שולחן הרזולוט
 | |
| הנשיא ברק אובמה יושב מעל שולחן הרזולוט, 2009 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אמן | ויליאם אוונדן |
| תאריך יצירה | 1880 |
| טכניקה וחומרים | עץ אלון מקורות הספינה "HMS Resolute" |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב | 183 ס"מ |
| גובה | 83 ס"מ |
| עומק | 122 ס"מ |
| נתונים על היצירה | |
| משקל | 590 ק"ג |
| מפעל מייצר | "מורנט, בויד ובלנדפורד" במספנת צ'טם בקנט |
| מיקום |
 החדר הסגלגל בבית הלבן, וושינגטון די. סי., ארצות הברית |
.jpg)
שולחן הרזולוט (באנגלית: The Resolute Desk) הוא רהיט מפורסם, שולחן עבודה המשמש את נשיא ארצות הברית בלשכתו בחדר הסגלגל בבית הלבן. זהו רהיט היסטורי עשוי עץ אלון, בעל סמליות רבה, המהווה סמל לקשר ההיסטורי בין ארצות הברית לבריטניה.
השולחן נבנה בשנת 1880 מעצי הספינה הבריטית "HMS Resolute", שננטשה באזור הארקטי ונמצאה על ידי מלחים אמריקאים. הספינה תוקנה והוחזרה לבריטניה כמחווה של רצון טוב מצד ארצות הברית. כהוקרה, המלכה ויקטוריה הזמינה את בניית השולחן ושלחה אותו כמתנה לנשיא ארצות הברית רתרפורד הייז. השולחן, אשר שוקל 590 קילוגרם, נוצר על ידי ויליאם אודן, מצרף מיומן ממספנת צ'טם בקנט, כנראה בעיצוב של "מורנט, בויד ובלנדפורד".
השולחן הופיע בסרטים, סדרות טלוויזיה, ותמונות רבות, והפך לסמל מוכר של מוסד הנשיאות האמריקאי. רפליקות של השולחן מוצגות במוזיאונים ברחבי ארצות הברית ובעולם, כולל במוזיאון הבית הלבן ובספריות נשיאותיות. העתקים רבים נוצרו משולחן הרזולוט. הראשון הוזמן בשנת 1978 לתצוגה קבועה בספרייה הנשיאותית ג'ון פ. קנדי בבוסטון, מסצ'וסטס, ומאז חמש ספריות נשיאותיות נוספות ומוזיאונים רבים, ספריות, אטרקציות תיירותיות ובתים ומשרדים פרטיים רכשו עותקים של השולחן.
היסטוריה
הספינה HMS Resolute
הספינה "HMS Resolute" ננטשה בקוטב הצפוני בשנת 1854 בעת חיפוש אחר סר ג'ון פרנקלין והמשלחת האבודה שלו. הספינה נמצאה ב-1855 על ידי ג'ורג' הנרי, ספינת ציד לווייתנים אמריקאית, תוקנה והוחזרה לבריטניה ב-1856 כמחווה של רצון טוב מארצות הברית. הספינה הוצאה משימוש בשנת 1879, נפרצה, והיו עליה לה שלושה שולחנות כתיבה שנבנו מהעץ שלה. המלכה ויקטוריה שלחה את אחד מהשולחנות האלה לנשיא האמריקני רתרפורד הייז. שולחן ההחלטה התקבל בבית הלבן ב-23 בנובמבר 1880, והוא שימש במשרד הנשיא ובמחקר של הנשיא עד לשיקום הבית הלבן מ-1948 עד 1952. לאחר השחזור הוא הוצב בחדר השידור, שם השתמש בו דווייט ד' אייזנהאואר במהלך שידורי רדיו וטלוויזיה. ג'קלין קנדי גילתה מחדש את השולחן והביאה אותו לחדר הסגלגל ב-1961. השולחן הוסר מהבית הלבן לאחר ההתנקשות בג'ון פ. קנדי, ויצא לתערוכה נודדת עם חפצים של הספרייה הנשיאותית של קנדי. הנשיא ג'ימי קרטר החזיר את השולחן לבית הלבן ב-1977, שם נעשה בו שימוש מאז.
בניית השולחן
ב-11 ביוני 1879, האדמירליות הבריטית הכריזה על תחרות לעיצוב רהיט שייוצר מקורות הספינה רזולוט, אשר המלכה ויקטוריה תוכל להעניק לנשיא ארצות הברית במתנה. מאמר מ-3 בינואר 1880 בעיתון "The Builder" תיאר את הרהיט הרצוי כ"פריט ריהוט מרהיב, המשלב שולחן כתיבה, מדפים לספרים וכו', ... שייווצר מקורות הספינה ויישלח כמתנה לנשיא ארצות הברית".
