ריכרד קרונר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פילוסוף ריקה. רִיכַרְד קְרוֹנֶר (בגרמנית: Richard Kroner; 8 במרץ 1884 בברסלאו – 2 בנובמבר 1974 בממרן (אנ') בשווייץ) היה פילוסוף ותאולוג גרמני ממוצא יהודי. קרונר היה מקורב לאסכולה הדרום-מערבית (גר') של הנאו-קאנטיאניזם, אך גם תרם תרומות חשובות לנאו-הגליאניזם (גר'), במיוחד עם עבודתו "Von Kant bis Hegel " ("מקאנט להגל").
קורות חיים
האב, טראוגוט קרונר (Traugott Kroner 1854–1899), בנו של רב מגלץ, היה רופא ופריבט-דוצנט בברסלאו, האם מרגרט קרונר (Margarete Kroner) לבית היימן (Heyman) הגיעה ממשפחה תעשייתית אמידה. לקרונר היה אח צעיר יותר, הפסל קורט קרונר (גר'). משנת 1895 למד ריצ'רד קרונר בגימנסיה מריה-מגדלנה (גר') בברסלאו, אותה סיים ב-1902 לאחר בחינות הבגרות (Abitur). הוא הוטבל לנצרות בעודו בבית הספר. אליס קאופמן (Alice Kauffmann), אשתו לעתיד, באה גם היא ממשפחת תעשיינים בברסלאו והייתה בת דודתו של מקס בורן. הוא פגש את שניהם במהלך שיעורי ריקוד בבית אמה של אליס.
הוא למד פילוסופיה וספרות בברסלאו מיאקוב פרוידנטל (אנ') ומתיאס באומגרטנר (גר') (1865–1933) ופסיכולוגיה מהרמן אבינגהאוס. בסמסטר החורף של 1902/02 למד באוניברסיטת הומבולדט של ברלין אצל וילהלם דילתיי וגאורג זימל, ולאחר מכן בקיץ 1903 באוניברסיטת היידלברג אצל קונו פישר (אנ') ווילהלם וינדלבנד (אנ'). כאן הוא פגש את פאול הנסל (אנ'), אמיל לאסק (אנ'), יוליוס אבינגהאוס (אנ'), פיודור סטפון (אנ') והיינץ היימסות (אנ'). היימסות דיווח על התקופה:
"בסמינר על ביקורת התבונה הטהורה, ריכרד קרונר, שהיה מבוגר ממני בארבעה סמסטרים, זרח כמודל לחיקוי. מאוחר יותר הוא הפך לדמות מובילה בחידוש ההגליאניזם, שהמאסטר הזקן עדיין היה מקובל. כוח מעצב נבע גם מהגישה השיטתית של אמיל לאסק, שזה עתה סיים את התואר הראשון שלו, והביקורת של פיכטה על תקופתו נדונה במעגל הפנימי שלו".
קרונר חזר לברסלאו פעמיים כסטודנט, שם עשה שירות צבאי בגדוד תותחנים מאוקטובר 1905 עד אוקטובר 1906. לאחר מכן המשיך את לימודיו בעצת וינדלבנד בגלל העניין האפיסטמולוגי שלו באוניברסיטת פרייבורג. שם הוא קיבל את הדוקטורט שלו בשנת 1908 מהיינריך ריקרט עם העבודה "Über logische und ästhetische Allgemeinheit" ("על אוניברסליות לוגית ואסתטית"). בתיאור העבודה ברבעון לפילוסופיה "מחקרי קאנט (אנ')" נאמר:
העבודה מתבססת על קרקע קריטית. מטרתה העיקרית היא לבחון את הקשר בין התוקף האוניברסלי של השיפוט האסתטי לבין התוקף האוניברסלי הטרנסצנדנטלי-לוגי שהציג קאנט בביקורת כוח השיפוט שלו".
במקביל, העבודה הייתה אחת הבחינות הראשונות של הפנומנולוגיה של אדמונד הוסרל. ב-12 במאי 1908 הוא התחתן עם חברת ילדותו אליס בברסלאו. נולדה להם בת יחידה גרדה (Gerda) בשנת 1909, שלימים הפכה למרצה לבלשנות באן ארבור. בשנת 1910 היה קרונר מייסד שותף של כתב העת "לוגוס" (Logos), שפורסם בחוג ידידים עם סטפון, גאורג מהליס (אנ'), סרגיוס הסן (Sergius Hessen 1887–1950) וניקולאי פון בובנוף (Nikolai von Bubnoff 1880–1962) נדון והוחלט בין היתר בבית ריקרט. עורך הכרך הראשון היה מהליס. קרונר הפך לעורך שותף מהכרך השלישי ולעורך יחיד לאחר המלחמת העולם הראשונה. הרעיון של כתב העת היה בינלאומי ובינתחומי. המטרה הייתה לא רק לפתח עמדות תאורטיות, אלא גם להשפיע ישירות על סוגיות תרבותיות עדכניות.
