רבי אליעזר יצחק מייזל
 | |
| לידה | ה'תרמ"ב |
|---|---|
| פטירה | ניסן ה'תש"ג (בגיל 61 בערך) |
| מדינה | פולין |
| מקום פעילות | לודז', גטו ורשה |
| תחומי עיסוק | רב |
| תפקידים נוספים | חבר בועד הרבנים |
| רבותיו | רבי רפאל שפירא |
| בת זוג | שרה רבקה לבית פיינשטיין |
| אב | נתן מייזל |
| צאצאים | מינה |
| מספר צאצאים | 1 |
רבי אליעזר יצחק מייזל (Maizel) (מייזליש; Meislish; כונה רבי לייזער איטשה) (ה'תרמ"ב - ככל הנראה ניסן ה'תש"ג) היה מרבני העיר לודז' בתקופה שלפני השואה ובמהלכה היה בועד הרבנים בגטו ורשה.
ביוגרפיה
נולד בה'תרמ"ב בלודז' (פולין) לנתן (נטע) מייזל שעסק לפרנסתו כסוכן ביטוח חיים, בנו של רבי אליהו חיים מייזל. היה קרוב משפחתו של המשורר יצחק קצנלסון[1]. אביו נפטר בצעירותו והוא גדל אצל הסבא[2]. לרב מייזל היו שלשה אחים נוספים.
למד בישיבת וולוז'ין בתקופת רבי רפאל שפירא, וכן רכש השכלה כללית בלימוד עצמי.
בשנת ה'תר"ע כשסבו היו בגיל 88, הגיש בקשה לשלטונות הרוסיים להכיר בנכד כעוזרו, וכבר בבחרותו הסתובב בבית הרב ובבית הדין ומילא כמה תפקידים הקשורים ברבנות. היו שראו בכך שרצון הסבא שנכדו ימלא את מקומו לאחר פטירתו.
נשא לאשה את שרה רבקה פיינשטיין, בתו של רבי אליהו פיינשטיין (רֶבּ אֶלֶ'ה פרוז'ינער) מרבני ליטא[3]. אחיות נוספות נישאו לרבי מנחם קרקובסקי ורבי משה סולובייצ'יק.
לזוג מייזל נולדה בת יחידה בשם מינה.
לאחר פטירת סבו, רב העיר לודז', כיהן כחבר בוועד הרבנים של העיר עד לבחירת רב חדש. הוא ובן דודו רבי משה מנחם הלוי סגל[4] היו הרבנים המתנגדים היחידים בלודז' שהייתה ברובה הגדול חסידית. היו שרצו למנותו לרב באופן רשמי אך הדבר נמנע עקב העדר תמיכה חסידית.
היה פעיל בהחזקת התלמוד תורה ברחוב שוו יעקובא שנוסד על ידי רב העיר. וכן שימש כבורר, לעיתים יחד עם ר' שמחה אויברבוים מחסידי אלכסנדר.
ב8 בספטמבר 1939 הורמאכט כבשו את לודז' והחלו להצר את צעדי היהודים, בעיקר סבלו החסידים שלבשו לבוש יהודי מובהק והרבנים שחבשו כובע רחב שוליים, משכך מיעט הרב מייזל לצאת מביתו[5]. לאחר הפצרות מצד מקורביו ברח לוורשה, לשם הגיעו מאות רבנים מכל רחבי פולין שחשבו ששם תהיה הצלה ליהודים. שם היה פעיל בועד הרבנים, השתתף בדיוני הרבנים בנוגע ליהודי הגטו וניסה לדאוג לעזרה ככל שניתן. הוא התגורר ברחוב זמנהוף 40.
לאחר שהגרמנים הפיצו כרוזים שעל יהודי הגטו להתייצב במקום איסוף לשם הסעתם לפוניאטובה ולטרווניקי, התקיימה ישיבה ב13 באפריל 1943 לדון כיצד לנהוג, שם הוחלט על ידי 16 רבנים, ביניהם הרב מייזל ורבי יוסף אלכסנדר זמלמן, שלא להתייצב במקום האיסוף, מאחר ומטרת האיסוף היא השמדת היהודים במחנות.
בבונקר שבדירתו, ברחוב קופייצקיה 7[6], התקיים ליל הסדר האחרון בגטו, בה'תש"ג (19 באפריל 1943), שבו השתתפו בין היתר, רבי מנחם זמבה, רבי יהושע השל גולדשלג, רבי משה בֶּר מזדונסקה וולה, שהיו מאחרוני הרבנים שנותרו בגטו, ועוד. אף חברי אי"ל נכנסו ויצאו משם כדוגמת צביה לובטקין-צוקרמן[7] וטוביה בוז'יקובסקי[8]. לדבריהם, הוא אף תמך במרד והיצר על כך שלא פרץ מוקדם יותר.
ככל הנראה נהרג במהלך מרד גטו ורשה יחד עם בתו.
לקריאה נוספת
- משה פרידנזון, "אלה אזכרה", חלק ג', עמ' 133-136.
- פנקס לאדזש, עמ' 138.
- יצחק קצנלסון, כתבים אחרונים: תש"ג - תש"ד, עין חרוד תש"ז, עמ' 161 - תיאורו של קצנלסון על הרב מייזל.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ד"ר חיים שלם, יחסם של רבנים בגטו וארשה למרד באתר 'זכור' - אמונה בימי השואה.
- ^ מסיבה שאינה ידועה התנגד שלא להדפיס את כתבי סבו ובשואה כולם אבדו (משה פרידנזון, אלה אזכרה ג, עמ' 152). לאחר פטירת הסבא, בימי היארצייט היה מנהל את טקס האזכרה בו השתתפו מאות מתושבי העיר.
- ^ בהקדמה לספרו 'הליכות אליהו' שיצא לאור בוילנה בה'תרצ"ב, נכתב שהיא נפטרה כבר.
- ^ רבי ממ"ס היה בנו של רבי גבריאל שכיהן כראב"ד בשניאדובה ובלודז׳ שהיה חתנו של רבי אליהו חיים מייזל.
- ^ הוא התגורר אז ברחוב זאוואדזקה 23.
- ^ רבי מנחם זמבה באתר אנציקלופדיה דעת יהודית, לעומת זאת בוז'יקובסקי מעיד שזה היה ברחוב קוז'ה 4.
- ^ על פי עדותה במשפט אייכמן.
- ^ קולות מהתופת - הפסח האחרון בגטו ורשה באתר יד ושם.