שלומית נעים-נאור
שלומית נעים-נאור (נולדה ב-19 באוגוסט 1974) היא משוררת ואשת חינוך ישראלית.
ביוגרפיה
שלומית נעים-נאור נולדה ברעננה לדוד וורד נאור. בילדותה שהתה המשפחה מספר שנים בקנדה ובירושלים בעקבות לימודי הדוקטורט של אביה.
למדה בבית המדרש אלול ולתואר ראשון בספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית. ב-2003, לאחר סיום התואר יצאה לשליחות בלונדון מטעם הסוכנות היהודית. בשליחותה שם הקימה פסטיבל קולנוע ישראלי, הנחתה פעילויות חינוכיות בעשרות מוסדות חינוכיים והוכרה כשליחה מצטיינת של הסוכנות היהודית.
בשנת 2006 שבה לישראל והחלה לעבוד במלי"ץ ומונתה לסמנכ"ל הארגון. ב-2009 מונתה ליושב-ראש רשת בתי המדרש בישראל, ארגון גג שאיגד את כל בתי המדרש הפלורליסטיים בישראל. בהמשך עבדה ב"מקום" - יחידת התוכן והאסטרטגיה של הסוכנות היהודית, ובשנת 2017 התקבלה כעמיתה לבית הספר מנדל למנהיגות חינוכית שבמכון מנדל למנהיגות.
בנוסף, מנחה נעים-נאור סמינרים וקבוצות כתיבה בנושאי זהות יהודית וישראלית, חינוך רפואי ואומנות, ומשמשת כאחת מעורכי כתב העת לשירה משיב הרוח, שם ערכה מספר גליונות ואף שימשה כמנהלת אומנותית לפסטיבל ימי אהבה לשירה בשנים 2019–2020. בשנת 2020 זכתה בפרס שר ההשכלה הגבוהה והמשלימה לתרבות יהודית בתחום השירה.
במקביל לעבודתה השלימה נעים-נאור תואר שני בספרות עברית, במסלול כתיבה יוצרת באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע. בשנת 2018 התחילה נעים-נאור לימודים לתואר שני נוסף בתאוריה ומדיניות של האמנות בבצלאל.
יצירתה
ב-2010 יצא הספר 'Approaching you in English, אנתולוגיה משירי אדמיאל קוסמן, שתרגמה (עם ליסה כץ).
ב-2016 יצא ספרה הראשון: "אין לדבר סוף" (בהוצאת פרדס), שכלל שירים שנכתבו במהלך עשרים שנות יצירה. על הספר זכתה נעים-נאור בפרס שרת התרבות, פרס הליקון על שם רמי דיצני, ובמענק מפעל הפיס.
ב-2020 יצא ספרה השני "הדברים שאנחנו לא מדברות עליהם" (בהוצאת פרדס)[1], עליו זכתה בתמיכת קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות.
פעילותה הציבורית
- בשנים 2009–2012 כיהנה נעים-נאור כיושבת ראש רשת בתי המדרש
- מאז שנת 2015 היא חברת הוועד המנהל של נאמני תורה ועבודה וחברת מערכת בדעות- כתב עת מבית נאמני תורה ועבודה
- הייתה חברת וועדת הפרס של קרן גולדברג כנציגת הסוכנות היהודית
- חברת ועדת ההיגוי של ענבר, בית ספר ממלכתי לבנות בלבד.
משפחתה
היא מתגוררת בירושלים עם בן זוגה ניסימי נעים-נאור (מנכ"ל סוטריה ישראל לשעבר) ושלוש בנותיהם.
סבתה של נאור היא אסתר רזיאל-נאור, שהייתה חברת כנסת מטעם תנועת החרות וגח"ל בין השנים 1949–1973 ואחותו של דוד רזיאל. דודה הוא מזכיר הממשלה לשעבר, פרופסור אריה נאור, ודודתה היא נשיאת בית המשפט העליון בדימוס מרים נאור.
מאמרים
- מהיעלמות לריקוד, הגוף בשירה העברית המתחדשת, דעות 43, אב תשס"ט
- כי ככה זה בחיים, קולך, 2009
ספריה
- הדברים שאנחנו לא מדברות עליהם, הוצאת פרדס, חיפה, 2020 מסת"ב 9781618386540
- אין לדבר סוף: שירה, הוצאת פרדס, חיפה, 2016 מסת"ב 9781618382108
- Approaching you in English, Zephyr press, 2011 (תרגום יחד עם ליסה כץ של מקבץ משירי אדמיאל קוסמן) מסת"ב 9780981552149
פרסים ואותות הוקרה
- שליחה מצטיינת של הסוכנות היהודית (2005)
- פרס שרת התרבות בתחומי היצירה הספרותית (2016)
- פרס הליקון על שם רמי דיצני (2017)
- פרס מפעל הפיס לשירה (2017)
- פרס שר ההשכלה הגבוהה והמשלימה לתרבות יהודית (2020)[2]
קישורים חיצוניים
- ספריה של נעים-נאור באתר ההוצאה
- שלומית נעים-נאור באתר של נילי דגן
- ביקורת על אין לדבר סוף במקור ראשון מאת גילית חומסקי
- שלומית נעים-נאור, "איני טוענת שעודף משקל הוא בריא, אני טוענת ששמנופוביה אינה בריאה", באתר Mako
- איתן כבל מקריא משיריה של נעים-נאור בכנסת
- שלומית נעים-נאור מנחה ערב מחווה למשוררות אסתר ראב ויוכבד בת מרים, משיב הרוח, 14 במרץ 2019
- שלומית נעים-נאור בשיחה עם חיה גלבוע על יצירה בתקופת הקורונה
- שלומית נעים-נאור בראיון עם שלומי חתוכה בכאן תרבות
הערות שוליים
- ^ על הספר באתר הוצאת פרדס
- ^ שטיסל ואהרן רזאל: אלו הזוכים בפרס לתרבות יהודית ע"ש אורי אורבך ז"ל, באתר סרוגים, 22 בדצמבר 2020
