רבי יעקב פינצי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יעקב פינצי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה סרייבו, בוסניה והרצגובינה
פטירה תר"ט
מקום פעילות איטליה, רומניה, בולגריה, ארץ ישראל
תחומי עיסוק רב, מורה הוראה
חותן רבי חיים אברהם גאגין

רבי יעקב פינצי (? - ה'תר"ט[1][2]) היה רב ומורה הוראה באיטליה, רומניה, בולגריה, ובסוף ימיו בירושלים.

ביוגרפיה

נולד בעיר סרייבו שבדרום אירופה, למשפחה מצאצאי רבי מנחם ריקאנטי[3].

שימש כרב ומורה הוראה באיטליה, ולאחר מכן כרב הקהילה הספרדית בעיר בוקרשט שברומניה[4][5]. לאחר מכן עבר לעיר פאזארדז'יק שבבולגריה, שם שימש גם כן כרב, והתפרסם כחכם מופלג אשר בקיא בנגלה ובנסתר[3].

לאחר מכן, עלה לארץ ישראל. והתיישב בירושלים. עם עלותו ארצה, מונה לכהן כ'שני בקודש' לראשון לציון רבי חיים אברהם גאגין[6], וכן כיהן כראב"ד בבית הדין בירושלים[7]. בהיותו בירושלים, היה ידוע כאחד מגדולי הרבנים הספרדים, ועמד בראש מערכות שונות[1].

חתם על כרוזים וקול קורא בענינים שונים, ביניהם כרוז כנגד הרפורמים[8], וכן מופיעה חתימתו על מכתבי שליחות של שד"רים מארץ ישראל[9][10]. כמו כן, הוא חתום על מכתב הסכמה ל'ספר התקנות ומנהגי ירושלים' שיצא לאור בשנת תר"ב על ידי רבי אברהם אשכנזי ורבי יעקב קאפילוטו[11].

רבי יעקב אף היה יושב בראש האסיפות החשובות עם חכמי ירושלים האשכנזים שהתקיימו אצל החכם באשי כדי לדון על פירצות בחינוך ילדי ישראל[1]. לאחר הירצחו של חיים פרחי, התנהל סכסוך ירושה ארוך בין יורשיו, בו דנו גדולי הפוסקים שבדור, כאשר רבי חיים אברהם גאגין ורבי יהודה נבון פסקו לטובת לצד אחד, אך רבי יעקב פינצי נמנה בין התומכים בדעתו של רבי חיים נסים אבולעפיה שפסקו לטובת הצד השני[12].

נקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים[1].

משפחתו

נשא בזיווג שני את בתו של עמיתו רבי חיים אברהם גאגין[3][13].

אחיו היו: רבי אברהם פינצי, שהיה חכם ובעל מידות טובות; ורבי יצחק פינצי, שנפטר בצעירותו ונקבר ביינה שבגרמניה[15].

ספרו

רבי יעקב פינצי כתב חידושים רבים, וכן השיב תשובות רבות בהלכה, אך הם אבדו עם השנים. החיבור היחיד שנותר לפליטה הוא ספרו זכות אבות על פרקי אבות, אשר יצא לאור בשנת תרל"ח על ידי בנו רבי מנחם פינצי.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 הרב אברהם יעקב סלמון, באר בשדה, גליון 473, פרשת בשלח תשפ"ה, עמ' 4.
  2. לפי פנחס גרייבסקי נפטר בכ"א בשבט תר"ל, מגנזי ירושלים
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 הרב אברהם יעקב סלמון, באר בשדה, גליון 473, פרשת בשלח תשפ"ה, עמ' 8.
  4. נתן צבי פרידמן, אוצר הרבנים, עמ' 206, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  5. הרב שמעון ואנונו, ארזי הלבנון - ב, עמ' 1178, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  6. רבי חיים אברהם גאגין, אף מזכירו ומשבחו בספרו חוקי חיים, נדפס בירושלים בשנת תר"ג, באתר אוצר החכמה.
  7. משה דוד גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל ב, עמ' 251, ירושלים, תרצ"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  8. רבי ישראל משה חזן, קנאת ציון, חיבור כנגד הרפורמים, באתר היברובוקס.
  9. אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 728, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  10. גיורא פוזיילוב, חכמיהם של ארבע ערי הקודש - ב, ירושלים תשס"ב, עמ' 323 ועמ' 437, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  11. ספר התקנות ומנהגי ירושלים, ירושלים תר"ב.
  12. גיורא פוזיילוב, חכמיהם של ארבע ערי הקודש - ב, עמ' 332, ירושלים תשס"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  13. נתן צבי פרידמן, אוצר הרבנים, עמ' 131, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
  14. הרב שמעון ואנונו, ארזי הלבנון - ג, עמ' 1558, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  15. כך כותב עליהם רבי ישראל וועלץ, בספרו דברי ישראל.