שש חברות, כולל "מורנט, בויד ובלנדפורד" ו"ג'קסון וגראהם", הגישו הצעות לתחרות. "מורנט, בויד ובלנדפורד" נבחרו לביצוע הפרויקט. לפי מדריך הדואר של לונדון לשנת 1871, החברה הייתה של "מעצבי פנים, ציירים, רפדים, מנהלי נכסים ובתים, חורטים, מצפים בזהב ונגרי רהיטים". החברה נוסדה על ידי ג'ורג' מוראנט ועבודותיה הוזמנו על ידי תומאס לורנס ("לורנס איש ערב"), רוברט פיל ודוכסים שונים. היא הציגה את יצירותיה בתערוכות עולמיות כמו ב"תערוכה הגדולה" של 1851, תערוכת התעשייה של כל האומות, והתערוכה הבינלאומית של 1862. המלכה ויקטוריה העניקה לחברה כתב מינוי מלכותי בשנת 1840, ובמשך שאר המאה נחשבה לאחת מיצרניות הרהיטים המובילות באנגליה.
בסוף 1879, החברה שלחה מספר הצעות עיצוב לתחרות, כולל כוננית גדולה בשילוב קמין. העיצוב הזה נועד לסמל את נסיבות מתנת הרזולוט חזרה לאנגליה. במרכזו הייתה פרוטומה של מינרווה – בונה הספינות הראשונה על פי המיתולוגיה הרומית – ומצדדיה דמויות נשענות שייצגו את הניווט והאסטרונומיה. בנישות משני צידי העמודים המרכזיים הוצבו פרוטומה של אדוארד בֶּלצ'ר והנרי גרינל, ומעל האח הוצב גילוף שבו דמות המסמלת את "אמריקה", מוסרת את הספינה "רזולוט" לדמות המסמלת את "בריטניה".
המוזיאון הימי הלאומי בגריניץ' שומר על שתי תוכניות לעיצובים נוספים: מכתבת סֶקְרֶטֶר ושולחן ספרייה. עיצוב שולחן הספרייה לא נבנה בפועל, אך בגיליון מ-11 בדצמבר 1880 של "העיתון המאויר של פרנק לסלי" פורסם בטעות תחריט של העיצוב הזה בתור השולחן שניתן בפועל לנשיא. התחריטים נוצרו לפי שרטוטים של הנרי לוסון ביסקו למאמר מוקדם יותר ב"סיינטיפיק אמריקן" על העיצוב המוצע. העיצוב המקורי והמעוטר נוצר ב-9 בספטמבר 1879, וכלל פורטרטים של המלכה ויקטוריה ושל הנשיא האמריקאי רתרפורד הייז. הפורטרטים שובצו לצד פנלים צדדיים עם פרטים דקורטיביים רבים כמו אירועים מהקוטב הצפוני, דגלי בריטניה וארצות הברית מתנופפים, וחלק עליון העשוי עור מרוקאי.
המלכה ויקטוריה הזמינה שלוש שולחנות שייוצרו מקורות הרזולוט. זה שמוכר כיום בתור שולחן הרזולוט נבנה ב-1880. השולחן נבנה לפי הוראות נציבי האוצר הבריטי, והעבודה הוטלה על ויליאם אֵוֶונדֵן במספנת צ'טם. אוונדן היה נגר מוכשר שעבד בבית המלאכה של הנגרים במספנה, אך ידוע עליו מעט מאוד. ג'וּן דרייק, נינתו של אוונדן, כתבה בשנת 2012 מכתב לידידי הארכיון של מדווי, שבו סיפרה כי אוונדן נולד ב-1828 ברוצ'סטר, קנט, ועבד כאזרח חופשי של רוצ'סטר במספנת צ'טם. לדבריה, הוא כנראה היה אדם משכיל – אמו הייתה מורה ואחיו היו בעלי מקצוע: אחד היה בונה ספינות ואדריכל ימי בפלימות', ואח אחר היה חלוץ בתחום המכרות ושופט באוסטרליה. דרייק לא הייתה בטוחה מדוע דווקא הוא נבחר לבנות את השולחן, אך הציעה שאולי אחיו מדבון הציע את מועמדותו. קיים צילום אחד בלבד של ויליאם אוונדן, צילום מלכותי שצולם בשנת 1882 על ידי ג'ון הוק מפלימות'. דרייק סברה שהתמונה צולמה בעת ביקורו אצל אחיו. היא כתבה כי אוונדן התאבד ב-1896 לאחר שהיה מיואש מהמחשבה שיהיה מובטל ואולי ייאלץ להיכנס לבית מחסה. היא שיערה שזהו כנראה הסבר למחסור במידע עליו. הוא נקבר בבית הקברות בצ'טם, אך קברו אינו ניתן לאיתור כיום.
