זימונית
זימוּנִית (באנגלית: Pager) הוא השם העברי למכשיר אלקטרוני (המכונה גם איתורית על שם חברה שהפעילה בעבר שירותי זימון או בִּיפֶּר על שם החברה שעדיין מפעילה שירותים מעין אלה) המשמש ליצירת קשר עם נושאו. הזימונית קדמה לטלפון הסלולרי, והיא משתמשת בטכנולוגיה של שידור גלי רדיו ממרכז התקשורת אל המנוי לשירות.
מכשירי הזימונית פותחו בשנות ה-50 ושנות ה-60 של המאה ה-20, והפכו להיות נפוצים בשימוש נרחב בשנות ה-80. במאה ה-21, הזמינות הנרחבת של טלפונים סלולריים הקטינה מאוד את תעשיית שירותי הזימונית ברחבי העולם. עם זאת, מכשירי זימונית ממשיכים לשמש חלק משירותי החירום בעולם, מכיוון שהכיסוי של מערכות הזימונית המודרניות, בשילוב עם שימוש בתקשורת לוויינית, יכולה להפוך את מערכות אלו לאמינות יותר מרשתות סלולריות במקרים מסוימים, כולל בזמן חירום ואסונות טבע. אמינות זו הובילה ארגוני שירותי החירום בעולם להמשיך להשתמש במכשיר, על פני שירותים סלולריים ומסחריים אחרים, להעברת הודעות חירום.
בישראל קבוצת ביפר ממשיכה לספק שירותי תקשורת לגופי החירום, ההצלה והביטחון של ישראל ושירותי תקשורת עסקיים, על בסיס טכנולוגיה שפותחה במקור למכשירי זימונית[1].
היסטוריה
בשנת 1949 רשם הממציא היהודי אמריקני אלפרד ג'יי גרוס, שיה מעורב קודם בפיתוח מכשירי ווקי טוקי, פטנט על תקשורת רדיו חד כיוונית[2].
אחד משירותי הזימונית הראשונים הושק בשנת 1950, עבור רופאים באזור ניו יורק. הרופאים שילמו 12 דולר לחודש עבור השירות ונשאו מכשיר במשקל 200 גרם, שקיבל הודעות טלפון בטווח של 40 ק"מ ממגדל בו משדר בודד. המערכת יוצרה על ידי חברת Reevesound והופעלה על ידי חברת Telanswerphone. בשנת 1960, ג'ון פרנסיס מיטשל שילב אלמנטים של מכשירי הקשר והרדיו לרכב של חברת מוטורולה, כדי ליצור את מכשיר הזימונית הראשון שעשה שימוש בטרנזיסטורים. ומאותו זמן, טכנולוגיית הזימונית השתפרה במהירות והמכשיר הפך פופולרי לתקשורת עם עובדי שירותי חירום[3].
בשנת 1962, השיק מונפול התקשורת של ארצות הברית חברת "בל" (Bell) את מערכת הרדיו "Bellboy". זו הייתה המערכת המסחרית הראשונה לזימון אישי. המערכת הייתה גם אחד היישומים הצרכניים הראשונים של הטרנזיסטור (שהומצא על ידי Bell Labs ב-1947), שעליו קיבלו שלושה ממציאי Bell Labs פרס נובל לפיזיקה בשנת 1956. המכשיר היה בערך בגודל של מכשיר שלט קטן לטלוויזיה, שהיה יכול להיכנס לכיס או לארנק של הלקוח, הישג לא קטן באותה תקופה. ה-"Bellboy" היה מסוף שהודיע למשתמש כאשר מישהו ניסה להתקשר אליו. כאשר האדם קיבל אות קולי (זמזום) במכשיר, המשתמש מצא טלפון והתקשר למוקד השירות, שהודיע למשתמש על הודעת המתקשר.
החל מאמצע שנות השמונים של המאה ה-20, הפכו שירותים מסוג זה לפופולרים בקרב גורמי חירום ואנשי מקצוע. שירותי התקשורת הופעלו או על ידי תחנת בסיס מקומית, או באמצעות מספר טלפון שהוקצה לכל מכשיר בנפרד. בשנת 1983 אישרה רשות התקשורת הפדרלית בארצות הברית שימוש גם בתקשורת לוויינים כחלק מרשת הזימונית, כך שהפריסה של השירות התרחבה באופן משמעותי[4].
