קרב כפר שלמא
| מלחמה: מרד החשמונאים | ||||||||||||||
| תאריך | 162 לפנה"ס | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב בית זכריה | |||||||||||||
| קרב אחרי | קרב חדשה | |||||||||||||
| מקום | חרבת סלמא, דרומית לרמאללה, בגבעה מול גבעון | |||||||||||||
| עילה | פתיחת ציר בית חורון | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון חשמונאי | |||||||||||||
| ||||||||||||||
 | ||||||||||||||
| קרבות החשמונאים |
| קרב אפולוניוס |
| קרב בית חורון |
| קרב אמאוס |
| קרב בית צור |
| קרב בית זכריה |
| קרב כפר שלמא |
| קרב חדשה |
| קרב אלעשה |
קרב כפר שלמא הקרב השישי בסדרת הקרבות של מרד החשמונאים, התרחש בשנת 162 לפנה"ס בין יהודה המכבי ואנשיו לכוח צבא סלאוקי בפיקודו של ניקנור, מצפון ירושלים, בגבעה מול גבעון בין קלנדיה לשכונת גבעת זאב, והסתיים בניצחון המורדים ונסיגה של ניקנור לירושלים.
רקע
מרד החשמונאים שפרץ במודיעין וסביבתה, תוך שנים בודדות התפשט לאזורים רבים ובהם, עבר הירדן, הגלעד, הבשן, הגליל, ואדום. בארבעת הקרבות הראשונים המרכזיים נחלו המורדים היהודיים ניצחונות, ובקרב החמישי ספגו מפלה. בשל יריבויות פוליטיות בין עוצרי הממלכה הסלאוקית ליסיאס ופיליפוס, לא דוכא המרד כליל, ואף נחתם הסכם בין אנטיוכוס החמישי וליסיאס עוצרו, לבין המורדים היהודיים, אשר העניק להם חירות דתית מלאה וביטול גזירות אנטיוכוס הרביעי.
אנטיוכוס וליסיאס הודחו מכסאם ונרצחו בשנת 162 לפנה"ס על ידי דמטריוס הראשון אשר השתלט על הממלכה הסלאוקית. דמטריוס לא ראה בעין יפה את האוטונומיה החשמונאית ביהודה ורצה להחזיר את המצב לקדמותו.
לשם כך הוא שלח כוח צבאי גדול אשר עמד בראשו בקכידס. המורדים לא התייצבו נגד הצבא הגדול שהוביל בקכידס והוא החזיר את השלטון בירושלים לסלאוקים, והעלה לכהונה גדולה את אלקימוס המתיוון, לאחר מכן ביצע פעולות "טיהור" והרג מנהיגים דתיים בבאר זית, אך הוא לא הספיק לבער את קני המרד, והיה צריך לעזוב את הארץ, בשל אילוצים צבאיים אשר נבעו מהתדרדרות במחוזותיה המזרחיים של הממלכה.
מקורות
הקרב נזכר בספר מקבים א' (ז' 26–32) אך לא בספר מקבים ב'. תיאור הקרב קצר ותמציתי ויש בו רק את מקום הקרב, ומספר חללי האויב.
פיקוד
ניקנור, בכיר בצבא הסלאוקי החליף את בקכידס. והוא מונה למושל צבאי ואזרחי (סטרטגוס).[1] בתפקידו הקודם היה מפקד מאגר הפילים הסלווקי. מקום מושבו היה עם כוחות הסלאוקיים ששהו במצודת החקרא.
עילה
על פי אבי יונה כוונתו הייתה לשחרר את קווי התחבורה שלו עם הבסיסים היוונים שם, אף שעמדה לרשותו דרך בית צור. היא הייתה ארוכה מאוד, וניקנור שאף לפתוח את הדרך הקצרה דרך בית חורון.[2]
מהלך הקרב
ניקנור הצליח בתחילה להביס כוח מורדים קטן בפיקודו של שמעון התרסי בקרב ליד כפר דסאו,[3] אך כוחו היה מצומצם והוא ניסה לסיים את המרד במשא ומתן, ואף בדרכי עורמה שבו יהרוג את יהודה.[4]
ניקנור ניסה לפתות את יהודה ואת מנהיגי המרד אל מארב,[5] אך מזימתו התגלתה, והוא נאלץ לצאת עם גיסותיו לקרב פנים אל פנים נגד המורדים. ניקנור הגיע מהחקרא מדרום לצפון ואילו יהודה הגיע מהרי גופנא מצפון לדרום.
