רבי מרדכי עטיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי מרדכי עטיה
רבי מרדכי עטיה
רבי מרדכי עטיה
לידה 1898
תרנ"ח
פטירה יולי 1978 (בגיל 80 בערך)
י"ד בתמוז תשל"ח
תחומי עיסוק קבלה
תפקידים נוספים ראש ישיבת החיים והשלום
תלמידיו הרב ישועה בן-שושן, הרב שבתי סבתו
חיבוריו מחשבות שלום, ועוד

הרב מרדכי בן הרב ישועה עטייה, (ה'תרנ"ח, 1898 - י"ד בתמוז ה'תשל"ח, יולי 1978) היה תלמיד חכם, מקובל ואיש ציבור. בפעילותו ובחיבוריו נתן משמעות תאולוגית למאורעות תקופתו, השואה והקמת מדינת ישראל. עמד בראש הקהילה החלאבית במקסיקו סיטי. בשנת תשכ"ז (1967) הקים את ישיבת המקובלים החיים והשלום בירושלים.

ביוגרפיה

נולד בחלב ועלה עם הוריו לירושלים. בגיל צעיר התייתם מאביו. ימי ילדותו בירושלים עברו עליו בעוני ובדלות. בימי מלחמת העולם הראשונה ברח חזרה לחלב, שם נישא לאלגרה (שמחה) בשנת תר"פ (1920). בשנת תרפ"ב (1922) היגר למקסיקו סיטי והחל להנהיג את הקהילה הגדולה של יוצאי חלב במקום. תחת הנהגתו נקבעו שיעורי תורה והוקמו מוסדות חסד ותלמודי תורה. היה מהיוזמים והדוחפים להקמת בית הכנסת "רודפי צדק" ומקווה הטהרה.[1] כרב וכמקובל דיבר רבות על המצווה החשובה של יישוב ארץ ישראל. כאשר חש בעצמו כי השהות במקסיקו מפריעה לחינוך ילדיו החליט לחזור לארץ ישראל.

בשנת תרצ"ו (1936) הגיע לירושלים עם אשתו ותשעת ילדיו. בעקבות הפרעות שפרצו באותה השנה, התקשה במציאת פרנסה והחל לשמש כשד"ר למוסדות החסד בירושלים, תפקיד אותו מילא עד שנת תשי"ג (1953). גם אחר כך המשיך לנסוע מעת לעת למקסיקו. במלחמת השחרור שהה בארץ, וחיזק את רוחם של תושבי ירושלים בדרשות ותפילות. באותם ימים הוא הדפיס אלפי עותקים של פרק ל"ד בישעיהו, המתחיל בפסוק "קרבו גויים לשמוע.." ועוסק בנקמת ה' העתידה לבוא על הגויים. באותה שנה הוציא חוברת בשם "מחשבות שלום", הכוללת ליקוטים מדברי חז"ל: ”להראות שכל המאורעות העוברים על עם ישראל בכלל ועל הארץ בפרט לא במקרה כי אם הכל בהשגחת ה'.” וכי ”גאולתנו העתידה תלויה רק בנו בחזרתנו אל ארצנו ובהטבת דרכינו בה”.

בשנים הבאות הוסיף להוציא חוברות ברוח זו, בהן "ארצות החיים", "מחסה עוז", "לך לך", ו"סוד השבועה". בחיבוריו כתב כי הלאומיות וחיבת הארץ יסודם בתורת ישראל. הוא הטיף לעליה לארץ ישראל וטען כי אין להשתמט מחובה זו בתואנה של שלוש השבועות. בספרו "סוד השבועה" הביא את דברי חז"ל: "אמר רבי אלעזר אמר להם הקב"ה לישראל אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה" (כתובות קי"א, א). לדבריו, דווקא הישארותם של היהודים בגולה גרמה לכך שתתקיים אזהרתו של ר' אלעזר.

הוא חזר והדגיש את החובה הגדולה להכיר בניסים שקרו בזמן הקמת המדינה, לשמוח בהם ולהודות עליהם.

"ולו היה לנו לב לדעת ולהבין את הנס הגדול שנעשה לנו בשנת תש"ח שה' הצילנו מידי מרעים שכל מלכי ערב חשבו לבולענו חיים... ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. "וגרשתמו מן הארץ" היינו מקבלים את היסורים באהבה ובשמחה, ואז המתחיל במצוה אומרים לו גמור, פירוש, שה' היה גומר את הגאולה בשלימות, וכל הערבים אשר סביבותינו היה מתקיים בהם הפסוק "ויהי חיתת אלוקים על הערים אשר סביבותיהם"... אם כן לו עשינו כולנו כזאת ששמחנו בנס שעשה לנו ה' בשנת תש"ח שהצילנו מיד מרעים, והיינו מזמרים ומשבחים ומשוררים לה' על זאת, כי אז בוודאי הייתה הגאולה נגמרת, ואפילו שאין בידינו מעשים טובים שבזכותם ננצל ונגאל, היה ה' עושה לנו הגאולה בהלוואה, על סמך המעשים שנעשה אחר כך"

מחסה עוז עמ' מ"ג

רבי שמעון ישראל פוזן תקף בחריפות במאמר שפרסם בעיתון דער איד את טענתו של הרב עטיה שעל פי הסוד חובה לכבוש את ארץ ישראל בדרך הטבע[2].

נפטר בי"ד בתמוז תשל"ח, 19 ביולי 1978 ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים.

לאחר פטירתו הוקמה על שמו בירושלים ישיבה לחוזרים בתשובה בשם "עטרת מרדכי".

ישיבת החיים והשלום

בשנת תשכ"ז (1967) ייסד בירושלים את ישיבת "החיים והשלום" ללימוד תורת הקבלה. בין תלמידיו היו הרב יהודה ליאון אשכנזי, דן בארי, הרב שריה דבליצקי, הרב ישועה בן-שושן, הרב יעקב משה הלל, נכדו הרב מרדכי עטיה, והרב שבתי סבתו. לאחר פטירתו כיהנו בראשות הישיבה בנו הרב אליהו עטיה, עד לפטירתו בשנת תשע"ט, ונכדו הרב מרדכי עטיה. ישיבת החיים והשלום בראשותו הוציאה לאור בשעתו את המהדורות הנפוצות ביותר של כתבי האר"י.

משפחתו

בנו, הרב אליהו עטיה, ראש ישיבת החיים והשלום.

נכדו, הרב מרדכי עטיה, ראש ישיבת החיים והשלום, מחבר הספרים בקבלה "עטרת מרדכי".

בין חתניו היו:

הרב יצחק הלוי (רב המועצה המקומית קרני שומרון) והרב שמעון כהן (ראש מוסדות "בית מוריה" בבאר שבע) נשואים לנכדותיו.

ספריו

נכדו, הרב רפאל עטיה, הוציא מהדורות חדשות לחלק מכתביו. בהקדמה למהדורת תשע"ד של הספר סוד השבועה הוא מספר שכשסבו נתן את הספר לרב צבי יהודה קוק, הרב צבי יהודה רקד מרוב שמחה.

לקריאה נוספת

קישורים נוספים

הערות שוליים