תיקון לחוק מכון הזיכרון הלאומי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

התיקון לחוק מכון הזיכרון הלאומי משנת 2018 הוא חוק פולני הקובע עונש לדיבור המייחס את האחריות לשואה לפולין או לאומה הפולנית. סעיף 2א, המתייחס לפשעי "לאומנים אוקראינים" נגד "אזרחים פולנים", גרם אף הוא למחלוקת.[1] החקיקה היא חלק מהמדיניות של מפלגת חוק וצדק המבקשת להציג נרטיב של פולנים אתניים כקורבנות וגיבורים.[1][2][3] החוק נתקל בביקורת בינלאומית נרחבת, שכן הוא נתפס כפגיעה בחופש הביטוי ובחופש האקדמי, וכמחסום לדיון פתוח על שיתוף הפעולה של פולנים עם רצח היהודים בפולין בתקופת השואה,[1][4][5] במה שתואר כ"משבר הדיפלומטי הגדול ביותר בהיסטוריה ההמודרנית של פולין".[6]

החוק אינו מזכיר את המחלוקת על הביטוי "מחנה מוות פולני", שדנה במחנות ריכוז שבנתה גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה על אדמת פולין הכבושה, אך כוונת החוק העיקרית הייתה להתמודד עם המחלוקת הזו.[1] בשנת 2019, בית הדין החוקתי של פולין קבע כי סעיף 2א בטל ואינו מחייב.[7]

היסטוריה

תיקון עם חלק מאותן מטרות, סעיף 132א לחוק העונשין הפולני, התקבל בשנת 2006 במאמץ של שר המשפטים זביגנייב זיוברו אך נפסל שנתיים לאחר מכן על רקע פרוצדורלי.[8] התיקון נתפס כמכוון לכתביו של ההיסטוריון יאן טומאש גרוס, שמחקרו על הטבח בידוובנה עורר דיון ציבורי רחב בפולין. התיקון כונה לעיתים קרובות "לקס גרוס" (בלטינית: חוק גרוס).[9][10]

לאחר תקופה של שתדלנות, ניסח זיוברו ב-17 בפברואר 2016 את הנוסח הראשון של תיקון 2018. ב-30 באוגוסט 2016, מועצת השרים בראשות ראש הממשלה ביאטה שידלו, העבירה את הטיוטה לסיים.[11] בספטמבר 2016 טען זיוברו כי המונח "מחנה מוות פולני" הוא התקפה על "שמה הטוב של האומה הפולנית".[1] החקיקה המוצעת זכתה לביקורת בינלאומית כניסיון לדכא דיון על פשעים שביצעו אזרחים פולנים בתקופת השואה.[12][13] את הוספת "איסור תעמולת הבנדריזם" לחוק – סעיף 2א – הובילה תנועת הימין הפוליטית קוקיז'15 (Kukiz'15).[14] קוקיז'15 הגישה תוספת זו ב-16 ביולי 2016, אולם מפלגות המצע האזרחי וחוק וצדק חסמו אותה בנימוק של "טובת יחסי פולין-אוקראינה".[15] סעיף 2א נוסף להצעת החוק ב-25 בינואר 2018 במהלך הקריאה השנייה.[16]

ב-26 בינואר 2018, לאחר אישור החוק בקריאה שלישית, הלשכה התחתונה של הפרלמנט הפולני, הסיים, אישרה את החוק[17]  שחל על פולנים וזרים. ב-1 בפברואר 2018 העביר הלשכה העליונה, הסנאט, את הצעת החוק ללא תיקון. ב-6 בפברואר 2018 הנשיא אנדז'יי דודה חתם על הצעת החוק.[18] לפי סקר דעת קהל בפברואר 2018, 51% מהפולנים התנגדו לתיקון מ-2018.[19] חלקים מסוימים בחוק נכנסו לתוקף 14 ימים לאחר רישומו ב-Dziennik Ustaw (פנקס החוקים). החוק המלא נכנס לתוקף תוך שלושה חודשים. החוק הועבר לבית הדין החוקתי של פולין לבדיקת התאמתו לחוקה הפולנית.[20]

הצעת החוק הובילה לגינויים נגד ממשלת פולין בארצות הברית, אירופה וישראל.[5] כמה מבקרים האשימו את ממשלת פולין בהכחשת השואה.[21][22][23] מרכז שמעון ויזנטל פרסם אזהרת מסע הקוראת ליהודים להגביל את הביקורים בפולין בשל "הקמפיין הממשלתי של פולין לשנות את האמת ההיסטורית על ידי הכחשת השותפות הפולנית בזוועות הנאצים".[5]

נכון למאי 2018, 70 אישומים לפי החוק הוגשו לבתי המשפט בפולין. עם זאת, רובם היו על ידי אזרחים פולנים שהפגינו נגד החוק באמצעות הפללה עצמית. כתב אישום הוגש נגד ה-BBC בגין הפקה על אושוויץ שהשתמשה במונח "גטאות יהודים פולניים".[1]

החוק המקורי

החוק המוצע משנה חוק קודם המתייחס למכון הזיכרון הלאומי (החוק מ-18 בדצמבר 1998 על המכון לזיכרון לאומי – הוועדה לתביעה על פשעים נגד האומה הפולנית,[24] Dz.U. 1998 nr. 155 poz. 1016).