הגעה לאמריקה
ב-26 באוגוסט 1880, שגריר בריטניה בוושינגטון ויקטור דראמונד כתב מכתב למזכיר המדינה של ארצות הברית ויליאם מוריס האנט, והודיע לו על המתנה הקרובה של המלכה ויקטוריה, שולחן הכתיבה החדש, כמו גם על ההיסטוריה שלו. השולחן הגיע לנמל ניו יורק ב-15 בנובמבר 1880, באוניית קיטור, משם הובל לבית הלבן ב-23 בנובמבר. הפתק הראשון שנכתב על השולחן ביום שבו השולחן הגיע לבית הלבן, בו כתב הנשיא הייז לג'ורג' באנקרופט "זה נותן לי עונג רב לומר שאני עושה זאת בהערה הראשונה הנכתבת על השולחן שנבנה מעצי הספינה "רזולוט", שנשלח לנשיא על ידי המלכה ויקטוריה. מאז מכונה השולחן בשם הספינה שממנה הוא נוצר, "שולחן הרזולוט", או בשם הנשיא שקיבל את המתנה, "שולחנו של הייז". גיליון העיתון המאויר של פרנק לסלי מ-11 בדצמבר 1880 שיבח את יופיו של השולחן, והכריז כי הוא מייצג צעד גדול קדימה ביחסי ארצות הברית – הממלכה המאוחדת.
לאחר שקיבל את השולחן, הנשיא הייז הציב אותו בחדר הירוק, אחד משלושת חדרי הקבלה הרשמיים בקומת הקרקע של הבית הלבן. הוא הוצג שם כתערוכה לתיירים ומבקרים עד שהייז הורה להעבירו למשרדו בקומה השנייה. באותה תקופה שימשה הקומה השנייה של הבית הלבן הן למגורי משפחת הנשיא והן כמשרד הנשיא. החדרים שלימים נקראו חדר השינה של לינקולן, הסלון של לינקולן וחדר האמנות (Treaty Room) שימשו אז כמרחבי העבודה העיקריים של הנשיא, כאשר החדר הסגלגל הצהוב שימש כספריית הנשיא או כחדר משפחתי.
שימוש מוקדם כשולחן נשיאותי
לאחר שהשולחן הועבר לחדרים אלה על ידי הייז בשנת 1880, במשך עשרים ושתיים השנים הבאות הוא נדד מחדר לחדר לפי צורכי הנשיאים. גרובר קליבלנד השתמש בו במשרדו ובספרייתו (שהיו ממוקמים במה שכיום הוא החדר הסגלגל הצהוב) במהלך שתי כהונותיו הלא רציפות. ויליאם מקינלי השתמש לעיתים קרובות בשולחן במשרד הנשיא' ודאג שיניחו עליו זר פרחים מדי יום. תאודור רוזוולט השתמש בו בחדר הנשיא, שהוא כיום חדר השינה של לינקולן.
השולחן נשאר במשרד הנשיא עד שהמשרד הועבר לאגף המערבי החדש שנבנה בשנת 1902, במהלך כהונתו של תאודור רוזוולט. לאחר שיפוצי "McKim, Mead, & White" בבית הלבן, העבירה אדית רוזוולט את שולחן הרזולוט לחדר הקבינט לשעבר, שכיום הוא חדר האמנות, על מנת ליצור חדר עבודה או משרד פרטי לבעלה. גם וודרו וילסון השתמש בשולחן הרזולוט בחדר זה. וילסון ואשתו כינו את המגירה המרכזית בצד אחד של השולחן "המגירה", מכיוון ששם הונחו מסמכים ותקשורות חשובות שהגיעו במהלך הלילה או בין סגירת המשרד בערב לפתיחתו בבוקר.
פרנקלין ד' רוזוולט ולוח הברכיים
פרנקלין דלאנו רוזוולט הפך את חדר הסגלגל הצהוב למשרד שלו, שם גם הוא וגם הארי טרומן השתמשו בשולחן. רוזוולט נהג להניח על השולחן מזכרות אישיות, וכשאירח מבקרים, היה מערבב משקאות אלכוהולים על גבי השולחן. בעת שהשולחן היה בשימוש במשרד הסגלגל, ביקש הנשיא רוזוולט שיותקן לוח עץ מאחור, באזור הרגליים, אך ההתקנה בוצעה רק בשנת 1945 לאחר מותו של רוזוולט. ההסבר המתועד הראשון להוספת הלוח הזה מגיע משיחת טלפון משנת 1962 עם רודולף באוס, עובד בשירות הפארקים הלאומיים, שחרט ובנה את הלוח. לפי באוס, הנשיא ביקש להציב לוח בשולחן כדי להסתיר את הברזלים ברגליו, וכדי להסתיר כספת שהנשיא רצה להציב מאחורי הלוח. רוזוולט לבש פלטות ברזל על רגליו וישב בכיסא גלגלים רוב הזמן עקב מחלת הפוליו.