בכרך הראשון של הלוגוס פרסם קרונר חיבור שבו הוצגה לראשונה הפילוסופיה של אנרי ברגסון בגרמנית. לאחר שברגסון דיבר בצורה חיובית על עבודה זו, זו הפכה לנקודת המוצא של קרונר, לפוסט דוקטורט שהוצגה ב-1912, בנושא "Zweck und Gesetz in der Biologie" ("התכלית והחוק בביולוגיה"). ב-1 במרץ 1912 הפך קרונר למרצה לפילוסופיה בפרייבורג. לאחר ארבע שנות שירות במלחמת העולם הראשונה, סיים קרונר את שירותו כקפטן וזכה בצלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה. הוא המשיך את לימודיו אצל ריקרט ולאחר מכן אצל הוסרל. ב-14 במרץ 1919 הועלה לדרגה לא רשמית של פרופסור. בשנת 1920 הוא קיבל משרת הוראה בשכר של שלוש שנים על הפילוסופיה של האידיאליזם הגרמני, שאפשרה לו לראשונה להתפרנס. זה הביא ליצירה בת שני הכרכים "מקאנט להגל", שדרכה מצא גם תשומת לב והכרה בינלאומית.
ב-1922 נכשל מינויו לפרופסור חבר באוניברסיטת מרבורג, שבה ניתנה העדפה למרטין היידגר. בשנת 1924, בתמיכתו של ויקטור קלמפרר, הוא מונה לראש הקתדרה ל"פדגוגיה ופילוסופיה תאורטית" באוניברסיטה הטכנית של דרזדן, שם ניצח בתחרות עם פאול לוכטנברג (אנ'). בדרזדן פגש קרונר את אלפרד באומלר (אנ'), עמו עבד בתחילה ביחסי ידידות, אך התרחק ממנו כאשר באומלר התנגד נחרצות לאידיאליזם ולפילוסופיית הערכים מ-1926 ואילך. מ-1925 הגיע פאול טיליך לדרזדן, איתו התיידד קרונר. כמו כן בשנת 1925, חברו פיודור סטפון מצא משרה כפרופסור חבר. פרופסור לסוציולוגיה. בנוסף לעבודתם באוניברסיטה, קרונר ואשתו דאגו למגוון רחב של התרועעות בווילה הגדולה שלהם על האלבה: "חלק גדול מדרזדן האינטלקטואלית והאמנותית נפגש שם להרצאות, שעות תה, דיונים, הצגות תיאטרון, אבל גם לפסטיבלי קיץ מתחת לפנסים".
בשנת 1928 קיבל קרונר פרופסורה באוניברסיטת קיל כיורשו של היינריך שולץ (אנ') לפרופסורה אך ורק בפילוסופיה. מסמסטר הקיץ של 1929 הוא הצליח להתרכז יותר בנושא המיוחד שלו, האידיאליזם הגרמני. בקונגרס הגל הבינלאומי הראשון בהאג, הוא נבחר כהגליאני גרמני מוביל ליושב ראש הראשון של פדרציית הגל (Hegelbund) הבינלאומית החדשה שהוקמה. הוא כיהן בנשיאות עד 1934.
בנוסף למחויבותו להגל, פרסם קרונר ב-1931 את הספר: "Kulturphilosophische Grundlegung der Politik" ("בסיס תרבות-פילוסופי של הפוליטיקה"), שבו מתח ביקורת על רעיון "המדינה המוחלטת" שבו דוגלים הפשיזם והבולשביזם כאחד. ייתכן שהגישה הפוליטית השמרנית אך הדמוקרטית שהובעה בספר הייתה אחת הסיבות לכך שאחרי שהנאצים "תפסו את השלטון", הפריעו להרצאותיו, אם כי כמשתתף פעיל במלחמת העולם הראשונה הוא רשמית עדיין לא היה מושפע מחוק לשיקום שירות המדינה המקצועי. זה הוביל להעברה כפויה לאוניברסיטת גתה בפרנקפורט ב-1934. שם הומלץ לו בדחיפות לפרוש מרצונו כדי למנוע נזק אישי נוסף. קרונר קיבל את העצה והלך אל גיסתו קלייר קאופמן (1897–1942), שלמדה אף היא אצל ריקרט ב-1935 בברלין. ב-1938 החליט לבסוף להגר לאנגליה, שם לימד באוניברסיטת אוקספורד במשך שלוש שנים. ב-1940 עבר לבסוף לארצות הברית, שם לימד פילוסופיה של הדת בסמינר התאולוגי של האיחוד (אנ') בניו יורק מ-1941 ועד פרישתו ב-1952.
מבחר מכתביו
- Zweck und Gesetz in der Biologie. Eine logische Untersuchung (1913)
- Kants Weltanschauung (1914)
- Hegel. Zum 100. Todestag (1932)
- Die Selbstverwirklichung des Geistes. Prolegomena zur Kulturphilosophie (1928)
- Von Kant bis Hegel.
- 1. Band: Von der Vernunftkritik zur Naturphilosophie (1921)
- 2. Band: Von der Naturphilosophie zur Philosophie des Geistes (1924)
- Speculation in pre-Christian philosophy (1957)
- Selbstbesinnung. Drei Lehrstunden (1958)
- Speculation and Revelation In Modern Philosophy (1961)
- Between Faith and Thought: Reflections and Suggestions (1966)
- Freiheit und Gnade (1969)
לקריאה נוספת
- John E. Skinner, Self and the World: The Religious Philosophy of Richard Kroner, University of Pennsylvania Press, 2015, מסת"ב 9781512818741
קישורים חיצוניים
- books by Kroner on archive.org
