רב הכותל
משרת רב הכותל נוצרה בתקופת המנדט הבריטי לשם ניהול ענייני היהודים באזור הכותל המערבי. המשרה חודשה לאחר שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, ועוגנה בחוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז-1967. בשנת 1992 הורחבה סמכותו לכל המקומות הקדושים ליהודים בישראל, והמשרה נקראה הממונה על הכותל המערבי והמקומות הקדושים. נושא המשרה ממונה על ידי שר הדתות והוא פועל במסגרת הרבנות הראשית לישראל, כאחראי למתן שירותי דת ליהודים בכותל המערבי ובמקומות קדושים נוספים בישראל, המפורטים בתקנות שמירה על מקומות קדושים ליהודים, תשמ"א-1981[1].
במסגרת תפקידו ממונה רב הכותל על אכיפת חוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז-1967 במקומות הנתונים לפיקוחו, ובכלל זה מניעת חילול שבת, מניעת תלבושת שאינה הולמת, מניעת קיבוץ נדבות והפרעה לתפילה ברחבת הכותל המערבי[2], הגבלות על העיסוק בצילום ברחבת הכותל המערבי ועוד. רב הכותל משתתף בטקסים המתקיימים ברחבת הכותל, ולעיתים רבות מלווה אנשי ציבור מאומות העולם הפוקדים לראשונה את הכותל המערבי[3].
משנת 1967 כיהנו בתפקיד ארבעה רבנים, כאשר המינוי תקף לאורך כל חייהם. משנת 2000 מכהן בתפקיד הרב שמואל רבינוביץ.
התפתחות התפקיד
ראשית המאה ה-20
|
ב"ה ירושלים ת"ו, יום כ"ט לחודש אייר תר"פ כבוד המנהל הראשי, מיור גנרל ל.י.בולס שר גדול, הנני בזה מביע להדרת כבודו, את הצער הגדול של היהדות הארץ ישראלית ושל היהדות הכללית של כל העולם כולו, שכולנו מרגישים אותה בנפשנו, על אשר הרשו לעצמם אנשים זרים שאינם מבני דתֵנו, לנגוע באותה הנחלה הקדושה לנו, קודש קודשים, זיכרונֵנו העתיק והקדוש קדושת עולמים - זהו הכותל המערבי של מקום בית מקדשנו... שום אמתלא של תיקון ושל יִפוי לא תוכל להיות מוֹעֶלֶת [=מועילה] לעשות בְּהכותל הקדוש הזה שינויים בלא ידיעתנו, ובלא המלכתם [=עצתם] של באי-כוח היהדות. על כן הנני מבקש מכבודך... שאותו הזכות העתיק השומר על מורשתֵנו לא ייפגע משום אדם שֶבעולם. אם ימצא איזה צורך של תיקון בְּהכותל הקדוש הזה, תואֵל נא הממשלה להודיע את הדבר לבאי-כוח היהדות, לאחד הרבנים הראשיים של העדה, או לאיזה כוח ציבורי יהודי בטוח. ואנחנו הננו תמיד נכונים למלא את הדרישה... אבל חלילה לְשום יד, ובפרט יד של זר, לנגוע בכל הוד השֵׂיבה של הכותל הקדוש הזה מבלי הרשאתֵנו, שזהו לנו עלבון דוקר עד הנפש בכל רִגשות הקודש שלנו. ... ברגשי כבוד נעלים. הק' אברהם יצחק הכהן קוק. |
| (מתוך מכתבו של הראי"ה קוק, הרב הראשי לארץ ישראל אל המושל הצבאי הבריטי ב-17.05.1920), אגרות הראי"ה ח"ד תשד"מ, עמ' ס' וקי"ג |
לאחר הצהרת בלפור וכיבוש ירושלים בידי הבריטים בשנת 1917, ועם סיום מלחמת העולם הראשונה והתקופה העות'מאנית בארץ ישראל בשנת 1918, הלכה והתגברה נוכחותם של יהודים תושבי הארץ ומבקרים מהתפוצות בכותל המערבי מתוך תחושת ביטחון.