הצהרתו של באוס הפכה לגרסה הרשמית באשר ללוח הזה, והיא חזרה על עצמה בערוצים רשמיים רבים ובמאמרים וספרים מבוססים היטב. עם זאת, שרה פלינג, היסטוריונית מהאגודה ההיסטורית של הבית הלבן, חולקת על גרסה זו במאמרה "מיתוס רזולוט: חשיפת האמת על לוח השולחן", ומציינת שרוזוולט השתמש בשולחן הזה בחדר שאינו פתוח לציבור, לא הותקנו לוחות דומים בשולחנות ציבוריים אחרים בהם השתמש, ותכנוני הלוח של לורנצו וינסלו מתוארכים ל-13 ביוני 1945 – חודשיים לאחר מותו הפתאומי של רוזוולט. פלינג סבורה שזיכרונו של באוס שגוי, ואין ראיות לכך שההחלטה להתקין את הלוח הייתה קשורה לנכותו של רוזוולט.
שיפוץ הבית הלבן
הבית הלבן עבר שיקום מקיף בתקופת הנשיא הארי טרומן, בין השנים 1948 ל-1952, שבמהלכו שופץ לחלוטין פנים המבנה. הנשיא העביר את משפחתו לבלייר האוס במהלך תקופת השיפוץ. המעבר החל ב-9 בנובמבר, כאשר הנשיא יצא למסע בקי וסט שבפלורידה, והצוות קיבל רק שבועיים לרוקן את המבנה כולו מרהיטיו. בית בלייר כבר היה מרוהט, אך חלק מהאלמנטים של הבית הלבן הועברו לבית הסמוך – בית לי – שחובר לבלייר האוס במהלך המעבר. יתר הפריטים הועברו לאחסון. ספריית הקונגרס שמרה חלק מהספרים, הגלריה הלאומית לאמנות אחסנה חלק מהיצירות, ומכון סמית'סוניאן שמר כמה פריטים נוספים. רוב הפריטים, עם זאת, נשלחו לניו יורק ונשמרו בכספות מבוקרות אקלים של חברת "B. Altman and Company". צ'ארלס טי. הייט, שניהל את מחלקת עיצוב הפנים של אלטמן, גבה מהממשלה רק מחיר עלות עבור האחסון – 85 דולר לחודש.
כהוקרה על כך שהייט אחסן את הרהיטים במחיר כה נמוך, הוא הוזמן לבצע את עיצוב הפנים של החדרים החדשים שנבנו בבית הלבן. ב-19 ביוני 1951, הייט הציג ציור בצבעים של העיצוב שלו למטבח הישן – שלימים נקרא "חדר השידורים" וכיום משמש כמשרד האוצר ההיסטורי – בפני ועדת השיפוץ של האחוזה הנשיאותית בקונגרס. התוכניות כללו וילונות כבדים בגוון זהב עמום, שטיח מצ'ניל, שולחן וארון עשויים אורן שהוצאו מהבית הלבן לאחר שריפת וושינגטון ב-1814, ספות וכורסאות מעור שחור, שולחנות קטנים, שני שולחנות צד חדשים, שני שולחנות קפה חדשים, ו"השולחן הגדול שהיה במקור בלשכת הנשיא", לפי פרוטוקול מהפגישה של הוועדה. בחדר השידורים הזה נעשה שימוש בשולחן הרזולוט גם לשידורי רדיו וגם לשידורי טלוויזיה של הנשיא דווייט אייזנהאואר.
