רבי ראובן פיין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי ראובן פיין
רבי ראובן פיין, 1987
רבי ראובן פיין, 1987
לידה 1924
תרפ"ד
בליצה, בלארוס
פטירה 14 ביוני 1993 (בגיל 69 בערך)
כ"ה בסיון תשנ"ג
ניו יורק
מקום קבורה בית הקברות פוניבז'
למד ב ישיבות סלונים ומיר
תפקידים נוספים ראש ישיבות בית מאיר ותורה ודעת
חיבוריו בין המשפתיים
בת זוג יהודית (אלפא)
אב רבי שבתי
אם סירל ינטה (לבית כהן)

הרב ראובן פיין (ה'תרפ"ד, 1924 - כ"ה בסיוון ה'תשנ"ג, 14 ביוני 1993) היה רב ליטאי, ראש ישיבה בישיבת בית מאיר בבני ברק, ולאחר מכן כראש ישיבת תורה ודעת בארצות הברית.

תולדותיו

נולד בעיירה בליצה שבמחוז וילנה לרב המקומי, הרב שבתי פיין, בנו של רבי יהודה לייב פיין, רבה של סלונים. אמו, סירל-ינטה, היא בתו של הרב ראובן כהן, שהיה רבה של העיר נרווה שליד ביאליסטוק. בהיותו כבן שלוש עשרה החל את לימודיו בישיבת סלונים אצל רבי שבתי יגל. בשנת ת"ש (1940) נמלט עם אביו לווילנה. בהמשך שב והצטרף לישיבת סלונים שגלתה גם היא לשם. כעבור כמה חודשים, לאחר שהוקמה בווילנה ממשלה קומוניסטית, התפרקה הישיבה והרב פיין, אז כבן 16, הסתפח לישיבת מיר ונסע עמה ליפן ולאחר מכן שהה עם תלמידי הישיבה בשאנגחאי.

הרב פיין נותר יחידי מכל בני משפחתו[1]. בשנת תש"ו (1946), לאחר מלחמת העולם השנייה, הגיע עם קבוצה מתלמידי ישיבת מיר לארצות הברית ולמד בישיבת מיר המקומית. שכנו לחדר היה רבי שלמה ברוודה. בשנת תש"ט (1949) עלה לישראל והתיישב בבני ברק. בשנת תש"י (1950) נישא ליהודית, בתו של הרב אליעזר אלפא, רב בית כנסת בחיפה וחתנו של רבי מאיר קרליץ.

לאחר נישואיו למד בבית מדרש לתורת ארץ ישראל בפתח תקווה ובכולל חזון איש. באמצע שנות ה-50 התמנה כר"מ בישיבת באר יעקב. בשנת תשי"ח (1958) התמנה כראש ישיבה בישיבת בית מאיר בבני ברק, תפקיד שבו כיהן למעלה מעשרים שנה. בשנת תשכ"ג (1963) התמנה במקביל כראש ישיבה בישיבת אור התורה בבני ברק, לתלמידים יוצאי עדות המזרח. בתחילת שנות ה-80 התמנה לתקופה קצרה כראש ישיבת "אור קדושים" של חסידות ביאלא בעיר.

בשנת תשמ"ב (1982), זמן קצר לאחר פטירת רבי אליהו חזן, ראש ישיבת תורה ודעת בניו יורק, ביקר בישראל רבי יעקב קמינצקי ונפגש עם הרב שך שהמליץ לו על הרב פיין למלא את מקומו של הרב חזן בראשות ישיבת תורה ודעת. הרב פיין שימש בתפקיד כעשר שנים, עד לפטירתו. הוא נהג לשוב לישראל ב"בין הזמנים" של הקיץ. הוא נמנע מלהתערב בעניינים ציבוריים בישראל ובארצות הברית.

באייר תשנ"ג חלה בסרטן, וכעבור חודש נפטר. ארונו הועבר לישראל והוא נקבר בבית הקברות פוניבז' בבני ברק.[2]

חיבר את סדרת ספרי "בין המשפתיים" על מסכתות התלמוד. הספרים זכו להסכמת רבי יעקב ישראל קניבסקי ורבי חיים שמואלביץ, שכתב עליו "מחדש גדול ושקדן עצום". כמו כן הוציא לאור את הספר "עונג שבת" ובו מעט מחידושי התורה של אביו.

משפחתו

  • בנו הרב שבתי ר"מ בישיבת תפארת התלמוד בירושלים וחתנו של הסופר שלמה זלמן זוננפלד.
  • בנו הרב יעקב משמש כר"מ בישיבה לצעירים- 'נצח התורה' במודיעין עילית, שימש בעבר כר"מ בישיבת "בית שמעיה" בבני ברק וחתנו של הסופר שמואל חסידה.
  • בתו שרה אשת הרב צבי וייספיש מייסד וראש ישיבות הר"ן בישראל.

ספריו

סדרת ספרי בין המשפתיים על מסכתות התלמוד:

לקריאה נוספת

  • אברהם ליפשיץ, "פרקים מתולדות חייו של... רבי ראובן פיין, בתוך: יחי ראובן, עמ' תקי"ז-תקפ"ד, ירושלים תשנ"ד.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0