תעשיית הזימונית הגיעה לשיא בשנות ה-90 של המאה ה-20, עם עשרות מיליוני משתמשים ברחבי העולם. בתקופה זו גם פותחו יישומים חדשים לטכנולוגיה והיא הפכה להיות דו-כיוונית, ולא רק חד-כיוונית (בה רק ניתן לקבל הודעות אך לא לשלוח אותם ישירות מהמכשיר)[5][6]. כך לדוגמה חברת פוינטר טלוקיישן הישראלית (במקור "נקסוס מערכות תקשורת"), פיתחה מערכת לאיתור כלי רכב ולקריאת נתונים מרחוק, באמצעות זימונית דו-כיוונית[7]. בנוסף הושקו מכשירים שגם קיבלו הודעות קוליות מהמוקד ושימשו כמכשיר הקלטה[8].
עם הרחבת הפריסה של שירותי תקשורת סלולרית וטלפונים חכמים דעך השימוש בזימונית. חברת מוטורולה, שהייתה היצרנית המובילה בעולם של מכשירי זימונית, הודיעה על סיום היצור שלהם ב-2001[9].
בשנת 2008 שירותי זימונית בארצות הברית הניבו הכנסות של 2.1 מיליארד דולר, ירידה חדה מהכנסות של כ-6.2 מיליארד דולר ב-2003[10].
ביפן היו יותר מעשרה מיליון משתמשים בשירותי זימונית ב-1996. ב-1 באוקטובר 2019, ספק שירותי הזימונית האחרון הפסיק את השירות שלו[11].
טכנולוגיה
מכשירי הזימונית הראשונים סיפקו רק צפצוף, או סדרה של צפצופים (ומכאן השם "ביפר") שבישרו לנושא המכשיר כי עליו להתקשר למרכז השירות כדי לקבל הודעה שהושארה לו שם. כדי לשלוח הודעה, ניתן היה להתקשר למרכז השירות, לציין את מספר המנוי ואת ההודעה הרצויה. מכשירים מאוחרים יותר איפשרו העברת קוד מספרי למנוי, והמנויים היו יכלוים להתקשר למרכז כדי לקבל הודעה מפורטת, או אם הקוד המספרי היה מספר טלפון, להתקשר לטלפון זה כדי ליצור קשר באופן ישיר עם מי שהשאיר את ההודעה. מכשירים מאוחרים יותר כללו צג טקסט קטן (בדרך כלל בן שורה אחת בלבד), עליו הופיעה ההודעה שנשלחה למנוי. מכשירים מודרניים כוללים צג בן כמה שורות.
בשונה ממסרונים (SMS) המשוגרים לטלפונים ניידים, להם יש קשר אינטראקטיבי עם המקור ממנו משודרת ההודעה, לזימוניות אין יכולת כזו ומשום כך היא לא יכולה לקבל הודעות לאחר ששודרו. אם הזימונית הייתה כבויה או מחוץ לאזור הקליטה ברגע שליחת ההודעה, ההודעה אבודה והיא לא תוצג, כל עוד לא תשודר מחדש.
למכשירי הזימונית המודרניים יכולת לקלוט בעת ובעונה אחת מספר תדרים ובכך לקבל גם הודעות קבוצתיות המשוגרות לקבוצות בעלי עניין שמכשירם 'נצרב' על המנוי הקבוצתי. בישראל למשל פועלות קבוצות אזוריות או כלל ארציות של בעלי עניין המקבלים בבת אחת הודעות רלוונטיות כגון: עיתונאים, צוותי מד"א, זק"א, הצלה, משטרה וצה"ל. הודעה לקבוצות אלה משודרת למנוי אחד, אך כל אלו שנצרבו על המנוי יקבלו את ההודעה באותו רגע. ברבות הימים אף הוקמו קבוצות מסחריות שגייסו לעצמן מנויים ותמורת תשלום סמלי הנגבה באמצעות החברה המפעילה את השירות, הם מעבירים להם הודעות בעלי תכנים שונים.