ממשל קנדי
ב-1961 היה ג'ון קנדי הנשיא הראשון שעשה שימוש בשולחן בחדר הסגלגל. בתחילה השתמש קנדי לזמן קצר ב"שולחן תיאודור רוזוולט", אך ג'קלין קנדי החליפה אותו בשולחן רזולוט. היא התאכזבה מהעיצוב הפנימי של הבית הלבן כשעברה לגור בו, ואמרה שהוא "נראה כאילו רוהט מחנויות עודפים". רצונה לעדכן את עיצוב הפנים לא התקבל בהתלהבות בקרב פוליטיקאים, אך הדבר השתנה בפברואר 1961 עם הקמת ועדת האמנויות של הבית הלבן, שלימים הפכה לוועדה לשימור הבית הלבן. מטרת הוועדה הייתה למצוא "רהיטים אותנטיים מתקופת בניית הבית הלבן ולגייס כספים לרכישתם כמתנות לבית הלבן". ג'קלין קנדי עבדה עם הוועדה, שכללה את יו"ר הוועדה הנרי פרנסיס דו פונט, את האוצרת הראשונה של הבית הלבן לוריין וקסמן פירס, ומעצבת הפנים סיסטר פאריש. היא חיפשה באופן פיזי ברחבי הבית הלבן אחר פריטים היסטוריים שהוזנחו. בין היתר גילתה כי ארבעה ציורים של פול סזאן שיועדו במקור לבית הלבן, הוצגו במקום זאת בגלריה הלאומית לאמנות; עוד היא מצאה פסלים בני 100 שנה בשירותי הגברים בקומה התחתונה; וכאשר הזיזה ציוד חשמלי מחדר השידור – חשפה את שולחן הרזולוט.
כשהגברת הראשונה גילתה את השולחן, הוא היה מכוסה בלבד ירוק שהודבק עליו בנייר דבק שקוף, ונעשה בו שימוש כתומך לציוד מצלמות שהוקם בחדר השידור להקרנת סרטים. נראה שהלבד נועד להגן על השולחן מהציוד. תגלית השולחן פורסמה בהודעה רשמית של הבית הלבן ב-6 בפברואר 1961 תחת הכותרת "גילוי שולחן הכתיבה H.M.S. Resolute", ולמחרת הופיעה כתבה ראשית עליו בעיתון "הניו יורק טיימס". בכתבה הוסבר כי הוחלט להעביר את השולחן לחדר הסגלגל "מאחר שלשולחן יש קשר לים, והוא משתלב באופן מושלם עם ציורי הקרבות הימיים והדגם של הספינה "קונסטיטושן", שגברת קנדי השיגה כבר בהמלצת בעלה, היא העניקה את השולחן לנשיא והוא הוצב במשרדו בשבת, 4 בפברואר". קנדי גם רצתה שהשולחן המפואר יהיה הבולט ביותר מבין שולחנות העבודה של בעלה. לפי הדיווחים, הנשיא קנדי היה "נלהב" מהחזרת השולחן "למקום של כבוד בבית הלבן". השולחן הוצב בחדר הסגלגל, ולפי מכון הסמית'סוניאן, "זכה לפרסום לאומי כאשר בנו של הנשיא קנדי, ג'ון ג'וניור, צולם זוחל דרך דלת סודית במרכזו".
הנשיא קנדי התקין מערכת הקלטה בחדר הסגלגל ביולי 1962, שעוצבה והותקנה על ידי סוכן השירות החשאי רוברט בוק. מיקרופון הוסתר בחלל הרגליים של שולחן רזולוט, וכפתור הפעלה/כיבוי הוסתר מתחתיו. מיקרופון נוסף הוסתר בשולחן הקפה באותו חדר. קנדי היה הנשיא הראשון שעשה שימוש נרחב בהקלטות לצורך תיעוד פגישות, והקליט באופן סלקטיבי למעלה מ-238 שעות של שיחות בין חדר הסגלגל לחדר הישיבות של הקבינט. מערכת זו נותרה לא ידועה לרוב יועציו הבכירים, עד שנחשפה במהלך חקירות ווטרגייט ב-1973.
לאחר רצח ג'ון קנדי, הנשיא לינדון ג'ונסון לא עבר מיד לחדר הסגלגל, ככל הנראה לבקשת רוברט קנדי. הוא החל להשתמש בו רק ב-26 בנובמבר 1963, והחליף את שולחן רזולוט ב"שולחן ג'ונסון", בו השתמש לאורך כהונתו כסנאטור וכסגן נשיא.
