מגלודון

מגלודון
מודל של מלתעות המגלודון מהמוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע.
תקופה
סוף האוליגוקן-תחילת הפליסטוקן,
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
תת־מערכה:	בעלי חוליות
מחלקה:	דגי סחוס
על־סדרה:	דמויי כריש
סדרה:	דמויי-עמלץ
משפחה:	עמלציים/אוטודונטיים
מין:	מגלודון
שם מדעי
Carcharodon Megalodon ‏אגסי, 1843

קרכרוקלס מגלודון (שם מדעי: Carcharocles megalodon; מיוונית: μεγάλος megalos - גדול ו-οδοντος odontos - שן) כלומר "שן גדולה", פירוש שמו המדעי המלא הוא "שן-כריש גדול-שן") הוא מין פרהיסטורי של כריש מהסוג קרכרודון במשפחת העמלצים.

המגלודון ידוע בעיקר בשל שרידי השלד שלו, המעידים על כריש ענק ממדים, בגודל של בין 16 ל-28.3 מטר. המגלודון נחשב לכריש הגדול ביותר שחי אי-פעם, ולבעל החיים בעל עוצמת הנשיכה החזקה ביותר אי-פעם. על פי ההנחה המדעית המקובלת, המגלודון הוא גרסה מוקדמת יותר של העמלץ הלבן. עדויות ממאובנים מאשרות כי המגלודון היה קוסמופוליט. המגלודון היה טורף-על ומסימני נשיכה של שיניו, שנמצאו על מאובנים של קורבנותיו, עולה כי הוא טרף בעלי חיים ימיים ענקיים.

מציאתו

שיניו

תיאור ראשו של הכריש על ידי ניקולאוס סטנו בעבודתו, "האלמנטים של תורת השרירים".

לפי אנשים שחיו ברנסאנס, מאובנים של שיניים משולשות גדולות נמצאו לעיתים קרובות. מקורות קדומים, כגון פליניוס הזקן בספרו תולדות הטבע, שיערו שאבנים אלה נפלו מהשמיים או מהירח. אחרים, בעקבות המקורות הקדומים, סברו כי המאובנים גדלו באופן טבעי בתוך הסלעים. לדוגמה, אתנסיוס קירכר, ייחס את המאובנים ל"תכונת ההתאבנות המופצת בכל גוף הגאוקוסמוס", המיוחסת למאפיין פנימי של כדור הארץ, ובכך ייצג את הגישה האריסטוטלית. גישות אלה התבררו כמוטעות, כאשר בשנת 1667 זיהה חוקר הטבע הדני ניקולאוס סטנו את המאובנים כשיני כריש עתיקות (שאותן תיאר בציור מפורסם לאחר הגילוי). הוא העלה את ממצאיו על הכתב בספר, "האלמנטים של תורת השרירים" (Elementorum Myologiae Specimen), שהכיל, בין היתר, גם איור של שן המגלודון.

זיהוי

חוקר הטבע השווייצרי לואי אגסי הוא שהעניק לכריש את שמו המדעי, Carcharodon Megalodon, בשנת 1835, בספרו "מחקר במאובני דגים" (Recherches sur les poissons fossiles) (שהושלם רק בשנת 1843). מבחינה מורפולוגית, דומות שיני המגלודון לשיני העמלץ הלבן. על סמך הבחנה זו סיווג אגסי את המגלודון בתת-משפחת העמלצים. השם המדעי של הכריש אמנם נותר מגלודון, אך הוא נקרא לעיתים גם "כריש שן-ענקי" ("Megatooth Shark") "כריש לבן-ענק" ("Giant White Shark") או אפילו "כריש מפלצת" ("Monster Shark").

מאובנים

בדומה לרוב הכרישים, שלדו של המגלודון נוצר מסחוס ולא מעצם; תוצאה זו הופקה מדגימות מאובנים, שרובם היו במצב השתמרות גרוע.

מאובני שיניים

שן של מגלודון.

מאובני המגלודון הנפוצים ביותר הם שיניו, שאמנם דומות מורפולוגית לשיני עמלץ לבן, אך חזקות יותר. שיני המגלודון יכלו להגיע לאורך של 180 מ"מ, הגדולות בכל סוגי הכרישים הידועים.

