שמואל רפאלי
שמואל רפאלי (ט"ו בטבת תרכ"ז, 23 בדצמבר 1866 - ז' בכסלו תרפ"ד, 15 בנובמבר 1923) היה נומיסמט, סוחר עתיקות, איש ציבור, עורך ועיתונאי ירושלמי.
חייו המוקדמים
שמואל, בנם של משה רפאלוביץ (ראפאלאוויטש) ושרה לבית דוקטורוביץ ואחיו הבכור של ישעיהו נולד בבוהופול שבחבל פודוליה. בילדותו למדו הוא ואחיו בחדר והשלימו את לימודיהם הכלליים אצל מורים פרטיים ובהמשך הפכו הוריהם את הסדר ושלחו את בניהם לבית הספר העירוני בעוד את לימודי הקודש הם השלימו בביתם,[1] והכין עצמו לקראת בחינות הכניסה לגימנסיה,[2] אולם הסופות בנגב קטעו את תוכניותיו, ומשפחתו נמנתה על העולים בעלייה הראשונה לירושלים.
בירושלים, שכרה המשפחה חדר בביתו של ניסן ב"ק בשכונה שנשאה את שמו.[3] רפאלוביץ הצעיר נשלח להשלים את לימודיו בתלמוד תורה ובישיבת עץ חיים. למשך תקופת מה, נמנו הוא ואחיו על הלומדים בישיבתו של הרב נפתלי הרץ הלוי במאה שערים.[4]
כאיש ספר
עוד בהיותו בישיבה שלח ידו בעט, ובשנת 1884, לכבוד יום הולדתו השבעה עשר, פרסם את חיבורו הראשון: "משפיל גאים או שרש ישי; חזיון על מגלת רות בתשעה מחזות". מדובר בפרי בוסר של נער צעיר ומרדכי אדלמן לא חשך ממנו את שבט ביקורתו, אולם הבחין בין השיטין בפוטנציאל של הכותב ובירכו כי "ברבות הימים יזכה לשם ולתפארה ובין גדולי משכילי עמנו יזכר שמו".[5]
בשנת תרמ"ו (1886), נשא לאשה את חנה בילה, בתו של משה חיים בן ניסן ב"ק. באותה שנה ניסה את ידו בעריכה, ובמודעה שפרסם בעיתון בישר אודות המאסף "ארזי הלבנון" שיצא מתחת ידו ויכלול "דברי תורה, מאמרי חכמה ומדע, שירים, ספורים, ענייני א"י וישובה, נכתבים מאת מבחרי סופרי זמננו"[6] אולם נראה שהקובץ מעולם לא יצא לאור.[7] גורלו של העיתון היידי בעל הגוון המשכילי-מתון, "דער ארץ-ישראל יוד", שיצא לאור ב-1890 לא שפר עליו בהרבה ורק שמונה גליונות יצאו לאור, שישה מתוכן, בעריכתו של רפאלי (לצד שלמה אפשטיין).[8][9]
במהלך השנים פרסם רפאלי ידיעות מירושלים בעיתונות היהודית בחו"ל, מאמרי פובליציסטיקה וכן מספר סיפורים מפרי עטו ותרגומים של ספרות פרוזאית לועזית בעיתונים השונים. בין תרגומיו תולדות אדם וחוה של ג'ון מילטון ו"חטאת הקהל" (The Scapegoat) של הול קיין(אנ')
כסוחר
יחד עם חמיו ושותף שלישי, עסק רפאלי במכירת ניירות ערך של בנק קרדי ליונה,[10] אולם הם לא רא ברכה מרובה בעמלם. בקיץ 1888[11] חותנו לאנגליה לרגל מסחרו ורפאלי הצטרף אליו, כשאמתחתו עתיקות מירושלים שרצה למוכרם.[12] רפאלי התמקם בעיירה פורת' שבויילס ועסק בקמעונאות, אך לא נשא ברכה ושב לירושלים תוך פחות משנתיים. רפאלי נעשה לחלפן כספים ויחד עם שותפו חיים בן יצחק ליפקין, פתח את חנותו במעלה רחוב הבטרק (רחוב דוד דהיום). רפאלי החל לרכוש מאנשי הכפרים את המטבעות העתיקות שמצאו במהלך עיבוד אדמותיהם. הוא לימד את עצמו את תורת הנומיסמטיקה ועד מהרה נהיה לבקיא גדול, שעמד בקשרי מכתבים עם גדולי המומחים. יחד עם אליקום געציל כהן (סופר)[13] הקים עסק לייצוא עתיקות. עוד באותה שנה (1899), בא ללונדון עם מטען של עתיקות למכירה, שם פתח משרד ליבוא ויצוא ונכיון שיקים.[14] ב-1905 עקר לניו יורק מטעם החברה,[15] שם שהה למשך שנתיים.