1. מי שטוען, בפומבי ובניגוד לעובדות, שהאומה הפולנית או הרפובליקה של פולין אחראית או שותפה לפשעי הנאצים שבוצעו על ידי הרייך השלישי, כמפורט בסעיף 6 של האמנה של בית הדין הצבאי הבינלאומי המצורפת להסכם בינלאומי להעמדה לדין ולענישה של פושעי המלחמה הגדולים של מדינות הציר האירופיות, הסכם שנחתם בלונדון ב-8 באוגוסט 1945 (כתב העת הפולני לחוקים משנת 1947, פריט 367), או בגין פשעים אחרים המהווים פשעים נגד השלום, פשעים נגד האנושות או פשעי מלחמה, או מי שמפחית את אחריותם של המבצעים האמיתיים של הפשעים האמורים, צפוי לקנס או מאסר של עד 3 שנים. גזר הדין יפורסם ברבים.

2. אם המעשה המפורט בסעיף 1 נעשה שלא בכוונה, דינו של העושה קנס או הגבלת חירות.

3. לא מבוצעת עבירה אם המעשה הפלילי המפורט בסעיפים 1 ו-2 נעשה במסגרת פעילותו האמנותית או האקדמית של האדם.

הפשעים של לאומנים אוקראינים וחברי ארגונים אוקראינים המשתפים פעולה עם הרייך הגרמני השלישי, כהגדרתם בחוק, הם מעשים שבוצעו על ידי לאומנים אוקראינים בשנים 1925–1950, הכוללים שימוש באלימות, טרור או צורות אחרות של הפרה של זכויות בני אדם נגד יחידים או קבוצות אתניות. אחד הפשעים של לאומנים אוקראינים וחברי ארגונים אוקראינים המשתפים פעולה עם הרייך הגרמני השלישי הוא מעורבותם בהשמדת האוכלוסייה היהודית ורצח עם באזרחי הרפובליקה הפולנית השנייה בווהלין ובמזרח פולין קטן".

תיקון

הלחץ של מחלקת המדינה של ארצות הברית והאיום בהורדת דרג היחסים בין ארצות הברית לפולין היו משמעותיים בהחלטת ממשלת פולין לשנות מסלול.[27] בסוף יוני 2018 החליטה ממשלת פולין להפסיק להמתין לפסיקה מבית המשפט לחוקה ובהליך מהיר, החקיקה עברה במהירות שיא, שמונה וחצי שעות בלבד. התיקון הסיר את האפשרות להעמדה לדין פלילי, אך גם הסיר את הפטור של מלגות ואמנויות מהחוק. עדיין ניתן להגיש כתבי אישום בבית משפט אזרחי.[1][28][29]

בעקבות התיקון, פרסמו ראשי ממשלות פולין וישראל הצהרה משותפת המגנה את האנטישמיות ודוחה את ה"אנטי-פולניות".[1] אמירה זו גונתה על ידי יד ושם ומנהלו לשעבר, ניצול השואה יצחק ארד, משום שנראתה כמשווה בין השניים.[1]

ניתוח משפטי

הרציונל של ממשלת פולין לחוק היה שהוא דומה לחוקים נגד הכחשת שואה במדינות רבות במערב אירופה. אולם חוקרי משפט דחו השוואה זו וציינו כי החוק הפולני, בניגוד לחוקי הכחשת השואה, נועד להגן על הכבוד הלאומי. הם קובעים כי החוק קשור יותר לסעיף 301 של טורקיה, ששימש להעמדה לדין של אזרחים טורקים המודים ברצח העם הארמני.[30][31][32]

חוקרות המשפט הפולניות אלכסנדרה גלישצ'ינסקה-גרביאס, גרז'ינה ברנובסקה ואנה ווייצ'יק קובעות כי עם הגרסה המתוקנת של החוק, "הסיכון להפרות של זכויות וחירויות הפרט נותר גבוה".[33]

חוקרת המשפט הפולני פטריציה גז'ביק (Patrycja Grzebyk) כותבת כי "מדען שרוצה לחקור פשעים שבוצעו על ידי אזרחים פולנים או את היקף שיתוף הפעולה הפולני מסתכן באובדן זמנו, כספו והמוניטין שלו בהליכים ממושכים נגדה שיחל מי שחש עלבון". גם הנוסח המתוקן של החוק אינו עולה בקנה אחד עם החוק הבינלאומי ותקני זכויות האדם, שכן הוא "מגביל את חופש הביטוי והפעילות המדעית בצורה לא פרופורציונלית ומאפשר לארגונים לא ממשלתיים להגיש תביעה בשם המדינה הפולנית או האומה".[34] אולדזיסלאו בלבוסאו (Uladzislau Belavusau) כותב שלמרות ביטול הסנקציות הפליליות, "יש יסוד לחשש שחוק 2018 עלול להשפיע לרעה על חופש הביטוי בהיסטוריה הפולנית... כל מי שמביע דעות הנוגדות את הגרסה הרשמית של ההיסטוריה המוכרת על ידי המדינה הפולנית עלול ליפול תחת תחום החוק."[31]

המשפטן האמריקני אלכסנדר צסיס (Tsesis) קובע כי החוק, גם בצורתו המתוקנת, "מגביל את הרכישה, הביטוי וההפצה של ידע" ו"עמימותו גורמת לכך שלא ברור מי ייענש ועל איזה אקט תקשורתי", מה שמוביל לדיכוי (chilling effect) "סאטירה, פרשנות פוליטית, ניתוח היסטורי ועדות ראייה". "המאמץ של פולין לשלוט בהפצת המידע לציבור עשוי להוביל למסקנות מטעות המפחיתות את אומדן סבלם של הקורבנות ומסיתות לתעמולת שנאה".[35]

