וילהלם דילתיי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פילוסוף ריקה. וילהלם דילתיי (בגרמנית: Wilhelm Dilthey, יש הכותבים בעברית: דילתי או דילת'י; 19 בנובמבר 1833 – 1 באוקטובר 1911) היה היסטוריון, פסיכולוג, סוציולוג, פילוסוף והרמנויטיקן גרמני.
שימש מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת ברלין. עניינו המחקרי נסב על שאלות של מתודולוגיה מדעית, ראיות היסטוריות ומעמדה של ההיסטוריה כמדע.
פילוסופיה
בתחומי האפיסטמולוגיה והאונתולוגיה כמקצועות בפילוסופיה, אפשר להציגו כאמפיריציסט, וזאת בניגוד לאידיאליזם הגרמני בן התקופה, אך עמדתו בנוגע למהות האמפירי והנסיוני שונה מן האמפיריציזם הבריטי או מהפוזיטיביזם בעצם ההנחות ההכרתיות והאונתולוגיות המרכזיות שלו, אותם שאב מן המסורת הפילוסופית והספרותית הגרמנית.
הרמנויטיקה
דילתיי הושפע בחלקו מעבודותיו של פרידריך שליירמכר במקצוע ההרמנויטיקה, וסייע בהחייאתם הפעילה של כתבים אלו. שני ההוגים קשורים ברומנטיציזם הגרמני. אסכולת ההרמנויטיקה הגרמנית הדגישה שפרשנים ממשיים, דמויות חיות וקיימות, (וזאת בניגוד לפיקציות קרטזיאניות או תאורטיות), מסתייעים ב'הבנה' וב'פרשנות' חדשה משלהם כדי לרכוש ידע רב יותר אודות הטקסט או המחבר אותו הם קוראים. 'הבנה' ו'פרשנות' שכזו מסתייעת בניתוח ובתיאור פסיכולוגי וחברתי-היסטורי של ההקשרים הרלוונטיים לפענוח המקור. תהליך העיון הפרשני אותו הציג שליירמכר, כלל מה שדילתיי כינה 'המעגל ההרמנויטי' שהוא התנועה החוזרת ונשנית בין המצוי בפירוש במקור (בטקסט) ובין החבוי בו שלא בפירוש, וכן בין הנתון הספציפי והפרטיקולרי לבין המכלול. ה'הרמנויטיקה הכללית' אותה הציע שליירמכר הייתה שילוב של הפרשנות הנקוטה כלפי כתבי הקודש (למשל: באגרות פאולוס בברית החדשה), והפרשנות הנקוטה בספרות הקלאסית (למשל: כתביו הפילוסופיים של אפלטון). דילתיי מצא בכך רלוונטיות לביסוס מתודולוגי של מדעי האדם, להבדיל מביסוסם של מדעי הטבע: במדעי הרוח, הם מדעי האדם, הפרשן איננו עוסק בהצעת 'הסבר' סיבתי לתופעות, אלא ב'הבנה' שלהם. הבנה כזו משלבת את המידע החדש המגיע מן התופעה (למשל: טקסט שאני קורא) עם המידע הפנימי שיש לי מראש על בני אדם, שהרי אני עצמי בן אדם ולכן אני יודע על כך מראש. [לכן בניגוד לאחרים, תפס דילתיי גם את מקצוע הפסיכולוגיה כחלק של 'מדעי האדם' או מדעי הרוח, ולא כ'מדע' חלק של מדעי הטבע]. הפעולה המדעית במדעי הרוח היא הניסיון להבין את מה שאני חווה, כלומר לבצע תיאור וניתוח התופעה הנקודתית, למשל בתיאור יחסה אל המכלול.
לצד כתביהם של פרידריך ניטשה, גיאורג זימל ואנרי ברגסון, השפיעו גם כתביו של דילתיי על מגמות 'פילוסופיית החיים' ("Lebensphilosophie") והאקזיסטנציאליזם של ראשית המאה העשרים.
תורתו ההרמנויטית של דילתיי השפיעה על גישתו של מרטין היידגר בהרצאותיו המוקדמות, שם פיתח האחרון את "ההרמנויטיקה של החיים בפועל" וכן בספרו Being and Time. בהדרגה הפך היידיגר לביקורתי יותר ויותר כלפי דילתיי, ותבע להכיר בתלות רבה ורדיקלית יותר בהקשר התקופתי והזמני של אפשרויות הפרשנות ושל המצב האנושי של הפרשן. הנס גאורג גדמר הושפע מהיידגר וביקר אף הוא (בספרו אמת ומתודה) את גישתו ההרמנויטית של דילתיי כנוטה יותר מדי אל האסתטי והסובייקטיבי וכן כ"פוזיטיביסטית" ומתודית מדי. לדעת גדמר, ההרמנויטיקה של דילתיי אינה מדגישה די הצורך את הופעת האמת כאירוע ואינה מדייקת בתיאור ההשלכות של התובנה ולפיה פרשנותו של הפרשן איננה משהו המצוי מחוץ למסורת הקודמת אלא נוטלת עמדה בתוכה ומתוכה, ובכך אופקיה של הפרשנות תלויים בתקופה ובהקשר.
קישורים חיצוניים
- Wilhelm Dilthey, Stanford Encyclopedia of Philosophy
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
