רבי שניאור זלמן סלונים
הרב שניאור זלמן סלונים (בכתיב יידי סלאנים; תרכ"ב - י"א בתמוז תרצ"ו) היה מרבניה הראשונים של תל אביב-יפו.
ביוגרפיה
הרב שניאור זלמן סלונים נולד בחברון לאביו הרב מרדכי דובער סלונים, מבניה של מנוחה רחל סלונים. למד אצל ראב"ד עדת האשכנזים בחברון הרב שמעון מנשה חייקין והיה תלמידו המובהק, כן למד אצל רבי אליהו מני, אחר כך גם הוסמך על ידם לרבנות. התחתן עם מושקא, בת דודו הרב לוי יצחק סלונים.
בשנת תרמ"ה נסע לליובאוויטש לאדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון, שם שהה תקופה ארוכה כ"יושב". להיותו בן משפחה האדמו"ר קירבו מאוד. בתקופה ההיא שימש כמלמד של רבי יוסף יצחק שניאורסון.[1]
בערך בשנת תרמ"ח חזר לארץ ישראל, לחברון. בשנת תרמ"ט הקים בה את ישיבת מגן אבות יחד עם הרב שלמה יהודה ליב אליעזרוב והרב מענדל נאה. עם הקמתה מונה לראש הישיבה.
בשנת תרנ"ג נפטרה רעייתו מושקא, והוא נשא אשה בזיווג שני את חנה מינה בת שניאור שלמה זלמן סלונים, גם היא נפטרה בחייו בשנת תרע"ט.
בתל אביב-יפו
בשנת תר"ס ציווה עליו הרב שניאור זלמן פרדקין בעל "תורת חסד" לקבל על עצמו את הרבנות של חסידי חב"ד בעיר יפו.[2] מינויו לרב היווה אחת המריבות בין החסידים (משפחת שמרלינג) לפרושים (משפחת רוקח) בעיר יפו. עם הגיעו ליפו נערכה לו קבלת פנים מפוארת בהשתתפות רבנים, אישי ציבור ובני קהילת החסידים ביפו. בשבת שלאחר מכן, התאספו יחדיו לכבודו ראשי האגודות ונכבדי העיר יפו, ובמשך שעות ארוכות חגגו לכבודו של הרב החדש. לעומת החוגגים, הפרושים לא הייתה דעתם נוחה מהמינוי החדש, בעיקר בשל העובדה שבאותה תקופה שימש כרב הרב נפתלי הרץ הלוי, אבל ראשי היישוב החב"די ביפו תמכו בו ופירסמו בעיתונות מודעות תמיכה. במקביל נתמך גם על ידי האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון שכתב לו אגרות עידוד.
העימות נעצר כי הרב נפתלי הרץ הלוי נפטר בסמיכות זמן למינוי בשנת תרס"ב, והרב החדש מטעם הפרושים היה הרב אברהם יצחק קוק שהגיע ליפו בשנת תרס"ד, והרב קוק פישר בין הצדדים, וקיים יחסים טובים עם הקהילה החב"דית ובראשה הרב שניאור זלמן סלונים.[3]
עבודתו הראשונה ביפו הייתה לבנות מקוה כשרה לנשים בשכונת נוה שלום, כי עד אז היו זקוקים למקוה שנמצאה רחוק מהישוב היהודי ביפו העתיקה, במעמקי האדמה, ודבר זה היה כרוך בסכנות. הוא ארגן את השחיטה החסידית, ופתח בבניית בית הכנסת אוהל יצחק לחסידי חב"ד בשכונת נוה שלום. ושם היה חוזר מאמרי חסידות בכל שבת לפני חסידי חב"ד.
השתתף ביסוד ועד הקהלה המאוחדת והמשיך את כהונתו 37 שנה כחבר הרבנות של קהלת יפו ותל אביב עד סוף ימיו.
באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובניו מתואר הרב סלונים:
"הצטיין בייחוד במשפטי בוררות בענייני מסחר, ואנשי המסחר היו סומכים על תבונתו והכרעותיו הצודקות. היה מחונן בחוש מיוחד להבחין בין אמת לשקר ובתפיסה מהירה ונזהר מאד להימנע מדחיות במשפטים ובבירורים לבל יגיעו לידי עינוי הדין. אהב לסדר קידושין ושנא להשתתף בסידור גיטין. פעמים רבות הצליח להשלים בין זוגות שבאו אל הרבנות להתגרש, וכשהיה הכרח לסדר גט נמנע מהשתתף בו".
נפטר בי"א בתמוז תרצ"ו ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.
משפחתו
בתו היא סימה סלונים, בנו הוא הרב יעקב יוסף סלונים רבה האחרון של חברון, נכדו הוא אליעזר דן סלונים מחברון, ונכדתו רבקה הייתה נשואה ליוסף בורג.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "שניאור זלמן סלונים", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 207
- אשכול אודותיו בפורום אוצר החכמה
הערות שוליים
23693765שניאור זלמן סלונים