שמואל רומאנלי

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה.

שמואל רומאנלי (באיטלקית: Samuele Romanelli, גם בכתיב: רומנלי, רומנילי, רומאנילי; 19 בספטמבר 1757 – 17 באוקטובר 1814), היה סופר עברי יהודי-איטלקי, איש תנועת ההשכלה, מחבר "משא בערב".

ביוגרפיה

שמואל אהרון רומאנלי נולד במנטובה שבאיטליה ב-19 בספטמבר 1757. הוא היה טיפוס נודד ועבר כל חייו ממקום למקום. בין השאר שהה בליל שבצרפת, לונדון, גיברלטר, מרוקו, אמסטרדם, האג, ברלין, הנובר, וינה, טריאסטה, ג'נובה, מנטובה, טורינו, אלסנדריה (Alessandria) שבאיטליה, וקזאלה מונפראטו (Casale Monferrato) שבאיטליה, שם נפטר ב-17 באוקטובר 1814. בכל מקום ששהה בו היה מחבר שירים לכבוד אירועים בחיי הקהילה, לכבוד חשובי הקהילה המקומיים ואף לכבוד המלכים והנסיכים, אולם בשל נטייתו ללעוג לנכבדי הקהילה והרבנים ולקנטר אותם, ובשל אי-הקפדתו על התורה והמצוות היה מגורש מן הקהילות ונאלץ לנדוד לעיר אחרת.

בסוף שנות השמונים של המאה ה-18 שהה תקופה ארוכה יחסית, כארבע שנים, במרוקו, אליה הגיע במסעותיו עם סוחר יהודי. את חוויותיו במרוקו ואת רשמיו מן היהודים והערבים בארץ זו תיאר בספרו הידוע ביותר, "משא בערב" (ברלין תקנ"ב). רומאנלי, שהחזיק בהשקפות של תנועת ההשכלה והנאורות, תיאר בביקורתיות ובלגלוג את המנהגים הנבערים והפרימיטיביים, להבנתו, של המרוקאים. עקב כך אמינותם של רבים מתיאוריו מוטלים בספק בספרות האקדמית העכשווית. עם זאת, תיאוריו המפורטים והצבעוניים וסגנונו המליצי סייעו להפוך את הספר לפופולרי בזמנו ולבעל חשיבות היסטורית גם לאחר זמנו. הספר יצא לאור במהדורות רבות נוספות ותורגם לאנגלית וגרמנית; הוצאה חדשה הוציא עם מבוא והערות חיים שירמן, ירושלים תשכ"ט (1968).

בברלין שהה כשלוש שנים, בערך 1790 - 1793, ושם חבר לחוג המאספים, ובעיקר התחבר עם דוד פרידלנדר. חותנו של פרידלנדר, דניאל איציג, תמך בו תמיכה כספית, ולכבוד חתונת אחת מבנותיו של איציג פרסם רומאנלי מחזה דרמטי בסגנון מחזותיו של רמח"ל בשם "הקולות יחדלון, או משפט שלום" (ברלין תקנ"א). בווינה היה רומאנלי מגיה ועורך בבית הדפוס שניהל אנטון שמיד, ושם הוציא לאור מחזה עברי-איטלקי על המיתולוגיה היוונית בשם "תפוחי זהב". ב-1807 הדפיס במנטובה את הספר "זמרת עריצים", ובו תרגומים שתרגם רומאנלי לאיטלקית שירי תהילה שכתבו רבנים ונכבדים יהודים לכבוד הסנהדרין של נפוליון. ב-1808 הוציא לאור במנטובה עוד מחזה עברי-איטלקי בשם "מחזה שדי".

מלבד השירים הרבים שפרסם במקומות שונים השאיר אחריו עוד יצירות רבות שלו בכתב יד. הוא תרגם לעברית את המחזה Merope (בתרגומו: מֵרַב) של שיפיונה מאפאי ואת Temistocle (בתרגומו: טלמון) של מטאסטאזיו; הראשון יצא לאור שנים רבות לאחר מותו (רומא, 1903), והשני נותר בכתב יד. כן תרגם לאיטלקית את "כתר מלכות" של שלמה אבן גבירול, וגם תרגום זה לא נדפס.

חוקר הספרות וההיסטוריון יוסף קלוזנר סיכם את הערכת דמותו ויצירתו של רומאנלי:

"שמואל רומאנלי הוא הופעה ספרותית מעניינת. למרות ה'צועניות' שבו, קלות הדעת והרחבת הפה שלו, היה מן הסופרים העבריים המועטים, שעמדו על רמת התרבות של זמנם והכניסו אירופיות לתוך הספרות העברית. אבל, אפשר, דבר זה דוקה הוא שגרם לכך, שלא נתקבלו ספריו - חוץ מ'משא בערב' - בקהל הקוראים העבריים. 'שירי תפארת' של רנ"ה וויזל היו יותר מובנים לקוראים הללו ויותר קרובים לרוחם מכל מחזותיו ה'אליליים' של רומאנלי".

לקריאה נוספת

יוסף קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, כרך א, ירושלים תשי"ב, עמ' 307 - 319
חיים שירמן, שמואל רומאנילי המשורר והנודד, ירושלים תשכ"ט 1968
שמואל רומאנלי, כתבים נבחרים - משא בערב, לקט שירים, קטעים מתוך מחזות, ההדיר, הקדים מבוא ופירש חיים שירמן, ירושלים תשכ"ט 1968
משה פלאי, "משא בערב לשמואל רומאנלי: ה'מסע הגדול' של משכיל אל יהדות במצוקה", בתוך: סוגות וסוגיות בסיפרות [!] ההשכלה העברית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999