מאובני חוליות

חלקים של חוליות המגלודון נמצאו והשתמרו באופן חלקי. הדוגמה הבולטת ביותר היא עמוד החולייה של מגלודון שנמצא בבלגיה ב-1926. דגם זה כולל 150 חוליות, כשהגדולה שבהן בקוטר 155 מ"מ. עם זאת, קוטר החוליה המקסימלי עשוי להגיע אף ל-255 מ"מ. אלה הן החוליות הגדולות ביותר בקרב כל סוגי הכרישים הידועים.

תפוצה מאובנית וטווח

מאובני מגלודון נמצאו בכל רחבי העולם: אירופה, אמריקה הצפונית, אמריקה הדרומית, פוארטו ריקו, קובה, ג'מייקה, אוסטרליה, ניו זילנד, יפן, אפריקה, מלטה, הגרנדינים והודו. שיני מגלודון נמצאו גם באזורים מרוחקים מיבשה (בין היתר, בשקע מריאנה ובאוקיינוס השקט).

אנטומיה

העמלץ הלבן נחשב לקרוב ביותר למגלודון מבחינה אנטומית. מחסור במאובנים אילץ את המדענים להסתמך על המורפולוגיה של העמלץ הלבן לשיחזור המגלודון.

אומדן גודל

שחזור לסתו של המגלודון על ידי בשפורד דין בשנת 1909.

אומדן הגודל המרבי של המגלודון הוא נושא שנוי במחלוקת. עם זאת, ישנו קונצנזוס בקרב הקהילה המדעית על כך שמגלודון היה גדול יותר מכריש לווייתני. בשנת 1909 ניסה פרופסור בשפורד דין לראשונה לשחזר את לסתו של המגלודון. מממדי השחזור של לסת זו, ניתן להסיק כי גודל הכריש היה כ-30 מטרים (98 רגל). מאידך גיסא, גילויי מאובנים חדשים והתקדמות בחקר החולייתנים הביאו להכרה בכך ששיקום הלסת של דין אינו מדויק. הסיבה העיקרית לאי-הדיוק נעוצה בכך שבזמנו של דין הידע על שיני המגלודון היה דל יחסית להיום. כיום, סבורים המומחים שגרסה משופרת של מודל הלסת של בשפורד דין תהווה כ-70 אחוז מהגודל המקורי. כדי לתקן שגיאות כגון אלה, השתמשו המדענים במאובנים חדשים, בידע משופר על האנטומיה של המגלודון ובשיטות מחקר כמותניות להערכת הגודל, המבוססות על קשרים סטטיסטיים בין גודל השן ואורך הגוף של העמלץ הלבן.

השיטה המוצעת על ידי ג'ון ה. רנדל

בשנת 1973 הציג האיכתיולוג ג'ון ה. רנדל (John E. Randall) נוסחה לאומדן גודל המגלודון באמצעות חישוב הגודל של העמלץ הלבן. נוסחה זו נתונה על ידי החישוב הבא: אורך המגלודון במטרים = [(0.096) × (גובה הזגוגית בשן במ"מ)]. ההיגיון מאחורי הנוסחה הוא, שניתן להעריך את אורך המגלודון על פי גובה הזגוגית (המרחק האנכי של הלהב מבסיס זגוגית השן לקצה הזגוגית). שן המגלודון הגדולה ביותר שנמצאה באותה תקופה הכילה זגוגית בגובה של 120 מ"מ. על פי הנוסחה שלעיל, המסקנה היא שאורכו של הכריש היה כ-13 מטרים (43 רגל). עם זאת, ישנו פגם בשיטה זו, עליו הצביעו שני מומחי הכרישים ריצ'רד הליס (Richard Ellis), וג'ון א. מקוסקר (John E. McCosker) ב-1991: השניים הראו, כי זגוגית השן של הכריש אינה בהכרח גדלה בהתאמה לגידול באורך בעל החיים. תובנה זו הובילה לפיתוח דרכים חדשות ומדויקות יותר לקביעת הגודל של העמלץ הלבן ושל כרישים דומים.

