תַ'א (בערבית: ثاء) היא האות הרביעית באלפבית הערבי. לפניה באה האות תא ואחריה האות ג'ים.
האות ת'א מייצגת עיצור שיני, חוכך, אטום (IPA: /θ/ – כצרוף Th במילה האנגלית Thing. אינה נהגית בעברית המדוברת, אם כי כך בוטאה בעבר ת רפה, וכך נהגית גם כיום בקרב יהודי תימן, ובעבר נהגתה בעוד כמה מעדות המזרח). התעתיק המקובל שלה לעברית הוא "ת'". בערבית לבנטינית ת'א מבוטאת כעיצור מכתשי, חוכך, אטום (IPA: /s/ – כמו ס), וברוב הניבים המצריים והצפון אפריקאים היא מבוטאת כעיצור מכתשי, סותם, אטום (IPA: /t/ – כמו ת). יוצאים מן הכלל הם הניבים הפלסטיניים הכפריים, הטוניסאיים, האלג'יראים הכפריים וחלק מהלוביים, שם ת'א נותרת כהגייתה התקנית.
ת'א היא אחת משש האותיות הערביות שאין להן מקבילה באלפבית הפיניקי (האחרות הן ח'א, ד'אל, צ'אד, ט'א וע'ין). על אף שבאלפביתים פרוטו-שמיים, כמו האלפבית הדרום-ערבי מופיעה אות לייצוג הפונמה הזו, הרי שבאלפבית הפיניקי, המקור הישיר לאלפבית הערבי, הצליל כבר לא היה קיים. כך עוצבה ת'א כגרסה של תא (הקישור לתא נעשה כנראה עקב דמיון פונטי), וללא שום מקבילה פיניקית.
בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין ומצד שמאל, כשאר האותיות למעט "דוד'ארז".