חוקר המשפטים הפולני תומאש תדאוש קונצ'ביץ' (Tomasz Tadeusz Koncewicz) קובע כי "החוק החדש עושה פוליטיזציה לדיון היסטורי ומשתמש בכלי המשפט כדי להשיג את הקריאה הרצויה של ההיסטוריה והעבר." החוק "הוא ההוכחה העדכנית לכך שבפולין העבר ממשיך להיראות כאוסף של אמיתות שאין עליהן עוררין, שאינן פתוחות לפרשנויות שונות ולוויכוחים היסטוריים".[36][37] חוקר המשפט החוקתי ווייצ'ך סדורסקי קובע כי "ברורה ההשפעה המדכאת של סנקציות עונשיות ואזרחיות כאלה על דיונים מלומדים או עיתונאיים בנוגע לצדדים האפלים יותר של ההיסטוריה הפולנית" וכי החוק "נוגע לא כל כך לאמירות עובדתיות, אלא לדעות: דעה לגבי אחריותם (לכאורה) של, למשל, העומדים מהצד. להעניש על דעה הוא אקט בלתי רצוי לכל מערכת של חופש הביטוי."[38]

התאמה לחוק הבינלאומי

לפי חוקר המשפט החוקתי הפולני פיוטר מיקולי, נראה כי התיקון סותר את הוראות החוקה הפולנית לרבות "סעיף 2 שממנו נובע עקרון חקיקה הגונה, סעיף 42 פסקה 1 המבטא את הכלל Nulla poena sine lege (אין עונש ללא חוק שאוסר), וחוק 54, פסקה 1, הנוגעת לחופש להביע דעות".[39] הוא גם טען כי התיקון אינו עומדת בדרישה להיות נחוץ בחברה דמוקרטית על מנת שתאפשר הגבלה בחופש הביטוי לפי סעיף 10 של האמנה האירופית לזכויות האדם.[39] גם חוקרי משפט אחרים הטילו ספק בהתאמה של החוק לסטנדרטים בינלאומיים של זכויות אדם, במיוחד לאמנה האירופית לזכויות אדם.[33][30][34]

תגובות לסעיף 55א

פולין

ב-29 בינואר 2018 הגיב נשיא פולין אנדז'יי דודה להתנגדויות ישראליות רשמיות להצעת החוק הפולנית, ואמר כי פולין הייתה קורבן של גרמניה הנאצית ולא השתתפה בשואה.[40] "לעולם לא אוכל לקבל את ההשמצות כלפינו, הפולנים כאומה או פולין כמדינה, באמצעות עיוות האמת ההיסטורית והאשמות שווא". ב-31 בינואר 2018, לפני ההצבעה בסנאט הפולני על הצעת החוק, אמרה סגנית ראש הממשלה ביאטה שידלו: "אנחנו הפולנים היינו קורבנות, וכך גם היהודים... חובתו של כל פולני להגן על שמה הטוב של פולין."[41]

במכתב שנחתם על ידי אנשים בולטים רבים בתחילת פברואר, כולל העיתונאית אן אפלבאום והנשיא השלישי של פולין אלכסנדר קוושנייבסקי, נאמר: "למה הקורבנות והעדים של השואה צריכים להיזהר במה שהם אומרים מחשש שייעצרו, והאם עדותו של ניצול יהודי ש"חשש מפולנים" תהיה עבירה בת עונש?"[42] לדברי ברברה קירשנבלט-גימבלט ממוזיאון POLIN, "הניסיונות האלה לחוקק את מה שאפשר ומה אסור להגיד, בעצם הורסים את שמה הטוב של פולין".[43]

סטניסלב קרייבסקי מאוניברסיטת ורשה, יו"ר משותף של מועצת הנוצרים והיהודים הפולנית, הביע את חששו שהחוק יהפוך ל"מכשיר בוטה לשתק ולהעניש את כל מי שאינך אוהב", וכי "תגובתה המזלזלת והקשה של הממשלה" תעודד אלימות נגד יהודים.[44] ועידת הבישופים הפולנית ציינה עלייה באנטישמיות לאחר העברת התיקון, והכריזה על התופעה "מנוגדת לעיקרון הנוצרי של אהבת לרעך",[45] ואיגוד הקהילות הדתיות היהודיות בפולין אמר כי החקיקה הובילה. ל"גל הולך וגובר של חוסר סובלנות, שנאת זרים ואנטישמיות", מה שגורם לחברים רבים לחשוש לביטחונם.[46][47]

לפי סקר מפברואר 2018, 40% מהפולנים תמכו בעונשים הפליליים הקבועים בחוק, בעוד 51% סברו שיש להתייחס לנושא בצורה שונה.[48]

מחקרים הראו שלחוק הייתה תוצאה לא מכוונת של הגברת החיפושים באינטרנט ברחבי העולם אחר הביטוי האנגלי "מחנות מוות פולניים" פי תשעה, תוך הגברת ביטויי האנטישמיות בשיח הציבורי הפולני ובמדיה החברתית.[49]

