רעידת האדמה באגאדיר (1960)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רעידת האדמה באגאדיר
שעה 23:40
משך האסון 15.1 שניות
מגניטודה 5.8 בסולם מגניטודה לפי מומנט
מוקד אגאדיר
הרוגים 15,000-12,000
פצועים 25,000
חסרי קורת גג לפחות 35,000
קואורדינטות 30°30′0″N 9°36′0″W / 30.50000°N 9.60000°W / 30.50000; -9.60000
מראה כללי של הריסות העיר.

רעידת האדמה באגאדיר (בצרפתית: Tremblement de terre d'Agadir de 1960, בערבית: زلزال أكادير 1960) התרחשה ב-29 בפברואר 1960 בשעה 23:41[1]. רעידת אגאדיר הייתה רעידת האדמה החזקה ביותר בתולדות מרוקו עד אותה שנה. גודלה היה 5.7 בסולם מגניטודה לפי מומנט והיא גרמה לכ-12,000 עד 15,000 הרוגים ולכ-25,000 פצועים[2]. מחקר חדש משנת 2020, מגדיל את טווח הערכת מספר ההרוגים לבין 12,000 איש ל־20,000 איש[3]. לפחות 35 אלף אנשים נותרו ללא קורת גג. מספר ההרוגים היווה כשליש מאוכלוסיית העיר באותה שנה. אגאדיר אכלסה קהילה יהודית גדולה וחשובה, ועל פי הערכות, כ-1,500 יהודים נספו ברעידת האדמה[4].

מיקום (אפיצנטר) רעידת האדמה ועומקה

מדענים התקשו בקביעת האפיצנטר של רעידת האדמה, מכיוון שכמעט ולא היו תחנות סייסמוגרפיות באזור צפון אפריקה[1], הגם שבקזבלנקה הסמוכה הייתה תחנה כזו, שקבעה את גודל הרעידה ל-5.75 בסולם ריכטר[5]. על פי איכון המשרד המרכזי הבינלאומי לסייסמולוגיה בשטרסבורג (צר') האפיצנטר היה כ-8 קילומטר מצפון-צפון-מערב לרובע הקסבה באגאדיר. על פי האיכון המאקרוסייסמי של המדענים הצרפתיים שחקרו את התפרושת המרחבית של העוצמה הסייסמית ברעידת האדמה, המוקד היה כקילומטר אחד מצפון לרובע יאשיש (Yachech) שעל גדות וואדי טילדי, או כ-2.5 קילומטרים מצפון-מזרח לרובע הקסבה[1]. מאותה סיבה של מיעוט סייסמוגרפים בצפון אפריקה, מדענים התקשו גם בקביעת עומק המוקד. על פי חישובים של משוואות מתחום המחקר המאקרוסייסמי עולה, שעומק המוקד לא עלה על שלושה קילומטר.

העוצמות הסייסמיות ברעידת האדמה

העוצמה הסייסמית ברעידת אדמה מוערכת בנפרד עבור כל אתר ואתר[6], ועל פי חומרת האפקטים הסייסמיים שנצפו באתר[7]. העוצמה הסייסמית המקסימלית הייתה בדרגה X ‏(10)‏[8] בסולם מרקאלי-קנקני-זיברג שמצביעה על הרס טוטלי של כ-75% מהמבנים באזור[9]. האזור שסבל מדרגת עוצמה סייסמית זו כלל את כל אזור הקסבה של העיר ורובע טלבורג'ט (Talborjt) שממזרח לה, רובע יאשיש וכן אזור התעשייה ארהדייס (Arhesdis) שממערב לקסבה[10]. המכון הגאולוגי של ארצות הברית מצא, שהעוצמה הסייסמית המקסימלית הייתה X ויותר, באשר בדרגות גבוהות אלה, קשה לקיים תבחינים שיבחינו בין דרגה X לדרגות XI ו-XII[11]. ואכן, המכון האמריקאי לברזל ופלדה מדווח, תוך שהוא מסתמך בין השאר על החוקרים הצרפתיים שחקרו סוגיה זו, שברבעים הקסבה, פאונטי (Founti), יאשיש ובחלק מרובע טלבורג'ט, דרגת העוצמה הסייסמית הייתה בין X ל-XI[12]. בהתאמה לכך, מחלקת העבודות הציבוריות המרוקנית העריכה, שבקסבה נהרסו 100% מהמבנים, וכך גם ברבעים פאונטי ויאשיש[13].