עם עליית הפופולריות של הטלפון הסלולרי, דעכה הפופולריות של מכשירי הזימונית, אם כי עדיין נעשה בהם שימוש בעיקר כדי לשרת את המנויים הקבוצתיים, המזעיקים ברגעי אמת ומדווחים לכוחות הרפואה, ההצלה והביטחון ואף את העיתונאים באשר להתרחשותם של אירועים בעלי עניין. יתרונה הגדול של הזימונית טמון ביכולת להעביר מסרים מהירים, לכמות משתמשים בלתי מוגבלת ובמחיר הודעה בודדת.
סוגי הביפרים
ביפר שעון
בשנת 1989 השקיה חברת מוטורולה מכשיר זימונית משולב בשעון יד, בעל תצוגה ספרתית[12]. הוא הושק בישראל ב-1991 בשם "ביפר שעון"[13].
ביפר למערכת התראה
זהו ביפר המקושר למספר מערכות התראה, כגון חיישן לטלפון, חיישן לדלת ולאינטרקום, חיישן התראה לתינוק ועוד. שירות מסוג זה הושק בישראל לראשונה בשנת 1989, בשם "בקרית", מערכת שפותחה על ידי חברת "ויסוניק" הישראלית. מערכת בקרה ממוחשבת הקולטת נתונים מחיישנים שונים: חיישני אזעקה, חיישני טמפרטורה, בקרים מתוכנתים ואחרים, ומשגרת, על פי הנתונים שקיבלה, הודעה דרך מערכת הכריזה האלחוטית של החברה המפעילה. כאשר אחד החיישנים מדווח על נתון חריג, נקלט המידע ב"בקרית", והיא מחייגת מיד למוקד חברת הזימונית. הקשר נעשה ישירות אל מחשב חברת הזימונית, שם נמסר קוד התקלה, והמחשב הופך אותו להודעה כתובה, כפי שנוסחה מראש[14].
זימוניות בישראל
בישראל הושק שירות זימונית בתחילת שנת 1979 על יד חברת "פייג' קול בע"מ", תחת השם "איתורון"[15]. החברה רכשה ציוד מחברת מוטורולה והחלה לספק שירות בסיסי באזור תל אביב. "פייג' קול" נתקלה תחילה בקשיים בקבלת רישיון להפעלת ציוד תקשורת אלחוטי וקבלת תדרים ממשרד התקשורת, אך שר התקשורת מאיר עמית החליט לאפשר לכל חברה שתבקש אישור הפעלה לשירות זימונית[16]. החברה השנייה שהחלה לפעול הייתה חברת "איתורית"[17], ושלישית הייתה חברת "ביפר בע"מ", שהקימה גם מוקד אנושי לניהול השירות[18]. "ביפר" הצליחה לגייס תוך זמן קצר שורה של לקוחות גדולים, דוגמת חברת החשמל וקופת חולים הכללית[19]. בנוסף השיקה שירות של הזנת נתונים פיננסים מרחוק עבר סניפי בנקים[20]. בשנת 1980 כבר פעלו 5 חברות בתחום שהיו להם כ-3,000 לקוחות[21]. אחר כך תוך זמן קצר נכנסו לתחום חמש חברות נוספות, ובסך הכל עשר חברות בישראל הציעו שירות זימונית[16], עם זאת חלקם הקימו מוקד שירות משותף[22]. בנוסף הושקו מכשירי זימונית עם תקשורת דו-כיוונית, המאפשרים להזעיק אוטומטית את שירותי החירום[23].
חברת "איתורית" רכשה ציוד מחברת "ג'ונסון טכנולוגיות" ("EF Johnson Technologies") (אנ') והשיקה גם שירות של רדיו-טלפון באמצעות מכשירי קשר[24]. בנוסף עסקה בהתאמה של הטכנולוגיה לשוק הישראלי והייתה ראשונה להשיק מכשיר עם הודעות טקסט בעברית. בשנת 1987 השיקה גם שירות של עדכוני בורסה ומטבע חוץ בשותפות עם חברת רויטרס[25].