הצגה בציבור
בראיון בעל פה מ-1978 עם ג'יימס קצ'ום (James Ketchum), האוֹצֵר של הבית הלבן בין השנים 1963–1970, הוא טען כי כאשר ג'ונסון עבר לבית הלבן, הוא פנה לגברת קנדי ואמר: "גברת קטנה, כל מה שאת רואה במשרד של בעלך, את יכולה לקחת. את מוזמנת לקחת כל דבר". גברת קנדי הביעה עניין בשולחן הרזולוט. לפי חוק שעבר ב-1961, הבית הלבן נחשב כמוזיאון וכל פריטים שנתרמו הם רכוש הבית הלבן אך כשהם לא בשימוש הם מטופלים על ידי המוסד הסמיתסוני. קצ'ום טען שאף על פי שג'ונסון וגברת קנדי היו מודעים לחוק הזה, הם אפשרו לשולחן להיארז ולצאת לסיור במטרה לגייס כספים עבור הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם ג'ון קנדי. קצ'ום ציין כי דרש שהספרייה של קנדי תחתום על הסכם הלוואה כך שהשולחן "לא ייחשב כמתנה מוחלטת או כל דבר כזה שעבר בין גברת קנדי לנשיא ג'ונסון". ב-12 בפברואר 1964, שולחן הרזולוט הועבר, בהלוואה, למוסד הסמיתסוני ויצא לסיור ברחבי הארץ בין 1964–1965. תערוכה ניידת של 3,000 מ"ר זו ביקרה ב-27 ערים אמריקאיות ו-15 ערים אירופיות כולל ורשה ובלגרד, שהיו בירות קומוניסטיות בימים שהיו שיא המלחמה הקרה. ב-1964 השולחן ביקר בכינוס המפלגה הדמוקרטית באטלנטיק סיטי. כאשר התערוכה ביקרה בבוסטון, הוערך כי 45,000 מבקרים צפו בשולחן ביום אחד.
קצ'ום מתאר שעד חזרת השולחן מהסיור העולמי הוא נפגע מאוד "בעיקר בגלל הדרך בה התערוכה טופלה ובעיות השינוע". לאחר חילופי דברים לגבי בעלות השולחן, קצ'ום הצליח להחזיר אותו לחזקת הבית הלבן לצורך תיקונים. לפי קצ'ום, הנגר שיצר את הלוח שהזמין פרנקלין דלאנו רוזוולט (רודולף באוס) כבר פרש והיה בשלבי גסיסה מסרטן. קצ'ום שיכנע אותו לחזור כדי להשלים את התיקונים בשולחן. מיד לאחר שהתיקונים הושלמו, הוא מת ממחלתו. קצ'ום מאמין כי הזמן הרב שנדרש להשלמת התיקונים הפחית את הוויכוח על בעלות השולחן, והמוסד הסמיתסוני קיבל את השולחן המתוקן והציב אותו לתצוגה החל מ-1966. השולחן הוצג תחילה כתערוכה בפני עצמה במוזיאון הלאומי להיסטוריה וטכנולוגיה, שלימים נקרא המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית, עם פתיחת התערוכה ב-16 בנובמבר 1967, אך בהמשך הוצג כחלק מאחת מחמשת התערוכות הגדולות לציון מלאת 200 שנה לארצות הברית שהמוזיאון אצר. התערוכה "אנחנו העם", בה הוצג השולחן, נפתחה ב-4 ביוני 1975, והתמקדה בעם ובממשל האמריקאי.
חזרה לחדר הסגלגל
ג'ימי קרטר החזיר את שולחן הרזולוט לחדר הסגלגל בשנת 1977. אחר הצהריים של יום ההשבעה שלו, ב-20 בינואר, ערך קרטר את ביקורו הראשון כנשיא בחדר הסגלגל. מאוחר יותר אמר: "...התיישבתי ליד שולחן הנשיא והסתכלתי עליו. הופתעתי לגלות שזה לא אותו שולחן שתועד כשהתמונה של ג'ון קנדי עם בנו הקטן מציץ מתחת לדלת פורסמה. ההחלטה הראשונה שלי: להחליף את השולחן לזה שזכרתי". למחרת בבוקר, בארוחת הבוקר, בחר קרטר את שולחן הרזולוט מתוך סט של תמונות של שולחנות אפשריים. מאז, כל נשיא כיהן עם שולחן זה בחדר הסגלגל, מלבד ג'ורג' הרברט ווקר בוש, שהשתמש בו במשך חמישה חודשים בלבד לפני שהעביר אותו למשרד במעון הנשיאותי בחדר ההסכמים (Treaty Room) בבית הלבן. במקום זאת, בוש השתמש בשולחן C&O (אנ') בחדר הסגלגל. ביל קלינטון החזיר את שולחן הרזולוט לחדר הסגלגל ביום הראשון לכהונתו, ב-20 בינואר 1993.
בשנת 2009, ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון ביקר את הנשיא ברק אובמה ונתן לו את מסמכי השיגור המקוריים של ספינת "אה"מ רזולוט" במסגרת, ואת מחזיק העטים העשוי מעץ הספינה "אה"מ גאנט" אשר נלחמה בסחר בעבדים בים סוף. ה"גאנט" החלה את שירותה באותה שנה שבה פורקה הרזולוט, ומחזיק העטים יוצר באותה נגרייה בה יוצר גם שולחן הרזולוט.
