ממלכת נורווגיה (872–1397)
 | |
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה |
| שפה נפוצה | נורווגית, נורדית עתיקה |
| עיר בירה |
אוואלדסנס (לא רשמית) (872–997), טרונדהיים (997–1016, 1030–1111 ,1150–1217), סרפסבורג (1016–1030), Konungahella (1150–1111), ברגן (1217–1314), אוסלו (1217–1314) |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אירופה וצפון אמריקה |
| היסטוריה | |
| הקמה | איחוד ממלכת נורווגיה |
| קרב על הרפספיורד | 872 |
| פירוק | איחוד קאלמאר |
| תאריך | 1397 |
| ישות יורשת |
 איחוד קאלמאר |
| דמוגרפיה | |
| דת | בהתחלה מיתולוגיה נורדית, משנת 1024 נצרות |
ממלכת נורווגיה העתיקה התקיימה בין השנים 872–1397. הממלכה הגיעה לשיא כוחה בין השנים 1240–1319, לאחר תקופה ארוכה של מעבר בין שושלות מלוכה, שליטה דנית ומלחמת האזרחים הנורווגית. בשיא כוחה הממלכה השתרעה על שטח נורווגיה של ימנו, חלק ממערב שוודיה, איי פארו, חלקים מסקוטלנד, האי מאן, אנגלסי, חצי האי קולה, איסלנד, וגרינלנד.
הנורווגים ביצעו פשיטות בחופי הים התיכון באירופה, ואפילו הגיעו לים הכספי. בין היתר, הם הקימו את ממלכת דבלין, פשטו על ליסבון ועל ערים נוספות, וגם ביקרו בירושלים.
אף על פי שנורווגיה אוחדה רשמית בשנת 872, והיה בית מלוכה ששלט על השטח, בחלקים רבים של תקופותיה התקיימו בה קבוצות בדלניות, כמו הסאמים. בנוסף, בית המלוכה לא היה יציב, השושלות התחלפו לעיתים קרובות, וחלקים מהזמן נורווגיה הייתה תחת שליטה דנית.
איחוד נורווגיה במאה ה-9
בשנת 866 ביצע המלך האראלד הראשון סדרת כיבושים של ממלכות ברחבי נורווגיה, ובשנת 872 איחד את כל נורווגיה בקרב על הרפספיורד, כולל ורמלנד. לאחר איחוד נורווגיה מתנגדים לאיחוד ובעלי כוח אשר היו יכולים לערער את שליטתו של האראלד הראשון סולקו מרצונם או בעל כורחם מנורווגיה, ומצאו מקלט באיסלנד ובסקוטלנד, עד אשר האראלד שלח משלחות לאיים בשביל להביא לקץ המתנגדים. אפילו שהארלד הראשון נחשב למאחד נורווגיה, לשליטים שבאו אחריו היה חלק משמעותי באיחודה.
התנצרות נורווגיה הפגאנית
גם לפני איחוד נורווגיה התמקמו בשטחה עובדי אלילים, ועד שתהליך התנצרותה של נורווגיה הסתיים, עובדי אלילים אלו האמינו במיתולוגיה הנורדית. חלק מהתושבים התעסקו בשוד וכונו ויקינגים. כל עוד נורווגיה הייתה פגאנית השוד היה נפוץ והויקינגים הטילו את מוראם על כל אירופה, על ידי שימוש בכלי נשק ובספינה הארוכה, אשר דמתה לגליאון אך הייתה מתאימה יותר לניווט באוקיינוסים. אף על פי שאפילו מלכים נוצרים עשו מעשים אכזריים, הוויקינגים נודעו באכזרותם בכל אירופה.[1] אף על פי שהוויקינגים שדדו כנסיות ומנזרים הדבר לא נעשה ממחלוקת דתית אלא מחמדנות לאוצרות הנמצאים שם, אך בעיניי הנתקפים הדבר התפרש כחלק מהשונות הדתית. לעובדי אלילים היה כתב רונות, והם חונכו מגיל צעיר להעריץ כוח ועוצמה, ושהדרך הנעלת ביותר למוות היא להקריב את חייך בקרב. כאשר נורווגיה התנצרה השוד לא נפסק לחלוטין, אלא רק בממלכות שבהם היה רוב נוצרי, וממלכות מוסלמיות עדיין נשדדו לעיתים.
בשנת 995 עלה לשלטון הוקון הראשון, המלך הנוצרי הראשון של נורווגיה אשר פעל לניצור האוכלוסייה, גם המלך אולף הראשון פעל לקידום הנצרות, שלח מיסיונרים לגרינלנד ולאיי אורקני ואף הקים את הכנסייה הנורווגית הראשונה. גם אולף השני קידם רבות את הכנסייה הנורווגית, וניצר חלק מהאוכלוסייה המקומית עם כמרים מחבל הארץ נורמנדי, ולאחר מותו נהפך לקדוש הנוצרי המגן של נורווגיה.[2]
מסע הצלב הנורווגי
ערך מורחב – מסע הצלב הנורווגי
בשנים 1107–1110 הוביל המלך זיגורד הראשון מסע צלב אל ממלכת ירושלים, יחד עם 5,000 איש ו-60 ספינות, בדרך שדד את ליסבון, את האיים הבלאריים, ביקר בממלכת סיציליה, הגיע לירושלים ועזר למלך הצלבני בלדווין הראשון לכבוש את צידון. לבסוף שט לקונסטנטינופול, והמיר את רוב סחורתו לסוסים שעזרו לו ולאנשיו לחזור דרך היבשה לדנמרק שם קיבל ספינה שאפשרה לו לחזור לנורווגיה.