הצבאות נפגשו בקרב בכפר שלמא - היא חרבת סלמא. בקרב זה ניגף ניקנור, ומאות מלוחמיו נהרגו, אך לא הייתה זו מפלה מוחלטת, וניקנור אולץ לשוב לירושלים להתבצר בחקרא. תוצאת קרב זה הבהירה לניקנור כי המרחב מצפון לירושלים נמצא בשליטתו של יהודה המכבי, וניקנור נמצא בסכנת מצור.
מיקום היסטורי
אבל הציע בתחילה לזהות את כפר שלמה עם חרבת ארהא (ליד הכפר א-רם), אולם במקום נתגלו שרידים ערבים בלבד. גם בחרבת סלמיא שליד הכפר סרדא, ובשעב א סלמא, כקילומטר ממערב לרמאללה, התגלו ממצאים דומים. מאוחר יותר הציע אבל לזהות את כפר שלמה עם חרבת עיד (31°51′19″N 35°10′54″E / 31.855177°N 35.181658°E), דרומית לרמאללה, בין קלנדיה לשכונת גבעת זאב, בגבעה מול גבעון המכונה בפי הערבים חרבת סלמא, ואף שהממצאים במקום הזה הם רומים וביזנטים יש לזכור כי בתקופה היוונית, רק בחלק קטן מהמקומות נמצאו קרמיקה מאותה תקופה. בר כוכבא מקבל השערה זו של אבל, וטוען כי מדבר זה ניתן לראות את הדיוק הרב של בעל ספר מקבים א'.[6]
לקריאה נוספת
מקורות עתיקים
- מקבים א', ז' 26–32
- יוספוס, "קדמוניות היהודים", י"ב
- מקבים ב', י"ד - הקרב לא נזכר, אלא רק קרב כפר דסאו והמגעים שמסביב לקרב
מקורות מודרניים
- מיכאל אבי יונה, הקרבות שבספרי החשמונאים, מסות ומחקרים בידיעת הארץ, תשכ"ד, עמ' 57–68, מובא בספר מדינת החשמונאים, עמ' 189
- בצלאל בר כוכבא, מלחמות החשמונאים, משרד הביטחון, ירושלים תשמ"ח, עמ' 265–271
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ על פי ספר מקבים ב'. אבי-יונה משער כי לראשונה פוצלה המרידרכיה שומרון שכללה את שומרון ויהודה, ויהודה הפכה להיות מרידרכיה בפני עצה, לעומתו בר כוכבא סובר כי החידוש לא היה בעצם כינון המשרה אלא באיושה על ידי בכיר בצבא הסלווקי
- ^ מיכאל אבי יונה, הקרבות שבספרי החשמונאים, מסות ומחקרים בידיעת הארץ, תשכ"ד, עמ' 57–68, מובא בספר מדינת החשמונאים, עמ' 189
- ^ אוואלד שיער שיש להגיה את הנוסח ולגרוס חדשה. וכי למעשה ניקנור נלחם פעמיים באותו מקום.
- ^ במקבים א נכתב שניקנור מלכתחילה עשה משא ומתן כוזב, לעומת זאת במקבים ב' נכתב כי ניקנור התכוון לנהל משא ומתן אמיתי, ואכן ניקנור ויהודה המכבי הגיעו לפשרה, ורק לאחר תלונתו של אלקימוס לשלטונות אנטוכיה, ניקנור אולץ להתכחש להסכמים. עניין זה מנותח בהרחבה ב"מלחמות החשמונאים", בצלאל בר כוכבא, עמ' 269
- ^ "וישלח במרמה מלאכים אל יהודה ואל אחיו ודברי שלום בפיהם לאמור, אל נא תהי מריבה ביני וביניכם לכן במתי מעט אבוא אליכם ונדברה יחד" ספר חשמונאים ז,כה
- ^ בצלאל בר כוכבא, מלחמות החשמונאים, משרד הביטחון, ירושלים תשמ"ח, עמ' 270, הערה 31
 קרבות המכבים (מרד החשמונאים)
| ||||||||
| שליט | אנטיוכוס הרביעי (175 - 164) |
אנטיוכוס החמישי (164 - 162) |
דמטריוס הראשון (162 - 150) | |||||
| שנה לפנה"ס | 166 | 166 | 165 | 164 | 162 | 162 | 161 | 160 |
| אתר הקרב | אפולוניוס | בית חורון | אמאוס | בית צור | בית זכריה | כפר שלמא | חדשה | אלעשה |