האזור שסבל מדרגת עוצמה סייסמית IX כלל את מרבית העיר החדשה. דרגת העוצמה הסייסמית IX בסולם האמור, משמעותה ש-50% מהמבנים באזור נהרסו[8], ואכן מחלקת העבודות הציבוריות המרוקנית העריכה שבעיר החדשה 50% עד 60% מהמבנים נהרסו[13].

הפינוי המהיר של אוכלוסיית העיר והריסותיה

הידיעה על התרחשות רעידת האדמה הגיעה בתוך שעות ספורות לעיר הבירה המרוקנית רבאט, כמו גם לפריז ולוושינגטון. זאת בזכות דיווח מבסיס צבאי צרפתי ששכן באחד מפרברי אגאדיר. לעיר חשו מיד חיילים צרפתיים מהבסיס הצבאי אשר בנמל אגאדיר והחלו לסייע במאמצי החילוץ[14]. כאמור, מחקר חדש שהתפרסם בשנת 2020[15], חשף לא מעט עובדות שלא פורסמו עד כה. במשך שלושת הימים שלאחר הרעידה, ותחת פיקוחו של הנסיך חסן, יורש העצר, וכעבור שנה המלך חסן השני, נמשכו מאמצי החילוץ. חיילים מרוקניים לצד כוחות צבא זרים עסקו במלאכה. אלה הקימו במקביל עיר אוהלים בשטח הפתוח שמחוץ לאגאדיר עבור 14,000 חסרי בית מרוקניים לפחות. באשר לניצולים האירופאיים, הבסיס הצבאי הצרפתי הפך להיות מחנה פליטים לכ-1,000 מהם, תוך שמבוצעים שם טיפולים רפואיים גם לפצועים מרוקניים[16]. בינתיים, אלפי גופות היו עדיין מתחת להריסות, והמאמץ לחלצן התנהל בד בבד עם המאמץ לחילוץ נפגעים שעדיין בחיים. בתחילה התקיים מאמץ להפריד בין גופות הרוגים מוסלמים ללא מוסלמים אך ללא הצלחה עקב קשיים בזיהוי. כתוצאה מכך כמות גדולה בלתי ידועה של מוסלמים ואירופאיים, בעיקר צרפתים, נקברו יחד בכמה "קברי אחים". ההרוגים האירופאיים שכן זוהו ככאלה, פונו לבסיס הצבאי הצרפתי ורוכזו באוהל גדול, ולאחר מכן הובאו לקבורה משותפת במגרש האתלטיקה בעיר. מאות רבות של הרוגים מרוקניים הובאו לקבורה ברובע איחשש (Ihchach), שם נחתים צרפתיים חפרו קבר אחים גדול. כ-14,000 הרוגים מרוקנים מעולם לא חולצו מההריסות[17].

מהר מאוד הובן, שאלפי הגופות שנותרו מתחת להריסות מהוות סכנה חמורה לבריאות הציבור, והיה חשש ממשי אצל נסיך הכתר שיתפתחו בגינם מגפות של כולרה וטיפוס. החשש מהתפרצות מגפות העמיד את הטיפול בגופות שעדיין מתחת להריסות, באותו סדר עדיפות של חילוץ אלה שעדיין נותרו שם בחיים. ניתנה הוראה לחסום את כל אזור העיר ההרוסה, ואבקות סיד טריות פוזרו על פני ההריסות כשאלפי הרוגים מתחתם. לפי המחקר, נשקלה אפשרות של השלכת נפאלם על ההריסות, אך עקב הזדעקות גורמים שונים, הרעיון ירד מן הפרק[17]. בסופו של דבר, המלך נתן הוראה לפנות את כל ההריסות עוד בטרם הסתיימו החיפושים וניסיונות ההצלה[18]. ב-2 במרץ, הגיעו לנמל אגאדיר מספר אניות צרפתיות ואחת גרמנית שפרקו בנמל ציוד וחיילים לסיוע. ב-3 במרץ, שלושה ימים בלבד לאחר הרעידה, הגיעה לעיר ההרוסה, מאירופה "אנית ארצות הברית ניופורט ניוז" (אנ') ועליה, בין השאר, גדוד הנדסה 79 של הצבא האמריקאי עם בולדוזרים וכלים מכניים הנדסיים אחרים, שסייעו בביצוע פקודתו של המלך[18][19]. מקרב הקהילה היהודית במקום, נעדרים עד היום כ-200 איש[20]. אין לדעת כמה נעדרים יש מהאוכלוסייה המרוקנית הכללית בעיר, כתוצאה מעבודת פינוי ההריסות שנעשתה כה מהר לאחר הרעידה, וכתוצאה מהימנעות מפרסומים בעניין זה בממלכה. העיר נבנתה מחדש שלושה קילומטר דרומית לאתר המקורי, זאת לאחר שהמלך מוחמד החמישי אמר: ”אם על אגאדיר נגזר להיהרס, אזי בנייתה מחדש תלויה ברצוננו”[21][22]. לאחר שיקומה, הפכה העיר למרכז שוקק של תיירות ומסחר בממלכה המרוקנית.