השיטה המוצעת על ידי גוטפריד ועמיתיו

לאחר מחקר יסודי ודגימות רבות של עמלץ לבן, שלושת המדענים, מיכאל ד. גוטפריד (Michael D. Gottfried), לאונרד ג'. וי קופגנו (Leonard J. V. Compagno) וס. קורטיס בואמן (S. Curtis Bowman), הציעו שיטה שמרנית אבל מדויקת יותר למדידת גודל העמלץ הלבן והמגלודון שפורסם בשנת 1996. השיטה היא: אורך המגלודון במטרים = - (0.22) + (0.096) × [(מקסימום גובה השן במ"מ)]. שן המגלודון הגדולה ביותר שהייתה ברשות הצוות הייתה שן קדמית עליונה שהגיעה לגובה של 168 מ"מ. שן זו התגלתה על ידי לאונרד ג'י. וי. קופנגו בשנת 1993, והיא הניבה תוצאה של 15.9 מטרים (52 רגל). עם זאת, שמועות על שיניים גדולות יותר התגבשו באותה תקופה. הגובה המרבי של שן הנמדדת בשיטה זו היא בקו אנכי מקצה הכתר לתחתית האונות של השורש, במקביל לציר הארוך של השן. במילים אחרות, הגובה המרבי של השן היא גובה השיפוע שלה.

הערכת מסת הגוף

מגלודון (אדום) עם עמלץ לבן (ירוק) ואדם (כחול).

גוטפריד ועמיתיו הציגו גם שיטה כדי לקבוע את מסת הגוף של העמלץ הלבן לאחר שלמדו את אורכם - הם בדקו 175 פריטים בכל שלבי הצמיחה השונים ושיערו את אומדן מסת הגוף של המגלודון. השיטה היא^{[דרושה הבהרה]}: משקל בק"ג = 3.29E-⁰⁶[אורך מרבי (במטרים)^3.174]. על פי שיטה זו מסת הגוף של מגלודון באורך 15.9 מטר יהיה כ-47 טונות.

השיטה המוצעת על ידי קליפורד ג'רמי

בשנת 2002, חוקר הכרישים ד"ר קליפורד ג'רמי (Clifford Jeremiah) גם הציע שיטה לקבוע את הגודל של העמלץ הלבן וכרישים דומים (כלומר מגלודון). השיטה היא: אורך הכריש ברגל = [(רוחב שורש השן הקדמית העליונה בס"מ) x ‏(4.5)]. זה אומר שעבור כל סנטימטר של רוחב שורש השן הקידמית העליונה, יש כריש באורך 4.5 רגל. ד"ר ס. ג'רמיה (C. Jeremiah) טוען כי מערכת הלסת של הכריש קשורה קשר ישיר לאורך הכריש, עם רוחב שורש השן הגדולה ביותר שעוזרת הערכת מערכת הלסת. לשן הגדולה ביותר שברשותו של ד"ר ג'רמיה יש שורש ברוחב של כמעט 12 ס"מ, אשר מניב תוצאה של 15.5 מטרים (51 רגל) אורך.

מקסימום גודל והחלטה

מהמאובנים הקיימים כיום ניתן להסיק כי המגלודון הממוצע היה מגיע לכ-16 מטרים (52 רגל) אורך. בשנת 1994, טען הביולוג הימי, פטריק ג'. סצמברי (Patrick J. Schembri), כי המגלודון היה יכול להגיע לאורך מרבי של כ-25 מטר. הערכה המוקדמת ביותר לגודלו של המגלודון לא הביאה שום תוצאות. עם זאת, בשנת 1996, גוטפריד ועמיתיו העריכו כי המגלודון היה באורך של כ-20.3 מטרים (67 רגל) מקסימום. טכניקת משקל הכריש שהוצע על ידי אותו צוות, העלה כי מסת הגוף של המגלודון היה 47 טונות.

מחקרים מדעיים מבהירים כי המגלודון הוא הכריש הגדול ביותר שחי אי פעם והוא בין הדגים הגדולים ביותר הידועים לבני האדם כיום.

שיניים ומכניקת הלסת

שחזור שמראה את שיניו של המגלודון.

