תלום-קשקשים מצוי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף תלום קשקשים מצוי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןתְּלוּם-קַשְׂקַשִּׂים מָצוּי
BK1D 5822.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: זוחלים
סדרה: קשקשאים
משפחה: זעמניים
סוג: תלום-קשקשים
מין: תלום-קשקשים מצוי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Malpolon monspessulanus

תְּלוּם-קַשְׂקַשִּׂים מָצוּי[1] (שם מדעי: Malpolon monspessulanus) הוא נחש תת-ארסי ממשפחת הזעמניים ומהגדולים שבנחשי ישראל[2]. זה הוא נחש פעיל-יום, זריז תנועה ובעל חוש ראייה מפותח.

תפוצה

תלום-קשקשים מצוי נפוץ סביב אגן הים התיכון, דרום אירופה, במערב אסיה ובצפון אפריקה. השם המדעי הלטיני שלו Malpolon נגזר משמה של העיר מונפלייה, שנמצאת בדרום צרפת.

בישראל הוא נפוץ בכל החבל הים תיכוני מקו באר שבע וצפונה אולם תצפיות מצביעות על הימצאו בחולות חלוצה[2] באזור רביבים וגם בנגב ובאזורים מדבריים אחרים הרחוקים יחסית מהחבל הים תיכוני[3].

תיאור ואזורי מחיה

ראשו של תלום-קשקשים מצוי

צבעו חום אדמוני עד חום אפור אחיד, הגחון בצבע חום כהה או כתום. הצבעים שונים בצעירותו של הנחש, צבע הבסיס אפור או חום אפרפר ועליו זרועים כתמים חומים בעלי שוליים בהירים. הכתמים קטנים ולא מסודרים, ולפעמים יוצרים קויי רוחב. לאורך מרכז כל אחד מהקשקשים שלגופו יש שקע המזכיר תלם ומכאן שמו העברי - תלום-קשקשים מצוי[2]. בשל כך נראה ומרגיש מחוספס למגע. העיניים גדולות מאד ביחס לראש ועגולות וה"גבות" בולטות מאד ומסוככות על העין. הוא מהגדולים שבנחשי הארץ ומגיע עד 2 מטר וזנבו כרבע מגודלו הכללי, הוא שני באורכו רק לזעמן שחור מנחשי הארץ, ומשקלו עד 2 ק"ג[2].

אזורי מחייתו עשירים בצמחייה וככל הנראה תהליך העיור בישראל אינו משפיע באופן דרמטי על האוכלוסייה[2]. תלום-קשקשים מצוי הוא נחש שוכן קרקע הנמצא לרוב בין שיחים ועשבים. כאשר הוא מאוים, הוא יתגונן בנשיפות רמות ובנשיכות. הוא נחש פעיל וזריז תנועה.

רבייה

תהליך רביית תלום-קשקשים מצוי מתחיל מיד לאחר היקיצה מתרדמת החורף, כאשר יחל החיזור. ההזדווגות תתקיים בין אפריל ליוני[4]. הנקבה מטילה 4–18 ביצים שבוקעות לאחר כחודשיים, בסביבות החודשים יולי-אוגוסט. הביצים מוטלות במקום חם, לפעמים בערימת עשב נרקב. האבקועים יישארו יחד עד הנשל הראשון (כשבוע), הם יגיעו לבגרות המאפשרת רבייה בגיל 3–4 שנים[5]. תוחלת החיים של הזכר מגיעה לגיל 25 שנה, ושל הנקבה ל-16 שנה[5].

תזונה

תלום-קשקשים צעיר טורף לטאה

זהו נחש הפעיל ביום הניזון ממכרסמים, לטאות, ציפורים ונחשים אחרים. תלום-קשקשים מצוי נוהג לארוב לטרפו קרוב לשיחים כאשר פלג גופו הקדמי זקור לגובה של כחצי מטר ומוסווה בין הענפים[2]. טרפו כאמור כולל גם נחשים אחרים וישנם עדויות לטריפת צפע מצוי בוגרים ונחשי שלוון קווים[4], אולם התלום-קשקשים מצוי יטרוף בעיקר חרדונים וזיקיות[4]. את טרפו הוא מאתר באמצעות חוש ראייה מפותח מאוד. את טרפו הוא הורג באמצעות חניקה באמצעות גופו השרירי והגדול ובאמצעות ארס הניגר לאורך שיני הארס המרזביות הארוכות מיתר שיניו האחרות, כאשר הוא נושך בחוזקה בבשר הטרף ממושכות. שיני הארס הללו נמצאות בחלק הפנימי של פיו[6].

ארס

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ארס
סימני נשיכה של תלום-קשקשים מצוי, כברוב המקרים שיני הארס האחוריות לא חדרו או באו במגע עם היד.

