רבי משה דאנון
| לידה | פורטוגל |
|---|---|
| פטירה | פאס |
| מדינה | ספרד, מרוקו השושלת הווטאסית |
| מקום מגורים | פורטוגל, פאס מרוקו |
| מקום פעילות | פורטוגל, פאס |
| השתייכות | אחרונים |
| תחומי עיסוק | תלמוד והלכה |
| בני דורו | רבי חיים גאגין |
רבי משה דאנון (חי במאה ה-15 וה-16), היה חכם תלמודי ופוסק הלכה מחכמי פורטוגל. לאחר גירוש פורטוגל התיישב בפאס שבמרוקו. חיבר את הספר "כללי התלמוד".
תולדות חייו
רבי משה נולד ליוסף בספרד או פורטוגל. למד אצל רבי יצחק אבוהב, ראש ישיבה בקסטיליה ומגדולי התורה המפורסמים ביותר במקום. רבי משה מכנה את עצמו "הספרדי" וכותב כי הוא "מגרושי קסטליה", אך הוא גם מציין כי היה מתושבי העיר קוימברה שבפורטוגל, וכנראה עבר לשם לאחר גירוש ספרד.[1] בשנת ה'רנ"ז, עת גירוש פורטוגל, היגר רבי משה דאנון אל העיר פאס. באותה השנה אנו מוצאים אותו משיב לנגיד קהילת התושבים במלכות פאס עמי שאול בן שם טוב, כשאליו מצטרף רבי יצחק אמריליו, בעניין תוקפה של תקנה שקיבלו המגורשים, בחרם ובנידוי על דעת רבים, בעניין מינוי למשרת נגיד על קהילות המגורשים.
תשובה זו יחד עם עוד תשובה נוספת מרבי משה העוסקת בארגון חיי הקהילה בפאס, ומצויים באוטוגרף של ספרו "כללי התלמוד",[2] ונדפסו מתוכו על ידי רבי יעקב משה טולידאנו.[3]
כתביו
ספר כללי התלמוד
את ספרו "כללי התלמוד" כתב רבי משה בעיר פאס שבמרוקו, מפני יראת השכחה שעלולה לפקוד אותו.[1] הוא שילב בתוכנו תשובות הלכתיות שהשיב לנגידי הקהילה היהודית בפאס.[2] הספר כולל פרקים מיוחדים על מבנה הסוגיה התלמודית, כאשר מושם דגש למילות ההכוונה של התלמוד, כן מוקדש מאמר נרחב לאופניים הייחודיים שבהם נוקט התלמוד על מנת ליישב סתירות וקשיים במשניות וברייתות ומהן. כמו כן, הוא הקדיש ביאור נרחב מוקדש למידות שהתורה נדרשת בהן. נושאים נוספים: שמות חכמי התלמוד, פירוט למסכתות ופרקי התלמוד, דבברים הנצרכים לרב ולתלמיד, ובהן ענייני אתיקה, מידות וכללי התנהגות.
חלק נוסף שתופס מקום נרחב בספר הוא דרכי לימוד התלמוד, ובו כללים מיוחדים כיצד לעיין ברש"י ובפירוש הרמב"ן. הוא הביע הערכה מיוחדת לדיוק שבפירושו של רש"י אשר לדבריו מיישב קושיות רבות לעיתים באות אחת, ובד בבד התבטא בחריפות כנגד שיטת הפלפול שרווחה בצרפת ואשכנז, וכפי שהביא בשמו החיד"א:
והבאים אחריו (-אחרי רש"י) אמרו: כל (-כתבי) חכמי צרפתה השלך לאשפתא, חוץ מפרשנדתא[4] ובן פורתא.[5] רוצה לומר, חוץ מרש"י מפרש התורה ורבינו יוסף טוב עלם
— החיד"א, שם הגדולים, גדולים, מערכת ש, ערך: רבי שלמה יצחקי.
