ראמי ג'ורג' ח'ורי
ראמי (ג'ורג') ח'ורי (בערבית: رامي جورج خوري; נולד ב-22 באוקטובר 1948) הוא פובליציסט והוגה דעות ממוצא פלסטיני-נוצרי בעל אזרחות אמריקנית וירדנית.
ביוגרפיה
אביו של ראמי ח'ורי, ג'ורג' ח'ורי, היה עיתונאי שהתגורר בנצרת. לקראת הדיון על הצעת החלוקה של פלשתינה המנדטורית יצא ג'ורג' ח'ורי עם בני משפחתו לניו יורק על מנת לכסות את העימות הדיפלומטי, שם נולד בנו ראמי שנה מאוחר יותר. ראמי ח'ורי קיבל חינוך בינלאומי מגיל צעיר – את לימודיו התיכוניים עבר חורי בפנימייה בינלאומית בשווייץ ובארצות הברית, לאחר מכן קיבל תואר ראשון ושני במדעי המדינה וביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת סירקיוז שבמדינת ניו יורק. החל מ 1971 עבד ח'ורי בעיתון הלבנוני בשפה האנגלית הדיילי סטאר בתחילה ככתב ומאוחר יותר ככותב דעות וכעורך, כיום ח'ורי הוא בעל טור מוביל בעיתון ונחשב לעורך אחראי בעיתון.
בין 1975 ל-1982 ושוב ב-1987 שימש ח'ורי כעורך העיתון הירדני ג'ורדן טיימס בשפה האנגלית. בירדן גם מנחה ח'ורי תוכנית ראיונות אישית, ותוכנית בנושאי ארכאולוגיה.
במשך שנות פעילותו נדד ח'ורי בין לבנון, ירדן וארצות הברית, בארצות הברית עבד ח'ורי כמנהל התוכניות הבינלאומיות של אוניברסיטת סירקיוז בשנת 1973 וכעמית מחקר במכוני מחקר שונים כגון מכון ברוקינגס ובית הספר לממשל באוניברסיטת הרווארד. ח'ורי הוא חבר החברה האקדמית הפלסטינית לחקר יחסים בינלאומיים בירושלים. מאמריו מתפרסמים בסינדיקציה ברבים מעיתוני העולם המובילים כגון הפיננשל טיימס והוושינגטון פוסט.
ח'ורי נשוי ואב לשני בנים.
דעות
ח'ורי נחשב למבקר חברה והממשל במדינות ערב, בניגוד לדעה המקובלת במזרח התיכון לפיה מרבית בעיותיו של המזרח התיכון נובעות מן האימפריאליזם המערבי ומן הסכסוך הישראלי ערבי, ח'ורי גורס כי למשטרי העריצות השונים במזרח התיכון יש חלק גדול בפיגור הכלכלי והחברתי ממנו סובל העולם הערבי. ח'ורי מבקר את חוסר יכולתה של החברה הערבית לפתח ממשל דמוקרטי יציב שאינו חוזר תוך זמן קצר לדפוסים רודניים. את ביקורתו מפנה ח'ורי לכל סוגי המשטרים הנהוגים בעולם הערבי: המשטרים המלוכנים (כמו בסעודיה וירדן), המשטרים האיסלמיסטים (כמו במצרים לאחר עליית האחים המוסלמים), המשטרים האוטוקראטים המתונים (כמו שלטון מובארק במצרים) והמשטרים הדיקטטוריים (כמו משטרו של סדאם חוסיין בעיראק) - כולם סובלים מאותה בעיה - חוסר מוכנות לאפשר פלורליזם חברתי ופוליטי, זמן קצר לאחר עלייתו לשלטון כל משטר חדש חוזר לדפוסי הדיכוי של המשטר שקדם לו.
לפי ח'ורי יש למשטרים הערביים השונים דרכים שונות לשמור על הקיפאון הפוליטי - מדינות המפרץ מגדירות אזרחות כזכות לצרוך, בכך מבזבזות מדינות המזרח מילארדים בייבוא מוצרי צריכה חסרי תועלת על מנת לשמור על האוכלוסייה שקטה תוך כדי דיכוי ביד ברזל כל ביטוי המהווה ביקורת על השלטון הפוליטי או הדתי. בעיראק שלאחר סדאם חוסיין רציחות המוניות על בסיס אתני הם הגורם המונע את התפתחותה של חברה דמוקרטית בה נאמנות הפרט היא לטובת הציבור כולו ולא לטובת הקבוצה האתנית לה הוא משתייך. והמדינות האוטוקראטיות הן למעשה מדינות שנחטפו על ידי קבוצה קטנה של קציני צבא המשעבדים את כל משאבי העם למטרה יחידה- שמירה על מעמדה של האוליגרכיה השלטת. שליטים אוטוקראטיים אלו אולי מסוגלים לשמור על כיסאם שנים רבות, אך הם אינם מסוגלים ליצור חברות אזרחיות משגשגות וצודקות.[1]
ח'ורי כותב רבות על הסכסוך הישראלי ערבי. לדעתו, יצירתה של מדינה פלסטינית בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה היא תנאי חשוב לשלום, אך אינו מספיק. כפלסטיני תושב הפזורה מייחס ח'ורי חשיבות גדולה לפתרון בעיית הפליטים על ידי הכרה באחריותה של ישראל ליצירת בעיית הפליטים והגעה לפתרון מוסכם על ידי שני הצדדים בהתאם להחלטת האו"ם 194, תוך שמירה על עצמאותה של מדינת ישראל.[2] ח'ורי מאשים את ישראל בהתנהגות מדכאת כלפי הפלסטינים, הכוללת כיבוש, סיפוח, התנחלות, מעצרים המוניים ללא משפט, התנקשויות, מצור, עינויים וחוקים דמויי אפרטהייד.[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
27007443ראמי ג'ורג' ח'ורי