בשנת 1990, צוות מדענים יפנים, ה. סקין (H. Sekine), ט. יונו (T. Uveno) ואו. סקמוטו (O. Sekamoto), גילו בחפירה ארכאולוגית בסאיטמה, יפן, שרידי מגלודון חלקיים עם סט של שיניים כמעט מושלם. סט כמעט מושלם של שיניי מגלודון נמצא גם בלי קריק, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית, ושימשו בסיס לשחזור הלסת של המגלודון במוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע שבניו יורק. סט שיניים אלו פתרו את התעלומה של קביעת מספר השיניים המדויק שיהיה בכל שורה במלתעות של המגלודון. לפיכך, שחזורי לסת מאוד מדויקים יהיו כעת אפשרים. בשנים הבאות נמצאו עוד מערכות שיניים הקשורות למגלודון. בהתבסס על תגליות אלה, שני מדענים, ס. אפלגייט (S. Applegate) ול. אספינוסה (L. Espinosa), פרסמו את נוסחת השיניים (ייצוג של שיניים של חיה לגבי סוגי השיניים והסדר שלהם בתוך הלסת של החיה) של המגלודון בשנת 1996. רוב השחזורים המודרניים של לסת המגלודון מבוססים על נוסחת השיניים הזו.

נוסחת השיניים של המגלודון היא:

כלומר, למגלודון היו ארבעה סוגי שיניים שונים.

• קדמיות - A
• ביניים - I (במקרה של המגלודון, השן הזו, מבחינה טכנית, נראית כקדמית ולכן נקראת גם "A3" כי היא סימטרית למדי ואיננה מצביעה לאמצע, אבל שן זו עדיין מיועדת להיות שן ביניים. עם זאת, במקרה של העמלץ הלבן, שן הביניים מצביעה לאמצע. נקודה זו עולה פעמים רבות בדיון עמלץ לעומת קרקורליס ועוזר לחסידי הקרקורליס.)
• רחבות - L
• אחוריות - P

שחזור הלסת של המגלודון המוצגים באקווריום הלאומי של בולימטור.

למגלודון היו שיניים חזקות במיוחד, והיו לו בסך הכל 276 שיניים אשר פרושות ב-5 שורות.

הפליאונטולוגים מציעים כי רוחב הלסתות של המגלודון היו כ-2 מטר.

עוצמת הנשיכה

בשנת 2008, צוות של מדענים, בראשם סטיבן וורו (Stephen Wroe), ביצעו ניסוי כדי לקבוע את עוצמת הנשיכה של המגלודון והתוצאות שהתקבלו העלו כי המגלודון היה אחד מבעלי החיים החזקים ביותר בהיסטוריה. מגלודון באורך 15.9 מטר היה מסוגל להפעיל כוח נשיכה של כ-108,514 ניוטון (N) (כ-10.8 טון), ומגלודון באורך 20.3 מטר היה מסוגל להפעיל כוח נשיכה של כ-182,201 ניוטון (18.2 טון).

כוח הנשיכה של המגלודון, בגודל הנשיכה המקסימלי המשוער, הוא מעל 28 פעמים גדול יותר מהדנקליאוסטיוס שלו יש כוח נשיכה של 5.3 קילוניוטון, פי 10 יותר גדול מהעמלץ הלבן שלו יש כוח נשיכה של 18 קילוניוטון, מעל 5 פעמים יותר גדול מהטירנוזאור רקס שלו יש כוח נשיכה של 31 קילוניוטון וגם יותר גדול מזה של הפליוזאורוס, שלו יש כוח נשיכה של 160 קילוניוטון.

בנוסף, וורו ועמיתיו ציינו כי כרישים מבצעים פעולות נוספות בזמן האכילה, דבר אשר מגביר את עוצמת הנשיכה המופעלת על ידי הגולגולת. לכן הכוחות שהורגשו על ידי הטרף היו חזקים יותר מהכוחות שנמדדו על ידי הניסוי. את עוצמת הנשיכה יוצאת הדופן של המגלודון יש לקחת בחשבון בהקשר של גודלו הרב של הטורף וראיות ממאובנים המראים כי הוא היה טורף של חיות ימיות גדולות.

תפקוד השיניים

השיניים החזקות של המגלודון היו חדות, דבר המשפר את חיתוך בשר הטרף. שורשי השיניים גדולים באופן משמעותי ביחס לגובה השן ולכן יש להן יתרון מכני גדול. שיניים עם תכונות אלו הם לא רק כלי חיתוך טוב, אלא גם מותאמות לתפיסת טרף חזק ורק לעיתים רחוקות נסדקות אפילו בעת חיתוך עצמות הטרף.

אנטומיה של השלד

שחזור שלד המגלודון בתצוגה במוזיאון הקלברט הימי.