ישראל

עוד בטרם התקבל, פגע החוק ביחסי ישראל-פולין. מנכ"ל משרד החוץ יובל רותם דיווח כי שימור זיכרון השואה מקבל עדיפות על פני היחסים הבינלאומיים. לדבריו, "שימור זיכרון השואה הוא עניין מעבר ליחסי ישראל-פולין. זהו נושא ליבה החותך את מהות העם היהודי".[50] ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו האשים את פולין בהכחשת שואה.[21] יד ושם גינה את הצעת החוק הפולנית ואמר כי בעוד ש"מחנות המוות הפולניים" כביטוי הוא מצג שווא היסטורי, החקיקה "עלולה לטשטש את האמיתות ההיסטוריות בנוגע לסיוע שקיבלו הגרמנים מהאוכלוסייה הפולנית במהלך השואה".[51][52]

גורמים ישראלים אחרים כמו שר החינוך והתפוצות נפתלי בנט כינו את הביטוי "מצג שווא". בנט אמר על הצעת החוק "זו התעלמות מבישה מהאמת. עובדה היסטורית היא שפולנים רבים סייעו ברצח יהודים, מסרו אותם, התעללו בהם ואף הרגו יהודים במהלך השואה ואחריה."[53] נשיא ישראל ראובן ריבלין אמר באושוויץ כי היסטוריונים צריכים להיות מסוגלים לחקור את השואה ללא הגבלות. הוא גם הצהיר "אין ספק שפולנים רבים נלחמו נגד המשטר הנאצי, אך איננו יכולים להכחיש את העובדה שפולין והפולנים נתנו יד להשמדה".[54]

רשות הזיכרון הרשמית של ישראל לקורבנות השואה, יד ושם, אמרה: "אין ספק שהמונח 'מחנות מוות פולניים' הוא מצג שווא היסטורי.... עם זאת, הגבלות על הצהרות של חוקרים ואחרים בנוגע לשותפותו הישירה או העקיפה של העם הפולני לפשעים שבוצעו על אדמתו במהלך השואה הן עיוות חמור."[55][56] מדען המדינה הישראלי שלמה אבינרי אמר כי צעירים ישראלים מקשרים ללא כוונה את השואה עם פולין, לפעמים הרבה יותר מאשר עם גרמניה הנאצית. ב"הארץ" הוא קרא להעריך מחדש את מדיניות החינוך לשואה בישראל, כדי להדגיש ביתר שאת את האשמה הגרמנית ואת ההתנגדות הפולנית במהלך מצעד החיים.[57]

מדינות אחרות

בארצות הברית, שר החוץ רקס טילרסון הביע "אכזבה" מהצעת החוק, והוסיף: "חקיקת חוק זה משפיעה לרעה על חופש הביטוי והחקירה האקדמית".[18]

הוועד היהודי האמריקני (AJC) הצהיר כי הוא "במשך עשרות שנים ביקורתי כלפי מונחים מזיקים כמו 'מחנות ריכוז פולניים' ו'מחנות מוות פולניים', מתוך הכרה בכך שאתרים אלו הוקמו ונוהלו על ידי גרמניה הנאצית במהלך כיבושה של פולין", אך אמר גם כי "בעוד אנו זוכרים את הפולנים האמיצים שהצילו יהודים, אי אפשר להתעלם מתפקידם של חלק מהפולנים ברצח יהודים", וכי הוא "מתנגד בתוקף לחקיקה שתעניש טענות שפולין או אזרחי פולין נושאים באחריות לכל פשעי שואה".[58][59]

חוקרים והיסטוריונים

בפברואר 2018, האגודה ההיסטורית האמריקאית פרסמה הצהרה הקובעת שהחוק הוא "איום הן על חופש הביטוי של היסטוריונים והן על עתיד המחקר ההיסטורי". הצהרתם קיבלה מאוחר יותר תמיכה של 50 אגודות מלומדים.[60] המרכז הפולני לחקר השואה כינה את החוק "חדירה חסרת תקדים (ובלתי ידועה בשיטה דמוקרטית) לוויכוח על ההיסטוריה הפולנית".[61]

דוד כץ כתב כי החוק הוא "תגובת יתר לכמה תפיסות נפוצות ושגויות של תפקידה של פולין בשואה", כולל "המיתוס שהיטלר בחר לבנות שם מחנות ריכוז בגלל שפולין הייתה כל כך אנטישמית". עם זאת, הוא ציין שחוקי זיכרון אחרים במזרח אירופה גרועים יותר, כולל חוקים בהונגריה, ליטא ולטביה כי הם הופכים לבלתי חוקית את אי ההסכמה עם הרעיון שהיה רצח עם סובייטי במדינות אלו, וכוללים עונש מאסר, וכולל חוקים אסטוניים ואוקראינים האוסרים פרשנויות שליליות של התנועות הלאומיות ששיתפו פעולה עם הנאצים במדינות אלה בתקופת השואה. מה שלדעתו היה מקומם היה השתיקה הבינלאומית נוכח "מעשי החקיקה הלא פולניים הללו המפלילים את אמירת האמת על השואה".[62]

ג'פרי קופשטיין מאוניברסיטת טורונטו וג'ייסון ויטנברג מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מחברי הספר, Intimate Violence: Anti-Jewish Pogroms on the Eve of the Holocaust, על אלימות אנטי-יהודית בפולין הכבושה לאחר הפלישה הנאצית לברית המועצות, סבורים כי מטרתה של הצעת החוק החדשה "ברורה: להגביל את הדיון בשותפות פולנית [ברדיפת יהודים]". הם סברו כי "הממשלה הנוכחית של פולין תעמוד ככל הנראה בפני הסיכוי הבלתי נעים להידרש לאכוף חוק בלתי ניתן לאכיפה ולהכחיש את מה שקהילת החוקרים המרכזית הוכיחה יותר ויותר כנכון: חלק מהפולנים היו שותפים לשואה".

