עצמאות גרינלנדית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עצמאות גרינלנדית היא שאיפה פוליטית של כמה מפלגות פוליטיות (כגון סיומוט, אינואיט אטקטיגיט, מפלגת נאלראק ונונאטה קיטורנאי), קבוצות אינטרס ואינדיבידואלים בגרינלנד, שטח אוטונומי בממלכת דנמרק, להפוך למדינה ריבונית עצמאית.

רקע כללי

קולוניזציה נורדית ואינואיטית

האוכלוסייה הנוכחית של גרינלנד מורכבת בעיקר מבני האינואיט שמקורם באנשי תול שנדדו מיבשת צפון אמריקה במאה ה-13, והתיישבו בהדרגה על פני האי. התביעה הדנית לאי נובעת מההתיישבות הנורדית בדרום גרינלנד שנמשכה מסביבות שנת 980 ועד המאה ה-15.

חוקרים מאמינים כי היישובים הנורדיים הקדומים ביותר בגרינלנד מקורם באיסלנד[1]. חוקרים מאמינים כי אייריק האדום הקים מושבה בגרינלנד בשנת 985[2]. ההערכה היא כי השליטה האיסלנדית בגרינלנד החזיקה מעמד עד 1261. ממלכת נורווגיה שלטה בגרינלנד מאוחר יותר באופן יחידני בין השנים 1261–1319[3][4][5].

יישובים נורדיים אלה נעלמו במהלך המאה ה-14 וראשית המאה ה-15[6], כאשר אנשי האינואיט היו הדיירים היחידים של האי, והתרחבו לחופי הדרום והמערב, והיו עצמאיים בפועל במשך למעלה מ-200 שנה עד לחידוש הקולוניזציה האירופית. למרות זאת, מעצמות אירופה טענו להמשך החזקה אירופית דה-יורה של גרינלנד.

הקולוניזציה האירופית מהמאה ה-18 עד המאה ה-20

הקשר האירופי עם גרינלנד הופסק עד שיוסד מחדש בשנת 1721 על ידי המיסיון של הנס אגדה, שהוחלף במיסיונים המורביים. מושבות מתמשכות אלה הוקמו, ואחרי שלא מצאו את הנורדים - ניסו לנצר את האינואיטים.

בשלב זה אוגדו נורווגיה ודנמרק תחת דנמרק-נורווגיה, שהחשיבה את גרינלנד כחלק משטחה[7]. מצב זה הסתיים ב-14 בינואר 1814 לאחר שנורווגיה הופרדה מדנמרק כתוצאה ממלחמות נפוליאון באירופה. כתוצאה מהסכם קיל, דנמרק קיבלה שליטה קולוניאלית מלאה בגרינלנד זמן קצר לאחר מכן[8]. בין השנים 1814–1953, גרינלנד הייתה מושבה, לא עצמאית שלא הייתה חלק מדנמרק, אלא נשלטה ישירות על ידי ממשלת דנמרק.

פרוטקטורט וכיבוש אמריקאי

במהלך מלחמת העולם השנייה, דנמרק נכבשה ונשלטה על ידי גרמניה הנאצית בין השנים 1945–1940[9]. כתוצאה מכך, ממשלת דנמרק וארצות הברית חתמו על הסכם למסירת ההגנה והשליטה בגרינלנד לארצות הברית ב-9 באפריל 1941[10] (ממשלת דנמרק יוצגה על ידי שגריר דנמרק בארצות הברית, מאחר שארצות הברית לא הכירה בממשלה הנאצית של דנמרק). הכוחות הראשונים הגיעו לגרינלנד ב-7 ביולי 1941[11][12]. שני שדות תעופה נבנו על ידי ארצות הברית עם מסלולים באורך מלא, ועד שנת 2018 הם עדיין שדות התעופה הבינלאומיים העיקריים של גרינלנד; עם זאת, הם ממוקמים הרחק מכל יישוב.

גרינלנד הייתה למעשה עצמאית בשנים אלו ואפשרה לארצות הברית לבנות בסיסים על שטחה, למרות הנייטרליות הדנית לפני המלחמה. לאחר המלחמה הוחזר המצב שהיה לפני המלחמה, בסיסי ארצות הברית נותרו ודנמרק, עם גרינלנד כחלק מהממלכה, הצטרפה לנאט"ו[13].

צעדים לעבר עצמאות

בשנת 1953 חוקה דנית חדשה שילבה את גרינלנד בדנמרק, ובכך האי זכה לייצוג בפרלמנט הדני והוכר כפרובינציה דנית שכונתה מחוז גרינלנד[14]. בשנת 1979 ממשלת דנמרק העניקה שלטון עצמי בגרינלנד, כאשר דנמרק שומרת על שליטה בשלל תחומים כולל יחסי חוץ, ביטחון, ענייני מטבע ומערכת המשפט בגרינלנד[15][16].

