הסנגהה התלת-לאומי

הסנגהה התלת-לאומי

**אתר מורשת עולמית**
	נוף בדזאנגה-סנגהה
	נוף בדזאנגה-סנגהה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2012, לפי קריטריונים 9, 10
מדינה	הרפובליקה המרכז-אפריקאית, הרפובליקה של קונגו, קמרון
הערות	אתר בסיכון מאז 1997

הסנגהה התלת-לאומי (בצרפתית: Trinational de la Sangha או TNS) הוא כינויו של מקבץ אזורי שימור חוצה-גבולות, השוכן משני צדדיו של נהר סנגהה, יובלו הימני של נהר קונגו, בשטחן של הרפובליקה של קונגו במזרח, הרפובליקה המרכז-אפריקאית בתווך וקמרון במערב. המקבץ כולל את שלושה פארקים לאומיים:

לובקה (Lobéké) בקמרון הוכרז בשנת 2001 והוא משתרע על-פני שטח של 2,178.54 קמ"ר;
דזאנגה-נדוקי (Dzanga-Ndoki) ברפובליקה המרכז-אפריקאית נוסד בשנת 1990 והוא נחלק לשני חלקים נפרדים - דזאנגה בצפון בשטח של 495 קמ"ר ונדוקי בדרום ששטחו 1,220 קמ"ר. בין שני החלקים מחברת שמורת הטבע דזאנגה-סנגהה;
נובאלה-נדוקי (Nouabalé-Ndoki) ברפובליקה של קונגו ששטחו 3,865.92 קמ"ר והוא מוכרז מאז 1993.

בשנת 2000 נחתם הסכם לשיתוף-פעולה בין שלוש המדינות, והסנגהה התלת-לאומי נוסד בשנת 2007. בשנת 2012 הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית בשטח כולל של 7,542.86 קמ"ר, והוא מוקף באזור חיץ בשטח של 17,879.5 קמ"ר המכונה, לעיתים, בשם אזור נוף הסנגהה התלת-לאומי.

הנוף והצומח

הסנגהה התלת-לאומי מצטיין ביערות גשם רחבי היקף של עצים נשירים וירוקי עד, ביצות מיוערות (Swamps) וביצות המוצפות באופן תקופתי, אגמים, וכן מספר סוגים של אזורים פתוחים העשויים מאדמת סחף. אזורים אלה, שרק 138 מהם תועדו, נחלקים לאזורים פתוחים לאורך נהרות ונחלים ("Baïs") ואזורים הנמצאים בשקעים טופוגרפיים (Yangas). האזורים הפתוחים שונים זה מזה מבחינת שטחם, האדמה ממנה הם עשויים וההידרולוגיה המאפיינת אותם, ולכן התפתחו בהם מאפייני פאונה ופלורה שונים. נוסף על איכויותיהם הטבעיות, מאפשרים אזורים אלה לערוך תצפיות מדעיות ותיירותיות שאינן מתאפשרות דרך-כלל ביערות גשם אחרים. לעושרו של הסנגהה התלת-לאומי תורמת העובדת שהוא שוכן באזור המעבר שבין צמחיית אגן הקונגו וצמחיית האזור הגינאי. בנוסף, האזור השתמר היטב ביחס לאזורים אחרים באגן הקונגו בשל הנוכחות האנושית הדלה בו. לאורך ההיסטוריה הסתכמה השפעת האדם באזור בקיומן של חברות נודדות של ציידים-לקטים מוגבלות, ואף שכ-30% משטחו נוצל בחלקו למטרות מסחריות במחצית השנייה של המאה ה-20; כיום הוא הולך ושב למצבו הטבעי, עם שחזורו של החורש, וצפיפות האוכלוסין ברחביו נמוכה ביותר.

החי

באזור מספר בתי גידול שונים למיני בעלי חיים רבים, חלקם אנדמים, אחרים נדירים או נמצאים בסכנת הכחדה. בנהר הסנגהה, החוצה את האזור מצפון לדרום ומהווה את הנהר העיקרי בו, חיות אוכלוסיות גדולות של תנין היאור ושל דג הטרף Hydrocynus goliath העשוי להגיע לאורך של 1.5 מטר. פסיפס היערות והאזורים הפתוחים מושך מיני יונקים שונים דוגמת פיל יער אפריקני שאוכלוסייתו מצטיינת במספרה, בבריאותה וביחס מספרי שווה בין המינים; אוכלוסיות גדולות של גורילות ושימפנזות שלפי ההערכה חלק גדול מהן לא פגש מעולם באדם, מספר מיני אנטילופות כגון קודו הביצות, בונגו, אוריבי, ואנטילופת בייטס, תאו אפריקני, וכן מספר מינים של חזיר בר. תפוצתם של מספר מינים מוגבלת לאחד מצדדיו של נהר סנגהה, ואצל אחרים ניכרים הבדלים התנהגותיים בין אוכלוסיות השוכנות ממזרח ומערב לו.