קורט בלומנטל
 |
ד"ר קורט (דוד) בלומנטל (בנטל) (25 בספטמבר 1893 – 26 בינואר 1976) היה נוירופסיכיאטר בחיפה.
חייו
בלומנטל נולד בברלין בירת גרמניה לברנהרד וקלרה בלומנטל, משפחה מבוססת לא ציונית. הוא החל ללמוד רפואה בברלין ב-1912, אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ב-1914, ניסה להתגייס לצבא ונדחה בשל משקל נמוך. הוא הצליח להתגייס ב-1915, ובשל היותו סטודנט לרפואה גויס כקצין רפואה. אחרי המלחמה סיים את לימודיו ב-1919 ברוסטוק והתמחה בבית החולים הנוירו-פסיכיאטרי רוסטוק-גלסהיים (Rostock-Gelsheim) עד ספטמבר 1922.
ב-1921 נשא את ארנה (לבית מנזור[1]), וב-1923 עבר הזוג להתגורר בדסאו. ביתם היה ביתם של הסוציאל-דמוקרטים ואנשי האקדמיה של הבאוהאוס.
עם עליית הנאצים הבינו בני הזוג שאין עתידם מובטח בגרמניה, והחלו בהכנות לעלייה לארץ ישראל. תחילה שלחו את ילדיהם לחינוך יהודי וציוני, ומאוחר יותר, ביולי 1933, עלו לבדם לארץ. ילדיהם הצטרפו אליהם באוקטובר אותה שנה.
בלומנטל פתח מרפאה בסמוך לכיכר חמרה בחיפה (כיום כיכר פריז) ומאוחר יותר ברחוב אחד העם 4. היות שהיצע הרופאים בעלייה החמישית היה גדול, פתחו בביתם פנסיון קטן. מאחר שלא נמצא מקום לחולי נפש באותה תקופה, שוכנו חוליו של אב המשפחה בפנסיון, וכך ללא תכנון מוקדם הפך הפנסיון לבית חולים פסיכיאטרי קטן ולמוסד הראשון לאשפוז חולי נפש בחיפה. ב-1935 הבינו בני המשפחה שצר המקום והם וחוליהם עברו להשתכן ב"בית עברי" (בנימין בן-ישראל ברשטיין) ברחוב לבונטין.
ברחוב יאיר כ"ץ (אז המשך של רחוב ישורון) במרכז הכרמל נבנה בית עבור ליאון כהן, יהודי רומני אמיד, שחזר לרומניה. ד"ר בלומנטל רכש את הבניין, ביצע בו מספר שינויים והמשפחה וחולי אב המשפחה עברו לביתם החדש ביולי 1936.
בקומת הקרקע שכנו החולים הקשים, בקומה השנייה הייתה מחלקה לחולים הקלים ואילו הקומה השלישית שימשה את המשפחה וחדרי העזר של בית החולים (כגון מטבח, משרדים וכיוצא בזה). בזמן מאורעות 1936 שימש גג הבניין כעמדת "ההגנה".
בשיא פעילותו של בית החולים מנה הצוות עוד חמישה רופאים בנוסף לבלומנטל. בית החולים אמנם עבד ללא רישיון ממשלתי, אך גם הרשויות הבריטיות שלחו חולים לבית זה, שנקרא בפיהם "The Blue Mental Hospital". ד"ר בלומנטל דגל בשיטת ריפוי בהלם חשמלי, שהייתה נהוגה באותה תקופה והיה הראשון שהשתמש בה בארץ[2].
בבית חולים זה התרחשה שביתת העובדים הראשונה בבית חולים בחיפה (ויש האומרים בארץ כולה) שהונהגה על ידי אבא חושי. חושי בחר בבית חולים זה שכן שאר בתי החולים הפרטיים בחיפה היו ליולדות או לכירורגיה, וחושי חשש לחיי המטופלים[3]. שלושה מן השובתים "שברו שביתה" ומפ"ח (מועצת פועלי חיפה) פרסמה את שמם ברבים.
ב-1945 החל להשגיח על האגף המיוחד לחולי נפש בבית הסוהר בעכו (לימים הגרעין שממנו נוסד בית החולים לחולי נפש בעכו). ב-1947 השתתף בכינוס הראשון של "החברה להיגיינה רוחנית" שהתקיים בירושלים[4].
ב-1949 עיברת את שמו לבנטל. עד 1964 ניהל בלומנטל את בית החולים ובשל קשיים כספיים העביר את הניהול לצוות העובדים הבכיר (אונגר, שמילוביץ ותדמור) ושימש כיועץ עד 1973.
במהלך השנים פתחו בלומנטל ושותפיו סניפים נוספים לבית החולים, כשחלקם התמקדו במגזרי אוכלוסייה מוגדרים. בהם בית החלמה הפסיכו-גריאטרי "רפיח" ששכן במושבה הגרמנית בחיפה (כיום מלון קולוני), בית החלמה עדה בקריית טבעון, בית החלמה גיל ו"נאות הכרמל" (ב"וילה צופיה" בפינסקי 26).
בנו פרופסור אפרים בנטל ניהל את המחלקה הנוירולגית בבית החולים רוטשילד ואחר כך בבית החולים רמב"ם והיה ממייסדי הפקולטה לרפואה בטכניון. בן נוסף בנימין (ביני) תלם שירת כמפקד חיל הים.
לקריאה נוספת
- תולדות משפחת בלומנטל-בנטל ותולדות בית החולים בלומנטל בחיפה, הוצאת המשפחה.
- נסים לוי, פרקים בתולדות הרפואה בארץ-ישראל 1799–1948, הקיבוץ המאוחד והפקולטה לרפואה ע"ש ברוך רפפורט – הטכניון, חיפה, 1998, עמ' 376–377.
- נסים לוי ויעל לוי, רופאיה של ארץ ישראל 1799–1948 (עריכת תוכן, עיצוב וסדר: חדוה רוקח, איתי בחור), זכרון יעקב: איתי בחור - הוצאה לאור, 2008, עמ' 98–99.
קישורים חיצוניים
- פרופ' אפרים בנטל, חלוצי השוק החשמלי בארץ ישראל, יקינתון גיליון 245.
- מזכרונות אפרים בנטל (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ על פי מסמך ההתאזרחות שלו, ארכיון המדינה ISA-MandatoryOrganizations-Naturalization-000ikos
- ^ רקפת זלשיק, נדב דוידוביץ', מגדר ובריאות נפש בחברה היישובית ובעשור הראשון של המדינה, עיונים בתקומת ישראל
- ^ עוד על המחלוקת ראו השביתה בבי"ח בלומנטל, משמר, 9 באוגוסט 1944.
- ^ יעקב מרגולין ואלעזר ויצטום, פסיכיאטריה ומשפט בארץ ישראל - היבטים היסטוריים ברפואה ומשפט, גיליון 41, דצמבר 2009
31813298קורט בלומנטל