צבא ההתקוממות האוקראיני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פוסטר של צבא ההתקוממות. "בעד מה נלחם המתקומם האוקראיני? לא בעד סטלין, לא בעד סובורוב, לא בעד היטלר הלוקה בנפשו. בעד אוקראינה, לא מיוסי ולא מפריץ. חופשיה ועצמאית!"

צבא ההתקוממות האוקראיני (באוקראינית: Українська повстанська армія) היה ארגון אוקראיני לאומני צבאי למחצה ואחר כך פרטיזני.[1] במהלך מלחמת העולם השנייה היה מעורב במלחמת גרילה נגד ברית המועצות, מדינת המחתרת הפולנית, פולין הקומוניסטית וגרמניה הנאצית.[2][3][4] צבא זה הוקם מתוך מערכים צבאיים למחצה ונפרדים של ארגון הלאומנים האוקראינים - סיעת בנדרה (ה-OUN-B), מערכים לאומיים-פטריוטים לוחמניים אחרים, חלקם עריקים לשעבר ממשטרת העזר האוקראינית, אוכלוסיות מקומיות ועוד.[5] ההנהגה הפוליטית של הצבא הייתה שייכת לארגון הלאומנים האוקראינים - בנדרה.[5] בעיקר ביקשו לבצע טיהור אתני של פולנים בווהלין ובגליציה המזרחית.[6] הוא נוסד ב-14 באוקטובר 1942,[7] יום חג תיאוטוקוס. מדצמבר 1941 עד יולי 1943 היה זה גם שמו של צבא המהפכה העממית האוקראינית.[8]

האלימות התקבלה על ידי OUN ככלי פוליטי נגד אויבים זרים ופנימיים, לשם מהפכה לאומית בראשות דיקטטורה שתגרש את כוחות הכיבוש ותקים ממשלה המייצגת את כל האזורים והקבוצות החברתיות.[9] הארגון החל כקבוצת התנגדות והתפתח לצבא גרילה. בשנת 1943, צבא ההתקוממות האוקראיני נשלט על ידי OUN(B) וכלל בעלי אמונות פוליטיות ואידאולוגיות שונות.[10] צבא זה נזקק לתמיכת ההמונים הן נגד הגרמנים והן נגד הסובייטים. חלק ניכר מהאידאולוגיה הלאומית, לרבות מושג הדיקטטורה, לא היה אטרקטיבי כלפי אזרחים סובייטים לשעבר שחוו את הדיקטטורה של המפלגה הקומוניסטית. לפיכך, היה הכרחי לתקן את האידאולוגיה והתוכנית הפוליטית של OUN(B). באספה השלישית ב-21–25 באוגוסט 1943, ה-OUN(B) גינה "תוכניות ותפיסות פוליטיות לאומיות-סוציאליסטיות בינלאומיות ופשיסטיות" וכן את "הקומוניזם הרוסי-בולשביקי", והציע "מערכת עמים חופשיים ו" מדינות עצמאיות [בתור] הפתרון הטוב ביותר לבעיית הסדר העולמי". התוכנית החברתית של צבא ההתקוממות האוקראיני לא הייתה שונה מתוכניות קודמות אלא הדגישה מגוון רחב של שירותים חברתיים, השתתפות עובדים בניהול, כלכלה מעורבת, בחירת מקצוע ומקום עבודה ואיגודים מקצועיים חופשיים. ה-OUN(B) קבע כי הוא לוחם למען חופש העיתונות, הדיבור והמחשבה.

צבא ההתקוממות האוקראיני לחם בעיקר נגד הפולנים והסובייטים, אם כי גם נגד הגרמנים החל מפברואר 1943, עם מקרים רבים של שיתוף פעולה עם הגרמנים נגד הסובייטים.[11] מקיץ 1944 צבא ההתקוממות האוקראיני וארגון הלאומנים האוקראינים (OUN-B) שיתפו פעולה עם הכוחות הגרמניים נגד הסובייטים והפולנים בתקווה ליצור מדינה אוקראינית עצמאית.[12] ה-OUN מנע את גירוש האוקראינים בדרום מזרח פולין.[13]