אף על פי שתלום-קשקשים הוא נחש ארסי, מקרי הכשות בהן הצליח הנחש להעביר ארס לבני אדם הם נדירים מאוד. מקרה הכשה שכזה התרחש באוקטובר 2000 בדרום צרפת, כאשר חובב נחשים הבחין במאבק שועל מצוי בתלום-קשקשים מצוי על אם הדרך. חובב הנחשים אסף את הנחש המוחלש מהמאבק אל שק ושם אותו ברכבו. הנחש התאושש, נמלט מהשק, ונכנס אל לוח השעונים של רכבו. תוך כדי ניסיון לכידה, הנחש נשך/הכיש אצבעו של חובב הנחשים שחדרה בטעות אל עומק פיו של הנחש, וכך נגרמה הכשה יעילה בה הועבר הארס[7].

תלום-קשקשים מצוי נמנה עם הנחשים הנקראים חצי-ארסיים או תת-ארסיים, הלחץ שבלוטות הארס מסוגלות להניב הוא חלש בהשוואה לנחשים ארסיים. נחשים תת-ארסיים הם בעלי שיני ארס מרזביות הנמצאות בחלק הפנימי של הלסת העליונה קרוב למפרק הלסתי. מבנה זה מחייב את הנחש לנשוך את טרפו מבלי להרפות כדי להעביר את הארס ביעילות אל הפצע שנגרם כתוצאה משיני הארס. שיני הארס האחוריות מפחיתות את הסיכוי להחדרה יעילה של הארס בשל העובדה שמבנה זה יעיל נגד יונקים וייצורים קטנים שהנחש מסוגל להכניס אל עומק פיו וכך להעביר את הארס בנשיכה, ולא מתאים ליונקים גדולים מסיבה זו.

תלום-קשקשים מצוי - בוגר

אף על פי שלא בוצעו מחקרים מעמיקים על ארס התלום-קשקשים מצוי ידוע כי הוא מסוג נוירוטוקסין (רעלן עצבי) והוא חלש יחסית. החדרת ארס אפשרית (אם כי נדירה) בנשיכה של פרטים גדולים להם מפתח פה גדול יחסית. בדרך כלל טיפול תסמיני מספיק כדי לטפל בהכשה[7]. ככל הנראה ארס תלום-קשקשים מצוי אינו יכול להמית אדם, אך יגרום לנפיחויות וחוסר תחושה זמנית באיבר המוכש. השפעת הארס תעבור תוך כמה שעות עד כמה ימים[5]. עם זאת, יש לזכור כי ישנם אנשים אלרגיים לסוגי ארס שונים, בדומה לרגישות לארס דבורים העלול להסתיים במצבים קיצוניים אף במוות. על כן יש מקרים היוצאים מן הכלל ויש לנהוג במשנה זהירות גם בבעלי חיים בעלי ארס שאינו נחשב לקטלני[8].

התפתחות אבולוציונית

ראיות גנטיות מצביעות על כך שמוצאו של המין תלום-קשקשים מצוי במדינות המגרב, ושהמין היגר לדרום מערב אירופה ומערב אסיה בימי קדם[9]. הקשר המשפחתי הקרוב ביותר שלו הוא למין הצפון אפריקאי תלום-קשקשים מדברי ולמין מאובן מתקופת הפליוקן של ספרד (Malpolon mlynarskii), כאשר שלושת המינים מהווים את הסוג תלום-קשקשים (Malpolon) כולו. לסוג תלום-קשקשים קיימים מאובנים המתוארכים לתקופת הפליוקן גם בדרום מערב אירופה וגם צפון אפריקה, אולם רבים מהמאובנים הם חוליות בודדות וקיים קושי לשייכם למין ספציפי של תלום-קשקשים[9].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מילון בעלי חיים ארץ ישראל (תשכ"ג), 1963. האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 ד"ר אברהם ארבל ועזריה אלון (1984), החי והצומח של ארץ ישראל כרך 5 -דו-חיים וזוחלים. משרד הביטחון - ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע, עמ' 135-137
  3. ^ תלום-קשקשים מצוי מאתר מן השדה
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 עמוס בוסקילה ופנחס אמתי (2001), מדריך לזוחלים ודוחיים בישראל. כתר הוצאה לאור בע"מ. עמ' 266 ,264, 254, 53
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 תלום הקשקשים מאתר גן החיות הלימודי חיפה
  6. ^ תלום-קשקשים מצוי (Malpolon monspessulanus) מאתר icb-reptiles
  7. ^ 7.0 7.1 Pommier, Philip; de Haro, Luc. (2007). "Envenomation by Montpellier snake (Malpolon monspessulanus) with cranial nerve disturbances". Taxicon 50 (6): 868–869.
  8. ^ ד"ר ארנון גולדברג, אלרגיה לארס חרקים: תגובות אפשריות לעקיצת חרקים, טיפול אפשרי והמלצות לבירור אלרגי מאתר TheMedical - 'אתר הרופאים של ישראל'
  9. ^ 9.0 9.1 Carranza, S.; Arnold, E.N.; Pleguezuelos, J.M. (2006). "Phylogeny, biogeography, and evolution of two Mediterranean snakes, Malpolon monspessulanus and Hemorrhois hippocrepis (Squamata, Colubridae), using mtDNA sequences". Molecular Phylogenetics and Evolution 40 (2): 532–546.