מלבד אומדן אורך המגלודון, גוטפריד ועמיתיו ניסו גם לקבוע את גודל כל השלד.

מבנה הלסת

כדי להפעיל את השיניים הענקיות הללו, הלסתות של המגלודון היו צריכות להיות גדולות יותר, חזקות יותר ומפותחות יותר מאלו של העמלץ הלבן, שלה יש שיניים דקות בהשוואה לשיניו של המגלודון.

גולגולת סחוסית

לגולגולת הסחוסית (Chondrocranium) של המגלדון היה מראה מוצק וחסון יותר מזו של העמלץ הלבן, שאפשר לה להפעיל את המלתעות המסיביות ומלאות השיניים ביעילות.

סנפירים

סנפירי המגלודון היו, באופן יחסי, גדולים יותר ועבים יותר מסנפירי העמלץ הלבן, סנפירים בגודל כזה היו דבר הכרחי לכריש בגודל ענק כמו המגלודון כיוון שהם עזרו לכוח ההתנעה ושליטה על תנועותיו.

שלד צירי

באמצעות בדיקה יסודית של החוליה שהשתמרה מבלגיה, מתברר כי למגלודון היה מספר גדול יותר של חוליות, יותר מאשר לכל סוג גדול ומוכר של כרישים. רק אצל העמלץ הלבן מספר החוליות מתקרב לזה של המגלודון, דבר המעיד על הקרבה האנטומית בין שני המינים הללו.

השלד המלא

על בסיס המאפיינים שהוזכרו למעלה, הצליחו גוטפריד ועמיתיו, בסופו של דבר, לשחזר שלד שלם של מגלודון, אשר הוצג במוזיאון הקלברט הימי, על האי סולמונוס, מרילנד, ארצות הברית. השלד המשוחזר של המגלודון הוא באורך 11.5 מטר. הצוות הדגיש כי שינויים קטנים בתכונות השלד של המגלודון הם אונטוגנים בטבע בהשוואה לזה של העמלץ הלבן, כפי שקורה אצל עמלץ לבן שגדל. בנוסף, שרידי המאובנים של המגלודון מאשרים כי היה בעל שלד כבד כשהיה בחיים.

שיקולי פלאואקולוגים

יחסים עם קורבנות

מגלודון טורף זן נכחד של לווייתני מזיפות מסוג Eobalaenoptera

אחד הקורבנות של המגלודון - האודובנוצטופס

כרישים הם טורפים אופורטוניזמים. עם זאת, מדענים מציעים כי המגלודון היה "הטורף הכי אימתני שחי אי פעם". הגורמים - ממדים גדולים, יכולת שחייה מהירה ולסתות חזקות בשילוב עם מנגנון ההרג האדיר, גורמים אלה הבטיחו רמת הזנה של טורף-על. עדויות ממאובנים מראים כי המגלודון טרף לווייתנאים (כלומר ראשתן גדול-ראש, לווייתן קשות ראש, צתותריום, סקואלודון, לווייתני ענק, אודובנוצטופס, דולפין ופוקניים), תחשאים, סנפירגליים וצבי ים ענקיים. בשל גודלו, המגלודון היה ניזון בעיקר מבעלי חיים גדולים ולוויתנים היו טרף חשוב - עצמות לווייתנים רבות נמצאו עם סימני נשיכה ברורים (חתכים עמוקים) שתואמים את השיניים של המגלודון וחפירות שונות חשפו שיניים של מגלודון בקרבת מקום לשרידי לוויתנים ולפעמים בשיתוף ישיר איתם. כמו כרישים אחרים, מגלודון גם היה אוכל דגים. סביר להניח כי למגלודון הייתה נטייה לקניבליזם.

התנהגות בציד

לכרישים יש בדרך כלל אסטרטגיות ציד מורכבות בשביל לטרוף חיות טרף גדולות. חלק מהפליאונטולוגים מצביעים על אסטרטגיות הציד של העמלץ הלבן כאחד שעשוי לספק רמזים לאופן שהמגלודון צד טרף גדול במיוחד (כלומר לוויתנים). עם זאת, מאובנים מצביעים על אסטרטגיות ציד שונות ויעילות יותר נגד טרף גדול לעומת שיטת הציד שנוקט העמלץ הלבן.