לאחר מלחמת העולם השנייה, יחידות נ.ק.ו.ד. סובייטיות לחמו נגד צבא ההתקוממות האוקראיני. צבא ההתקוממות האוקראיני נשאר פעיל ונלחם נגד הרפובליקה העממית הפולנית עד 1947, ונגד ברית המועצות עד 1949. הוא היה חזק במיוחד בהרי הקרפטים, גליציה ובווהלין - מערב אוקראינה המודרנית.[14] בין פברואר 1943 למאי 1945, בניגוד לרוב תנועות ההתנגדות, לא הייתה לצבא ההתקוממות האוקראיני תמיכה זרה משמעותית.[15] צמיחתו וחוזקו היו השתקפות של הפופולריות שזכה לה במערב אוקראינה.[16] מחוץ למערב אוקראינה, התמיכה לא הייתה משמעותית, ורוב האוכלוסייה הסובייטית במזרח אוקראינה ראתה את ה-OUN/UPA כמשתפי פעולה בעיקר עם הגרמנים.[17]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צבא ההתקוממות האוקראיני בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Ukrainian Insurgent Army". Encyclopedia of Ukraine. Vol. 5. 1993.
  2. ^ "Ukrainian Insurgent Army". Encyclopedia of Ukraine. Vol. 5. 1993. A Ukrainian military formation which fought from 1942 to 1949, mostly in Western Ukraine, against the German and Soviet occupational regimes. Its immediate purpose was to protect the Ukrainian population from German and Soviet repression and exploitation; its ultimate goal was an independent and unified Ukrainian state.
  3. ^ Rudling, Per A. (2011). "The OUN, the UPA and the Holocaust: A Study in the Manufacturing of Historical Myths". The Carl Beck Papers in Russian and East European Studies (2107). p. 14. doi:10.5195/cbp.2011.164. While anti-German sentiments were widespread, according to captured activists, at the time of the Third Extraordinary Congress of the OUN(b), held in August 1943, its anti-German declarations were intended to mobilize support against the Soviets, and stayed mostly on the paper.
  4. ^ Spector, Holocaust, 279; Mykhailo V. Koval’, Ukraina v druhii svitovyi i velykyi vitchyznianyi viinakh, 1939–1945 rr., (Kyiv: Dim Al’ternatyvy, 1999), 154. "Збір заявив, що ОУН-УПА бореться як проти нацистської Німеччини, розвал якої вже неминучий, так і проти нової більшовицької окупації."
  5. ^ 5.0 5.1 Vedeneyev, D. Military Field Gendarmerie – special body of the Ukrainian Insurgent Army. "Voyenna Istoriya" magazine. 2002.
  6. ^ Siemaszko, Ewa. The July 1943 genocidal operations of OUN-UPA in Volhynia (PDF). pp. 2–3. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-04-01.
  7. ^ "Demotix: 69th anniversary of the Ukrainian Insurgent Army". Kyiv Post. 14 באוקטובר 2011. אורכב מ-המקור ב-14 באוקטובר 2011. נבדק ב-15 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Institute of Ukrainian History, Academy of Sciences of Ukraine, Organization of Ukrainian Nationalists and the Ukrainian Insurgent Army Chapter 3 pp. 104–154
  9. ^ Myroslav Yurkevich, Canadian Institute of Ukrainian Studies, Organization of Ukrainian Nationalists (Orhanizatsiia ukrainskykh natsionalistiv) This article originally appeared in the Encyclopedia of Ukraine, vol. 3 (1993).
  10. ^ Shkandrij, Myroslav (2019-07-23). Revolutionary Ukraine, 1917-2017: History's Flashpoints and Today's Memory Wars (באנגלית). Routledge. ISBN 978-0-367-33376-8. ...the local Ukrainian population and the leadership of the OUN(B), which controlled the UPA after 1943. (quote from the section Volhynia, Holocaust and Fascism of this book)
  11. ^ Piotrowski, Tadeusz (1998). Poland's holocaust. Internet Archive. McFarland. p. 234. ISBN 978-0-7864-0371-4. By October (1944), all of Eastern Poland lay in Soviet hands. As the German army began its withdrawal, the UPA began to attack its rearguard and seize its equipment. The Germans reacted with raids on UPA positions. On July 15, 1944, the Ukrainian Supreme Liberation Council (Ukrainska Holovna Vyzvolna Rada, or UHVR, an OUN-B outfit) was formed and, at the end of that month, signed an agreement with the Germans for a unified front against the Soviet threat. This ended the UPA attacks as well as the German countermeasures. In exchange for diversionary activities in the rear of the Soviet front, Germans began providing the Ukrainian underground with supplies, arms, and training materials
  12. ^ Institute of Ukrainian History, Academy of Sciences of Ukraine, Organization of Ukrainian Nationalists and the Ukrainian Insurgent Army Chapter 4 pp. 193–199 Chapter 5
  13. ^ Timothy Snyder. The reconstruction of nations: Poland, Ukraine, Lithuania, Belarus, 1569–1999. Yale University Press. 2003. p. 192.
  14. ^ Patrikarakos, David (6 במאי 2014). "Yuppie, Get Your Gun – Harking back to the partisans of World War II, young Ukrainians train for irregular combat against the Russians". POLITICO Magazine. נבדק ב-31 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Viktor Korol, a historian, reveals truths about Ukraine in WWII", Welcome to Ukraine, 2007 (1)

    "The very fact that in contrast to practically all the other resistance movements in the countries occupied in World War II by Nazi Germany, the Ukrainian resistance movement was not getting any outside help, and the fact that it could go on fighting first against the Germans and later against the Soviets showed that the UPA had a very substantial support of the local Ukrainian population."
  16. ^ Subtelny, p. 474 Subtelny, Orest (1988). Ukraine: A History. Toronto: University of Toronto Press. p. 800. ISBN 978-0-8020-8390-6.
  17. ^ 3. Стратегія 'двофронтової' боротьби ОУН і УПА [3. Strategy for the 'two front' combat of the OUN and UPA] (PDF) (באוקראינית). history.org.ua. אורכב מ-המקור (PDF) ב-11 באפריל 2008. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34835139צבא ההתקוממות האוקראיני

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=צבא_ההתקוממות_האוקראיני&oldid=2141754"