במהלך שנות ה-80 מוזגו מספר חברות בתחום, כולל "פייג' קול" ו"ביפר" ליצירת חברת "ביפר-פייג'-קול" ובסוף שנת 1987 פעלו ארבע חברות בתחום[26]. באפריל 1988 נכנסה חברת מוטורלה לשותפות עם "ביפר-פייג'-קול" והוקמה חברה חדשה בשם "ביפר תקשורת". לחברה צורפה יחידה של "מוטורולה ישראל" בשם "מטרופון" ששיווקה שירותי איתור לכ-9,000 מנויים[27]. מטרת המיזוג הייתה להתחרות בצורה יעילה יותר ב"איתורית", ולשווק בישראל את מוצרי מוטורלה עם תמיכה בעברית (חלקם אף יוצרו בישראל במפעל החברה בערד)[28]. בשלב זה פעלו בישראל שלוש חברות עיקריות, שהשלישית הייתה "ביפ א-קול", חברה שהוקמה בשותפות בין החברות ח.מר תעשיות ותדיראן תקשורת והשתמשה בטכנולוגיה של חברת NEC היפנית. "ביפ א-קול" נמכרה בשנת 1995 לקבוצת יורוקום[29], וב-1998 נמכרה לחברת "שידורית" ואחרי מספר שנים חדלה לפעול[30].
בינואר 1991, לקראת מלחמת המפרץ, הושקה לראשונה תשתית התרעה ואזעקה על בסיס מערכת הזימונית, שאחר כך קיבלה את השם "דיווחית". לקויי השמיעה קיבלו מכשירי זימוניות רוטטות, שפעלו עם הפעלת האזעקה באזור[31]. בשנות ה-2000 הותקנה המערכת, על ידי פיקוד העורף, במוסדות ציבור, בעסקים, ומפעלים, כמכשיר זימונית גדול המותקן על הקיר, שבאופן אוטומטי משוגרת אליו הודעה בכל פעם שמערכות הצבא מזהות ירי תלול מסלול לעבר היישובים הישראליים[32]. המערכת הופכת את קבלת ההודעה להתרעה קולית שמכריזה בקול רם 'צבע אדום' והנוכחים במקום ממהרים להיכנס למרחבים מוגנים. בשנת 2008 לקויי השמיעה קיבלו זימוניות, שמאפשרות להם לדעת על אזעקת צבע-אדום על ידי רטט[33].
בשנת 1993 רכשה חברת ההשקעות "אדאקום" את חברת "איתורית" תמורת 87 מיליון שקל. "איתורית" שלטה אז על כ-45% משוק הזימונית בישראל וכ-30% משוק שירותי התקשורת באמצעות מכשירי קשר[34]. בשנת 1996 חברת "אדאקום" פשטה את הרגל[35], וחברת "איתורית" נמכרה ל"ביפר" ומוזגה עימה. לחברה הממוזגת 50,000 מנויים בשנת 2000[36].
בשנת 2000 הואשם יהודה משי-זהב ואנשי זק"א בהאזנת סתר להודעות של המשטרה ומד"א, לאחר שקיבל מכשיר זימונית עם גישה להודעות של ארגונים אלו[37]. במרץ 2001 נגזר מאסר על תנאי והוטלו קנסות על שלושה מתנדבי זק"א שהשתמשו במכשיר[38], בדצמבר 2001 קבע השופטת יהודית אמסטרדם, במקרה אחר, שקריאת הודעות זימונית ללא הסכמה אכן תיחשב כהאזנת סתר[39].
בתחילת המאה ה-21 נותרה חברת "ביפר" הספקית היחידה בישראל של שירותי זימונית, אותם סיפקה בעיקר לגורמים ממשלתיים, דוגמת שירותי החירום, משרד העבודה והרווחה, ופיקוד העורף[40]. החברה המשיכה לפתח את הטכנולוגיה של הזימונית, כולל השקת מערכת זימון מוצפנת[41]. והשיקה שירות המאפשר לתרגם הודעות קוליות שמושארות במענה הקולי של הטלפון הסלולרי להודעת SMS[42]. בנוסף החלה לספק שירותי מוקד מידע ושירות לקוחות לחברות שונות[43].
בזמן מלחמת לבנון השנייה סיפקה חברת ביפר לגורמי הביטחון וההצלה 5,000 מכשירי זימונית[44].
