רבי משה קוניץ
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | |
| ציור שפרסם המחבר בראש ספרו | |
| לידה |
1774 ה'תקל"ד אובודה |
|---|---|
| פטירה |
2 בפברואר 1837 (בגיל 63 בערך) כ"ז בשבט ה'תקצ"ז |
| חיבוריו | בן יוחאי, מעשה חכמים, העוין, המצרף |
רבי משה קוניץ (לעיתים: קוניצר; ה'תקל"ד, 1774 – כ"ז בשבט ה'תקצ"ז, 2 בפברואר 1837) היה רבה של אובן ישן, וחוקר תולדות ישראל. נודע בעיקר בשל ספרו בן יוחאי הבא להוכיח את ייחוס ספר הזוהר לרבי שמעון בר יוחאי, אותו חיבר כתגובה לספר מטפחת ספרים שכתב רבי יעקב עמדין בו הוא שולל זאת.
ביוגרפיה
נולד באובן ישן לרבי מנחם מנדל שהיה אדם עני. בהיותו בן עשר החל ללמוד מפי רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ, אצלו למד עד אחרי היותו לבר מצווה (1787). בגיל שלוש עשרה נסע בכוחות עצמו לפראג לישיבתו של רבי יחזקאל לנדא, אך לא הצליח לעקוב אחרי השיעורים הסבוכים בישיבה, ופנה אל ברוך ייטלס שיקבל אותו כתלמיד פרטי לצד לימודיו בישיבה. אצל ייטלס למד תנ"ך עם פירושים שונים וספרות עברית מימי הביניים כמו הספר בחינות עולם של רבי ידעיה הפניני. בשתי שנותיו בפראג החל לכתוב שירה עברית.[1]
לאחר שנתיים בפראג, נסע ללמוד באוניברסיטת ברסלאו. לאחר חמש שנים בברסלאו השלים את ספרו "המסות הגדולות" (1794) על מקומות מוקשים בדברי התלמוד, ובשנת ה'תקנ"ו (1796) הדפיס את ספרו "העוין" המבאר את דברי הספר "בחינות עולם". לפי דעתו עלה הספר "בחינות עולם" באיכותו על כל ספרי בני דורו, ולכן התאמץ להכניס בפירושו בדברי הספר, עקרונות חשובים מספרי הרמב"ם והסברים לפסוקי תנ"ך. לעיתים אין פירושיו מתקבלים בכוונת רבי ידעיה הפניני, אך ניתן לעמוד מהם על היקף ידיעותיו של קוניץ כבר בגילו הצעיר.
בשנים הבאות החל לעמול על חיבוריו לתולדות גדולי ישראל: "מעשה חכמים", שמחברתו הראשונה עסקה בתולדות בית רבי (וינה 1805); ו"בן יוחאי", לתולדות רבי שמעון בר יוחאי וביאור מאמריו בכל ספרות חז"ל (וינה 1815). תוך כדי עבודתו על ספרים אלו, החל שמו להתפרסם, סוחר עשיר מעיר הולדתו בשם ר' שלמה הכהן השיא לו את בתו, והוא הצטרף לעסקיו של חמיו, אך את שעות הערב הקדיש להמשך מחקריו וכתיבת חיבוריו. למרות היותו סוחר, התפרסם שמו בין אנשי תנועת ההשכלה היהודית כידען ומלומד בתחומו. שמשון בלוך נטל ממנו "הסכמה" לתרגומו לספר "לתשועת ישראל" של מנשה בן ישראל.
ב-1815 הדפיס את ספרו "בן יוחאי", בספרו זה יצא נגד טענות בקרב החוקרים, ביניהם גם רבנים כמו רבי יעקב עמדין במטפחת ספרים, בדבר היות ייחוסו של ספר הזוהר לרשב"י שגוי. קוניץ האריך להוכיח שאכן רבי שמעון בן יוחאי הוא מחברו של הספר. כתגובה לספר זה חיבר שלמה יהודה רפפורט (שי"ר) את ספרו "נחלת יהודה".[2]
מצבו הכלכלי התדרדר, ובשנת 1817 כבר גר בווינה ומצבו הכלכלי היה בשפל. לבקשת הקהילה היהודית בברלין, כתב מאמר בנושא השינויים בתפילות. המאמר, שנדפס בספר הרפורמי "נוגה הצדק"[3] (דסאו 1818), לצד מאמרו של הרב אהרן חורין שהואשם כסוטה ופוקר, גרם לביקורת עליו בעולם התורני אך עשה רושם טוב בחוגים המתקדמים.
