אכילה גסה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אכילה גסה
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ' עמוד ב'

בהלכה, אכילה גסה היא אכילה במצב שהאדם שבע וקץ במאכלו. אכילה כזו אינה נחשבת בדרך כלל לאכילה, הן לגבי איסורי אכילה והן לגבי אכילת מצווה. לפי חלק מהדעות, ישנה רמה נוספת נמוכה יותר של אכילה גסה בה אדם אינו תאב לאכול, ובמקרה כזה האכילה נחשבת לאכילה.

בעברית מודרנית המונח משמש לעיתים ככינוי לאכילה שאינה מנומסת.

הגדרה

אכילה שלא לתיאבון, כשהאדם קץ במאכלו, אינה מוגדרת בהלכה כאכילה. בתלמוד הבבלי[1] אכילה כזו אף מוגדרת כ"מזיק" – משום שגוף האדם אינו נהנה מהאכילה ואף ניזוק ממנה, וכן המאכל מושחת לריק[2]. כמו כן, אדם האוכל אכילת קדשים כשהוא שבע לא יקיים את מצוות האכילה, שכן זו אינה אכילה תקנית[3].

סוג נוסף של אכילה המכונה "אכילה גסה" היא אכילה במצב שהאדם מסוגל לאכול אך הוא אינו תאב לאכול. לדעת רבינו תם, אכילה כזו מוגדרת כאכילה, אלא שבאכילת מצווה אין זה נחשב למצווה מן המובחר, ורק כשהאדם קץ באכילה האכילה נחשבת לאכילה גסה[4], אולם יש חולקים בדבר, ולדעתם אף אכילה ללא תיאבון נחשבת לאכילה גסה[5]. ויש מי שכתב שלא נחלקו אלא באכילה ביום הכיפורים, אולם בשאר איסורי התורה אכילה כזו נחשבת לאכילה סטנדרטית[6].

יישומים

בגמרא הוזכרה אכילה גסה בכמה הקשרים:

  • אכילת מצה – האוכל מצה באכילה גסה לא יצא ידי חובה[7]. יש מן הראשונים שלמדו שמשום כך אסרו חכמים לאכול סעודה בערב פסח, מחשש שאדם יאכל את המצה באכילה גסה[8].
  • אכילת קדשים - מלשון הפסוק "ואכלו אותו אהרן ובניו", ממועטת אכילה גסה שלא נחשבת לאכילה.
  • אכילה ביום הכיפורים - האוכל ביום הכיפורים כשהוא קץ במאכלו כגון שאכל אכילה מרובה בערב יום הכיפורים, פטור[1], אולם מדרבנן אסור[9].
  • אכילת תרומה - זר האוכל תרומה אינו נידון כאוכל שמשלם קרן וחומש, אלא כ"מזיק".

בשאר איסורים

באכילת תרומה לזר וכן באכילה ביום הכיפורים, ישנו לימוד מפסוק שממעט אכילה גסה, אולם אין אמירה מפורשת בתלמוד באשר לשאר איסורי אכילה. לדעת רבי אברהם מן ההר, בשאר איסורי תורה אסורה אף אכילה גסה[10], אולם מן האחרונים יש שהסתפקו בכך[11], ואחרים נקטו שהדין הוא כללי, וכל אכילת איסור כשהאוכל שבע אינה נחשבת לאכילה[12].

השלכות בריאותיות

ההגדרה התלמודית לאכילה גסה היא "מזיק" - משום שהאדם מזיק לגופו ולא מועיל לו. הרמב"ם בהוראותיו להנהגה בריאותית מונעת, מונה את האכילה המרובה בין הסכנות הגדולות לבריאות: ”ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המות והוא עיקר לכל החלאים ורוב החלאים שבאים על האדם אינם אלא... מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים” (משנה תורה לרמב"ם, הלכות דעות, פרק ד', הלכה ט"ו).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ' עמוד ב'.
  2. ^ רש"י, מסכת יומא, דף פ' עמוד ב', ד"ה פרט למזיק.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ק"י עמוד א'; מסכת יבמות, דף מ' עמוד ב'.
  4. ^ תוספות, מסכת נזיר, דף כ"ג עמוד א', ד"ה פסח; תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ק"י עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ז עמוד ב';.
  5. ^ הב"ח, על ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תרי"ב, ראו בדבריו שלמד כן בדעת רש"י, והטור.
  6. ^ שו"ת כתב סופר, אורח חיים סימן קי"א.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ז עמוד ב'.
  8. ^ הר"ן פסחים צ"ט עמוד ב', ד"ה לא; חידושי רבינו דוד שם, ד"ה סמוך.
  9. ^ בית הבחירה למאירי, יומא דף פ' עמוד ב', וכן פסק המשנה ברורה, סימן תרי"ב .
  10. ^ חידושי רבי אברהם מן ההר, מסכת יבמות דף מ עמוד א'.
  11. ^ קרן אורה, על מסכת נזיר דף כ"ג עמוד א'.
  12. ^ משנה למלך, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ה', הלכה ח'; רבי אריה לייב גינצבורג, גבורת ארי, מסכת יומא, מילואים לדף פ'; מהר"ם חביב, תוספת יום הכיפורים, דף פ' עמוד ב'; רפאל יוסף בן רבי, דרך המלך, דרך המלך, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.