חריגותה של רעידת האדמה של אגדיר מבחינת יחס מגניטודה - היקף נפגעים

רעידת האדמה של אגדיר הייתה חריגה במיוחד בכל הקשור להיקף הנפגעים מרעידת אדמה בגודל בינוני שכזה. מעטות רעידות האדמה במגניטודה שמתחת ל-6 שגורמות לנפגעים בכלל, ובוודאי לא לכל כך הרבה נפגעים. את "האַשָם" יש לראות באיכות הבנייה הלקויה, במיקום האפיצנטר והעומק הרדוד של המוקד, בשעת הרעידה (ראו להלן) ובקומבינציה המיוחדת של התשתית הגאולוגית בעיר שיצרה תגובת אתר סייסמית: 25 המטרים העליונים של התשתית הסלעית גאולוגית באגאדיר הם סלעים בעלי צפיפות נמוכה כמו חוואר וגיר רך המעורב בצדפות; מתחת לסלעים רכים אלה קיימת שכבה של סלע דולומיט צפוף מאד[23]; זוהי קומבינציה שיוצרת הגברה של תאוצת הקרקע, בעת רעידת אדמה, של פי 10 ויותר ביחס לצפוי על פי המרחק מהמוקד[24]; ככל שההפרש בין צפיפות הסלע העליון לצפיפות הסלע התחתון גדול יותר "לטובת" הסלע התחתון, כך גדולה תהיה ההגברה של תאוצות הקרקע באתר[25].

באשר לאיכות הבנייה: גידולה של העיר החל משנות השלושים, ובמיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה, הגבירו את היקף ההרס והנפגעים. האוכלוסייה ברובעי הקסבה, טלבורג'ט פאונטי ויאשיש גדלה מאד, ולמבנים מסורתיים בני קומה אחת נוספו קומות נוספות עם בטון רגיל שאינו מזוין. רבעים אלה נהרסו לחלוטין. לעומתם, כשליש מהמבנים ששימשו למגורי האזרחים האירופאים באגאדיר, שהיו באיכות טובה בהרבה, שרדו את רעידת האדמה. נוסף לכל אלה, שעת הרעידה הייתה קרובה לחצות, כשהרוב המכריע של התושבים ישנים במיטותיהם, לאחר ששבעו בארוחה השוברת את צום הרמאדן[26]. אם הרעידה הייתה מתרחשת בצהרי היום, כאשר רוב האוכלוסייה מחוץ לבתים בעיסוקיהם השונים, וביכולת תגובה מהירה לרעד הראשון, היקף הנפגעים היה יכול להיות קטן הרבה יותר. "אוסף" זה של נסיבות: איכות בנייה, קומבינציה גאולוגית, מוקד רדוד קרוב לעיר ושעת הרעידה, גרמו להיקף הנפגעים היוצא דופן כל כך, ביחס למגניטודת רעידת אדמה בינונית ומטה.

רעידות מקדימות ועוקבות

יש ולרעידת אדמה גדולה קודמות רעידות משנה הקרויות "רעידות מקדימות", ותמיד לאחר רעידת אדמה כזו מתרחשות רעידות משנה הקרויות "רעידות עוקבות"[27]. שתי רעידות מקדימות הורגשו באגאדיר לפני הרעידה העיקרית. הראשונה התרחשה ב-23 בפברואר והורגשה קלות בלבד, עם הערכת עוצמה סייסמית מקסימלית שבין III ל-IV (מתוך 12 דרגות). השנייה התרחשה בצהרי יום הרעידה העיקרית והורגשה על ידי רוב האוכלוסייה בעיר, והוערכה לדרגת עוצמה סייסמית VI[28]. במהלך פעולות החילוץ ופינוי ההריסות התרחשה סדרה של רעידות עוקבות ש-6 מהן היו חזקות מספיק כדי להיקלט בתחנה הסייסמוגרפית באוורוס (Averroes), ושתיים מהן: אלה שהתרחשו ב-22 במרץ וב-17 באפריל 1960, הגיעו לעוצמה סייסמית מקסימלית של V[29].

דיווחים על תופעות נוספות שהתרחשו לכאורה אחרי הרעידה כמו: גל צונאמי שהציף את היבשה באזור מפרץ אגאדיר עד לכדי מספר מאות מטרים, התפרצות לבה בחוף הים וכדורי אש התבררו כבלתי אמינים לחלוטין[30].

השפעתה של רעידת האדמה על הממלכה המרוקנית

לאחר רעידת האדמה, הייתה הסכמה רחבה בין המומחים בתחומים שהשונים, שאגאדיר חייבת להיבנות מחדש על בסיס בטון מזוין בפלדה באזור העיר החדשה (la Ville Nouvell) ובאזור התעשייה המזרחי. המשמעות הייתה "לסתום את הגולל" על הבנייה המרוקנית המסורתית באגאדיר על רובעיה העתיקים: הקסבה, טאלבורג'ט ופאונטי, רבעים שבהם התגוררה רוב האוכלוסייה המרוקנית זה דורות. המלך מוחמד החמישי תמך בגישה זו ואישר תוכנית אורבנית שאפתנית להקמת עיר חדשה "שתהווה ביטוי נאמן למרוקו המודרנית". גם המפלגה האופוזיציונית למלוכה, אל-איסתיקלאל המרוקנית (Al-Istiqlal), ראתה בשיקום מודרני של העיר באתרה החדש מודל לעתיד האומה בכללה[31]. רעידת האדמה החישה את "הגירת" רוב האירופאים מאגאדיר ומערים אחרות לארצות מוצאם באירופה. עובדה זו סיפקה למלוכה הזדמנות, לאחר ארבע שנות עצמאות בלבד, לבטא את סמכותה, ולהשתמש בסיוע האמריקאי שקיבלו כדי להפחית את תלותה בצרפת[32]. המלך התעלם מדרישות של יזמים ואינטרסים פרטיים באגאדיר, כיוון שרצה להעצים את הסמכות המלוכנית שלו במרוקו. המחקר החדש[3] מציין מקרים רבים בהיסטוריה שבהם אסונות ומאמצי השיקום בעקבותיהם, היו קשורים לשלטון סמכותי שראה בתנופת השיקום והפיתוח המודרני שייצור, הזדמנות להעצים את סמכותו, ולהפך. כך שיקומה של ליסבון לאחר רעידת האדמה (1755), היווה הזדמנות לז'וזה הראשון, מלך פורטוגל באמצעות עושה דברו ראש הממשלה סבשטיאאו קאראבלו דה מלו, לבסס את שלטונו באמצעות שיקום מהיר של העיר. אחרי מגפת הכולרה השנייה (אנ') בצרפת בשנת 1830, הציבור המשכיל קרא ל"הפיכה" של טכנוקרטים שיקיימו שלטון הירארכי שיתאם את מאמצי השיקום, שיכלו להציל את צרפת, אך החשש של השלטון הרפובליקאי מהלאמת רכוש פרטי והחשש מעימותים עם האינטרסים של הבורגנים, האטו בצורה דרמטית את מאמצי השיקום. כך גם לאחר השרפה הגדולה של לונדון בשנת 1666 ורעידת האדמה בסן פרנסיסקו (1906). חסן השני, מלך מרוקו שירש את הכתר רק שנה אחרי רעידת האדמה, לא יכול היה להרשות לעצמו שהמקרים של צרפת, לונדון וסן פרנסיסקו יחזרו גם במרוקו, ויזם תוכנית רחבה של הפקעה, הלאמה ורגולציה קשוחה לעניין הבנייה מחדש. עבור חסן השני, העיצוב האורבני של אגאדיר החדשה היווה ביטוי לשאיפות הלאומיות המרוקניות באמצעות הבנייה החדשה במרחב הזה. כמו אביו, מוחמד החמישי, שהציב את המונרכיה במרכז הסיוע ההומניטרי והתגובה המהירה לתוצאות רעידת האדמה, כך בְּנוֹ קשר את הבנייה המודרנית מחדש של אגאדיר לאחדות הלאומית של מרוקו, ואחדות זו התגלמה כולה במלך עצמו - כך המחקר החדש בעניין זה[33].

הנצחת האירוע והנפגעים

האנדרטה שהוקמה באשדוד לזכר הנספים ברעידת האדמה.
  • אתר ההנצחה העיקרי ממוקם באגאדיר מול בניין העירייה ובניין הדואר המרכזי. מדובר בקיר לזכר קורבנות רעש האדמה, שאורכו כמעט 5 מטרים, ועליו קליגרפיה ערבית יפה, וכן ציטוט המלך מוחמד החמישי המוזכר לעיל: ”אם על אגאדיר נגזר להיהרס, אזי בנייתה מחדש תלויה ברצוננו”[21].
  • בשנת 2018 נחנכה בעיר אשדוד, ב"פארק אשדוד ים" אנדרטה לזכר כל הניספים ברעידת האדמה[22]. גובהה של האנדרטה כ–5 מ’ ורוחבה כ–11 מ׳. צורת האנדרטה היא קשת כפולה, והיא תוכננה ע״י האדריכל/אמן ארי מוריס חיון שנולד באגאדיר וחי כיום בקנדה.
  • לקראת שנת 2012, הוכנה תוכנית להקמת מוזיאון לזכר האסון וקורבנותיו שיכלול גם את ההיסטוריה של העיר ומוצגים ארכאולוגיים שנמצאו באזור. המיזם אמור היה להיבנות על גבעה נישאה הצופה על העיר ועל האוקיינוס האטלנטי בין השנים 2012 - 2018. על התכנון הופקד משרד אדריכלים צרפתי גדול, לו סניף בקזבלנקה[34]. עד כה, טרם מומש המיזם.
  • הזמר היהודי מרוקני הנודע סמי אלמגריבי, פרסם שיר קינה אחרי רעידת האדמה. השיר מופיע על תקליט מספר 9 שלו[35].

לקריאה נוספת

  • אורנא בזיז, הגדת אגדיר: העיר ושברה, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, תשס"ח.
  • Daniel Williford, 2017. Seismic Politics: Risk and Reconstruction after the 1960 Earthquake in Agadir, Morocco. Technology and Culture, 58, pp. 982-1016
  • The American Iron and Steel Institute - AISI (1962). The Earthquake of Agadir, Morocco. N.Y., 112 pages

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 The American Iron and Steel Institute - AISE (1962). The Earthquake of Agadir, Morocco. N.Y., p.27
  2. ^ Daniel Williford, 2017. Seismic Politics: Risk and Reconstruction after the 1960 Earthquake in Agadir, Morocco. Technology and Culture, 58, p.983
  3. ^ 3.0 3.1 Segalla, D. S., 2020. Empire and Catastrophe - Decolonization and Environmental Disasters in North Africa and Mediterranean France Since 1954. University of Nebraska Press, p.108. Segalla 2020, : להלן
  4. ^ תום שגב, שיעור היסטוריה - רעידת האדמה באגאדיר, באתר "הארץ", 14 אוגוסט, 2008.
  5. ^ Segalla, D. S., 2020. Empire and Catastrophe - Decolonization and Environmental Disasters in North Africa and Mediterranean France Since 1954. University of Nebraska Press, p.153
  6. ^ למשל שכונה בעיר.
  7. ^ על השיטה ראו בערך עוצמה סייסמית, פרק "עוצמה סייסמית ומפות איזוסייסמיות".
  8. ^ 8.0 8.1 Daniel Williford, 2017. Seismic Politics: Risk and Reconstruction after the 1960 Earthquake in Agadir, Morocco. Technology and Culture, 58, Isosesmic map on p.994 הערכות העוצמות הסייסמיות במאמר זה מתבססות על חוקרים צרפתיים בני התקופה (שמותיהם מפורטים במאמר), שהיו במקום, העריכו את העוצמות הסייסמיות באזור ושרטטו מפות איזוסייסמיות של הרעידה.
  9. ^ National Research Council. 1981. Earthquake in Campania-Basilicata, Italy, November 23, 1980: A Reconnaissance Report. Washington, DC: The National Academies Press. Appendix A
  10. ^ The American Iron and Steel Institute - AISE (1962). The Earthquake of Agadir, Morocco. N.Y., p.12-13
  11. ^ ראו מפת התנודות ברעידת האדמה הזו מטעם המכון הגאולוגי האמריקאי, המוצגת בראש התבנית הראשית של הערך.
  12. ^ The American Iron and Steel Institute - AISE (1962). The Earthquake of Agadir, Morocco. N.Y., p.27-28
  13. ^ 13.0 13.1 The American Iron and Steel Institute - AISE (1962). The Earthquake of Agadir, Morocco. N.Y., p.15
  14. ^ Segalla, 2020 p.101
  15. ^ Segalla, D. S., 2020. Empire and Catastrophe - Decolonization and Environmental Disasters in North Africa and Mediterranean France Since 1954. University of Nebraska Press, 295 pages
  16. ^ Segalla 2020, pp.110-111
  17. ^ 17.0 17.1 Segalla 2020, pp.111
  18. ^ 18.0 18.1 Daniel Williford, 2017. Seismic Politics: Risk and Reconstruction after the 1960 Earthquake in Agadir, Morocco. Technology and Culture, 58, pp. 990.
  19. ^ The American Iron and Steel Institute - AISE (1962). The Earthquake of Agadir, Morocco. N.Y., p.14
  20. ^ רונה טאוזינגר, עיר בלי זיכרון, באתר ישראל היום, 6 פברואר, 2020.
  21. ^ 21.0 21.1 Earthquake Victims Memorial Wall, Agadirmonuments.com 2016
  22. ^ 22.0 22.1 עופר אשטוקר, נחנכה אנדרטת "אגאדיר" בפארק אשדוד ים, באתר אשדוד נט, 22 אפריל, 2018
  23. ^ Jatia, M., Groshenya, D., Ferryb, S., Masrourc, M., Aoutemc, M., Said, N., Gauthier-Lafayed, F., Desmarese, D., 2010. The Cenomanian–Turonian Boundary Event on the Moroccan Atlantic Margin (Agadir Basin): Stable Isotope and Sequence Stratigraphy. Palaeogeography, Palaeoclimatology, Palaeoecology, 296 p.153
  24. ^ Tiedemann, H., 1992. Earthquakes and Volcanic Eruptions. S.R.C., p. 145 & Fig. 123
  25. ^ Segalla, 2020, p.153
  26. ^ ה-29 בפברואר 1960 היה היום השלישי בחודש הרמדאן.
  27. ^ Charles F. Richter; 1958. Elementary Seismoloigy. W. H. Freeman & Company, San Francisco & London, P. 66
  28. ^ The American Iron and Steel Institute - AISE (1962). The Earthquake of Agadir, Morocco. N.Y., p. 28
  29. ^ The American Iron and Steel Institute - AISE (1962). The Earthquake of Agadir, Morocco. N.Y., pp. 28 - 29
  30. ^ The American Iron and Steel Institute - AISE (1962). The Earthquake of Agadir, Morocco. N.Y., p. 29
  31. ^ Segalla, 2020, p.153
  32. ^ Segalla, 2020, p.163
  33. ^ Segalla, 2020, p.154
  34. ^ bom Architecture, Memorial de 1960 - Histoire d’une Ville Détruite Agadir, Maroc
  35. ^ סמי אלמגריבי אגאדיר, באתר יוטיוב, 2 דצמבר, 2014.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30481069רעידת האדמה באגאדיר (1960)

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רעידת_האדמה_באגאדיר_(1960)&oldid=1556943"