איחוד נורווגיה ושוודיה (1319) עד איחוד קאלמאר (1397)
בשנת 1319 אוחדו כתר נורווגיה וכתר שוודיה לכתר אחד, בו החזיק מגנוס השביעי. עם זאת, בשנת 1355 פוצל הכתר. את כתר שוודיה ירש בנו הבכור של מגנוס, אלברכט השלישי, בעוד שאת כתר נורווגיה ירש בנו הצעיר, הוקון השישי.
אך סדר זה לא שרר זמן רב, מכיוון שבשנת 1349 התפרץ המוות השחור אשר הרג שליש מאוכלוסיית נורווגיה, והחליש את המדינה. בנוסף, הוקון השישי, מלך נורווגיה התארס למרגרטה הראשונה, בתו של ולדמר הרביעי, מלך דנמרק, כחלק מברית בין הממלכות. לאחר חתונתם, מת כריסטופר, אחיה של מרגרטה, ומשמעות הדבר הייתה שאביה נותר ללא יורש זכר ודנמרק נותרה בלי יורש בכור לכתר. לאחר מות אביה היא הכריזה על בנה התינוק אולף השני כיורש העצר של דנמרק, ובינתיים שלטה במקומו, וכשאביו, הוקון השישי, מת ב-1380, הוכרז אולף השני גם כמלך נורווגיה. אולף השני מת בגיל 17, ומרגרטה, שכבר שלטה בפועל בשתי הממלכות, נבחרה להיות עוצרת הממלכות. אחרי קשירת קשרים עם אצילים שוודים, מרגרטה פלשה צבאית לשוודיה, הדיחה את אלברכט, מלך שוודיה, והומלכה כמלכת שוודיה. כך נוצר בשנת 1397 איחוד קאלמאר.[3][4]
שושלות מלוכה
- ערך מורחב – המלוכה הנורווגית
- בית פירהייר - שלטו בין השנים 872–970, בית המלוכה הראשון בנורווגיה. מייסד השושלת, האראלד הראשון נחשב למאחד של נורווגיה.
- בית קניטלינגה – רוזני לאדה - בית מלוכה דני אשר שלט בנורווגיה בין השנים 970–995.
- אולף הראשון - שלט בין השנים 995–1000. על פי סאגות מאוחרות היה נינו של האראלד הראשון, מלך נורווגיה.
- בית קניטלינגה – רוזני לאדה - שלטון של בית מלוכה דני ומלכים מטעמם. שלטו בין השנים 1000–1015.
- שושלות אולף הקדוש - 1015–1028.
- בית קניטלינגה – רוזני לאדה - 1028–1035. שלטון דני.
- שושלת אולף הקדוש - 1035–1047. שלטון בנו של אולף השני, מלך נורווגיה, מגנוס הראשון. דודו של מגנוס הראשון האראלד השלישי, מלך נורווגיה, מייסד בית הרדרדה, דרש את הכתר, ומכיוון שמגנוס לא שש להילחם מול דודו הם הסכימו לחלוק את הכתר בשנים 1046–1047, עד שמגנוס מת בפתאומיות והאראלד נשאר המלך היחידי.
- בית הרדרדה - 1046–1135. בית הרדרדה היה בין השושלות העוצמתיות בנורווגיה.
- בית גילה - 1162- 1130. במהלך 4 שנים היה שלום קר וחלוקת הכתר בין מגנוס הרביעי, מלך נורווגיה האחרון משושלת הרדרדה לבין האראלד הרביעי, מלך נורווגיה מייסד בית גילה - עד שמנגוס התחיל מלחמה ולאחר סדרה של קרבות האראלד הרביעי ניצח. סכסוך זה היווה את תחילתה של מלחמת האזרחים הנורווגית.
- בית הרדרדה - תקופת שלטון אחת של מגנוס החמישי, נכדו של זיגורד הראשון, מלך נורווגיה. מגנוס שלט בין השנים 1161–1184. מגנוס החמישי נודע בברית שלו עם הכנסייה, ובכך שבשביל לתת לו עדיפות בסדר המלוכה חוקק חוק שרק הבן החוקי של המלך יוכל לרשת את הכתר.
- בית סבר - שלט 1184–1202. סבר, מלך נורווגיה השיג את הכתר בכוח כחלק ממלחמת האזזרחים הנורווגית.
- בית גילה - 1204–1217. תקופת שלטון אחת של אינגה השני.
- בית סבר - שלט 1217–1319. לאחר ניצחון מול בית גילה הסתיימה מלחמת האזרחים הנורווגית בשנת 1240. במהלך שלטונם הגיעה ממלכת נורווגיה לשגשוג.
- בית ביילבו - שלט 1319–1387. מנגוס השביעי היה נכדו של הוקון החמישי האחרון מבית סבר, בתקופת שלטונו הכתר הנורווגי והכתר השוודי אוחדו, אך פוצלו שוב לאחר מותו. במהלך שלטון בנו, הוקון השישי, המוות השחור התפרץ בנורווגיה, ולאחר מכן, בתקופת אולף הרביעי אוחדו כתרי דנמרק ונורווגיה.
- בית אסטרידסן - לאחר מות אולף הרביעי ירשה אותו אימו מרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק אשר שלטה בנורווגיה, דנמרק, ומאוחר יותר גם בשוודיה. מרגרטה שלטה בנורווגיה בין השנים 1387–1412, ובשנת 1397 ייסדה את איחוד קאלמאר.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ הוויקינגים, באתר של גילי חסקין - מדריך טיולים
- ^ A History of Religion in Norway, global.hurtigruten.com (באנגלית)
- ^ Sigurd I Magnusson | king of Norway, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
- ^ Margaret I the Great (1353-1412) - Find A Grave..., www.findagrave.com (באנגלית)
32288281ממלכת נורווגיה (872–1397)