בשנת 2013, אובמה נקלע למחלוקת תקשורתית קלה בתקשורת השמרנית כאשר פורסמו תמונות בהן נראה כשהוא מניח את רגלו על שולחן הרזולוט[1]. נשיאים אחרים גם תועדו כשעשו את אותו הדבר.
במהלך המעבר לשלטונו של ג'ו ביידן, נעשה ניסיון כושל להחליף את שולחן הרזולוט בשולחן הובר. ולרי ביידן אוונס, אחותו של הנשיא ביידן וחברה בצוות העיצוב מחדש של החדר הסגלגל, כתבה בזיכרונותיה: "ניסינו להשיג את השולחן של פרנקלין דלאנו רוזוולט מהחדר הסגלגל—רציתי להוציא כל דבר שטראמפ נגע בו—אבל עד היום, השולחן נמצא בבית המשפחה של רוזוולט בהייד פארק. [...] וכך, נשאר השולחן שטראמפ ישב מאחוריו".
כפתור הקריאת לעוזרים תועד על שולחן הרזולוט לפחות מאז כהונתו של ג'ורג' ווקר בוש. הכפתור נמצא בקופסת עץ מהודרת באורך של כ-23 ס"מ וברוחב של כ-7.6 ס"מ, ועליה חותם נשיאותי מוזהב. דונלד טראמפ אמר לעיתונאי: "כולם חושבים שזה כפתור גרעיני"[2].
פריטים נוספים
המלכה ויקטוריה הזמינה שלוש שולחנות שנבנו מעץ הספינה HMS Resolute. לפי מכתבים שפורסמו בכרך 40 של המסמכים הפרלמנטריים, שני "שולחנות זיכרון" שנבנו מעץ הספינה Resolute הוכרזו כ"מיוצרים לאחרונה" על ידי רוברט הול בפני נציבי האוצר ב-18 בנובמבר 1880. הול ציין ששני השולחנות יוענקו על ידי המלכה — האחד לנשיא ארצות הברית והשני לאלמנתו של הנרי גרינל. ארבעה ימים לאחר מכן, ב-22 בנובמבר, מכתב נוסף תיאר כי המלכה "הביעה רצון שייוצר שולחן נוסף מאותם לוחות עץ", והוא נבנה על ידי חברת "מורנט, בויד ובלנדפורד" בעלות של 62 ליש"ט (שווי ערך לכ-7,800 ליש"ט ב-2023).
.jpg)
.jpg)
השולחן שניתן לאלמנתו של הנרי גרינל, כהוקרה על הסכומים הגדולים שבעלה השקיע בניסיון לאתר את סר ג'ון פרנקלין ואת ספינותיו שנטרפו בצפון קנדה, מכונה "שולחן גרינל". גובהו 107.3 ס"מ, רוחבו 120 ס"מ, ועומקו 67.9 ס"מ. גם שולחן זה עוצב ונבנה על ידי ויליאם אבנדן בשנת 1880, והוא כולל משטח מצופה עור, רגליים מחורצות, ותומך רגליים מצופה עור. יש בו ארונית עליונה ושתי ארוניות תחתונות עם דלתות מעוטרות. הדלת השמאלית מגולפת בעוגן, והימנית באריה. מעל הארוניות יש מעקה, וביניהן מדף עם לוחית כסף. על הלוחית כתוב:
"שולחן זה [...] ניתן על ידי מלכת בריטניה ואירלנד לגברת גרינל, כמזכרת לטוב ליבו חסר האינטרסים ולמאמצים הרבים של בעלה המנוח, מר הנרי גרינל, שסייע בחיפוש אחר גורלו של קפטן סר ג'ון פרנקלין, שנספה באזורים הארקטיים".
שולחן זה נתרם למוזיאון הציד לווייתנים בניו בדפורד בשנת 1983 על ידי פיטר ס. גרינל.
השולחן של המלכה ויקטוריה יועד לשימוש על היאכטה המלכותית שלה, יה"מ ויקטוריה ואלברט. כיום, שולחן זה הוא חלק מאוסף המלוכה הבריטי ונשמר בארמון קנזינגטון. גובהו 70 ס"מ, רוחבו 120 ס"מ ועומקו 60 ס"מ. זהו שולחן צד מלבני עם משטח חלק וקצה משופע. במסגרת שמתחת למשטח יש שתי מגירות, והן יחד עם הרגליים מעוטרות בפיתוחי עץ מסוג "blind fretwork". על השולחן מוצמדת לוחית פליז המציינת כי ספינת הרזולוט "נרכשה, צוידה ונשלחה כמתנה למלכת בריטניה מהנשיא והעם האמריקאי כאות רצון טוב וידידות. השולחן נבנה מעציה לאחר שפורקה בשנת 1880".
