדינת דנמרק-נורווגיה חולקה לחלוטין על ידי הסכם קיל משנת 1814, איי פארו נותרו בידי דנמרק.[6] שורה של מדיניות מפלה הונהגה זמן קצר לאחר האמנה; הפרלמנט הפארוזי, (Løgting) בוטל בשנת 1816 יחד עם תפקיד ראש ממשלת איי פארו. המשרדים הנ"ל הוחלפו על ידי הרשות השופטת הדנית.[7] במקביל, השימוש בשפה הפארואזית הייתה בדרך כלל לא ברורה והשפה הדנית הוחדרה כשפה הרשמית של האזור. החוקה הדנית המחודשת של שנת 1849 העניקה לתושבי האי שני מושבים בפרלמנט הדני ריגסדגן.[8] בשנת 1852 ראתה את שיחזור הלוגטינג, אם כי רק כגוף מייעץ בן 18 חברות לרשויות הדניות.[9] שורשיו של הלהט הלאומני בסוף המאה ה-19, שהוקמו בתחילה כתנועה תרבותית ופוליטית שנאבקה על זכויות השימוש בשפה הפארוזית בבתי הספר, בכנסייה, בתקשורת ובבית המחוקקים. ההתחלה המיועדת היא ככל הנראה מפגש חג המולד של 1888, שהתקיימה ב-22 בדצמבר 1888 בטורסהאבן. פטרסון כתב שיר אשר אפרסו לקרוא בקול רם,[10] השורה הראשונה מתחילה: (Nú er tann stundin komin til handa), אשר מצוטט לעיתים קרובות בתמיכה בתנועה.[11] השיר עסק בשימור השפה הפארוזית ובטיפול בה; במהלך השנים היא צברה אחיזה תרבותית חזקה באיי פארו. לא הורשה להשתמש בשפה הפארוזית בבתי הספר הציבוריים של פארו כשפת הוראה עד 1938,[12] ובכנסייה (Fólkakirkjan) עד 1939.[13] סטונדטים צעירים שלמדו בדנמרק מילאו תפקיד בולט בתנועה הלאומנית. דגל הנס תוכנן בשנת 1919 על ידי סטודנטים פארוזים בקופנהגן. לפני השימוש של מרקיד, היו דגלים אחרים אשר חלק מהעם פארו הזדהה עמם, אחד היה דגל עם איל ואחד היה דגל עם שלצדף החוף.[14] דנמרק נכבשה על ידי גרמניה הנאצית כחלק ממלחמת העולם השנייה ב-9 באפריל 1940. בריטניה, שראתה באיי פארו ערך אסטרטגי, החלה בכיבוש צבאי של האיים כדי לסכל כיבוש גרמני נוסף של הטריטוריה הדנית. ולמעשה שמה את איי פארו תחת הממשל הבריטי עד לסיום המלחמה בשנת 1945.[15] תחת השלטון הבריטי הוכרה המרקיו כדגל הרשמי של תושבי האי פארו, כך שהרשויות יכלו להבחין אילו כלי שיט היו סירות דיג מאיי פארו ואילו עוינות.
איי פארו כאוטונומיה
איי פארו הוא אזור אוטונומי של ממלכת דנמרק,[16] בשותפות עם גרינלנד.[17] בתגובה לקריאות הגוברות לאוטונומיה, חוק שלטון הבית של איי פארו נחקק ב-23 במרץ 1948, וביסס את מעמדה של האחרונה כמדינה בעלת שליטה עצמית בתוך אחדות הממלכה. החוק גם אפשר להעביר את הרוב המכריע של ענייני הפנים לממשלת איי פארו, כאשר ממשלת דנמרק אחראית רק על הגנה צבאית, המשטרה, צדק, מטבע וענייני חוץ.[18] איי פארו אינם חלק מהאיחוד האירופי. לאיי פארו מפעילה גם נבחרת איי פארו בכדורגל והיא חברה מלאה בפיפ"א ואופ"א.
פתרונות פוליטיים
ארגונים
ארבע מפלגות פוליטיות מקומיות מבקשות עצמאות מדנמרק: מפלגת העם (Hin føroyski fólkaflokkurin), הרפובליקה (Tjóðveldi), ההתקדמות (Framsókn) ומפלגת המרכז (Miðflokkurin). מפלגות אלו, המשתרעות על פני כל הקשת הפוליטית מימין ומשמאל, מהוות 17 מתוך 33 המושבים של הלגטינג.[19] בנוסף לכך יש גם את מפלגת השלטון העצמי (Sjálvstýrisflokkurin) שבדרך כלל מותחים את הרעיון של ריבונות, אם כי בלהט מתון יותר מאשר הצדדים הנ"ל.[20]
משאל העם הפארוזי של 1946
בשנת 1946 נערך משאל עם לגבי עצמאות האיים, בו רוב של כ־150 איש תמך בעצמאות.
