רבי יעקב יוסף סלונים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רב יעקב יוסף סלונים
סלונים.png
לידה ה'תר"מ
פטירה י"ב בתשרי התרצ"ח
השתייכות חסידות חב"ד

הרב יעקב יוסף משה סלונים (תר"מ 1880 - י"ב תשרי תרח"ץ 17 בספטמבר 1937) מחסידי חב"ד, רבה האשכנזי האחרון של חברון.

ביוגרפיה

הרב יעקב יוסף סלונים נולד לאביו הרב שניאור זלמן ואמו מושקא מרים סלונים בחברון בשנת תר"מ 1880, לימודיו כנער היו בירושלים, והוסמך לרבנות בעודו נער.

בשנת תרע"ב הוקמה בעיר חברון בהוראת האדמו"ר החב"די רבי שלום דובער שניאורסון, ישיבת "תורת אמת". הרב יעקב יוסף שימש בה מזכיר, תרם הרבה להתפתחות הישיבה ואף לימד בה.

בצד פועלו בישיבה פעל בהנהגת העדה האשכנזית-חב"דית בעיר, ואף היה שותף בכיר בניהולה. הוא עסק בין השאר בשמירת בעלות הקהילה על נכסי דלא ניידי וברכישת בתים, והיה שותף להקמת בית החולים בעיר.

אחרי מלחמת העולם הראשונה מצב הקהילה היה בכי רע, בשל העובדה כי רבים מבניה הוצרכו לגלות בשל היותם נתינים זרים. באותה עת מונה הרב סלונים להיות רב הקהילה האשכנזית. מטרתו הייתה להשיב את קהילתו למעמדה שמלפני המלחמה ואף לשפרו. לבד מהנהגה תורנית של הקהילה הוא קיבל עליו משימות כלכליות וחברתיות, והצליח להחזיר לבעלות הקהילה את בית רומנו.

הרב סלונים שימש יו"ר התנועה הציונית בחברון, וככזה דאג להרחיב את היישוב היהודי בחברון. הוא פנה למוסדות הציוניים והציע לרכוש אדמות ולבנות יישובים חקלאיים. פניותיו לחיזוק חברון היהודית ולהרחבתה ולהקמת יישובים חקלאיים סביב לה החלו בעודו נער בן 18, כשפרסם ביקורת על פקידי הברון רוטשילד: "מתפלא אנכי על חברת יק"א אשר בחרו בכפר סבא ליסד שמה מושבה חדשה ולא היטו אוזן קשבת לבקשת בני חברון אשר התחננו להם להושיט למו יד לעזרה בעת המוכשרת לכך להתפרנס מהאדמה אשר יעבדוה בזיעת אפיהם בחברון ובסביבותיה".

לקראת עליית ישיבת סלובודקה לארץ פעל הרב סלונים נמרצות עם בנו הבכור, אליעזר דן, להבאת הישיבה לעיר האבות.

אחרי פרעות תר"פ (שבהן לא נפגעה קהילת חברון) שימש הרב סלונים "איש מודיעין" של "ההגנה" וגייס משת"פים מקרב ערביי העיר.

בשנת תרפ"ז (1927) היו הקהילה האשכנזית והספרדית מיוצגות בוועד שנקרא "ועד הכללי להעדה העברית המאוחדת בחברון". בנשיאות הוועד עמדו הרב מאיר שמואל קשמיר והרב יעקב יוסף סלונים.[1]

בשבת, י"ח במנחם אב תרפ"ט, התקיימו בחברון פרעות ביהודי העיר. אבו שאקר, בעל הבית הערבי שבביתו גר הרב סלונים, הגן בגופו על הרב סלונים, על בני משפחתו ועל אנשים נוספים שהאמינו שאצל הרב הם מוגנים ובחרו להיות בביתו במהלך הפוגרום. הפורעים פצעו את אבו שאקר אך הוא לא ויתר, ויושבי הבית ניצלו. במהלך השבת סיכן הרב סלונים את חייו ויצא מביתו כדי להשפיע על ראשי הממשל והמשטרה לפעול להפסקת הרצח.[2]

בפרעות תרפ"ט חרבה הקהילה העתיקה, לאחרי הפרעות ניסה הרב סלונים לקומם מחדש את היישוב היהודי בעיר ולבנות סביבה מערכת יישובים. הרב כתב אל ההנהלה הציונית מכתב קשה, ובו תבע להקים מחדש את חברון היהודית ולעשותה ”עיר ואם לכל חבל הדרום“. וכך כותב במכתב בתוכחתו, "הידעתם רבותי כי בהחלטתכם זו גוזרים אתם כליה לא רק על היישוב בחברון בלבד אלא גם על היישובים החדשים מגדל עדר, זיכרון דוד, שכל כך עמל ויגיעה שקועים בהם, כי תלויים הם לגמרי בקיומו של היישוב בחברון ... ואני מודיע לכם לא אשקוט ולא אנוח ... ועוד תהיה חברון לתפארת עיר ואם לכל חבל הדרום שישובו בנים לגבולם".

הרבנים הראשיים הרב אברהם יצחק קוק והראשון לציון הרב יעקב מאיר, וכן הרב יעקב יוסף סלונים רב עדת האשכנזים בחברון, קראו לחדש את היישוב היהודי בעיר. לקריאה הצטרפו מנהיגים ציונים בהם חיים ויצמן וחיים ארלוזורוב.[3]

הרב סלונים מעת הפרעות (בה נהרגו כמה מבני משפחתו הקרובים) היה שבור, ולא התאושש מכך עד מותו, ביום י"ב בתשרי תרצ"ח.

אביו הוא הרב שניאור זלמן סלונים. היה נשוי לחיה צביה בת ר' יעקב שרהזון ושרה אסתר אחות רבי אליעזר דן רלב"ג. בנו הוא אליעזר דן סלונים מראשי היישוב היהודי בחברון. מחותנו הרב אברהם יעקב אורלנסקי, רבה של זכרון יעקב, וזוגתו נרצחו בפרעות תרפ"ט. בתו רבקה נישאה ליוסף בורג. נכדו הוא אברהם בורג, ונכדתו נשואה למנחם בן-ששון. בת נוספת, מרים, נישאה לישראל ליפסקר, מזכיר ארגון השוחטים בתל אביב (נפטרה בתשכ"ט).[4]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דב כהן וילכו שניהם יחדיו, עמ' 187.
  2. ^ לפי גרסאות אחרות היה הרב סלונים באותה שבת בירושלים.
  3. ^ יעקב יוסף סלונים, לבנינה של חברון, דבר, 3 בדצמבר 1929. נעם ארנון, "חברון 4000 שנה ועוד 40", מהדורה שנייה, עמ' 24.
  4. ^ מרים פסקר, הצופה, 5 בינואר 1969, עמ' 4
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0