ב-1907, שב רפאלי לירושלים ונעשה מנהל סניף הכרמל בעיר. בין השנים 1919-1922 היה למנהל בית החולים הדסה, אז התמנה למנהל אוסף המטבעות במוזיאון רוקפלר, משרה בה החזיק עד יום מותו.
כחוקר
רפאלי עסק רבות בהיסטוריה יהודית וכן בהיסטוריה וארכאולוגיה של ארץ ישראל. את מחקריו פרסם במאספים וכתבי עת רבים וחלקם אף בתור ספרים עצמאיים. גולת הכותרת של מפעלו המחקרי היא ספרו "מטבעות היהודים", הספר העברי הראשון המתעד את חקר המטבעות הארץ-ישראליות, מראשיתם ועד מטבעות בר כוכבא.
החל משנת 1922 היה רפאלי למנהל מחלקת המטבעות במוזיאון רוקפלר, כשמטבעות מאוספו הפרטי הוצגו אף בתצוגות המוזיאון. לאחר מותו, קנתה מחלקת העתיקות את האוסף מבני משפחתו.[16] כאשר הקימה החברה העברית לחקירת ארץ ישראל את בית הנכות שלה, היה רפאלי בין המסייעים ואף תרם את ספרייתו למוסד וכך גם סייע בהקמת תערוכת המטבעות בבית הנכות בצלאל שלאחר מותו נחנך בו "אולם רפאלי" למטבעות.[16]
כאיש ציבור
לאורך כל ימיו, רפאלי עסק רבות בעבודה ציבורית ונמנה עם חברות ואגודות רבות שפעלו בירושלים: בעודו שוהה באנגליה נמנה עם מייסדי ארגון המכבים הקדמונים ולימים היה המצביא הראשון של סניפה הירושלמי.אבי גודמן ופיליפ גודמן, 'משואת ירושלים' של מיסדר 'המכבים הקרמונים' (1907 - 1917), קתדרה 65, תשנ"ג, עמ' 87 היה מראשי בני ברית, נמנה עם מייסדי החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ו"כמעט כל האגודות החקלאיות, שנוסדו בין צעירי ירושלים בשנות השמונים והתשעים למאה שעברה, עמד רפאלי בראשן".[17] כך, היה בין מייסדי חברת "שלום ירושלים"[18], שערכה ניסיון-נפל לתעל חלק מכספי החלוקה לשם הקמת מושבות.[19] ביום פתיחת הקונגרס הציוני העולמי האחד עשר, ערכו ציוני ירושלים אספה מקומית שרפאלי עמד בראשה.[20]
רפאלי נפטר בירושלים ב-1923 והותיר אחריו את בן ובת - שרה, רעייתו של אוברי סילבר ואמו של רענן סילבר. זכרו מונצח ברחוב הנושא את שמו במרכז ירושלים.
ספריו
פרוזה ותרגום
- משפיל גאים, או, שרש ישי : חזיון על מגלת רות בתשעה מחזות עם הערות בקצה החוברת, דפוס י. גושצינני, תרמ"ד
- ג'ון מילטון, תולדות אדם וחוה, ירושלים [חמו"ל], תרנ"ב
- הול קיין, חטאת הקהל, ירושלים [חמו"ל], תרע"א
- אלברט חיימסון, בריטניה הגדולה ותחית ישראל בארצו, דפוס רפאל חיים הכהן, תרע"ט
- מפרנקפורט עד בגדד, דפוס שי"ש, תרפ"ד
מחקר
- קדמוניות היהודים במלבר, דפוס א.מ. לונץ, תרס"ב
- מלחמות הפלחים בארץ ישראל במאתים שנה האחרונות, דפוס לונץ, תר"ע
- הארץ לפני כיבוש יהושע (3 חלקים), דפוס לונץ, תר"ע-תרע"ב
- מטבעות היהודים, דפוס צוקרמן, תרע"ג
לקריאה נוספת
- אליעזר רפאל מלאכי, "שמואל רפאלי", בתוך: אלחנן ריינר וחגי בן-שמאי (עורכים), מנגד תראה: אסופה ממאמרי א.ר. מלאכי בענייני ארץ-ישראל, ירושלים, תשס"א, עמ' 462-465
- עודד שי, "שמואל רפאלי (רפאלוביץ) - אספן המטבעות היהודי הראשון בירושלים בשלהי התקופה העות'מאנית", סיני קל"ח, ירושלים, תשס"ו, עמ' קכה-קכח