ב-1920, זמן קצר לאחר מאורעות תר"פ בירושלים, נתן המושל הצבאי הבריטי את הסכמתו לבקשת המופתי לבצע בכותל עבודות ללא צורך בקבלת אישור מהעם והיישוב היהודי. כבר אז, חודשים ספורים לאחר הקמתה של הרבנות הראשית, פנה רבה הראשי של ארץ ישראל הרב אברהם יצחק הכהן קוק אל המושל הצבאי במחאה חריפה והזהיר "כי חלילה לשום יד לנגוע בכותל הקדוש מבלי הרשאתינו". מתקופה זו החלו חילופי מכתבים בין גורמים שונים אודות מעמדו של הכותל. אף על פי כן, זרם הפוקדים את הכותל המשיך לעלות בהתמדה, במיוחד בימי חג ומועד.
בשל העומס הרב במקום בימים נוראים הציבו היהודים ליום הכיפורים מספר ספסלים עבור הזקנים ומחיצה להפרדה. בעיצומו של יום הכיפורים ה'תרפ"ט (24 בספטמבר 1928) התפרצו שוטרים בריטים והסירו באלימות את המחיצה והספסלים. בעקבות מחאות היישוב היהודי בארץ ישראל ובעולם על תקרית בין שוטרים למתפללים שאירעה בסמוך לכותל ושבה נפגעו מתפללים יהודים, מינתה ממשלת בריטניה בהסכמת חבר הלאומים ועדה ל"קביעת הזכויות והתביעות השנויות במחלוקת של היהודים והמוסלמים בכותל המערבי". ועדה זו כונתה בשם "ועדת הכותל הבינלאומית". במקביל, באותה שנה חלה הסלמה והידרדרות ביטחונית קשה שהחלה בט' באב במאורעות תרפ"ט והתפשטה לכל רחבי הארץ.
מטעם היישוב היהודי הוקמו שתי ועדות לצורך הטיפול בענייני הכותל. הוועדות היו מורכבות מנציגים של המוסדות הלאומיים, הרבנות הראשית, ואגודת ישראל. ועדה אחת טיפלה בשאלות הכרוכות בהופעת היישוב היהודי בפני הוועדה הבינלאומית. הוועדה כללה את האישים: פרופ' דוד ילין, פרופ' שמואל קליין, יצחק בן-צבי, פרופ' בן-ציון דינור, עו"ד מרדכי אליעש והרב שמואל שזורי. הוועדה השנייה טיפלה בעניין ההשגחה והפיקוח על הסדרים של הכותל המערבי. הוועדה כללה את האישים: יוסף מיוחס, הרב משה בלוי, הרב משה המאירי, הרב משה פרוש הרב רפאל קצנלנבוגן ועוד.
למעשה עוד קודם לכן היה מינוי של שמשים מטעם העדה הספרדית והאשכנזית לטובת שמירת הסדרים וצורכי המתפללים בכותל. ידוע על הנושאים בתפקידים אלו כבר בשלהי המאה ה-19. ובעת דיוני ועדת הכותל נתבקשו הללו להעיד על פועלם בשנים שקדמו.
מינוי הרב יצחק אביגדור אורנשטיין
הוועדה השנייה של היישוב היהודי קבעה למנות את הרב יצחק אביגדור אורנשטיין והגדירה את תפקידיו הבאים:
- להימצא בכל זמני התפילות והכנוסים ולהשגיח על הסדרים במקום.
- לפקח על עבודת השמשים וסדור ענייני התרומות שהגיעו מהדלקת נרות ליד הכותל ושימשו לאחזקת המקום.
- לנהל רישום ותיעוד על המקרים בעלי ערך המתרחשים במקום.
- לעמוד בקשר עם המשטרה הנמצאת במקום, ולשמור על קשר עם שכני המקום במידת האפשר.
- במקרים בעייתיים לדווח לוועד הפועל של הוועדה.
- לאסוף כל החומר שנכתב או נאמר בעל פה ביחס לכותל במשך הדורות.
- להיות מזכיר ועדת הכותל.
