שמשון רוזנבאום
 |
שמשון רוזנבאום (לעיתים כמו בלועזית, שמעון; בעברית לרוב על דרך היידיש: רוזנבוים; ברוסית: Семён Яковлевич Розенбаум, סמיון יקובלביץ' רוזנבאום; בליטאית: Simonas Rozenbaumas, סימונאס רוזנבאומאס; לעיתים Šimšonas, Simanas, Simas; 21 ביולי 1860, פינסק – 6 בדצמבר 1934, תל אביב) היה עורך דין ומדינאי יהודי-ליטאי, מראשי הציונים במינסק, המארגן העיקרי של ועידת מינסק, חבר הדומה הממלכתית הראשונה של האימפריה הרוסית (1906–1907), חבר בסיימאס המכונן (1920–1922) ובסיימאס השני (1923–1925) של ליטא והשר לענייני יהודים בממשלת ליטא, חבר הוועד הפועל הציוני הגדול, וקונסול ליטא בארץ ישראל.
קורות חיים
רוזנבאום נולד בשנת 1860 בעיירה פינסק שבפלך מינסק של רוסיה (רוסיה הלבנה), בן ליעקב, נפח. למד בחדרים ובישיבת וולוז'ין, המשיך ללימודי משפטים באוניברסיטת אודסה ובאוניברסיטת וינה והוסמך כדוקטור למשפטים בשנת 1887. היה עורך דין בעיר הולדתו ובמינסק. בעת היותו סטודנט הצטרף לחובבי ציון ב-1885. השתתף בכל הקונגרסים הציוניים מתחילתם ועד 1914, היה חבר הוועד הפועל הציוני והיה מ"ציוני ציון" שהתנגדו בתקיפות לתוכנית אוגנדה. היה מארגנה של ועידת מינסק וועידת הלסינגפורס נבחר לחבר בוועד המרכזי של התנועה הציונית ברוסיה.
משנת 1887 גר בעיר הולדתו ובשנת 1890 עבר למינסק, וגר בה עד 1915. כיהן כציר בדומה הראשונה של רוסיה מ-14 באפריל 1906 הצטרף לסיעה חוקתית-דמוקרטית ונאסר לשלושה חודשים עם פיזורה ללא אפשרות להיבחר בעתיד. בהמשך היה לעורך דין בתיקים הקשורים בפוגרומים ומשפטים נגד ציונים. במהלך מלחמת העולם הראשונה עבר לווילנה, שם הנהיג את התנועה הציונית הליטאית. ב-1918 היה לנציג של המשלחת הליטאית בשיחותיה עם השלטון העות'מאני לגבי גורלה של ארץ ישראל. ב-1919 השתתף בכתיבת פרויקט החוקה הליטאית עם הבטחת אוטונומיה יהודית רחבה, נהיה לראש המועצת יהודי ליטא ועם הקמת ליטא העצמאית נהיה לסגן שר החוץ, השתתף במשלחתה לשיחות הסכם ורסאי בשנת 1919.[1] בשנת 1920 חתם מטעמה של ליטא על הסכם שלום עם רוסיה הסובייטית שקבע כי וילנה שייכת אליה, וביוני 1923 (אחרי סיום כהונתו כחבר הסיימאס השני בפברואר אותה השנה) מונה לשר לענייני היהודים בממשלה הליטאית התשיעית בראשותו של ארנסטס גאלבנאוסקאס (אנ').
בחודש נובמבר שנת 1924, בעקבות ביטול האוטונומיה היהודית בליטא יצא מהממשלה ועלה לארץ ישראל,[2][3] והיה ממייסדי בית הספר הגבוה למשפט וכלכלה בתל אביב. בשנת 1927 נתמנה לקונסול של כבוד של ליטא בארץ ישראל.[4] ובשנת 1929 היה לקונסול הכללי. באותה שנה, למלאות לו שבעים, העניק לו נשיא ליטא את אות מסדר הדוכס הגדול גדימינאס (בליטאית: Lietuvos didžiojo kunigaikščio Gedimino ordino medalis).[5] בשנת 1930 נוסד בארץ ארגון יוצאי מינסק, ורוזנבאום נבחר לנשיא הכבוד.