המשפטן האמריקאי אלכסנדר צסיס ביקר את החוק על הגבלת הפצת הידע ועל היותו מעורפל.[63]

תגובה לסעיף 2א

בשנת 2019 בית הדין החוקתי של פולין קבע כי סעיף 2א בטל ואינו מחייב.[7]

סעיף 2א זכה לביקורת משום שהחוק הבחין ב"אוקראינים" כקבוצה הלאומית היחידה שהוצהרה במפורש כי ביצעה פשעים. הפעולה היחידה שהוגדרה כ"רצח עם" הייתה טבח 100,000-50,000 הפולנים בווהלין בידי האוקראינים. החוק נוסח באופן שמפליל התקפות אוקראינים על מטרות צבאיות פולניות, שלא היו בלתי חוקיות לפי החוק הבינלאומי.[64] קלאוס בכמן קבע כי "הדיון אם אוקראינים ביצעו רצח עם, פשעי מלחמה או פשעים נגד האנושות בשנים האחרונות של המלחמה בווהלין, דיון שנמשך כבר עשורים, יכול כעת להיקטע על ידי תובע בכל עת" מכיוון שמי שלא מסכים שהאירועים היו רצח עם צפוי להעמדה לדין.[65]

התיקון החמיר את יחסי פולין-אוקראינה, שכבר היו רעועים עקב נושא ארגון הלאומנים האוקראינים לפני המלחמה וצבא ההתקוממות האוקראיני בתקופת המלחמה ואחריה. סטפן בנדרה ורומן שוכביץ' נחשבו גיבורים לאומיים באוקראינה ופושעי מלחמה בפולין.[66][67] באוקראינה, התיקון כונה "החוק האנטי-בנדרובי".[68][69]

החוק הפולני הושווה לחוק האוקראיני 2538-1,[70] שעבר בשנת 2015.[71][72]