עם שובו מווינה התמקדה עבודתו התורנית בהכנתם לדפוס של כתביו ההלכתיים. ב-1820 הדפיס את החלק הראשון של ספרו "המצרף" ובו 128 תשובות הלכתיות בנושאים שונים. בין פסקיו והנחיותיו נמנו כמה שנתפסו כמתקדמים ורפורמיסטיים: 1. היתר אכילת קטניות בפסח ליהודים ששירתו בצבא נכרי. 2. איסור למוהלים שאינם בעלי הכשרה רפואית לבצע ברית מילה.[4] 3. חובה ללמוד את התנ"ך עם מפרשי הפשט ובדקדוק עברי. 4. עודד את הקהל היהודי להשתמש בשם משפחה, כדי להיות כאחד האדם. בעוד רבנים אחרים התנגדו לתוספת זו.[5][6]
הוא התמנה לדיין בפשט וכרבה של אובודה, בתפקידו האחרון כיהן כעשר שנים עד לפטירתו בכ"ז בשבט ה'תקצ"ז, 2 בפברואר 1837.
בנו, רבי שלום קוניץ הדפיס את חלקו השני של ספר "המצרף" לאחר פטירת אביו.
חיבוריו והיחס אליו
תולדות רבינו הקדוש
בשנת ה'תקס"ה הוציא לאור את חיבורו "מעשה חכמים", שמחברתו הראשונה "בית רבי" עסקה בתולדות רבי יהודה הנשיא ותלמידיו.[7] בדפוס וילנה הדפיסו את המחברת בראש הכרך הראשון של המשניות, תוך העלמת שם המחבר, ורק כתבו שהמחברת הועתק מספר בית רבי.[8] יש שכתבו שמפני דעותיו הוסתר שמו[6] ויש שכתבו שדבריו הובאו מחוסר ידיעה על דעותיו.[9] ברוב המהדורות החדשות של משניות וילנא הושמט המאמר.[10]
דברים אחדים בחיבור עוררו התנגדות לחיבור, כמו שבחיו לתרגומי משה מנדלסון.[11]
רבי ראובן אליצור העיר על מה שכתב שהמערה מבית רבי נמשכה עד בית הקיסר בעיר רומי, בניגוד לפרשנות המקובלת שהמערה נמשכה עד בית אנטונינוס בטבריה. לדעתו, הדברים נכתבו במטרה לגרום לקוראים ללעוג על דברי חכמים, שכן הימשכות המערה עד לרומי מעוררת תמיהה, והוא מגדיר את מדפיסי ספרו כמעמידים "צלם בהיכל".[12][13] הרב מאיר מאזוז הגן על דבריו.[14]
.jpg)
בן יוחאי
בה'תקע"ה הדפיס את ספרו בן יוחאי, בו מאריך להוכיח את ייחוס ספר הזוהר לרבי שמעון בר יוחאי, ויוצא נגד טענות החוקרים בדבר היות הייחוס שגוי. בין השאר, תחת השם "מענות ומטפחות", הוא מקדיש את השער השביעי שבספרו להגיב לדברי היעב"ץ במטפחת ספרים, בו שלל את הייחוס לרשב"י. כתגובה לספר זה, חיבר שלמה יהודה רפפורט (שי"ר) את ספרו "נחלת יהודה"[2].
כשראה החתם סופר את הספר ואת הטענות על רבי יעקב עמדין, התבטא ואמר: "יותר היה ראוי שספר מטפחת ספרים ייצא מתחת ידי רבי משה קוניץ, וספר בן יוחאי מתחת יד היעב"ץ"[15]. נראה מביטוי זה כי החתם סופר הסכים לדבריו בספר בן יוחאי לעומת דברי היעב"ץ, אך החשיב את היעב"ץ יותר מאשר את את רבי משה קוניץ. גירסא אחרת מספרת כי החתם סופר התבטא ואמר: "ערבים עלי דברי דודים שבספר מטפחת ספרים, ממענות הבן יוחאי"[16]. אימרה כעין זו מיוחסת לרבי ישראל מרוז'ין שאמר "טובים לי הקושיות של הרב ר' יעקב עמדנער ז"ל מהתירוצים של המחבר הזה"[17]. בגירסה אחרת מובא שרבי צבי הירש מזידיטשוב אמר: "טובים לי השגותיו של הגאון היעב"ץ נגד הזוהר מסנגוריה של רבי משה קוניץ בעד הזוהר"[18].