פליאונטולוגים עשו מחקר על מאובנים כדי לקבוע את שיטת הציד של המגלודון. הממצאים מציעים כי דפוסי ההתקפה משתנים בקשר לגודל הטרף. מאובנים של כמה יונקים ימיים קטנים מצביעים על כך שהמגלודון נגח בהם בעוצמה רבה מלמטה, עד שהם נהרגו ונאכלו על ידי המגלודון. דוגמה אחת מיוחדת - שרידים של לווייתן מזיפות פרהיסטורי באורך 9 מטר, סיפק את ההזדמנות הראשונה לנתח את התנהגות הטרף של המגלודון. הטורף (המגלודון) התמקד בעיקר על החלקים הקשים (כלומר סנפירים, כלוב הצלעות ועמוד השדרה) של הטרף, אשר העמלץ הלבן בדרך כלל נמנע ממנו. ד"ר ברטון קנט (Bretton Kent) פירט כי המגלודון ניסה לרסק עצמות ולפגוע באיברים עדינים (כלומר הלב והריאות), אשר נמצאים מאחרי צלעות הטרף. התקפה על חלקי הגוף הללו היה משתק את הטרף והורג אותו במהירות. ממצאים אלו גם מבהירים מדוע כרישים עתיקים היו צריכים שיניים חזקות יותר מהעמלץ הלבן.

בעבר חיו יונקים ימיים גדולים ומתקדמים יותר. המגלודון כנראה נזקק לאסטרטגיות ציד חדשות כדי להתמודד עם החיות הגדולות הללו. מאובני סנפיר רבים (כלומר קטעים של סנפירי החזה) וגם חוליות זנבים של לווייתנים גדולים נמצאו עם סימני נשיכה אשר נגרמו על ידי המגלודון. הפליאונטולוגים מציעים כי המגלודון ניסה לשתק את הלוויתנים הגדולים על ידי קריעה לגזרים או נגיסה של מבני ההנעה שלהם לפני ההרג והאכילה של המגלודון.

טווח ובית גידול

אוסף של שיניי מגלודון מאזורים שונים.

המגלודון היה דג משייט שהתיישב בעיקר בסביבות מים חמים ונעימים. מאובנים מאשרים כי המגלודון היה מין קוסמופוליטי. לפני היווצרותו של מצר פנמה, האוקיינוסים היו יחסית חמים, זה איפשר למין לשגשג בכל האוקיינוסים בעולם.

המגלודון היה גמיש בהתנהגותו וזה אפשר לו להתיישב במגוון רחב של סביבות ימיות (כלומר במים רדודים לאורך החוף, לגונות ביצתיות, חוף חולי ורחוק מהחוף בסביבות המים). המגלודון המבוגר העדיף לארוב רחוק מהחוף.

למגלודון הייתה סביבה תחרותית בתקופת קיומו. עם זאת, המגלודון היה אחד הטורפים החזקים ביותר והדומיננטיים ביותר בתולדות החולייתנים, וככל הנראה הייתה לו השפעה עמוקה על מבנה הקהילה הימית. עדויות ממאובנים מראות קשר הדדי בין הופעת המגלודון וגיוון מסיבי של יונקים ימיים ברחבי העולם. צעירי המגלודון העדיפו אזורים שהיו שופעים ביונקים ימיים קטנים ואילו בוגרי המגלודון העדיפו אזורים שהיו שופעים ביונקים ימיים גדולים. בנוסף, המגלודון חי בו-זמנית עם לווייתני שיניים אשר גם היו טורפי-על באותו תקופה (למשל לווייתן מלווילי או בריגמופיסטר), והיוו תחרות. בתגובה ללחץ תחרותי מהמגלודון, לווייתני השיניים חיו בעדר בשביל בטיחות מוגברת, וגם מינים מסוימים התפתחו בגדלים ענקיים. בנוסף, הם ניצלו התנהגות ציד המותאמת לתחרות הזאת. עם זאת, סימני נשיכה על שרידי מאובנים של לווייתני שיניים מצביעים על יחס טורף-טרף בין כרישים אלו ויונקים ימיים. נוסף על כך, עדויות מאובנים מראות כי המגלודון פיתח יכולות להתמודד עם לווייתנים ענקיים עם הזמן.