בארץ כתב בנושאים משפטיים. פרסם מאמרים בכתב העת "המשפט" (ירחון למשפט העיוני והשמושי) בעריכת שמואל אייזנשטדט.
_%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C--PHG-1003038.png)
בשנת 1932 נדפס בציריך ספרו על מושג הריבונות, בגרמנית (Der Souveränitätsbegriff: ein Versuch seiner Revision).
רוזנבאום נפטר בתל אביב בשנת 1934. נקבר בבית הקברות טרומפלדור.[6]
על שמו רחוב בעיר.
ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית[7].
לקריאה נוספת
- יהדות ליטא, כרך ג: ספר א: אישים, תל אביב: עם הספר, תשכ"ז.
- יהדות ליטא, כרך שני: היהודים בליטא מ-1918 עד 1941, מאמרו של גרשון אלימור (ולקובסקי), עמ' 319-314, רשפים, תל אביב 1972.
- 'Rozenbaumas Š.,' in: Trumpos Steigiamojo Seimo narių biografijos su atvaizdais, Klaipėda 1924, p. 48. (בליטאית)
- Eglė Bendikaitė, 'Rozenbaumas Simonas,, in: Lietuvos Steigiamojo Seimo (1920-1922 metų) narių biografinis žodynas, sud. A. Ragauskas, M. Tamošaitis, Vilnius, 2006, pp. 318-320. (בליטאית)
- Eglė Bendikaitė, 'Rozenbaumas Simonas,' in: Lietuvos Respublikos Seimų I (1922-1923), II (1923-1926), III (1926-1927), IV (1936-1940) narių biografinis žodynas, sud. Aivas Ragauskas, Mindaugas Tamošaitis, Vilnius, 2007, pp. 451-452. (בליטאית)
- Eglė Bendikaitė, 'Mittler zwischen den Welten: Shimshon Rosenbaum: Jurist, Zionist, Politiker,' in: Manfred Sapper (Red.), Impulse für Europa: Tradition und Moderne der Juden Osteuropas, Berlin: BWV, Berliner Wissenschafts-Verlag, 2008, pp. 295-302. (בגרמנית)
- Eglė Bendikaitė, 'One Man's Struggle: The Politics of Shimshon Rosenbaum (1859–1934)' in: 13 Simon Dubnow Institute Yearbook | Jahrbuch des Simon-Dubnow-Instituts 87–109 (2014). (באנגלית)
- Eglė Bendikaitė, The Political and Legal Legacy of Shimshon Rosenbaum (in Lithuanian with English summary), Vilnius: The Lithuanian Institute of History, 2022. – 188 p. מסת"ב 978-609-8314-21-2. (בליטאית)
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר שמשון רוזנבוים", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1317
- דניאל פרסקי, שמשון רוזנבאום (תרגם לאנגלית: Jerrold Landau), באתר Jewishgen (במקור פורסם בכתב העת הדואר יט,טז (ת"ש), ושנית בתוך: שלמה אבן-שושן (עורך), מינסק עיר ואם: קורות-מעשים-אישים-הוי (כינס דוד כהן), כרך א: "יהדות מינסק מראשיתה ועד 1917", תל אביב: ארגון יוצאי מינסק ובנותיה בישראל: הקיבוץ המאוחד; לוחמי הגיטאות: בית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון, תשל"ה, עמ' 345–349)
- שמשון רוזנבאום (1859–1934): קורות חיים באתר הסיים של ליטא (בליטאית)