מחלוקת על הצהרת המשימה

סעיף 1 - הצהרת המשימה של המכון לזיכרון לאומי (IPN) - שונה כך שיכלול "הגנה על המוניטין של הרפובליקה של פולין ושל האומה הפולנית".[73] חוי דרייפוס, ראש המרכז לחקר השואה בפולין של יד ושם, ציינה כי "מאז שהחוק השתנה, השתנה תפקידו היסודי של המכון לזיכרון לאומי. היום הצהרת המשימה הרשמית של המכון היא להגן על המוניטין של פולין, ובאור זה יש לראותו."[74]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Davies, Christian (10 בפברואר 2018). "Poland's Jews fear for future under new Holocaust law". The Guardian. {{cite web}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 Hackmann, Jörg (2018). "Defending the "Good Name" of the Polish Nation: Politics of History as a Battlefield in Poland, 2015–18". Journal of Genocide Research. 20 (4): 587–606. doi:10.1080/14623528.2018.1528742.
  2. ^ Poland's Constitutional Breakdown, Wojciech Sadurski, Oxford University Press, page 155
  3. ^ Soroka, George; Krawatzek, Félix (2019). "Nationalism, Democracy, and Memory Laws". Journal of Democracy (באנגלית). 30 (2): 157–171. doi:10.1353/jod.2019.0032. ISSN 1086-3214.
  4. ^ Noack, Rick (2 בפברואר 2018). "Poland's Senate passes Holocaust complicity bill despite concerns from U.S., Israel". The Washington Post. ISSN 0190-8286. נבדק ב-2018-02-02. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Ray, Larry; Kapralski, Sławomir (2019). "Introduction to the special issue – disputed Holocaust memory in Poland". Holocaust Studies. 25 (3): 209–219. doi:10.1080/17504902.2019.1567657.
  6. ^ Cherviatsova, Alina (2020). "Memory as a battlefield: European memorial laws and freedom of speech". The International Journal of Human Rights. 25 (4): 675–694. doi:10.1080/13642987.2020.1791826.
  7. ^ 7.0 7.1 "Ekspert: orzeczenie Trybunału Konstytucyjnego ws. nowelizacji ustawy o IPN może otworzyć drogę do dyskusji" (בפולנית). Polskie Radio 24. 17 בינואר 2019. נבדק ב-2019-05-16. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Koposov, Nikolay (2017). Memory Laws, Memory Wars: The Politics of the Past in Europe and Russia. Cambridge University Press. p. 162. ISBN 9781108329538.
  9. ^ The Polish 'Holocaust Law' revisited: The Devastating Effects of Prejudice-Mongering, Marta Bucholc and Maciej Komornik, Cultures of History, 19 February 2019
  10. ^ Rzepa, Joanna. "Translation, conflict and the politics of memory: Jan Karski's Story of a Secret State." Translation Studies 11.3 (2018): 315-332.
  11. ^ "Projekt ustawy o zmianie ustawy o Instytucie Pamięci Narodowej - Komisji Ścigania Zbrodni przeciwko Narodowi Polskiemu oraz ustawy o odpowiedzialności podmiotów zbiorowych za czyny zabronione pod groźbą kary". legislacja.rcl.gov.pl (בפולנית). Government Legislation Centre. 1 במרץ 2016. נבדק ב-2019-05-16. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Poland approves bill outlawing phrase 'Polish death camps'". 16 באוגוסט 2016. נבדק ב-4 בספטמבר 2016 – via The Guardian. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Noack, Rick (17 באוגוסט 2016). "Obama once referred to a 'Polish death camp.' In Poland, that could soon be punishable by 3 years in prison". The Washington Post. נבדק ב-4 בספטמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ "Sejm uchwalił ustawę o penalizacji banderyzmu". Do Rzeczy (בפולנית). 26 בינואר 2018. נבדק ב-2019-05-16. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "Kukiz oskarża kierownictwo PiS o uległość wobec spadkobierców Bandery". Do Rzeczy (בפולנית). 11 ביוני 2017. נבדק ב-2019-05-16. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "Druk nr 993-A". sejm.gov.pl (בפולנית). Sejm of the Republic of Poland. 26 בינואר 2018. נבדק ב-2019-05-16. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ 17.0 17.1 "Ustawa z dnia 26 stycznia 2018 r. o zmianie ustawy o Instytucie Pamięci Narodowej – Komisji Ścigania Zbrodni przeciwko Narodowi Polskiemu, ustawy o grobach i cmentarzach wojennych, ustawy o muzeach oraz ustawy o odpowiedzialności podmiotów zbiorowych za czyny zabronione pod groźbą kary" (PDF). orka.sejm.gov.pl (בפולנית). Sejm of the Republic of Poland. 29 בינואר 2018. ארכיון (PDF) מ-2019-04-29. נבדק ב-2018-02-02. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ 18.0 18.1 Noack, Rick (6 בפברואר 2018). "Polish president signs Holocaust bill, drawing rare U.S. rebuke". The Washington Post. נבדק ב-2019-05-16. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ Szwedowicz, Agata (16 בפברואר 2018). "CBOS: 40 proc. Polaków jest za nowelą ustawy o IPN, 51 proc. uważa, że dezinformacji należy przeciwdziałać inaczej". dzieje.pl (בפולנית). Museum of Polish History. נבדק ב-2019-05-16. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Masters, James (8 בפברואר 2018). "Polish President signs controversial Holocaust bill into law". CNN. נבדק ב-2019-05-16. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ 21.0 21.1 Eglash, Ruth; Selk, Avi (28 בינואר 2018). "Israel and Poland try to tamp down tensions after Poland's 'death camp' law sparks Israeli outrage". The Washington Post. ISSN 0190-8286. נבדק ב-2018-01-28. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ Koposov, Nikolay (16 במרץ 2018). "Is Poland's New Memory Law a Case of Holocaust Denial?". fifteeneightyfour. Cambridge University Press. נבדק ב-3 בינואר 2021. the statute makes it illegal to claim that ethnic Poles were in any way involved in the Holocaust. According to Polish prime minister Mateusz Morawiecki, such claims are a form of Holocaust denial. But it is more accurate to say that the Polish law itself is a manifestation of Holocaust negationism. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Ynet, Associated Press and (1 בפברואר 2018). "Israeli politicians, survivors blast Polish Holocaust law". Ynetnews. Ynet and Associated Press. נבדק ב-2019-05-16. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ "Ustawa z dnia 18 grudnia 1998 r. o Instytucie Pamięci Narodowej — Komisji Ścigania Zbrodni przeciwko Narodowi Polskiemu" (PDF). Dziennik Ustaw (בפולנית). No. 155. 19 בדצמבר 1998. 1016. נבדק ב-2019-05-16. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Gauba, Kanika. "Rethinking 'Memory Laws' from a Comparative Perspective." The Indian Yearbook of Comparative Law 2018. Springer, Singapore, 2019. 233-249.