בד בבד הוא חלק שבחים יוצאי דופן לרבנו תם.[6]
ביאור מושגים הלכתיים
תחום נוסף שתופס מקום נרחב בספר הוא ביאור למגוון רחב של מושגים הלכתיים מן התלמוד, כגון: טומאה וטהרה, רוב, מנהגים, ענייני נדרים וחרמים. אחד ההסברים המפורסמים המופיעים בכתביו של רבי משה, אותו כתב בשם רבי יצחק אבוהב רבו, שקיבל גם הוא את הדברים מרבו, רבי יצחק קנפנטון - הוא ההסבר לדין כל קבוע כמחצה על מחצה. לפי דין זה ספק שנוצר באובייקט הקבוע במקומו לא חל עליו דין "רוב", אלא הדבר ספק ("מחצה על מחצה"). לכן, בשר שנקנה מאיטליז מסוים ואין ידוע כעת איזה הוא, וברוב האיטליזים שבעיר בה נקנה הבשר נמכר בשר כשר ובמיעוטם נמכר בשר טרף - הבשר טרף.[7] לעומת זאת, חתיכת בשר שנמצאה בעיר זו כשרה, משום שהולכים אחר הרוב ורוב האיטליזים כשרים. רבי משה מסביר שהסיבה לכך שב"קבוע" לא דנים דין "רוב", בניגוד לדין התורה ללכת בספקות אחר הרוב, נעוצה בכך שהספק בדבר הקבוע תלוי גם בבחירת האדם, ומאחר שכך וייתכן שהאדם בחר באובייקט ספציפי ולא באובייקט הבא מן הרוב. אך אובייקט הפורש מתוך קבוצה של אובייקטים באקראי, ללא התערבות של בחירת אדם, נידון כפורש מן הרוב.[8] ובלשונו של רבי משה:
שמעתי ממורי הרב רבי יצחק אבוהב, שקיבל מרבו הרב רבי יצחק קנפנטון זלה"ה, טעם הדבר ב"קבוע", כי אולי הסכים דעתו ליקח מן הקבוע מאחר שהדבר הוא על צד הבחירה כי אולי בחר בזה הקבוע, אבל דפריש מרובא פריש אין הדבר תלוי אלא במציאות, כי יותר יקרה כשימצא אוקיא של כסף שנאמר שמן העשיר נאבדה, שיש לעשירים כסף הרבה יותר ויותר מן העני שאין לו מה שצריך לאכול
— החיד"א, עין זוכר, מערכת כ אות ט.
כללי פסיקה
נושא נוסף לו ייחד רבי משה התייחסות נרחבת הוא כללי הפסיקה. החיד"א מביא בשמו פסיקה שרווחה במקומות מסוימים בספרד - כדעת הרא"ש אף שהיא כנגד פסיקת ר"ף ורמב"ם. פסיקה זו מנוגדת לכלל שעל פיו התווה רבי יוסף קארו את פסיקת ההלכה בספרו שולחן ערוך, לפסוק כשנים מתוך שלושת הפוסקים הנזכרים.[9]
ספר שאלות ותשובות
רבי יוסף בן נאים מסר כי משה בן-שבת אמזאלג העיד כי בידיו ספר שאלות ותשובות אוטוגרף מרבי משה דאנון, הדיין האחרון בפורטוגל.[10]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 בהקדמה לספרו "כללי התלמוד" כתב: ”ומפני השכחה העירוני רעיוני אני הצעיר הדל באלפי משה ן' דנון הספרדי, ממלכות פורטוגאל מעיר קואינברא, בן האלוף המרומם יוסף ן' דנון ז"ל מגרושי קשטילייא, היושב פה העיר רבתי עם עיר פאס... לכן אכתוב לעצמי אני ממה שזכור אני קיבלתי מרבותי, וממאי דגריסנא”. ראו: ספר "כללי התלמוד" באתר: הספריה הלאומית.
- ^ 2.0 2.1 תשובות אלו שולבו בספרו "כללי התלמוד" בפרק העוסק בענייני נידוי וחרם. ראו באוטוגרף "כללי התלמוד", תצ' 138 - 146, באתר: הספריה הלאומית.
- ^ רבי יעקב משה טולידאנו, אוצר גנזים, עמ' 41 - 47, באתר היברובוקס.
- ^ פרשן הדת, כינוי לרש"י. מליצה משמו של בנו של המן "פרשנדתא" (אסתר ט ז).
- ^ מליצה מלשון הכתוב "בן פורת יוסף" (בראשית מט כט) והכוונה לרבי יוסף טוב עלם
- ^ החיד"א, שם הגדולים, מערכת י ערך: רבנו יעקב בר מאיר, ווילנא, תרי"ב.
- ^ ראו: כתובות טו א.
- ^ ראו עוד: יהונתן אומן, ישראל אומן ושהם בריס, המעיין, ניסן תש"פ, שיטת החיד"א בקבוע ופריש, באתר: מכון שלמה אומן.
- ^ החיד"א, ברכי יוסף, חושן משפט, כה, כט.
- ^ מלכי רבנן, דף צח טור ג, ירושלים, תרצ"א.
34447971משה דאנון