שלמה ענבר
 | |
| שלמה ענבר בשנת 2012 | |
| לידה |
1929 (גיל: 95 בערך) ארץ ישראל |
|---|---|
| השתייכות |
 ההגנה צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| יועץ בתחום הטכנולוגיה והתקשורת, נשיא העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב | |
שלמה ענבר (בורשטיין) (נולד ב-1929), הוא אלוף לשעבר בצה"ל. כיהן כמפקד יחידה 848, קצין קשר ואלקטרוניקה ראשי וראש יחידת המחקר והפיתוח במשרד הביטחון.
ביוגרפיה
ענבר נולד בתל אביב בנם של יהודית ויששכר בורשטיין, אחיו הצעיר הוא יחיאל בורשטיין. גדל בנתניה, היה מראשוני הלומדים בגן הילדים ובבית הספר ביאליק המקומי. היה חבר בארגון ההגנה, שירת כקצין איתות, בנובמבר 1947 נשלח לקורס קציני קשר ובמלחמת העצמאות היה קצין קשר של גדוד 133 בחטיבת אלכסנדרוני ואחראי לקשר של נפת אשר (אזור עמק חפר והשרון הדרומי). לאחר המלחמה הועבר למפקדת קצין קשר ראשי. שימש כקצין קשר חטיבתי, סגן קצין טלפוניה ארצי, הקים את ענף הקשר הקווי בבה"ד 7, פיקד על בסיס אחסנה של החיל ושימש קצין תכנון והדרכה. במבצע קדש לחם בחצי האי סיני כסגן קצין קשר של אוגדה 38.
לאחר המלחמה נשלח לארצות הברית וסיים בהצטיינות קורס קציני קשר מתקדם של הצבא האמריקאי. עם שובו עבר קורסי שריון, וב-1958 התמנה לקצין קשר של גיסות השריון. ב-1962 יצא ללימודי הנדסת אלקטרוניקה בטכניון, וב-1966 מונה לסגן קצין קשר ראשי, תפקיד בו שימש במלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה מונה לצוות בראשותו של אלוף אברהם אדן שעסק בפיתוח קו בר-לב והקים את רשת הקשר של המעוזים.
בשנת 1969 התמנה לראש מחלקת ארגון ובקרה של אגף האפסנאות ולאחר מכן עבר לאגף המודיעין ועמד בראש יחידה 848 (לימים יחידה 8200). בתקופתו בפיקוד הוגדלו משמעותית תקציבי היחידה, וגויסו לשורותיה מהנדסים רבים וכוח אדם איכותי נוסף. באוגוסט 1972 חזר לחיל הקשר והתמנה לקצין קשר ראשי, תפקיד בו כיהן בתקופת מלחמת יום הכיפורים. על פי עדותו, לפני המלחמה העריך כי זו תפרוץ על סמך סקירות ששמע במטכ"ל וקשר עם פקודו לשעבר יואל בן פורת, שפיקד על יחידה 848[1] ועל כן הכין את החיל, כולל אימונים, גיוס מילואים והכנת תשתית קשר חלופית לשעת חירום.
בסיום תפקידו ב-1975 התכוון להשתחרר ולעבור לעבוד כמנכ"ל הדואר, אך הרמטכ"ל מוטה גור ושר הביטחון שמעון פרס החליטו לקדמו לדרגת אלוף ולמנותו לראש יחידת המחקר והפיתוח במשרד הביטחון. הוא היה נציג מערכת הביטחון בהדרכה ובקידום הצבא האיראני בתקופת השאה פהלווי, כולל אסטרטגיה שדגלה בפיתוח טילים מתקדמים[2]. ב-1977 מונה לנספח צה"ל בוושינגטון ובקנדה. על שירותו עוטר ב-1980 באות לגיון ההצטיינות.[3] השתחרר מצה"ל ב-1981.
לאחר שחרורו עבד בשיקום קיבוצים, בין השאר של כפר בלום ומשמר דוד. שימש כיועץ בתחומי הטכנולוגיה והתקשורת בחברות שונות בהן פלאפון ולמבקר המדינה, בין השאר כיהן כדירקטור, יועץ אסטרטגי ויועץ לצורך היערכות לבאג 2000 בחברת בזק. משמש כנשיא העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב, כיהן כחבר בקורטוריון ובוועד המנהל של הטכניון.
ענבר בוגר תואר ראשון במשפטים (1957) מבית הספר למשפט וכלכלה ותואר ראשון בהנדסת חשמל בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון (1965).
מבוא לספר
- אל"ם (מיל). ד"ר יעקב בעל-שם, קשרים לך, ירושלים במלחמת השחרור, (מבוא: אלוף (מיל). שלמה ענבר), הוצאת העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב, 2013.
קישורים חיצוניים
- תא"ל שלמה ענבר קצין קשר ואלקטרוניקה, דבר, 21 באוגוסט 1972
- יפתח כרמלי, מפקד חיל הקשר לשעבר מביט קדימה, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 27 במאי 2014.
- עדות שלמה ענבר בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
הערות שוליים
- ^ אמנון לורד, יום למלחמת 73': בכיר המודיעין צלל באילת, באתר nrg, 5 ביולי 2013
- ^ ראיון עם שלמה ענבר בתוכנית על אזרחי, גלי צה"ל, 30 במרץ 2012
- ^ אלוף (מיל) שלמה ענבר, נספח צה"ל בארצות הברית, 1980 באתר עמותת חיל הקשר
קצין קשר ותקשוב ראשי 
| |
|---|---|
|
| מפקדי יחידה 8200 | ||
|---|---|---|
|
