שמואל דיבון
.jpg)
שמואל דיבון (15 במרץ 1917 – 9 במרץ 2003) היה ראש המחלקה הערבית של הש"י, שירות המודיעין של ארגון ההגנה, שעל בסיסו קמו שירותי הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל. לאחר קום המדינה היה מבכירי משרד החוץ.
ראשית דרכו
שמואל דיבון (שכינויו זיאמה) נולד ברוסיה בשנת 1917 בשם שמואל זלמן זליקסון. בשנת 1935, בהיותו בן שמונה עשרה, עלה לארץ ישראל. לאחר עלייתו הצטרף לארגון ההגנה והיה למפקד חיל השדה (החי"ש), הזרוע הלוחמת של הארגון, באזור ירושלים.
בש"י
בשנת 1941 הצטרף לש"י ובמרוצת הזמן נתמנה לראש המחלקה הערבית של הש"י, שעסקה שעסקה באיסוף מידע על הנעשה בקרב ערביי ארץ ישראל.
לצידה של המחלקה הערבית פעלו במסגרת הש"י המחלקה המדינית שתפקידה איסוף מידע על שלטונות המנדט הבריטי והמחלקה היהודית שתפקידה היה ביטחון פנים והיא עסקה באיסוף מידע על ארגוני המחתרת האחרים, האצ"ל והלח"י, וכן פיקחה על פעילותם של הקומוניסטים.
למחלקה היו שישים מודיעים ערבים בכל אזורי הארץ. כמו כן ביצעה המחלקה סקירה מתמדת של העיתונות הערבית בארץ. בפעילותה נעזרה המחלקה במסתערבים מאנשי המחלקה הערבית של הפלמ"ח. תוך כדי מלוי תפקידו כראש המחלקה רכש שמואל דיבון שליטה טובה בשפה הערבית.
בשנת 1942, הגה שמואל דיבון רעיון להכין תיקי מידע על הכפרים הערביים שבהם הייתה צפויה התנגשות צבאית עם כוחות היישוב. בביצוע התוכנית עסקו סיירים של ההגנה שאספו מידע מודיעיני מפורט על מאות כפרים ערביים. הסיורים נעשו לרוב במסווה של טיולים או שיעורי טבע להכרת הארץ. הסיירים בנו מאגר של צילומים ומידע גאוגרפי, טופוגרפי ותכנוני על הכפרים, שכלל תיאור מפורט של דרכים, שכונות, בתים, מבני ציבור, בורות מים, מערות, וואדיות. אנשי הש"י הפעילו מודיעים מקרב הערבים שסיפקו להם מידע מפורט על היישובים מבחינה היסטורית, חברתית, כלכלית, דמוגרפית, חינוכית וחקלאית.
בשנת 1945 הורחבה הפעילות והחל צילום מהאוויר של הכפרים הערביים ומקומות בעלי חשיבות מבצעית. הטייסים הוסוו כחברי מועדון תעופה של חברת אווירון. המידע שנצבר במה שכונה "תיקי הכפרים" נתגלה ברבות הימים כבעל חשיבות עצומה במלחמת העצמאות.
במשרד החוץ
לאחר קום המדינה היה שמואל דיבון החל משנת 1949 מראשוני אנשי משרד החוץ ושימש כמנהל בפועל בפועל של מחלקת המזרח התיכון. בתפקידו זה נפגש שמואל דיבון בשנת 1951 מספר פעמים עם מוחמד עזמי חבר משלחת מצרים לאו"ם, דבר שנעשה בידיעת משרד החוץ המצרי. גישושים אלה לא נשאו פרי.
בשנת 1952 נתמנה שמואל דיבון לתפקידו הדיפלומטי הראשון כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל בפריס. כמזכיר ראשון בשגרירות השתתף דיבון במגעים מדיניים עם מצרים שהחלו לאחר הפיכת הקצינים במצרים בשנת 1952, כאשר מצרים הוכרזה ביוני 1953 לרפובליקה וגנרל מוחמד נגיב מונה לנשיאה הראשון. בחודשים שלאחר מכן התקיימו מגעים רשמיים למחצה בין דיפלומטים ישראלים לאנשי קשר מצריים ממקורבי מקורביו של נגיב. רוב השיחות התקיימו בפריס ובניו יורק. אחד מאנשי הקשר של ישראל היה שמואל דיבון. הוא ניהל שיחות עם עבד אל רחמן צאדק, נספח העיתונות בשגרירות מצרים בפריס ועם איש קשר מצרי בשם אחמד עבוד, בעל הון ומנהל חברת תעלת סואץ. דיבון דיווח להנהגה הישראלית על תוכן השיחות. אחת הידיעות החשובות שנמסרה בדיווח של דיבון הייתה שמתוך שבעת הקצינים שהרכיבו את כת הקצינים ששלטה במצרים, ארבעה היו בעד שלום עם ישראל ושלושה נגדו, אלא שההנהגה המצרית החליטה שבעניין זה לא הרוב הוא שיכריע כן דיווח דיבון כי לדברי עבוד, הסכים נגיב שיש להשתדל ולחסל הסכסוך והוא מעוניין ברצינות בבעיה. עבוד ציין לדוגמה שספינה עם מזון לישראל עברה לפני זמן מה את התעלה והמצרים התעלמו מכך. דיבון מצידו אמר לעבוד שאם מצרים תנקוט כלפי ישראל מדיניות נבונה, ישראל עשויה לרכוש מתוצרתה. השיחות לא הביאו לתוצאות מאחר שמעמדו של נגיב החל להתערער ובשנת 1954 הוא הודח מן הנשיאות ואת מקומו תפס גמאל עבד אל נאצר.