  26. ^ 26.0 26.1 "Full text of Poland's controversial Holocaust legislation". 1 בפברואר 2018. נבדק ב-2 בינואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Szklarski, Bohdan, and Piotr Ilowski. "Searching for Solid Ground in Polish-American Relations in the Second Year of the Trump Administration." (2019): 65-82.
  28. ^ Jaraczewski, Jakub (23 ביולי 2018). "Fast Random-Access Memory (Laws) – The June 2018 Amendments to the Polish "Holocaust Law"". Verfassungsblog. נבדק ב-2 בינואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ Bucholc, Marta (2019). "Commemorative Lawmaking: Memory Frames of the Democratic Backsliding in Poland After 2015". Hague Journal on the Rule of Law. 11 (1): 85–110. doi:10.1007/s40803-018-0080-7.
  30. ^ 30.0 30.1 Tsesis, Alexander (2020). "Genocide Censorship and Genocide Denial". In Grzebyk, Patrycja (ed.). Responsibility for Negation of International Crimes. Warsaw: Institute of Justice in Warsaw. p. 117. ISBN 9788366344433. Far more controversial than genocide denial laws, however, have been national efforts to censor evidence of complicity to commit genocide, and this is the case with civil legislation in Poland and the criminal law in Turkey... The newest version of the law, passed on June 6, 2019, continues to have a civil cause of action that can be brought by private citizens of the Law on Institute of National Remembrance (Art. 53o and 53p). The problem, then, has not been fully resolved, despite the 2019 changes, because defense of nationalistic honor continues to function as a censor on speech. The Law on Institute of National Remembrance is likely to have some of the same negative impacts as the Turkish censorship statute protecting national honor.
  31. ^ 31.0 31.1 Belavusau, Uladzislau (12 בדצמבר 2018). "The Rise of Memory Laws in Poland: An Adequate Tool to Counter Historical Disinformation?". Security and Human Rights (באנגלית). 29 (1–4): 36–54. doi:10.1163/18750230-02901011. ISSN 1875-0230. The argument of the Polish government that all Western European countries have been legally protecting the memory of the Holocaust in the same way is at best misleading. The closest relative of the 2018 Law is not a standard provision in continental Europe's criminal codes about punitive measures against Holocaust deniers. Rather, the closest sibling of the Law are parts of the Turkish and Russian penal codes. The way the Law frames the defence of collective Polish dignity in a historical context is foremost reminiscent of the notorious provision in the Turkish criminal code (Article 301), which criminalises denigration of the Turkish nation and is particularly used to silence people speaking out against the massacres of Armenians and other minorities by the Ottoman Empire in 1915. {{cite journal}}: (עזרה)
  32. ^ Cherviatsova, Alina (2020). "Memory as a battlefield: European memorial laws and freedom of speech". The International Journal of Human Rights. 25 (4): 675–694. doi:10.1080/13642987.2020.1791826. The Turkish, Russian, Polish and Ukrainian cases do not exhaust the list of historical discussions limited by memorial laws for the sake of glory of the past but nevertheless reflect a dangerous tendency towards the manipulative use of history, the rise of national populism and a precipitous decline in democratic values.
  33. ^ 33.0 33.1 Aleksandra Gliszczyńska-Grabias, Grażyna Baranowska, Anna Wójcik (2019). "Law-Secured Narratives of the Past in Poland in Light of International Human Rights Law Standards". POLISH YEARBOOK OF International Law. doi:10.24425/pyil.2019.129606.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  34. ^ 34.0 34.1 Grzebyk, Patrycja (2018). "Amendments of January 2018 to the Act on the Institute of National Remembrance – Commission for the Prosecution of Crimes against the Polish Nation in Light of International Law". Polish Yearbook of International Law. 37: 287–300. doi:10.7420/pyil2017o.
  35. ^ Tsesis, Alexander (2020). "Genocide Censorship and Genocide Denial". In Grzebyk, Patrycja (ed.). Responsibility for Negation of International Crimes. Warsaw: Institute of Justice in Warsaw. p. 117-118. ISBN 9788366344433.
  36. ^ Koncewicz, Tomasz Tadeusz (2018). "On the Politics of Resentment, Mis-memory, and Constitutional Fidelity: The Demise of the Polish Overlapping Consensus?". Law and Memory: Towards Legal Governance of History. Cambridge University Press. pp. 263–290. ISBN 978-1-107-18875-4.
  37. ^ Sadurski 2019 p. 156
  38. ^ Sadurski, Wojciech (16 במאי 2019). Poland's Constitutional Breakdown (באנגלית). Oxford University Press. p. 155. ISBN 978-0-19-884050-3. {{cite book}}: (עזרה)
  39. ^ 39.0 39.1 Małecki, Mikołaj; Mikuli, Piotr (2018). "The New Polish 'Memory Law': A Short Critical Analysis". DPCE Online (באנגלית). 34 (1). ISSN 2037-6677.
  40. ^ "President says Poland did not take part in the Holocaust". The Washington Post. Associated Press. 29 בינואר 2018. אורכב מ-המקור ב-30 בינואר 2018. נבדק ב-2 בפברואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ Pawlak, Justyna; Kelly, Lidia (31 בינואר 2018). "Polish lawmakers back Holocaust bill, drawing Israeli outrage, U.S. concern". Reuters UK. נבדק ב-2 בפברואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Polish law denies reality of Holocaust". The Guardian. 5 בפברואר 2018. נבדק ב-2019-05-16. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "'Polish death camps': Outlawing phrase will protect Poland's good name, says minister | CBC Radio". CBC. נבדק ב-19 באוקטובר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ Luxmoore, Jonathan (14 במרץ 2018). "Polish archbishop answers Holocaust law critics". The Tablet. נבדק ב-2018-05-12. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ "Catholic, Jewish leaders in Poland seek to reduce tensions". The Washington Post. 15 במרץ 2018. אורכב מ-המקור ב-15 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ Masters, James; Mortensen, Antonia (20 בפברואר 2018). "Poland's Jewish groups say Jews feel unsafe since new Holocaust law". CNN. נבדק ב-11 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ "Oświadczenie organizacji żydowskich do opinii publicznej / Open statement of Polish Jewish organizations to the public opinion". Jewish.org.pl (בפולנית). נבדק ב-13 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ The amendment to the Institute of National Remembrance act Centre for Public Opinion Research