עדויות מאובנים מצביעות כי מינים אחרים של כרישים (כגון עמלץ לבן) הגיבו שונה ללחץ תחרותי מהמגלודון על ידי הימנעות מאזורים מיושבים.

אזור גידול

מעדויות של מאובנים ניתן להסיק כי אזור הגידול המועדף על המגלודון היה במים חמים בסביבה חופית, שבה האיומים הפוטנציאליים קטנים ומקורות המזון היו בשפע. כמו רוב הכרישים, גם המגלודון השריץ ולדות חיים. לפי גודל השיניים של ולד שרק נולד עולה כי הוולדות נולדים באורך 2–3 מטר. סביר להניח כי מגלודון צעיר היה טורף טורפים ימיים, דגים, צבי ים ענקים, תחש המשכן ולווייתנאים צעירים. בגיל הבגרות, המגלודון העדיף בעיקר לווייתנאים רחוקים יותר מהחוף ויצורים ימיים גדולים.

הכחדה

עדיין לא ברור למה המגלודון נכחד, אולם מספר גורמים עשויים להיות מעורבים.

התקררות האקלים

הסיבה העיקרית מאחורי ההכחדה היא ירידה בטמפרטורת האוקיינוס בקנה מידה עולמי. מצר פנמה נסגר ושינה את מחזור האוקיינוס העולמי. האירוע הגאולוגי הזה הכין את הבמה להתקררות הקרחונים בחצי הכדור הצפוני, ומאוחר יותר, סייע לקרר את כדור הארץ כולו. כתוצאה מכך, האוקיינוסים התקררו באופן משמעותי. הקירור השפיע לרעה על המגלודון, כי המגלודון מעדיף מים חמים. עדויות ממאובנים מאשרים כי היה היעדר מגלודונים באזורים בהם הטמפרטורה ירדה באופן משמעותי.

בנוסף, הקרחונים התרחבו ורמת הים ירדה באופן משמעותי.

ירידה באספקת מזון

הלווייתנאים הגיעו למגוון הגדול ביותר שלהם, עם מעל עשרים סוגים בהשוואה לשישה סוגים החיים בימינו. גיוון כזה הציג סביבה מושלמת לטורף על כמו המגלודון. בנוסף, נכחדו מינים רבים של יונקים ימיים, ורוב המינים ששרדו נעלמו מן האזורים הטרופיים. דפוסי הנדידה של הלווייתנאים שוחזרו מהמאובנים, מה שמראה כי מינים רבים ששרדו עברו לכיוון אזורי הקוטב. ירידת טמפרטורת המים דחק את המגלודון מאזורי הקוטב, וגם מיני הטרף הגדולים יצאו מטווח פעולתו לאחר ההגירות. התפתחויות אלו הפחיתו את אספקת המזון של המגלודון במים חמים. הפליאונטולוג אלברט סנדרס (Albert Sanders) הציע כי המגלודון הפך לגדול מדי כדי לחיות על אספקת המזון הזמינה באזור הטרופי. בנוסף, המחסור במקורות המזון במים חמים גרם לקניבליזם אצל המגלודון. מגלודונים צעירים היו בסיכון מוגבר מפני התקפות של מגלודונים מבוגרים בתקופות של רעב.

טקסונומיה

גם אחרי עשרות שנים של מחקרים, המחלוקת על תולדות הגזע של מגלודון עדיין נמשך. חוקרי כרישים אחדים (למשל ר. וו. פורדי, ג'. אי. רנדל, א. פ. קלימלי, ד. ג'. אינלי, מ. ד. גוטפריד, ל. ג'. וי. קופנגו וס. סי. בואמן.) מתעקשים שהמגלודון הוא קרוב משפחה של העמלץ הלבן. עם זאת, כמה חוקרי כרישים אחרים (למשל ד. ס. ג'ורדון, ה. חניבעל, א. קסיר, ס. דמיוזון, ט. ג'. דויריס, ד. וורד וה. קפטה.) דוחים את הרעיון שהמגלודון הוא קרוב משפחה של העמלץ הלבן. הטיעונים של התומכים ברעיון שהמגלודון הוא קרוב משפחה של העמלץ הלבן, זוכים לתמיכה בולטת. עם זאת, למשימה הטקסונומית המקורית יש הסכמה בסדר גודל גדול.