משבר חוקתי
ממשלות דנמרק ואיי פארו התמקחו בעקביות על התיקון הדרסטי של החוקה הפארוזית, כאשר סעיפים רבים מתנגשים עם החוקה הדנית.[21] הסכסוך הגיע לשיאו בשנת 2011, כאשר ראש ממשלת דנמרק לארס לקה ראסמוסן הצהיר כי עריכות חדשות אינן יכולות לחפוף לחוקת המדינה. ראסמוסן הציג בפני הפארוזים שתי אפשרויות: לפרוש או לבטל את החוקה ההיפותטית. ראש ממשלת איי פארו, קאג' ליאו יוהנסן, הצהיר כי יחלו בניסוח חדש של החוקה ויישארו בממלכה הדנית.[22]
חששות לגבי כדאיות כלכלית
אף על פי שהם נהנים מכמות משמעותית של אוטונומיה מדנמרק, איי פארו עדיין מסתמכים באופן קבוע על סובסידיות ממשלתיות בסך 99.8 מיליון דולר כדי לשמור על יציבות הכלכלה שלהם;[21] בשנת 1992 ירידה בפעילות בנקאית של 25% שלחה את הכלכלה לתקופה של קיפאון ו-15% מהאוכלוסייה ליבשת דנמרק.[23] תמיכה כספית מממשלת דנמרק תופסת 4.6% מהתוצר המקומי הגולמי של איי פארו ומהווה כ-10% ו12% מהתקציב הציבורי.[24] חברת הנפט והגז הנורווגית Statoil התעניינה בפוטנציאל למציאת נפט במים מול איי פארו, ופתחה במבצע חיפושי נפט בשווי מוערך של 166.46 מיליון דולר.[23] אקסון מוביל ו-Atlantic Petroleum מחזיקות גם הן במניות במקדח בורות המותקנות במימי איי פארו.[25] אם פעולות אלה יצליחו וימצאו את כמויות הנפט הצפויות והשופעות (568,500 דולר אמריקאי לכל תושב מתוך אוכלוסיית איי פארו המונה כ-49,000 תושבים) הסיכוי לעצמאות עשוי לקבל דחיפה.[23]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Adler-Nissen, Rebecca (2014). "The Faroe Islands: Independence dreams, globalist separatism and the Europeanization of postcolonial home rule" (PDF). Cooperation and Conflict. 49 (1): 55–79. doi:10.1177/0010836713514150. ISSN 0010-8367. JSTOR 45084243.
- ^ Ackren, Maria (2006). "The Faroe Islands: Options for Independence". Islands Journal. 1.
- ^ Skaale, Sjúrður. (2004). The right to national self-determination : the Faroe Islands and Greenland. Nijhoff. ISBN 90-04-14207-X. OCLC 254447422.
- ^ The Faroe Islands, Faroese History – A part of Randburg, Randburg.com, 2012-09-07 (ארכיון)
- ^ "About the Faroe Islands". נבדק ב-2014-04-11.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Peace Treaty of Kiel". kongehuset.no. 13 בפברואר 2007. נבדק ב-10 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Faroese Parliament" (PDF). Logting. 10 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Historical Timeline". Faroe Islands. אורכב מ-המקור ב-22 באוקטובר 2013. נבדק ב-10 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Historical overview" (PDF). Logting. נבדק ב-10 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 125 ár síðan jólafundin í 1888
- ^ Nú er tann stundin... Tjóðskaparrørsla og sjálvstýrispolitikkur til 1906
- ^ Føroyskar bókmentir, page 4 (in Faroese)
- ^ "Fólkakirkjan". אורכב מ-המקור ב-2015-03-08. נבדק ב-2014-04-21.
- ^ "Tjóðskapur". אורכב מ-המקור ב-2014-04-22. נבדק ב-2014-04-21.
- ^ "Faroe Islands and the British occupation". Sunvil Discovery. 24 ביולי 2013. נבדק ב-10 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "In Faroese". Logir.fo. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2014. נבדק ב-10 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The unity of the Realm". Stm.dk. נבדק ב-10 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lov om de færøske myndigheders overtagelse af sager og sagsområder (written in Danish)
- ^ "FAROES/DK". Parties and Elections in Europe. נבדק ב-10 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Government & Politics". Faroe Islands. אורכב מ-המקור ב-30 באוגוסט 2014. נבדק ב-10 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 21.0 21.1 Weinberg, Cory. "Iceland's Neighbours Turn Up Heat On Declaring Independence". 07 April 2012. Reykjavik Grapevine. אורכב מ-המקור ב-13 באפריל 2014. נבדק ב-11 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Alex. "Denmark and Faroe Islands in constitutional clash". 6 July 2011. Ice News. נבדק ב-11 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 23.0 23.1 23.2 Topdahl, Rolv. "Oil can turn the Faroe Islands into the new Kuwait". 23 August 2012. Aenergy. נבדק ב-11 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Topdahl, Rolv. "The Faroese nearer independence with oil". 20 August 2012. Aenergy. נבדק ב-11 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Statoil to spud eighth Faroe well in two weeks". 1 June 2012. Aenergy. נבדק ב-11 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה)
33518975תנועת העצמאות הפארואזית