כעוזרו וכשמש הכותל מונו הנכבדים רפאל מיוחס ולאחריו בנו יעקב מיוחס. תפקידו של הרב אורנשטיין כאחראי על הכותל מטעם הרבנות הראשית והוועד הלאומי החל בשנת 1930, לאחר פרסום כל מסקנותיה של ועדת החקירה המנדטורית לחקירת מאורעות תרפ"ט הידועה גם בשם משפט הכותל.
הרב אורנשטיין ניהל בין השנים תר"צ (1930) לתש"ח (1948) תיעוד ורישום של כל מה שקרה בכותל מדי יום בפרוטרוט והעביר דיווחים אלה לגורמים השונים שהיה מופקד מטעמם כרב הכותל. תיעודים אלה כוללים בין היתר תיאור בעיות שאיתן היה עליו להתמודד, בעיקר מול גורמים ערבים שניסו לפגוע בתפילת היהודים במקום. עם זאת, בתפקידו הקפיד לשמור על יחסים טובים ומכובדים כלפי כל הגורמים ובכללם הנכבדים של הערבים. כמו כן, כבא כוחם של המוסדות הלאומיים הקפיד שלא להיות מעורב בפעולות נגד חוקי המנדט ולכן לא יכול היה להשתתף בתקיעת השופר החתרנית שהייתה נערכת במוצאי יום כיפור. הרב אורנשטיין היה מגיע מדי יום אל הכותל ברגל ושוהה במחיצת המתפללים רוב שעות היום. מפני שנאסר לשים בכותל כיסאות, היה עומד כל היום ולעיתים יושב על הרצפה ובידו כרך של גמרא. מפני שלא הייתה מחיצה בכותל, היה מקפיד על מקום קבוע בו עמד ושימש בעצמו כסמן של קו ההפרדה בין עזרת גברים לעזרת נשים.
גם הרבנות הראשית עצמה המשיכה להשגיח על המקום ולפנות אל הציבור בדבר ההתנהגות בו, כגון בב' בחשוון, תש"א, (1940), פרסמו הרבנים הראשיים יצחק אייזיק הלוי הרצוג ו בן-ציון מאיר חי עוזיאל, כרוז לכלל הציבור בדבר שמירת קדושתו של המקום:
"מַה נּורָֹא הַמָּקוםֹ הַזֶּה" (בראשית, כ"ח, י"ז) מאז השקט הארץ (לאחר פרעות תרצ"ו-תרצ"ח), תודה לאל, הולך וגובר ושב לקדמותו זרם הנוהרים אל כותל המערבי, לחבק את אבני הקודש ולשפוך את לבם לה' מול שריד חמדתנו, "זֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" ... עם ריבוי המבקרים ועם גוונם מכל השדרות ומכל הסוגים, מוצאים אנו להזכיר ולהזהיר על מורא המקדש, שמחייבת הגישה למקום הקדוש הזה, שמעולם לא זזה שכינה הימנו, ועל חרדת הכבוד שמצבת תפארתנו מימי קדם מטילה על כולנו בעיני אלוקים ואדם... והקהל לכל סוגיו ידע נא את כל מידת האחריות שבשמירת כבוד המקום והדרת קדושתו... וה' יאזין ויקשיב לתפילת עמו, כי יבוא ינון ובית ה' נכון יהיה בהר מרום הרים במהרה בימינו, אמן.".
— תחומין כרך יג, עמ' 48.
בין היתר מתאר הרב אורנשטיין ביומנו כיצד בחודש אלול, תש"ב, (1942), עשתה הממשלה הבריטית תיקונים בקיר הכותל רק ”לאחר התייעצות עם הרבנים הראשיים לא"י ובתיאום עמם ועל מנת שלא יפגעו בצורה החיצונה של הכותל”[4]. הרב אורנשטיין כיהן בתפקיד זה ותיעד את עבודתו ביומן עד נפילתו של הרובע היהודי במלחמת העצמאות אשר בו גם מצא את מותו כחלל בקרבות. מאז לאורך שנות שלטון ירדן בירושלים המזרחית ועד לשחרור העיר העתיקה לא אפשרו ליהודים לבקר בכותל המערבי.