- סמיון יקובלביץ' רוזנבאום, ייברסקיה אנציקלופדיה גרסה בוויקיטקסט) (ברוסית)
- א. זברסקי, ד"ר ש. רוזנבוים (למלאת לו שבעים שנה), דבר, 8 באוגוסט 1929
- ש. גפשטין, שמשון רוזנבוים (ליום מלאת לו 70 שנה), דואר היום, 8 באוגוסט 1929
- חג יובלו של ד"ר ש. רוזנבוים, דבר, 6 באוגוסט 1929
- ד"ר ש. רוזנבוים, דבר, 6 בדצמבר 1934 (עם מותו)
- ד"ר שמשון רוזנבוים, דבר, 7 בדצמבר 1934
- Death of Dr. S. Rosenbaum: Ex-Minister of Lithuania, פלסטיין פוסט, 7 בדצמבר 1934
- דוד ישעיהו זילברבוש, ד"ר שמשון רוזנבוים (מפנקס זכרונותי – ליום השלושים לפטירתו), דבר, 7 בינואר 1935
- אברהם יפה, לזכר ש. רוזנבוים (שנה לפטירתו, כ"ט כסלו תרצ"ה), דבר, 25 בדצמבר 1935
נתן אקסלרוד, הלוויתו של שמשון רוזנבאום, אוסף יומני כרמל באתר YouTube , 6 בדצמבר 1934
מאמרים של רוזנבאום
- ש. רוזנבוים, אפיזודה, הד ליטא, 30 ביולי 1924
- ש. רוזנבוים, דור נשכח (זכרונות מימי ילדותי), הד ליטא, 29 בינואר 1924
- ש. רוזנבוים, רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, ב"הד ליטא"; 26 במרץ 1924.
- ש. רוזנבוים, דור נשכח - ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, הד ליטא 16 אפריל 1924
הערות שוליים
- ^ Amihai Zippor, IHC Celebrates with Lithuanian Embassy, Israel Hasbara Committee
- ^ ראו גם: א. יזרעאלי ("הד ליטא"), "מי שהיה מיניסטר", דואר היום, 18 בדצמבר 1924.
- ^ א. יזרעאלי, מי שהיה מיניסטר, הד ליטא, 26 בנובמבר 1924, עמ' 5-4
- ^ Prominent Personalities, באתר הקהילה היהודית של ליטא (באנגלית).
- ^ אות כבוד לש. רוזנבוים, דבר, 14 באוגוסט 1929.
- ^ רוזנבאום נקבר בין אחד העם וביאליק (The Late Dr Rosenbaum: Funeral in Tel-Aviv, פלסטיין פוסט, 10 בדצמבר 1934), ולאחר מכן הוזז קברו (תושב תל־אביב, חילול קברו של איש גדול: היכן קברו של ד"ר שמשון רוזנבוים?, דואר היום, 7 באוגוסט 1935; ועד "ברית ראשונים", על אי־הכבוד האחרון...: מכתב גלוי ל"חברה קדישא" ע"י הקהלה העברת ת"א יפו, דואר היום, 22 באוגוסט 1935; ועד ברית ראשונים, על העברת קברו של ד"ר ש. רוזנבוים ז"ל (גלוּי דעת), דואר היום, 25 בדצמבר 1935).
- ^ ארכיון שמעון רוזנבאום (V 594), באתר הספרייה הלאומית.
36666616שמשון רוזנבאום
- בוגרי ישיבת וולוז'ין
- ראשוני הציונות
- חובבי ציון
- ציוני ציון
- פעילים ציונים ברוסיה
- פוליטיקאים יהודים רוסים
- האימפריה הרוסית: פוליטיקאים
- פוליטיקאים יהודים ליטאים
- יהודים בלארוסים
- אנשי העלייה הרביעית
- פעילים ציונים בליטא
- קונסולים יהודים בתקופת המנדט
- יהודים חברי הסיימאס הליטאי
- עורכי דין יהודים ליטאים
- שרים לענייני יהודים בממשלת ליטא
- אישים הקבורים בבית הקברות טרומפלדור
- פוליטיקאים רוסים במלחמת העולם הראשונה
- ארץ-ישראלים שנולדו ב-1860
- ארץ-ישראלים שנפטרו ב-1934
- תלמידי הנצי"ב