בשנת 2011 רכש אלישע ינאי, שהיה קודם נשיא ומנכ"ל מוטורולה ישראל את הבעלות על קבוצת "ביפר תקשורת"[45]. החברה ממשיכה לספק שירותי תקשרות חירום לגופי ממשלה[46].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: זמונית |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זימונית |
הערות שוליים
- ^ חיים ביאור, ביפר מגייסת 150 עובדים חדשים - תוספת של 30% לכוח האדם הקיים בחברה, באתר TheMarker, 7 ביוני 2010
- ^ "When Pagers and Beepers Were All the Rage". thoughtco.com.
- ^ "John F. Mitchell Biography". brophy.net.
- ^ תקשורת: איתורית כלל־עולמית?, דבר, 18 במרץ 1983
- ^ ברוס אפבין, פורבס, ברוקרים של ביפר, באתר גלובס, 14 באפריל 1999
- ^ ביפר מכריזה על זימונית כותבת במשקל 72 גרם, באתר גלובס, 17 בספטמבר 1997
- ^ סוכנויות הידיעות, נקסוס חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם מפעילת פלטפורמת הוויירלס קסייפוינט, באתר TheMarker, 5 בנובמבר 2000
גל אשד, נקסוס: הזמנה של מיליון דולר ליישום מערכת אלחוטית לקריאת נתונים בבייג'ין שבסין, באתר TheMarker, 26 במרץ 2002
אלי דניאל, נקסוס תספק לפוינטר מערכות איתור למניעת גניבת כלי רכב בהיקף 6–10 מיליון דולר, באתר TheMarker, 25 בפברואר 2004 - ^ גבי בשן, ביפר חדש של מוטורולה – מדבר, מקליט ורוטט, חדשות, 4 ביוני 1991
- ^ אריק הסלדאהל, פורבס, הביפר מת, מורשתו, חיה, באתר גלובס, 16 בדצמבר 2001
- ^ AnythingResearch.com report on Paging Industry market size 2003 and 2008 research data used with permission
- ^ "Pager services to end Tuesday in Japan after 50 years". Japan Today (באנגלית). 30 בספטמבר 2019. אורכב מ-המקור ב-1 באוקטובר 2019. נבדק ב-1 באוקטובר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ הפ"ג'ר שהניע זמנו, מעריב, 15 באוגוסט 1989
- ^ ביפר שעון, מעריב, 18 בינואר 1991
- ^ טל שחף, סופר־שרות, מעריב, 13 ביוני 1989
- ^ עם איתורון אתה תמיד בענינים, מעריב, 28 במרץ 1979
- ^ 16.0 16.1 אורית הראל, דור המצפצפים, מעריב, 4 בדצמבר 1987
- ^ אושר ערוץ נוסף לפעולות "איתורית", דבר, 26 בדצמבר 1980
- ^ שירותי ביפר הם יותר ממחלקי מכשירים מצפצפים, דבר, 24 ביוני 1980
- ^ מי עומד מאחורי הביפר שלך, "העולם הזה", גיליון 2240 מ-9 באפריל 1980, עמוד 63
- ^ מערבת תקשורת חדישה של "ביפר" מעניקה שירותים לבנקיים, מעריב, 11 ביוני 1980
- ^ המעמד המצפצף, "העולם הזה", גיליון 2223 מ-6 באוגוסט 1980, עמוד 16
- ^ לראשונה בישראל: כל הציוד ושרותי תקשורת אלחוטיים בכתובת אחת, מעריב, 27 באוקטובר 1982
- ^ למה אין ביפרים, כותרת ראשית, 17 באפריל 1985
- ^ יותר קשר - ג'ונסון - ארה"ב. קשר אלחוטי, כותרת ראשית, 23 בנובמבר 1983
- ^ אהוד שור, מתאים לתנאי הארץ, כותרת ראשית, 22 ביולי 1987
- ^ מי מצפצף מול מי, בכמה איך ולמה, מעריב, 4 בדצמבר 1987