כך גם רבי יוסף שאול נתנזון יצא נגד המחבר והצדיק את דברי היעב"ץ ותוקף את דברי הבן יוחאי וכך הוא כתב: "והנה בא אחד מפטפט אשר אמר להשיב עליו באין מליץ יושר... לא כן המפטפט הנ"ל אשר כל מגמתו היה אך למען יתפאר בחכמתו כי גם בסתרי קודש ידע, וכאשר לא מצאה ידו די השב, אמר כי רוח אחרת בספר הזוהר וחולק על משנה ותלמוד כאשר יבואר לפנינו, וחלילה חלילה להאמין בדת אל בדברים כאלה אשר אין להם שחר"[19].
הרב ראובן מרגליות הראה, שהמחבר זייף והוסיף על דברי היעב"ץ בכדי להגדיל את ההשגות[20]. רבים ביקרוהו על רמת הכתיבה הנמוכה[20][2][21].
לעומת זאת, רבי עקיבא אייגר מביא מספרו בן יוחאי עדות על המהר"ל ללא הסתייגות[22]. רד"ץ הילמן טען שהרב אייגר השתמש בספרו כמקור ולא כספר קודש[23]. גם רבי חיים פלאג'י, לגבי השאלה האם צריך או ראוי להתנענע בתפילה, מפנה לעיין בספר בן יוחאי, תוך שהוא מכנהו "הגאון הרב בן יוחאי"[24]. במקום אחר הוא כתב עליו: "ועיין לגדול הדור האחרון הרב בן יוחאי נר"ו"[25][26].
רבי ישעיה אשר זליג מרגליות סיפר על רבו רבי אברהם שמחה הורוביץ, שהיה רגיל בכל ל"ג בעומר ללמוד בספר בן יוחאי[27].
הערכות נוספות
רבי חנוך זונדל בעל ה"עץ יוסף", בהקדמתו על העין יעקב, מצטט ללא הסתייגות מספר 'העוין' לרבי משה מקוניץ[28]. בהמשך הוא בוקר על כך על ידי הרב יעקב חיים סופר[29]. גם בספרי גדולי יהדות מרוקו ותוניסיה הביאו מדבריו ללא פיקפוק[30].
רבי יקותיאל אריה קמלהאר סיפר, שראה בביתו של רבי יהושע מדז'יקוב את ספר 'המצרף' מרבי משה מקוניץ, עם הערות שכתב עליה אביו, מאיר מדז'יקוב. לשאלת הרב קמלהאר הייתכן להחזיק ספר מכזה מחבר, השיב רבי יהושע שאביו אמר: "כדאי הוא זכותו מה שטרח לתרץ וליישב את כל השגות הריעב"ץ על הזוהר הקדוש, וחיבר לתכלית זו את ספרו 'בן יוחאי'. בזכות זו ראוי הוא להיות בבית מדרשו, לעיין בו, ולכתוב עליו הערות"[31][32].
לקריאה נוספת
הרב חיים אשר פריימן, לטיבו של בעל 'בן יוחאי' וספרו, ישורון, כרך מ, עמ' אלף י והלאה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
קישורים חיצוניים
- מספריו
- העוין, וינה תקנ"ו, באתר אוצר החכמה
- מעשה חכמים: בית רבי, וינה תקס"ה, באתר היברובוקס
- בן יוחאי, וינה תקע"ה, באתר היברובוקס
- המצרף, וינה תק"פ, באתר היברובוקס
משה בן מנחם מנדל קוניץ (1774-1837), דף שער בספרייה הלאומית
- כתבי רבי משה קוניץ בפרויקט בן-יהודה
- יהושע לוינזון, תולדות רבנו משה קוניץ מאובן ישן (א), המליץ, 14 במרץ 1870
- תולדות רבנו משה קוניץ מאובן ישן (ב), המליץ, 21 במרץ 1870
- תולדות רבנו משה קוניץ מאובן ישן (ג), המליץ, 28 במרץ 1870
- חולדות רבינו משה קוניץ מאובן ישן (סוף), המליץ, 25 באפריל 1870
- איזידור זינגר, אלכסנדר ביכלר, "קוניצר, משה בן מנחם", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- תמאש טוראן, רבי משה קוניץ, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- "הטענות נגד הרב משה קוניץ - שקר וכזב והוצאת שם רע", באתר כיכר השבת, 25 במרץ 2023
הערות שוליים
- ^ הרב חיים אשר פריימן, לטיבו של בעל 'בן יוחאי' וספרו, ישורון, כרך מ, עמ' אלף י, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ 2.0 2.1 2.2 שלמה יהודה רפפורט, נחלת יהודה, למברג תרל"ג, 1873, באתר היברובוקס.