  49. ^ "Analiza skutków noweli ustawy o IPN: wzmożenie antysemickie w debacie publicznej". Rzecznik Praw Obywatelskich (בפולנית). 13 ביוני 2018. נבדק ב-2 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ Halon, Eytan (3 במרץ 2018). "Argentina newspaper first target of controversial Polish Holocaust law". The Jerusalem Post. נבדק ב-2019-05-16. {{cite news}}: (עזרה)
  51. ^ "Yad Vashem: Poland Holocaust law risks 'serious distortion' of Polish complicity". The Times of Israel. 27 בינואר 2018. נבדק ב-2019-05-16. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ^ "Israel criticises Poland over draft Holocaust legislation". Associated Press. 27 בינואר 2018. נבדק ב-2019-05-16 – via The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ "Israel criticises Polish Holocaust law". BBC News. 28 בינואר 2018. נבדק ב-28 בינואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  54. ^ Aderet, Ofer (12 באפריל 2018). "Israeli President to Polish Counterpart: We Cannot Deny That Poland and Poles Participated in Holocaust". Haaretz. נבדק ב-11 בנובמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  55. ^ "Fury in Israel as Poland proposes ban on referring to Nazi death camps as 'Polish'". The Daily Telegraph. 28 בינואר 2018. נבדק ב-28 בינואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  56. ^ "Yad Vashem Response to the Law Passed in Poland Yesterday". Yad Vashem. 27 בינואר 2018. נבדק ב-11 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ Avineri, Shlomo (5 במרץ 2018). "Opinion: Holocaust Trips to Poland for Israeli Youth Should Start in Germany". Haaretz. נבדק ב-14 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  58. ^ "AJC Opposes Polish Effort to Criminalize Claims of Holocaust Responsibility". American Jewish Committee. 27 בינואר 2018. נבדק ב-11 בנובמבר 2018 – via PRNewswire. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ Tibon, Amir (27 בינואר 2018). "As Poland's New Holocaust Law Causes Storm, U.S. Urges 'Never Again' on Holocaust Remembrance Day". Haaretz. נבדק ב-11 בנובמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  60. ^ "Advocacy Briefs: AHA Condemns Polish Law Criminalizing Public Discussion of Polish Complicity in Nazi War Crimes | Perspectives on History | AHA". www.historians.org. נבדק ב-3 בינואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  61. ^ "Historians fear 'censorship' under Poland's Holocaust law". Times Higher Education (THE) (באנגלית). 21 בפברואר 2018. נבדק ב-3 בינואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  62. ^ Katz, Dovid (25 באפריל 2018). "Poland's New Holocaust Law Is Bad, But Not the Worst". Jewish Currents. נבדק ב-26 באוקטובר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  63. ^ Tsesis 2020 pp. 117–118
  64. ^ Grzebyk, Patrycja (2018). "Amendments of January 2018 to the Act on the Institute of National Remembrance – Commission for the Prosecution of Crimes against the Polish Nation in Light of International Law". Polish Yearbook of International Law. 37: 287–300. doi:10.7420/pyil2017o. As a result of the amendments, Ukrainians are the only national group directlymentioned in the Act as perpetrators of crimes, and the Act does not refer even toGermans or Russians but instead prefers to speak about crimes of the "Third Reich" or of the "communists." Not surprisingly, Ukrainians have felt offended by this "distinction."
  65. ^ Klaus Bachmann Civil Law and the Amendment of German and Polish Memory Laws p. 177
  66. ^ Baran, Violetta, ed. (6 בפברואר 2018). "Były minister obrony Ukrainy ostrzega: ponad milion Ukraińców może chwycić za kopie" [Former Ukrainian Minister of Defense Warns: over a million Ukrainians may take up the cudgels]. WP Wiadomości (בפולנית). Wirtualna Polska. נבדק ב-2019-05-16. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ Kozińska, Anna, ed. (1 בפברואר 2018). "Spór na linii Polska-Izrael. Do grona komentatorów dołączyła Ukraina". WP Wiadomości (בפולנית). Wirtualna Polska. נבדק ב-2019-05-16. {{cite web}}: (עזרה)
  68. ^ Baran, Violetta, ed. (6 בפברואר 2018). "Ukraińskie media o oświadczeniu prezydenta Dudy: słowo Ukraina nawet nie padło". WP Wiadomości (בפולנית). Wirtualna Polska. נבדק ב-2019-05-16. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ "Польські депутати вночі прийняли закон про заборону "бандерівської ідеології"" [Tonight Polish Parliamentaries Passed the Law on the Ban of the "Banderovite Ideology"]. Dzerkalo Tyzhnia (באוקראינית). 1 בפברואר 2018. נבדק ב-2019-05-16. {{cite news}}: (עזרה)
  70. ^ "Проект Закону про правовий статус та вшанування пам'яті борців за незалежність України у ХХ столітті". w1.c1.rada.gov.ua (באוקראינית). Verkhovna Rada. נבדק ב-2018-02-10.
  71. ^ Liphshiz, Cnaan (6 בפברואר 2018). "Poland isn't the only country trying to police what can be said about the Holocaust". Jewish Telegraphic Agency. נבדק ב-2018-02-10. {{cite news}}: (עזרה)
  72. ^ Rudling, Anders; Gilley, Christopher (29 באפריל 2015). "Laws 2558 and 2538-1: On Critical Inquiry, the Holocaust, and Academic Freedom in Ukraine". ukraine.politicalcritique.org. נבדק ב-2018-02-10. {{cite news}}: (עזרה)
  73. ^ "Full text of Poland's controversial Holocaust legislation". Times of Israel (באנגלית אמריקאית). 2018-02-01. נבדק ב-2019-10-04.
  74. ^ Benjakob, Omer (2019-10-03). "The Fake Nazi Death Camp: Wikipedia's Longest Hoax, Exposed". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2019-10-04.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36087431תיקון לחוק מכון הזיכרון הלאומי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תיקון_לחוק_מכון_הזיכרון_הלאומי&oldid=2262324"