בשנת 2008 אזרחי גרינלנד אישרו את משאל העם על הממשל העצמי בגרינלנד בהצבעה של 75% בעד מידה גבוהה יותר של אוטונומיה[17]. גרינלנד לקחה שליטה על אכיפת החוק, על משמר החופים ועל מערכת המשפט. השפה הרשמית התחלפה מדנית לגרינלנדית ב־21 ביוני 2009, היום הלאומי של גרינלנד[18]. המהלך נותן שליטה ביחסי החוץ של גרינלנד לאי בסחר ובתחומים אחרים שהוא אחראי עליהם. לגרינלנד נציגים בקופנהגן, בריסל, רייקיאוויק ווושינגטון די. סי.[19].

כחלק מחוק השלטון העצמי משנת 2009 (סעיף §21), גרינלנד יכולה להכריז על עצמאות מלאה אם ברצונה להשיגה, אך יהיה עליה לאשר אותה במשאל עם בקרב העם הגרינלנדי[20]. סקר משנת 2016 הראה כי קיים רוב ברור (64%) לעצמאות מלאה בקרב העם הגרינלנדי[21], אך סקר משנת 2017 הראה כי הייתה התנגדות ברורה (78%) אם המשמעות הייתה ירידה ברמת החיים[22].

ראש ממשלת גרינלנד לשעבר, קופיק קלייסט, הביע שוב ושוב את הצורך לגוון את כלכלת גרינלנד, הנשענת בעיקר על דיג, תיירות ומענק שנתי משמעותי מהמדינה הדנית[23][24]. המענק שווה כשני שלישים מתקציב ממשלת גרינלנד[25] או כרבע מכלל התוצר של גרינלנד[26]. יציבות כלכלית נתפסת כבסיס לעצמאות פוליטית מלאה מדנמרק[27]. כאשר קים קילסן נבחר ברוב יציב למנהיג המפלגה הגדולה ביותר בעד עצמאות גרינלנדית סיומוט בשנת 2017, משקיפים ראו בכך זכייה לסיעת "העצמאות האיטית" במקום לסיעת "עצמאות עכשיו"[22]. (יריבו, ויטוס קויאוכיצוק, טען בעד עצמאות גם אם פירוש הדבר היה לאבד את המענק השנתי הגדול מהמדינה הדנית[28]). במהלך דיון בפרלמנט הדני (הכולל גם נציגים מגרינלנד) בשנת 2018, אמר ראש ממשלת דנמרק לארס לקה ראסמוסן כי גרינלנד צריכה להבהיר אם היא רוצה להישאר חלק מהממלכה או להיות עצמאית[29]. אם גרינלנד תהיה למדינה עצמאית, המענק השנתי מדנמרק לגרינלנד ייפסק.

בשנת 2008, תעמולני העצמאות תיארו את שנת 2021 (יום השנה ה-300 לשלטון הקולוניאלי הדני) כתאריך לעצמאות פוטנציאלית[30].