אף על פי שהמסמכים הפרלמנטריים מציינים רק שלושה שולחנות, קפטן מייקל טיילור — מדריך במוזיאון הציד לווייתנים של ניו בדפורד שמתמקד במחקר על שולחן גרינל — טען בהרצאה כי "מאמינים שנבנה גם שולחן רביעי". מרטין סנדלר מציין בספרו על הרזולוט[3] כי ייתכן שגם ליידי ג'יין פרנקלין, אלמנתו של סר ג'ון פרנקלין, קיבלה שולחן.
המוזיאון הימי הלאומי, אחד מארבעת הגופים המרכיבים את המוזיאונים המלכותיים של גריניץ', מחזיק במספר פריטים נוספים שנוצרו מעצי הרזולוט, כולל שלושה מסגרות לתמונות, פותחן מכתבים, ותיבה עם לוחית פליז. המוזיאון מחזיק גם בגוש עץ מהספינה ובדמות הקדמית שלה (figurehead), המעוצבת כדוב קוטב. חלקים נוספים מהספינה מוחזקים במוזיאונים אחרים, ביניהם שעון הספינה במוזיאון הימי של ונקובר, ומצפן ותאודוליט בחברה ההיסטורית של מחוז ניו לונדון. הפעמון של הספינה ניתן לנשיא לינדון ג'ונסון על ידי ראש ממשלת בריטניה הרולד וילסון בשנת 1965.
עיצוב
.jpg)
שולחן הרזולוט עשוי בעבודת יד מעץ אלון מוצק שמקורו בגוף הספינה "HMS Resolute". עיצובו כולל גילופים מורכבים ופרטי עיטור עשירים, עם לוחות נפתחים, מגירות, ופאנל קדמי מגולף הנושא את חותם הנשיא. פאנל זה נוסף לבקשת הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט בשנת 1945, כדי להסתיר את אזור רגליו בשל נכותו.
השולחן בנוי כ"שולחן שותפים", עם שני כנים סימטריים בגובה 83 ס"מ. רוחבו 180 ס"מ, עומקו 120 ס"מ ומשקלו כ-590 ק"ג. הוא כולל מגירות מאחורי דלתות בכל אחד מהכנים ומשטח עבודה מצופה עור אדום. לוח מתכת המותקן במרכז חזית השולחן מספר את סיפור הספינה רזולוט ומשמעותה. בעבר היה מותקן בגב השולחן, אך מאז כהונת רונלד רייגן הוא מוצג מלפנים. על חזיתות המגירות מופיעים סמלים מוטבעים של יצרן הרהיטים ונעילות בטיחות עם סמל המלוכה.
שימוש נשיאותי
השולחן הוצב לראשונה בחדר הסגלגל ב-1961 על ידי ג'ון פ. קנדי, אך לא כל נשיא עשה בו שימוש. לדוגמה, לינדון ג'ונסון העדיף שולחן אחר, ורק בשנת 1977 החזיר אותו הנשיא ג'ימי קרטר לחדר הסגלגל – שם הוא נמצא עד היום.
לאורך השנים ישבו מאחוריו נשיאים בעת קבלת החלטות הרות גורל, נאומים היסטוריים ופגישות מדיניות. שולחן הרזולוט הפך לנקודת מפגש בין עבר והווה, סמכות וכריזמה.
סמליות בתרבות
השולחן זכה למעמד מיתי גם מחוץ לעולם הפוליטי. הוא הופיע בסרטים כמו "אוצר לאומי" ובתמונות איקוניות – אחת הידועות שבהן היא תצלום של ג'ון פ. קנדי הבן מציץ מתחת לפאנל הקדמי בזמן שאביו עובד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ סוכנויות הידיעות, היועצת של טראמפ ישבה עם רגליה על ספה בחדר הסגלגל - ויצרה סערה, באתר וואלה!, 28 בפברואר 2017
- ↑
איתן לשם, אחרי ארבע שנים, "כפתור הדיאט קולה" של טראמפ נעלם משולחן הנשיא, באתר הארץ, 7 בפברואר 2021
- ↑ הספר שיצא לאור בשפה האנגלית נקרא "Resolute: The Epic Search for the Northwest Passage and John Franklin, and the Discovery of the Queen's Ghost Ship" שפירושו: "רזולוט: החיפוש האפי אחר המעבר הצפון-מערבי וג'ון פרנקלין, וגילוי ספינת הרפאים של המלכה"
שולחן הרזולוט40880305Q1519081