בהמשך דרכו, במהלך למעלה משלושה עשורים, מילא שמואל דיבון, במועדים שונים, שלל תפקידים במשרד החוץ, מנהל חטיבת המזרח התיכון, עוזר שר החוץ לענייני המזרח התיכון, יועץ מדיני לשר החוץ ומנהל אגף המזרח התיכון. בין לבין הושאל דיבון למשרד ראש הממשלה וכיהן בו בשנים 1954 ל-1956 כיועץ לענייני ערבים.
הוא הביע דעתו בפני ראש הממשלה משה שרת כי אין אפשרות שהמיעוט הערבי יהיה נאמן למדינה וגם אין אפשרות לעודדו להתבוללות או להגירה, ועל כן יש להפחית את האיבה שלו למדינה על ידי עקירת כמה משורשי המרירות באמצעות הענקת תנאי חיים נאותים.
שמואל דיבון עודד הקלות בתנאי הממשל הצבאי. הקלות אלה תואמו בפגישה שנערכה בשנת 1959 בין ראש הממשלה דוד בן-גוריון לבין שמואל דיבון ואיסר הראל הממונה על שירותי הביטחון.
התפקידים הדיפלומטיים שמילא כללו משרת שגריר ישראל באתיופיה בשנים 1962 ל-1966, שגריר ישראל בברזיל בשנים 1966 ל-1968, ושגריר ישראל בטורקיה בשנים 1975 ל-1977.
בתור יועץ מדיני לשר החוץ העיד שמואל דיבון בפני ועדת אגרנט שהייתה ועדת חקירה ממלכתית, אשר הוקמה בסוף שנת 1973. לאחר מלחמת יום הכיפורים, כדי לחקור נסיבות פריצתה של המלחמה ואת כשליה. בעדותו תיאר את המצב הקשה של מחלקת החקר במשרד, שסבלה ממחסור בכוח-אדם וכתוצאה מכך בחודשים שקדמו לפרוץ המלחמה לא סברו במשרד החוץ, שעומדת לפרוץ מלחמה. דיבון קבל על כך שלא היה למשרד החוץ כל מקור עצמאי למידע, פרט לדיווחי שגרירויותיו ונציגויותיו, ובמידע, שהעבירו לו המוסד ואמ"ן. בעקבות דו"ח הוועדה הוקם במסגרת משרד החוץ מרכז למחקר ולתכנון מדיני על מנת לתגבר ולשדרג את מחלקת החקר. שמואל דיבון נודע בכישרונו לשפות זרות. הוא שלט הייטב בשפה הערבית ולמד את שפת ההינדי, שפתה הרשמית של הודו, ואת שפת האורדו, שפתה הרשמית של פקיסטן וכן את השפות האמהרית והפרסית. בשנת 1959 הוא יצא בסיוע האו"ם לסיור לימודים ממושך בהודו ובה נפגש בין היתר עם וינובה בהאוה Vinoba Bhave מייסד תנועת בהודאן Bhoodan movement שדגלה בשכנוע בעלי אדמות לחלק מרצון מאדמותיהם לעניים. הוא נלווה אליו במסעו לכפרים ושוחח עמו על ענייני אמונות ודתות[1].
בשנת 1983 פרש שמואל דיבון לגמלאות.
שמואל דיבון נפטר בשנת 2003.
קישורים חיצוניים
- דף לזכרו באתר ההנצחה של משרד החוץ.
- כך הצליח שירות הידיעות של ההגנה לצלם את הכפרים הערביים באתר הארץ.
- הערבים מחו - השגריר יצא מעריב 26.11.1962.
- שמואל דיבון עם בן-גוריון ואורח מהודו באתר המרכז למורשת המודיעין.
הערות שוליים
- ^ "גם אלוקי ישראל" מעריב, 23.6.1960
24884393שמואל דיבון