שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו הוא פתגם מקראי. משמעותו היא עצה טובה לאדם, שכדי למנוע מעצמו צרות וקשיים עליו לשמור על שני איברים: הפה והלשון. הפרשנות הרגילה קושרת את הדברים להמלצה לשתיקה והימנעות מסוגים שונים של דיבורים שליליים, ופרשנות אחרת קושרת את הדברים גם לזהירות מפני אכילה מרובה ומאכילת מאכלים מזיקים.

מקור ופרשנות

הפסוק

נאמר בספר משלי: ”שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ”.

הפרשנות בדברי חז"ל

בדברי חז"ל הפרשנות היא לשמירת הפה והלשון מסוגים שונים של דיבורים שליליים:

• שתיקה מלשון הרע - בויקרא רבה מובא מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות באזור ציפורי, שהיה מכריז ואומר: 'מי רוצה לקנות סם חיים. שמע רבי ינאי את דבריו ואמר לו שהוא מעוניין לקנות את הסם. אמר לו הרוכל: לא אתה ושכמותך צריכים לקנותו. הלך אליו רבי ינאי, והרוכל הוציא לו ספר תהלים והראה לו את הפסוק "מי האיש החפץ חיים", שכתוב אחריו "נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב". הוסיף רבי ינאי ואמר שגם שלמה מכריז ואומר: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", ושלכן משה מזהיר את עם ישראל ואומר להם זאת תהיה תורת המצורע תורת המוציא שם רע.
• שתיקה מדברי לעג או ממסירה - בתלמוד מובא מעשה עלרבי אלעזר ברבי שמעון שהיה ממונה מטעם השלטון הרומי על הבאת גנבים לדין. שם מסופר על אדם שהקניט את רבי אלעזר וכינהו "חומץ בן יין", ורבי אלעזר מסר אותו לרומאים. אחרי שנחה דעתו של רבי אלעזר רצה למנוע את הוצאתו להורג ולא הצליח. רבי אלעזר קרא על כך את הפסוק "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". רש"י מסביר שהכובס היה צריך להיות זהיר שלא להקניט את רבי אלעזר, ואילו המהרש"א מסביר שרבי אלעזר כיוון בדבריו לעצמו.
• שתיקה מחקירות בדברים נסתרים - בילקוט שמעוני מובא מעשה על רבי ישעיה תלמידו של רבי חנינא בן דוסא שהיה מתענה שמונים וחמש תעניות כדי להבין מדוע הכלבים, שכתוב בהם "והכלבים עזי נפש" יזכו לומר שירה "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו". ענה לו מלאך מן השמים ואמר: ישעיה, עד מתי אתה מתענה על אותו דבר, גזירה היא מלפני הקדוש ברוך הוא מיום שגלה סודו לחבקוק הנביא לא גלה דבר זה לשום בריה שבעולם. אלא בשביל שאתה תלמידו של חכם גדול לכן שלחוני אליך, ואמר: כלבים כתיב בהן ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתם לכתוב עליהם ספר תורה תפלין ומזוזות, ולעניין השאלה ששאלת חזור לאחוריך, כמו שכתוב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.

פרשנות בדברי הראשונים

רבי אברהם אבן עזרא מביא שני פירושים: הפירוש הראשון קשור לזהירות מלשון הרע: "שומר פיו ולשונו - שניהם (=הפה והלשון) שותפים בדבור, והעניין שישמרם מדבר גנות אז ישמור נפשו מכל דבר רע". וכפירוש שני מביא הבחנה בין הפה לבין הלשון, בעוד שמירת הפה היא מפני מאכלים, שמירת הלשון עוסקת בדיבור: "שומר פיו מאוכל, ולשונו מדבר הרע". בדומה לכך כותב הרמב"ם: ”ורוב החלאים שבאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים, הוא ששלמה אמר בחכמתו: שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, כלומר שומר פיו מלאכול מאכל רע או מלשבוע; ולשונו מלדבר אלא בצרכיו.”

גם רבנו יונה מפרש את שמירת הפה בשמירה ממאכלים רעים או מיותרים, ומדגיש שהדבר תלוי במידת הפרישות, שהפרוש נמנע ממאכלים שאינם מקיימים את גופו.

מצאנו בדברי ראשונים הרחבה של הביטוי לשתיקה מדברים שאין לומר משום ודבר דבר וכן על דברים שאין לאומרם משום ברית כרותה לשפתיים.

שימושים בביטוי

• החפץ חיים קרא לספרו שמירת הלשון על שם הרעיון המובע בפסוק זה
• "אָבִי שָׁמַר פִּיו, לֹא גָרַע מֶנּוּ עָיִן, / וּכְטוֹב לֵב הַצַּדִּיק בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן / הֵרִים גַּבּוֹת עֵינָיו הָעֲבֻתּוֹת לְמַעְלָה / וַיִּרְמֹז בְּאֶצְבַּע." (יוֹנָה הַחַיָּט, מאת ח"נ ביאליק, באתר ויקיטקסט)
• "אין מפלגה אשר מנהלה ישמור פיו ושפתיו מהוציא דבר מגונה מפיו כמו מפלגותנו אנחנו." (קול מחזיקי הדת, 15 בדצמבר 1905, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

ראו גם

• קדש עצמך במותר לך
• ברית כרותה לשפתיים

קישורים חיצוניים

• פרופ' אבשלום מזרחי, הֶרגלי אכילה לפי הרמב"ם - הנוסחה לבריאות טובה, באתר "Eatwell"

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31921794שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו