רימונדה טוויל
| מדינה | ישראל, הרשות הפלסטינית |
|---|---|
רימונדה טוויל חווא (בערבית: ريموندا الطويل حوا; נולדה בשנת 1940) היא סופרת, משוררת, עיתונאית ופעילה פוליטית פלסטינית. בתה סוהא ערפאת הייתה נשואה ליו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת.
תולדות חייה
נולדה בשנת 1940 בעכו למשפחה נוצרית. אביה חביב חווא היה איש עשיר בעל קרקעות רבים, שירד מנכסיו, אמה קריסמס חווא הייתה עובדת סוציאלית, בת למשפחה מכפר יאסיף, שגדלה בארצות הברית. האם הייתה דעתנית ומרדנית, והתגרשה כאשר רימונדה הייתה בת 7. התנהגותה של קריסמס לא הייתה מקובלת אז בחברה הערבית באותן שנים, וכעונש נלקחו ממנה הילדים ובהם רימונדה, שנשלחה למנזר בנצרת.
במהלך מלחמת העצמאות עברו בני המשפחה לתקופה קצרה ללבנון, ואחר כך חזרו לישראל. רימונדה המשיכה ללמוד במנזר בנצרת ולאחר מכן במנזר בחיפה, שם פגשה בנות יהודיות שהוטבלו לנצרות בתקופת השואה. היא למדה מהן על השואה, ואף קראה והתרשמה מיומנה של אנה פרנק.
בשנת 1954 עברה רימונדה לבית ספר סן ז'וזף בירושלים, המנוהל על ידי אחיות צרפתיות. בגיל 18 הייתה פעילה בצעירותה ב"ברית פועלי ישראל" שהוקמה על ידי ההסתדרות. ארגנה פגישות הסברה לנשים ערביות, בהשתתפות נציגות ההסתדרות. עבדה גם במשרד הפנים בעכו.
לימים עזבה את ישראל ועברה להתגורר בשכם ולאחר מכן ברמאללה שהיו תחת שלטון ירדן, ונישאה שם לדאוד טוויל, בנקאי אמיד שעבד בירדן ובגדה המערבית.
בשנות השבעים רימונדה ניהלה במזרח ירושלים משרד עיתונות בשירות אש"ף, שפרסם את המגזין אל-עודה (العودة השיבה), וכן הקימה מכון ללימודים פלסטיניים. היא אירחה ישראלים רבים בביתה ברמאללה, והשמיעה באזניהם את דעותיה נגד ישראל ונגד הכיבוש. הממשל הצבאי עצר אותה מספר פעמים עקב פעילותה הפוליטית, ואף הושמה במעצר בית לתקופה של חצי שנה.
נולדו לה שתי בנות. הבכורה נישאה לאברהים סוס נציג אש"ף בצרפת. הצעירה סוהא, נולדה בשנת 1963 ועברה בגיל 18 ללמוד בסורבון שבפריז. בשנת 1984 רימונדה פתחה משרד עיתונות בוושינגטון שנתמך על ידי אש"ף, וגרה בצרפת וארצות הברית.
בעקבות פעילותה של רימונדה, יאסר ערפאת הציעה לבתה סוהא לעבוד במשרדו בתוניס, ובשנת 1990 נישאו השניים שם בטקס חשאי, לאחר שסוהא התאסלמה - למרות התנגדות הוריה.
בשנת 1994 הגיעה לעזה בעקבות הגעת ערפאת לעזה במסגרת הסכמי אוסלו. בשנת 2000 עם פרוץ האינתיפאדה השנייה היא גרה ברמאללה לא רחוק מהמוקטעה, והייתה בקשר הדוק עם יאסר ערפאת, שסמך עליה מאוד.
לאחר מותו של ערפאת ב-2004 עברה להתגורר עם בתה סוהא בתוניס, עד שהן גורשו משם באוגוסט 2007 על ידי הנשיא בן עלי, ואז עברו למלטה, שם הן חיות עד היום.
דעותיה ויחסה לישראל
על פי ספרה "מעצר בית", רימונדה חשה תמיד קונפליקטים - כנוצריה בחברה שרובה מוסלמית, וכאשה מודרנית בחברה מסורתית. היא מתנגדת לכיבוש הישראלי בשטחים, ופעלה רבות נגדו ואף נעצרה מספר פעמים. מצד שני היא תמיד הייתה בעד דיאלוג עם ישראלים.
היא דוברת עברית רהוטה, ובעבר אירחה ישראלים רבים בביתה ברמאללה, והייתה משמיעה אזניהם את דעותיה נגד ישראל ונגד הכיבוש.
בשנת 1988 פגשה רימונדה את העיתונאי הישראלי נתן זהבי ביוון, במהלך ניסיון פלסטיני לשלוח ספינת פליטים פלסטינים לישראל. היא הכירה לו את סוהא, והציעה לו להתחתן איתה. זהבי סירב להצעה, ולמעשה לא התחתן מעולם.[1]
לקריאה נוספת
- רימונדה ונפתולי הגורל - באתר דוגרינט, 2010-2012
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ נתן זהבי, לא מתחתן עם סוהא, באתר nrg, 26 בנובמבר 2004
24283048רימונדה טוויל