שריטה

ערך זה עוסק בפציעה שטחית בעור או פגיעה שטחית בחפץ. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סריטה (פירושונים).

שׂריטה (נכתב גם: סריטה) היא פציעה שטחית, דקה וארוכה, בעור או פגיעה שטחית, דקה וארוכה, בחפץ, שנוצרה בעצם חד, כגון סכין או ציפורן.

שׂריטה נגרמת כתוצאה מהתקלות בעצם חד, או ביוזמתו של השורט (למשל גירוד או סריטה שגורם חתול באמצעות ציפורניו, שעלולה לגרום למחלת שריטת החתול).

טיפול בשׂריטה בעור כולל חיטוי באמצעות נוזל מתאים וחבישה באמצעות אגד מדבק.

שׂריטה בחפץ פוגעת ביופיו אך בדרך כלל אינה פוגעת בתפקודו. שׂריטה בתקליט או בתקליטור משבשת את נגינתו.

בהשאלה משמשת המילה לתיאור הפרעה נפשית קלה.

בהלכה

לא תתגודדו היא מצוות לא תעשה המופיעה בתורה (ספר דברים, פרק י"ד, פסוק א') ועיקרה שלא לפצוע את הגוף בשריטה או בחבורה לאות אבל על המת. האיסור חל על גברים ונשים כאחד. אמנם בפסוק כתוב שהאיסור הוא לשרוט לאות צער על אדם שנפטר, אך הרמב"ם^[1] פסק שאסור לשרוט אף לצורך עבודה זרה: ”גדידה ושריטה אחת היא וכשם שהיו העכו"ם שורטים בבשרם על מתיהם מפני הצער כך היו חובלין בעצמם לעבודת כוכבים”.

השורט את עצמו בעקבות צער על אובדן ממון אינו עובר בלאו, אך זהו דבר אסור ומאוס^[2].

פעולת הטפת דם ברית, הנעשית כאשר אין אפשרות לבצע את תהליך המילה כהלכה, כגון בתינוק שנולד כשהוא נימול או בגוי נימול שרוצה להתגייר, נעשית בשריטה קלה במקום המילה, באמצעות מחט או חוד סכין מעוקרים.