לאחר מלחמת ששת הימים
בשבועות תשכ"ז, בעקבות מלחמת ששת הימים, שערי העיר העתיקה נפתחו לתנועה חופשית של אזרחי ישראל. יותר ממאתיים אלף איש הגיעו בהתרגשות רבה אל הכותל. עקב כך נדרשו כללים וסדרים להתנהלות המקום כראוי לו מצד קדושתו וחשיבותו התרבותית. בח' בתמוז תשכ"ז, (16 ביולי 1967), חוקקה הכנסת את חוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז-1967. האחריות לכותל המערבי, סדריו, תחזוקתו וניהולו עברו מהרבנות הצבאית אל משרד הדתות בראשותו של ד"ר זרח ורהפטיג. תקנות שהותקנו מכוח חוק זה קובעות את המותר והאסור בכותל המערבי ובאזור הסמוך אליו.
רבני הכותל
- הרב יצחק אביגדור אורנשטיין (בין השנים 1930–1948).
- שמשי הכותל: רפאל מיוחס ואחריו בנו יעקב ממשפחת מיוחס מטעם העדה הספרדית. נח גלזשטיין[5] מטעם העדה האשכנזית. הנ"ל שימשו בתפקיד זה כבר משלהי המאה ה-19.
- הרב יוסף משה שכטר היה ראשון שכיהן בתפקיד רב הכותל לאחר שחרור העיר העתיקה. מוּנה לתפקיד באוגוסט 1967.[6]
- הרב מאיר יהודה גץ מוּנה בשנת 1968 למתאם ברחבת הכותל. בשנת 1981 מונה על ידי שר הדתות, אהרן אבוחצירא, לממונה על הכותל המערבי ורחבתו,[7] ובשנת 1992 הורחב התפקיד לממונה על הכותל המערבי וכל המקומות הקדושים בישראל. כיהן בתפקיד זה עד לפטירתו בשנת 1995.
- הרב שמואל רבינוביץ מונה בשנת 1996 על ידי שר הדתות שמעון שיטרית לממונה על המקומות הקדושים (לא כולל הכותל המערבי).[8] בשנת תש"ס (2000) מונה על ידי ממלא מקום שר הדתות, יוסי ביילין, לממונה על הכותל המערבי ורחבתו, בנוסף למינויו כממונה על המקומות הקדושים.[9]
לקריאה נוספת
- שמואל אבן-אור (אורנשטיין), עורך, יומן הכותל המערבי, באתר אוצר החכמה
- הילה וולברשטין (כתיבה ותחקיר), שמחה רז (עורך), רב הכותל : מסכת חייו של הרב מאיר יהודה גץ, קול מבשר, תשס"ג.
קישורים חיצוניים
- הקרן למורשת הכותל, באתר המשרד לשירותי דת
- מקומות קדושים, באתר הרבנות הראשית לישראל
- מידע על רב הכותל בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^
תקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, התשמ״א–1981, בספר החוקים הפתוח
- ^ בג"ץ 7326/09 יגאל הלפרסון נ' שר הדתות, הרב יעקב מרגי, ניתן ב-11.10.2009
- ^ לדוגמה ביקוריהם של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, סגן ראש ממשלת סין, נשיא אנגולה, נשיא פולין, מבקר המדינה של אוסטריה וכיוצא בזה.
- ^ יצחק אביגדור אורנשטיין, יומן הכותל המערבי, עמ' 296.
- ^ ב-1921 שכר גלזשטיין שני חדרים ליד המבוא לרחבת הכותל והשמיש אותם לטובת בית כנסת, שבו התפללו יהודי ירושלים באופן תדיר בכל ימות השבוע, שבתות, מועדים וחגים.
- ^ לוח זמנים לחשיפה, באתר הקרן למורשת הכותל המערבי
- ^ הודעה כדבר מינוי ממונה לפי תקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, ילקוט הפרסומים 2737, 13 באוגוסט 1981, עמ' 2561
- ^ מינוי לפי תקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, ילקוט הפרסומים 4386, 28 בפברואר 1996, עמ' 2006
- ^ מינוי לפי תקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, ילקוט הפרסומים 4906, 3 באוגוסט 2000, עמ' 4360
רב הכותל33484255Q12411199