שחפית רסן

שחפית רסן
	שחפית רסן, האי ליידי אליוט, שונית המחסום הגדולה, אוסטרליה
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	חופמאים
משפחה:	שחפיתיים
סוג:	שחפית חומת-גב
מין:	שחפית רסן
שם מדעי
	Sterna repressa
תחום תפוצה
	מפת התפוצה של שחפית רסן חורפת ומשוטטת מקייצת ומקננת

שַׁחֲפִית רֶסֶן (שם מדעי: Onychoprion anaethetus)^[1] היא מין של עוף ימי ממשפחת השחפיתיים המצוייה באוקיינוסים הטרופיים.

בישראל היא מזדמנת נדירה אך קבועה בקיץ במפרץ אילת. מזדמנת נדירה יותר לחופי הים התיכון.^[2]

טקסונומיה ואטימולוגיה

השם המדעי מגיע מיוונית עתיקה. שם הסוג Onychoprion מגיע מהלחם המילים onux שמשמעותה "טופר" או "מסמר", ו-prion, שמשמעותה "מסור". משמעות שם המין הספציפי anaethetus היא "חסר היגיון, טיפש".^[3]

תת-מינים

ישנם ארבעה תת-מינים המוכרים על ידי ה-IOC:

O. a. melanopterus (ויליאם ג'ון סווינסון, 1837) - האיים הקריביים ומערב אפריקה
O. a. antarcticus (רנה לסון, 1831) - ים סוף, המפרץ הפרסי ומערב האוקיינוס ההודי
O. a. anaethetus (ג'ובאני אנטוניו סקופולי, 1786) - מזרח האוקיינוס ההודי והאוקיינוס השקט
O. a. nelsoni (רוברט ריג'ווי, 1919) - החוף המערבי של מקסיקו ומרכז אמריקה

תיאור

זוהי שחפית בינונית, עם אורך של 30–32 ס"מ ומוטת כנפיים של 77–81 ס"מ היא דומה בגודלה לשחפית ים, אך מבנה גופה כבד יותר. הכנפיים והזנב הממוזלג עמוקות ארוכים, חלקיה העליונים אפורים כהים, וחלקיה התחתונים לבנים. המצח ופס-הגבה לבנים, וכן גם צווארון הבולט. יש לה רגליים ומקור שחורים. לצעירים יש מראה אפור ו"קשקשי" מלמעלה ולבנבן בהיר מלמטה.

קשה לטעות בזיהוי מין זה ממיני שחפיות אחרות, למעט השחפיות שבדומה אליה בעלות גב כהה: שחפית כהה ושחפית ממושקפת (Onychoprion lunatus (אנ')) מהאוקיינוס השקט הטרופי. היא בעלת גב בהיר יותר מזה של שחפית כהה (אך לא בהיר כמו של הממושקפת) ויש לה מצח לבן צר יותר וצווארון בהיר.

אקולוגיה

תפוצה

שחפית זו נודדת ומשוטטת, חורפת באופן נרחב יותר באוקיינוסים הטרופיים; אם כי רוב מסלולי הנדידה המפורטים שלה אינם ידועים, וחלק מהאוכלוסיות באוקיינוס ההודי יציבות לחלוטין או נודדות רק בחלקן. היא חובבת ים פתוח באופן בולט בהשוואה לרוב השחפיות. תת-המין האטלנטי O. a. melanopterus מקנן במקסיקו, האיים הקריביים ומערב אפריקה; תת-מינים אחרים מצויים סביב חצי האי ערב ובדרום-מזרח אסיה ואוסטרליה, אך המספר המדויק של תת-מינים תקפים שנוי במחלוקת. היא מזדמנת נדירה למערב אירופה.

בעונת הקינון היא מתרבה בפריפריה של אלמוגים צמחיים בחופים וביבשת, איים וחופים סלעים או הריסות, ערימות וולקניות ושוניות חשופות, מחפשת מזון בחוף ועד 50 ק"מ מהחוף (אם כי לרוב בטווח של 15 ק"מ מהיבשה), וניזונה מפני המים או עד 20 ס"מ מתחתיהם. מחוץ לעונת הקינון השחפית פלגית לחלוטין ולעיתים קרובות קשורה לכתמי מאקרו-אצות (כמו למשל סרגסום) או פסולת צפה, בהם היא נעזרת כנקודות מנוחה. לפיכך, התפוצה הימית שלה קשורה למאפיינים אוקיינוגרפיים בקנה מידה קטן ובינוני, שבהם זרימת המים מאגדת חומר צף כגון זה לכתמים.^[4]

קינון

עונת הקינון משתנה בהתאם לשונות הגאוגרפית. הקנים ממוקמים במגוון מקומות סמויים סביב שולי איים באוקיינוס, כולל חללים טבעיים בין סלעים או הריסות אלמוגים, בצמחייה (עד 75% כיסוי קרקע), בנקיק או מערה למעלה לעומק של 1.5 מ', מתחת למדף צוק או על הקרקע מתחת לשיחים או צמחייה נמוכה. רוב האוכלוסיות מקננות מדי שנה בקבוצות של 2–30 זוגות (לעיתים אף 400–2,000 זוגות). המין איננו מקנן מושבות קלאסי, אך זוגות בודדים מתכנסים בדרך כלל בבתי גידול מתאימים עם קנים שכנים המרווחים לפי זמינות אתר הקן (בדרך כלל 1–5 מ' זה מזה, מינימום 30 ס"מ). בעת הקינון המין מתחבר לעיתים קרובות עם שחפיות כהות (Onychoprion fuscatus) או שחפיות צהובות-מקור (Thalasseus bergii).היא מקננת בשקע בקרקע העשוי להיות טרי, או לחלופין אחד בשימוש חוזר מהעונה הקודמת.^[4] היא מטילה ביצה אחת. לאחר הקינון, הבוגרים והצעירים החדשים עוזבים את מושבות הקינון בלהקות פזורות ונודדים לבדם, בקבוצות קטנות של 10–12 פרטים או לעיתים רחוקות יותר בקבוצות גדולות יותר של עד 200 פרטים. מחוץ לעונת הקינון, ההערכה היא שהמין מופיע יחיד.

תזונה

תזונתה של שחפית הרסן מורכבת בעיקר מדיונונים ומיני דגים מתלהקים באורך של פחות מ-6 ס"מ, סרטנים, ולעיתים חרקים מימיים או רכיכות.^[4] היא ניזונה על ידי צלילה אחר דגים דגים בסביבות ימיות, אך גם תלקט מפני המים בדומה למרומית שחורה ולשחפית עבת-מקור. לרוב היא תצלול ישירות, ולא בשיטת "ריחף הדרגתי" המועדפת על שחפית הקוטב. הזכר נוהג להציע דגים לנקבה חחלק מתצוגת החיזור.

סטטוס

למין זה טווח תפוצה נרחב ואוכלוסייה גדולה. למרות שמגמת האוכלוסייה העולמיות אינן ידועות המין אינו מוגדר כמתקרב לסף פגיעות, ומסווג ברמת סיכון "ללא חשש" על-ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN). אוכלוסיית המין נאמדה ב-2006 בכ-400,000–1,000,000 פרטים בוגרים.^[4]