מגלודון בסוג עמלץ

דמויי-עמלץ I. hastalis Sacaco sp. עמלץ לבן מגלודון השערת המגלודון טוענת שהעמלץ הלבן קרוב יותר למגלודון מI. hastalis.

דמויי-עמלץ O. obliquus I. hastalis עמלץ לבן מגלודון השערת מקור-הOtodus טוענת שהעמלץ לבן הוא המשך של המגלודון

ההשקפה המסורתית היא כי המגלודון צריך להיות מסווג במשפחת העמלץ עם העמלץ הלבן. הסיבות העיקריות שצוינו עבור התאוריה הזו הם; (1) ביולוגיה התפתחותית, לפיה השיניים של העמלץ הלבן הם בצורה מחוספסת כמו למגולדון; (2) דמיון מורפולוגי בין השיניים של המגלודון לעמלץ הלבן; (3) השן השנייה מקדימה סימטרית; (4) שן ביניים גדולה שנוטה לכיוון הגוף; (5) לשיניים העליונות יש שבר בצורה דומה.

תומכי סיווג מגלודון כעמלץ מציעים כי למגלודון ולעמלץ הלבן יש אב משותף, Palaeocarcharodon orientalis.

מגלודון בסוג הקרקורליס

דמויי-עמלץ I. hastalis Sacaco sp. עמלץ לבן void מגלודון השערת hastalis טוענת שהעמלץ לבן קרובה יותר לI. hastalis מאשר למגלודון.

דמויי-עמלץ O. obliquus מגלודון I. hastalis עמלץ לבן השערת מקור-הIsurus טוענת שהעמלץ לבן היא המשך של I. hastalis.

בסביבות 1923, הסוג קרקורליס הוצע על ידי שני חוקרי כרישים, ד. סי. ג'ורדון (D. S. Jordan) וה. חניבעל (H. Hannibal), כדי לסווג את הכריש C. auriculatus. מאוחר יותר, תומכי קרקורליס מינו את המגלודון לסוג קרקורליס. תומכי קרקורליס גם הציעו כי אב קדמון של הכרישים שייך לסוג קרקורליס שבמשפחה אוטודונטיים, והוא כריש ענק בשם אוטודוס, אשר חי בתקופות פליאוקן עד איאוקן. לדברי תומכי הסיווג קרקורליס; Otodus התפתח לCarcharocles aksuaticus, אשר התפתח לCarcharocles auriculatus, אשר התפתח לCarcharocles angustidens, אשר התפתח לCarcharocles chubutensis, אשר התפתח למגלודון. לפיכך, האב הקדמון המיידי של המגלודון הוא Carcharocles chubutensis, משום שהוא החוליה החסרה בין Carcharocles angustidens למגלודון והיא מגשרת על האובדן של ה"חוד צדדי" המאפיין את המגלודון.

מחלוקת נוספת

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. הסיבה היא: תרגום חסר מהגרסה באנגלית.

שיניים של עמלץ לבן (לבן) לעומת שן אחת של מגלודון (שחור). המטבע משמש כקנה מידה.

הפליאונטולוג ד"ר ס. סמיוזון (C. Ciampaglio), טוען כי הדמיון בין השיניים של המגלודון לעמלץ הלבן הן שיטחיות בלבד ולא קיימים הבדלים בולטים ביניהם, וממצאים אלו מספיקים כדי להצדיק סוג נפרד מהמגלודון. עם זאת, כמה תומכי הסוג עמלצים בתור מגלודון (כלומר M. D. Gottfried וR. E. Fordyce) סיפקו סיבות נוספות כדי לאמת את הקשר הקרוב בין המגלודון הנכחד והעמלץ הלבן.

לקריאה נוספת

• Bretton W. Kent (1994). Fossil Sharks of the Chesapeake Bay Region. Egan Rees & Boyer, Inc. 146 pages. מסת"ב 1881620018
• Shimada K (2003). The relationship between the tooth size and total body length in the white shark, Carcharodon carcharias (Lamniformes: Lamnidae). J Fossil Res 35: 28–33
• K. A. Dickson, and J. B. Graham (2004). Evolution and consequences of endothermy in fishes. Physiological and Biochemical Zoology 77(6): 998-1018. doi:10.1086/423743

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מגלודון בוויקישיתוף

• מגלודון – האם מפלצת הים עדיין קיימת?

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30728283מגלודון