תאו סודאני
 תאו סודאני
| ||
|---|---|---|
זוג תאואים סודאנים
| ||
| מצב שימור | ||
| ||
| מיון מדעי | ||
| ממלכה: | בעלי חיים | |
| מערכה: | מיתרניים | |
| מחלקה: | יונקים | |
| סדרה: | מכפילי פרסה | |
| משפחה: | פריים | |
| תת־משפחה: | פרים | |
| שבט: | בקר | |
| סוג: | תאו אפריקני | |
| מין: | תאו אפריקני | |
| תת־מין: | תאו סודאני | |
| שם מדעי | ||
 Syncerus caffer brachyceros
| ||
תאו סודאני (שם מדעי: Syncerus caffer brachyceros; קרוי גם תאו סוואנה מערבי), הוא תת-מין של תאו אפריקני החי במערב אפריקה לאורך האזור הידוע כסאהל. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1837 על ידי הזואלוג הבריטי ג'ון אדוארד גריי. זהו תת-המין השני בגודלו לאחר תאו הכף, והוא די דומה לו באופן כללי. פירוש שמו המדעי brachyceros הוא "קרן קצרה" ביוונית עתיקה, ומתייחס לכך שקרניו קטנות באופן ניכר מתאו הכף.
תיאור
לתאו הסודאני פרווה בהירה יותר בצבעה מתאו הכף, וזהו בין סימני ההיכר היחידים של תת-המין. הצבע הוא בגוונים של חום קפה בהיר או כהה עד לחום שוקולד כהה. הנקבות בהירות יותר מהזכרים, והעגלים עד גיל מסוים מתאפיינים בפרווה אדמדמה בדומה לתאו היער. מבנה הגוף של התאו הסודאני רחב, מוצק וחביתי, והוא מתאפיין בכתפיים שריריות וגבוהות, רגליים מוצקות ועבות, ופרסות עגולות ורחבות. הזנב ארוך ושעיר, והאוזניים גדולות, רחבות ושעירות בחלק התחתון שלהן. המשקל הממוצע של התאו הסודאני הוא כ-450 ק"ג. התאו הסודאני מתאפיין בזוג קרניים גדולות ועבות דמויות האות S, אך הן קצרות וקלות יותר מקרני תאו הכף. לעומת הנקבות, הקרניים גדולות ועבות יותר אצל הזכרים, ומתפתח בבסיס "מגן" חזק שנעדר אצל הנקבות.
תפוצה ובית גידול
התאו הסודאני נפוץ במערב אפריקה, והמקור לשמו הוא "הסוואנות הסודאניות" שהנמצאות לאורך טווח התפוצה שלו. בין המדינות שבהם הוא נוכח ניתן למנות את סנגל, בורקינה פאסו, גינאה, גינאה ביסאו, חוף השנהב, מאלי, גאנה, טוגו, בנין, ניגריה, ניז'ר, קמרון, צ'אד, הרפובליקה המרכז אפריקאית, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, דרום סודאן, סודאן ואתיופיה; התאו שמצוי ב-4 המדינות האחרונות, משתייך למעשה לתת-מין אחר פחות מוכר המכונה "תאו הנילוס" (Syncerus caffer aequinoctialis), אולם חוקרים מסוימים כוללים אותו תחת התאו הסודאני. בית הגידול של תת-מין זה נופל אמנם ברוב בשטחי סוואנה, אך אין מדובר באותם סוואנות עשב פתוחות ויבשות של דרום ומרכז אפריקה, אלא בסוואנות שיחים דוקרניות או בסוואנות טרופיות העשירות במשקעים, ובסבך צפוף וגבוה. בנוסף, התאו הסודאני מאכלס בתי גידול כמו ביצות ומישורי הצפה, ובמידה חלקית גם את קצה יערות הגשם הטרופיים שבהם הוא מוחלף בהדרגה על ידי קרובו - תאו היער. טורפו העיקרי הוא האריה הסנגלי.
מצב
הרשימה האדומה של IUCN לא סיווגה את התאו הסודאני בקטגוריה נפרדת, ועל כן הוא כלול תחת קטגוריית ללא חשש (LC) המתייחס למצב של שלושת תת-המינים יחדיו. עם זאת, התאו סודאני נכחד מגמביה ומצבו במדינות רבות אינו מזהיר עקב ציד ואובדן בית גידול, כך שייתכן שמצבו אינו יציב כעמיתו הדרומי. מגמת האוכלוסייה נמצאת בוודאות בירידה. התאו הסודאני מצוי במספר אזורים מוגנים כמו הפארק הלאומי W, הפארק הלאומי ניוקולו-קובה, הפארק הלאומי פאנדג'ירי, הפארק הלאומי קומואה, הסנגהה התלת-לאומי, הפארק הלאומי מנובו-גונדה סנט פלוריס ועוד.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תאו סודאני |
28079022תאו סודאני