- ^ ישראל שפירא, הספר הראשון של הרפורמים בגרמניה שהתיר ניגון עוגב בשבת, באתר כיכר השבת, 26 בפברואר 2023
- ^ שו"ת המצרף סימן כג
- ^ שו"ת המצרף סימן פט
- ^ 6.0 6.1 הרב חיים אשר פריימן, לטיבו של בעל 'בן יוחאי' וספרו, ישורון, כרך מ, עמ' אלף יח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ רבי משה קוניץ, מעשה חכמים, באתר היברובוקס.
- ^ משניות זרעים, באתר היברובוקס.
- ^ הגרז"ן, תפילת נשים בפרהסיה, תחומין, גיליון יח, מכון צומת, תשנ"ח, עמ' קכא; ישראל שפירא, ההגדרה של הגרז"נ על משה קוניץ: "מראשוני הרפורמים", באתר כיכר השבת, 5 במרץ 2023
- ^ ישראל שפירא, האם מדפיסי ש"ס משניות השמיטו את המאמר של משה קוניץ?, באתר כיכר השבת, 20 במרץ 2023
- ^ רבי יחיאל מיכל היבנר, הלולא דרבי בהקדמת הספר.
- ^ יתד נאמן, מוסף שבת קודש - תשנ"ז 16 - שמות; ובספר הזיכרון לרבי ראובן אליצור, דגל מחנה ראובן, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ ישראל שפירא, מערה שהיתה פתוחה מטבריה ועד רומא - הייתכן?!, באתר כיכר השבת, 28 בפברואר 2023
- ^ רבי מאיר מאזוז, ארים נסי, יבמות, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ קונטרס שארית ציון, ערך זהר, דף קטז.
- ^ זכרון למשה דף ס"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ יחיאל מיכל היבנר, הדרת קודש י ע"א, באתר אוצר החכמה
- ^ צבי לצדיק עמ' פ"ז, באתר היברובוקס
- ^ בהסכמת ה'שואל ומשיב' לספר "בית ישראל", מרבי צבי הירש מזידטשוב, באתר אוצר החכמה.
- ^ 20.0 20.1 ראובן מרגליות, ציונים ביבליוגרפיים, ארשת, חלק ב, עמ' שלו, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ הקדמת המהדיר לאמת ליעקב הגהות היעב"ץ לזוהר, עמ' קכט; מחברים נוספים ראו במאמרו של פריימן
- ^ הגהות לשו"ע, אורח חיים, רכט, ס"ב.
- ^ קובץ חצי גיבורים גיליון יח, ניסן תשע"ז עמ' תתקטו אות ה; ישראל שפירא, האם רק גדולי ישראל הספרדים טעו בציטוט משה קוניץ או שזו גזענות?, באתר כיכר השבת, 12 במרץ 2023
- ^ כף החיים סי' ט"ו אות ח', באתר היברובוקס.
- ^ נפש חיים מערכת מ' אות פ"ח, באתר היברובוקס.
- ^ ישראל שפירא, האם מהר"ח פלאג'י כינה את משה קוניץ: "מופת דורנו"?!, באתר כיכר השבת, 27 בפברואר 2023
- ^ מגדים חדשים, שמות, עמוד תרלה. בשם בנו.
- ^ הקדמת העץ יוסף לפירושו על עין יעקב, באתר אוצר החכמה
- ^ ישראל שפירא, משה קוניץ, בלעם הרשע והפולמוס על השדים, באתר כיכר השבת, 9 במרץ 2023.
- ^ ראו, לדוגמה, בספר "שער החצר" לרבי דוד בן שמעון סימן נג, ובספר "לב שומע" לרבי משה זקן מאזוז מערכת ר' אות א.
- ^ יהושע מונדשיין, הצופה לדורו עמ' 25, באתר אוצר החכמה
- ^ ישראל שפירא, האדמו"ר שאהד את המשכיל החשוד בדעות רפורמיות, באתר כיכר השבת, 13 במרץ 2023
38184198משה קוניץ