הגלריה הלאומית לאמנות (וושינגטון)
 | |
| הגלריה הלאומית לאמנות, וושינגטון די.סי | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | וושינגטון די.סיֿ, ארצות הברית |
| מייסדים | אנדרו ויליאם מלון |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1937 |
| תאריך פתיחה רשמי | 1941 |
הגלריה הלאומית לאמנות, היא מוזיאון לאומי לאמנות השוכן בוושינגטון די.סי, בירת ארצות הברית.
המוזיאון הוקם באופן פרטי בשנת 1937. אוסף המוזיאון כולל ציורים, הדפסים, צילומים, פסלים, מדליות ואמנות מערבית מימי הביניים ועד ימינו, כולל הציור היחידי של לאונרדו דה וינצ'י באמריקה.
הקמפוס של הגלריה כולל את הבניין המערבי הנאו-קלאסי המקורי שתוכנן על ידי האדריכל ג׳ון ראסל וגן פסלים בגודל של כ-6.1 דונם. זהו אחד המוזיאונים הגדולים ביותר בצפון אמריקה.
היסטוריה
אנדרו ויליאם מלון, בנקאי פיטסבורג ומזכיר האוצר של ארצות הברית בין השנים 1921 ל-1932, החל לאסוף אוסף פרטי של ציורים ופסלים ישנים עתיקים במהלך מלחמת העולם הראשונה.
בסוף שנות ה-20, החליט מלון לכוון את מאמצי האיסוף שלו להקמת גלריה לאומית חדשה לארצות הברית.
ב-1930, החליט מלון, בין השאר מסיבות מס, להקים את הקרן לחינוך ולצדקה של אוון מלון, שהייתה אמורה להיות הבעלים החוקיים של היצירות המיועדות לגלריה. בשנת 1931, עשה מלון את הרכישה הגדולה הראשונה שלו ממוזיאון ארמיטאז' בסנקט פטרבורג במסגרת המכירה הסובייטית של ציורי ארמיטאז׳.
בינואר 1937, הציע מלון להקים את הגלריה החדשה. ב-24 במרץ 1937, ביום הולדתו של מלון, אישר הקונגרס האמריקאי את הקמת המוזיאון.
מבנה המוזיאון עוצב ע״י האדריכל ג׳ון ראסל, והמבנה החדש הושלם והתקבל ע״י נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט ב-17 במרץ 1941. לא מלון ולא האדריכל ראסל זכו לראות את המוזיאון לאחר השלמתו. שניהם מתו בסוף אוגוסט 1937, כחודשיים בלבד לאחר שבניית המוזיאון החלה. בעת הקמתו, היה מבנה המוזיאון השישי בגודלו בעולם.
התוספת האחרונה למוזיאון היא גן הפסלים של המוזיאון, אשר הוסף ב-23 במאי 1999.
מימון
הגלריה הלאומית לאמנות נתמכת באמצעות שותפות פרטית-ציבורית. הממשל הפדרלי של ארצות הברית מספק כספים, באמצעות הקצאות שנתיות, לתמיכה בפעילות המוזיאון ותחזוקתו. כל היצירות, כולל גם תוכניות מיוחדות, ניתנים באמצעות תרומות פרטיות וקרנות.
אדריכלות
המוזיאון מורכב משני מבנים: הבניין המערבי (1941), והבניין המזרחי (1978) המקושרים במעבר תת-קרקעי. בניין המערב, המורכב משיש טנסי ורוד, תוכנן בשנת 1937 על ידי האדריכל ג׳ון ראסל בסגנון נאו-קלאסי.
בבניין המערבי יש אוסף נרחב של ציורים ופסלים של אמנים אירופאים מימי הביניים ועד סוף המאה ה-19, כמו גם יצירות של המאה ה-20 על ידי אמנים אמריקאים.
לעומת זאת, העיצוב של הבניין המזרחי על ידי האדריכל איי אם פיי הוא גאומטרי המחלק את הצורה הטרפזית של האתר לשני משולשים.
המאפיין המרכזי של המבנה הוא האטריום הגבוה, אשר מעוצב כבית משפט פתוח, המוקף בחלל פיסולי המשתרע על פני 16,000 מ״ר. האטריום מרוכז על ציר, אותו יוצר עמוד השדרה עבור הבניין המערבי והוא נבנה מטנסי שיש.
ב-2005, המפרקים המצמידים את לוחות השיש לקירות אלו החלו להראות סימנים של מתח, מה שיוצר סיכון שהלוחות ייפלו על המבקרים למטה. בשנת 2008, פקידי NGA החליטו כי יש צורך בהסרת הלוחות והתקנת לוחות חדשים. השיפוץ הושלם ב-2016.[1]
הבניין המזרחי מתמקד באמנות מודרנית-עכשווית, עם אוסף יצירות של פבלו פיקאסו, אנרי מאטיס, ג'קסון פולוק, אנדי וורהול, רוי ליכטנשטיין ואלכסנדר קלדר.
המבנה הסופי של הגלריה הלאומית לאמנות, גן הפסלים הושלם ב-1999 לאחר 30 שנות תכנון. גן הפסלים מכיל נטיעות של מינים אינדיאנים[דרושה הבהרה], עצים ופריחה רב-שנתית. בגן הפסלים ישנה מזרקה מעוגלת. הפסלים אשר מוצגים באזור הנוף שמסביב כוללים יצירות של דייוויד סמית, מארק די סוורו, רוי ליכטנשטיין, סול לויט, טוני סמית, רוקסי פיין, ז'ואן מירו, לואיז בורז'ואה והקטור גימאר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Leigh, Catesby (8 בדצמבר 2009). "An Ultramodern Building Shows Signs of Age". The Wall Street Journal.
{{cite news}}: (עזרה)
24821820הגלריה הלאומית לאמנות (וושינגטון)