רבי יהודה לייב פיין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תמונת הרב פיין שנשלחה על ידו לבתו שרה (פיין) פרידמן בשנת 1929 בהיותה כבר בארץ ישראל, ברכתו לבתו מופיעה על התמונה

הרב יהודה לייב פיין (תרכ"ט, 1869 - כ"ב בתמוז תש"א, 17 ביולי 1941) היה רבה של סלונים בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, חבר מועצת גדולי התורה באירופה וסגן נשיא אגודת הרבנים בפולין.

תולדותיו

בן הרב שבתי ופייגה פיין. למד בישיבות סלבודקה, איישישוק ופוניבז' שבליטא. היה מתלמידי הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק. נישא לדבורא-הנא, בת הגביר יעקב קונציפוביץ.

בשנת תרנ"ה (1895) התמנה כרב בעיירה פייסוצ'נה שבליטא. בשנת תרנ"ט (1899) עבר לכהן כרב בקופישוק הסמוכה. בשנת תרס"ו (1906) התמנה כרבה של אושמינה שבבלרוס במקומו של הרב מרדכי רוזנבלט, והקים בה ישיבה קטנה. בתקופת מלחמת רוסיה יפן ומלחמת העולם הראשונה עסק רבות בסיוע לפליטים היהודים. בשנת תרע"ט (1919) נפטרה אשתו ממחלת הטיפוס, בעת שהגישה עזרה לחולים ופליטים באושמינה. כעבור זמן נישא לפרומה-חיה רוגוב.

בשנת תר"פ (1920) נבחר כרבה של סלונים, לאחר כהונתו של הרב מרדכי רוזנבלט. כיהן בתפקידו במשך כעשרים שנה, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. בכנסייה הגדולה השנייה של אגודת ישראל, שהתקיימה בווינה בשנת תרפ"ט (1929), נבחר כסגנו של נשיא אגודת הרבנים בפולין הרב מנחם מנדל אלתר. כמו כן כיהן כחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. היה פעיל מאד בנושאים היהודיים הציבוריים ונודע כנואם וכדרשן.

בשנות השלושים היה מראשי הלוחמים במאבק על השחיטה הכשרה בפולין. היה פעיל בוועד הקהילה של סלונים ודאג לפליטים שבאו לעיר מהשטחים שנכבשו בידי הגרמנים בספטמבר 1939. ערך בסתר בביתו חופות וקידושין.

ב-17 ביולי 1941 יצא מביתו אל נקודת האיסוף בעירו סלונים במטרה לדבר עם הממונים הנאצים שיחוסו על קבוצה ובה כאלף וחמש מאות מיהודי העיר שרוכזה במקום. הוא הועלה על אחת המכוניות בדרכו האחרונה, יחד עם כל הקבוצה. כל בני משפחתו, בהם אשתו ושמונת ילדיו, נספו בשואה. כל כתבי היד שלו ובהם חידושיו על התורה והתלמוד, שכללו חיבור מיוחד על ספר המצוות לרמב"ם, אבדו בשואה.

בנו, הרב שבתי פיין, היה רבה של בליצה שבמחוז וילנה. בנו הוא הרב ראובן פיין.

קישורים חיצוניים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0