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ Stefánsson, Vilhjálmur (1906). "The Icelandic Colony in Greenland". American Anthropologist. 8 (2): 262–270. doi:10.1525/aa.1906.8.2.02a00060. JSTOR 659000.
  2. ^ Carlson, Marc. "History of Medieval Greenland". idrisi.narod.ru. נבדק ב-12 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Norway - History". nationsencyclopedia.com. נבדק ב-12 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Helle, Knut (2003). The Cambridge History of Scandinavia (Volume 1, Issue 1 ed.). Cambridge University Press. p. 713. ISBN 9780521472999. נבדק ב-11 בינואר 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ Lonely Planet Norway. Lonely Planet. באוגוסט 2011. pp. 32. ISBN 9781742204727. נבדק ב-12 בינואר 2015. Greenland 1261 1319. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ "Why societies collapse". ABC Science.
  7. ^ "COLONIALISM AS SEEN FROM A FORMER COLONIZED AREA". arcticcircle.uconn.edu. נבדק ב-10 בינואר 2015. Danish use of these terms was somewhat peculiar, as Greenland was already regarded a part of Danish-Norwegian territory since the independent Norse medieval communities in Greenland had agreed to pay taxes to the Norwegian king about AD 1260 (Norlund 1934:25). Iceland had also agreed to this status as a tributary country in the same period (Norlund 1934:24). From 1380 to 1814, Denmark and Norway formed one kingdom (Kirkegaard and Winding 1949:62; Gad 1984:206). {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Return to Greenland". britannica.com. Britannica. נבדק ב-11 בינואר 2015. With the Treaty of Kiel (January 14, 1814), Denmark gave up all its rights to Norway to the king of Sweden. It did not, however, relinquish its rights to the old Norwegian dependencies of Iceland, the Faroes, and Greenland, as England strongly opposed any buildup of Swedish power in the North Atlantic. The Danes did not intend this agreement to end the union with Norway. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "THE OCCUPATION OF DENMARK". denmark.dk/. נבדק ב-12 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "American Occupation of Greenland". indiana.edu. נבדק ב-12 בינואר 2015. The U.S. and Danish governments signed an agreement whereby the American government agreed to take over the defense of Greenland in exchange for the right to construct air and naval bases on the island. On April 10th, the U.S. established a protectorate over Greenland. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Wegert, Hans. "Iceland, Greenland and the United States". foreignaffairs.com. נבדק ב-12 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Polmar, Norman and Allen, Thomas (1996). World War II: the Encyclopedia of the War Years, 1941-1945. p. 352. ISBN 9780486479620. נבדק ב-12 בינואר 2015. US troops landed there on July 7, relieving a British garrison for combat. {{cite book}}: (עזרה)
  13. ^ Thomas, Alastair (2009). The A to Z of Denmark. Scarecrow Press Inc. pp. XXXI. ISBN 9780810872059. נבדק ב-12 בינואר 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  14. ^ Rosenberg, Matt. "Is Greenland an Independent Country?". geography.about.com. נבדק ב-10 בינואר 2015. In 1953, Greenland was established as a province of Denmark. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Greenland Profile - BBC". bbc.com. נבדק ב-10 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Greenland Takes a Step Towards Autonomy". Spiegel Online. 2008-11-26. נבדק ב-10 בינואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "Greenland takes step toward independence from Denmark". telegraph.co.uk. 2009-06-21. נבדק ב-10 בינואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Rosenberg, Matt. "Is Greenland an Independent Country?". geography.about.com. נבדק ב-10 בינואר 2015. It wasn't until 2008 that Greenland's citizens voted in a non-binding referendum for increased independence from Denmark. In a vote of over 75% in favor, Greenlanders voted to reduce their involvement with Denmark. With the referendum Greenland voted to take control of law enforcement, the justice system, coast guard, and to share more equality in oil revenue. The official language of Greenland also changed to Greenlandic (also known as Kalaallisut). {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Kruse, Simon; Mouritzen, Kristian (2019-11-04). "Verdens største ø vil til New York: Grønland lufter nye planer om kontorer i Kina og USA". Berlingske (בדנית). נבדק ב-2020-02-20.
  20. ^ "Selvstyreloven" (PDF). Lovtidende A. 27 ביוני 2009. נבדק ב-20 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Skydsbjerg, H.; and W. Turnowsky (1 בדצמבר 2016). "Massivt flertal for selvstændighed". Sermitsiaq. נבדק ב-28 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  22. ^ 22.0 22.1 Bjerregaard, M. (27 ביולי 2017). "Redaktør: Grønlændere vil ikke ofre levestandard for selvstændighed". DR. נבדק ב-28 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "EP lunch briefing on Greenland in the Arctic "Sustainable development and EU relations in the future; from education and fisheries to mineral resources"" (PDF). ebcd.org. נבדק ב-12 בינואר 2015. With regard to a moratorium in the Arctic for oil drilling, he argued that Greenland needs to diversify its economy and in this aspect the mineral resources of Greenland subsoil is one possibility to create an economy, which is not entirely dependent on the annual block grant from Denmark. {{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, January 2020)
  24. ^ Stigset, Marianne. "Greenland Steps Up Its Independence Calls as Oil Ambitions Grow". bloomberg.com. נבדק ב-12 בינואר 2015. 'We’re trying to develop a more diversified economy, we’re looking at tourism, we’re looking at mineral resources and of course we’re still looking at developing the harvesting of living resources," Kleist said. "As it is today, we are very vulnerable.' {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Danish doubts over Greenland vote". BBC. 27 בנובמבר 2008. נבדק ב-28 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ Rossi, M. (22 באוקטובר 2016). "Greenland isn't in a rush to fight climate change because it's good for the country's economy". Quartz. נבדק ב-28 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "Greenland's mineral rush 'could lead to independence'". euractiv.com. 2012-07-25. נבדק ב-12 בינואר 2015. He said potential economic independence via the exports of natural resources could guarantee Greenland independence from Denmark. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Olsen, D. (27 ביולי 2017). "Rundspørge: Selvstændighed eller ej?". Sermitsiaq. נבדק ב-28 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Ritzaus Bureau (19 בינואר 2018). "Løkke: Selvstændigt Grønland skal klare sig selv økonomisk". Sermitsiaq. נבדק ב-20 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ McSmith, Andy (27 בנובמבר 2008). "The Big Question: Is Greenland ready for independence, and what would it mean for its people?". The Independent. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29620748עצמאות גרינלנדית

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=עצמאות_גרינלנדית&oldid=1547424"