- ישעיהו רפאלוביץ, ציונים ותמרורים בשבעים שנות נדודים, תרמ"ב - תש"ב, תל אביב, תשי"ב
קישורים חיצוניים
- שמואל רפאלי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- יצחק טריואקס, "שמואל רפאלי". בספרו: ספר מאה שנה : אנשי מופת וחלוצים ראשונים בארץ ישראל במשך מאה שנה ומעלה, תל אביב, תרצ"ח, עמ' 313–316. (מאתר הלקסיקון לספרות העברית)
- דוד תדהר (עורך), "שמואל רפאלי (רפאלוביץ)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 100
הערות שוליים
- ^ יש"ר, ציונים, עמ' 5
- ^ מלאכי, שמואל רפאלי, עמ' 462
- ^ יש"ר, ציונים, עמ' 20
- ^ יש"ר, ציונים, עמ' 23
- ^ מרדכי אדלמן, משפיל גאים, הצבי, 20 במרץ 1885; ראו גם: דברי העורך, הצבי, 27 במרץ 1885; מלאכי, שמואל רפאלי, עמ' 463; שושנה הלוי, ספרי ירושלים הראשונים, ירושלים, תשל"ו, מס' 461
- ^ שמואל רפאלאוויטש, מודעה, הצבי, 11 בדצמבר 1885
- ^ גדעון פוקס, "עיתונים וכתבי-עת יהודיים בירושלים, תרי"ד—תרפ"ג", קתדרה 6, ירושלים, תשל"ח, עמ' 187-218 (מס' 24)
- ^ אריה ל' פילובסקי, עיתונות יידיש בארץ-ישראל מתחילתה ועד הופעת 'נײַוועלט' (1934), קתדרה 10, תשל"ט, עמ' 76-79
- ^ במספר מקומות נכתב בטעות כי רפאלי ערך גם עיתונים אחרים. לעניין "דער הייליגער אנצייגער", ראו: א"ר מלאכי "דער הייליגער אנצייגער : עתון אידי ירושלמי — בטאונה של הרבנית מבריסק", בתוך אלחנן ריינר וחגי בן-שמאי (עורכים), מנגד תראנה: אסופה ממאמרי א.ר. מלאכי בענייני ארץ-ישראל, ירושלים, תשס"א, עמ' 162-163. לעניין שערי ציון (עיתון), שמלאכי בהספדו מייחסו לרפאלי (מלאכי שמואל רפאלי, עמ' 463-464), אולם רפאלי אינו נזכר בין שמות העורכים של עיתון זה בביבליוגרפיות השונות של העתונות הירושלמית: א"ר מלאכי, "העתונות הירושלמית", בתוך: אלחנן ריינר וחגי בן-שמאי (עורכים), מנגד תראנה: אסופה ממאמרי א.ר. מלאכי בענייני ארץ-ישראל, ירושלים, תשס"א, עמ' 8-9; שושנה הלוי, ספרי ירושלים הראשונים, ירושלים, תשל"ו, מס' 283; גדעון פוקס, "עיתונים וכתבי-עת יהודיים בירושלים, תרי"ד—תרפ"ג", קתדרה 6, ירושלים, תשל"ח, עמ' 187-218 (מס' 9)
- ^ בק, ראפאלאוויטש ובארוכין, מודעה, חבצלת, 24 בפברואר 1893
- ^ שמואל ראפאלאוויטש, ענגלאנד, המגיד, 31 במאי 1888
- ^ שי, שמואל רפאלי, עמ' קכו
- ^ שבתאי זכריה, מעשה מופלא על איש ירושלים ר' אליקום געצל כהן ז"ל וקשריו עם השר משה מונטיפיורי, אתר רחובות העיר ימלאו
- ^ תמליל את משפט המערב את החברה בארכיון אולד ביילי
- ^ שמואל ראפאלאוויטש, לידידי ומכירי בא"י בכלל ובירושלם בפרט, חבצלת, 12 באפריל 1907
- ^ 16.0 16.1 שי, שמואל רפאלי, עמ' קכז
- ^ מלאכי שמואל רפאלי, עמ' 464
- ^ ועד חברת "שלום ירושלים", חובבי עיר הקדש ירושלים ת"ו, המגיד, 22 בספטמבר 1887
- ^ ראו שבת הראי"ה גיליון 66 באתר ישיבה (אתר אינטרנט).
- ^ האספה הציונית בבית-הספרים, החרות ירושלים, 4 בספטמבר 1913
27185863שמואל רפאלי