- ^ נוית זומר, שותפות מוטורולה "ביפר-פייג'-קול", חדשות, 6 באפריל 1988
- ^ אורי גינוסר, מוטורלה וביפר פייג'קול הקימו חברה משותפת ־ ביפר תקשורת, מעריב, 26 ביוני 1988
- ^ אפי לנדאו, המגרש של הגדולים, באתר גלובס, 2 ביולי 1997
- ^ אפי לנדאו, שידורית רכשה מיורוקום תקשורת סלולרית את חברת ביפא-קול, באתר גלובס, 9 בדצמבר 1998
- ^ אילנה באום ויהודה גולן, אזעקה רוטטת לחרשים, מעריב, 31 בינואר 1991
אבי שמול, בחיפה יקבלו החירשים איתורית רוטטת, חדשות, 30 בינואר 1991 - ^ TheMarker digital, חברת ביפר תתקין כ-25 מערכות דיווחית לתחנות כיבוי ברחבי הארץ, באתר TheMarker, 22 בינואר 2006
- ^ רותי סיני, משרד הרווחה מחלק זימוניות לכבדי שמיעה בדרום, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2008
- ^ שי שלו, אדאקום רכשה את איתורית, חדשות, 27 באוגוסט 1993
- ^ יצחק דנון, מפרק אדאקום מבקש מביהמ"ש להתיר לו לתבוע 95 מיליון שקל מג'יאוטק, ירון איתן ויורם ביברינג, באתר גלובס, 15 ביולי 1997
- ^ אביבה רוזן, הביפרים חוזרים לאופנה, באתר גלובס, 27 באפריל 2000
- ^ יצחק דנון, קמב"ץ העדה החרדית מואשם בהאזנת סתר להודעות של המשטרה ומד"א, באתר גלובס, 12 בספטמבר 2000
- ^ יצחק דנון, מאסר על תנאי וקנס למתנדבים שהאזינו במכשירים גנובים לשיחות של המשטרה ומד"א, באתר גלובס, 11 במרץ 2001
צבי הראל, עובדת "ביפר" נתנה לאנשי זק"א זימוניות, והם נחשפו למידע סודי, באתר הארץ, 4 בפברואר 2002 - ^ יצחק דנון, ביהמ"ש: קריאת הודעות בביפר זר ללא הסכמה - האזנת סתר, באתר גלובס, 31 בדצמבר 2001
- ^ TheMarker, משרד העבודה והרווחה, פיקוד העורף וחברת ביפר יחלקו מכשירי זימוניות לחרשים; המכשירים ישדרו סימולטנית התראות כגון אזעקה בעיתות חרום, באתר TheMarker, 11 בספטמבר 2000
- ^ ערן גבאי, ביפר פיתחה מערכת זימון מוצפנת בהשקעה של 1.5 מיליון שקל, באתר TheMarker, 12 בפברואר 2006
ערן גבאי, ביפר פיתחה מכשיר מוצפן ראשון בהשקעה כוללת של כ-1.5 מיליון שקל, באתר TheMarker, 31 בדצמבר 2006 - ^ הארץ, חברת ביפר תפרסם שירות חדש בסיסמה "Voice To SMS", באתר TheMarker, 14 במרץ 2005
מעיין כהן, ביפר משקיעה 11 מיליון שקל בקמפיין לשירות חדש, באתר גלובס, 13 במרץ 2005 - ^ ערן גבאי, ביפר מקימה CALL CENTER בגליל שיעסיק כ-500 עובדים בתוך שנתיים, באתר TheMarker, 9 ביולי 2006
TheMarker digital, חברת ביפר זכתה במכרז להפעלת מוקד המידע ושירות הלקוחות הטלפוני של רכבת ישראל, באתר TheMarker, 13 בספטמבר 2006 - ^ ערן גבאי, גורמי הביטחון וההצלה הזמינו 5,000 מכשירי ביפר בדחיפות; 102 מעובדי ביפר ויתרו על מכשירם האישי, באתר TheMarker, 7 באוגוסט 2006
- ^ אמיתי זיו, מוטורולה מוכרת את ביפר לאלישע ינאי, המנכ"ל הפורש, באתר TheMarker, 6 ביוני 2011
- ^ יובל אזולאי, במלחמה הבאה תהיה לכם אזעקה אישית, באתר גלובס, 18 באוגוסט 2016
