חריע
 חריע
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אסטראים |
| משפחה: | מורכבים |
| סוג: | קורטם |
| מין: | קורטם הצבעים |
| שם מדעי | |
 Carthamus tinctoriusליניאוס | |
| תחום תפוצה | |
| |
קוּרְטָם הצַבָּעים (שם מדעי: Carthamus tinctorius), הידוע בכינויו חָרִיעַ, הוא מין של קורטם. הצמחים פורחים בגוני צהוב, כתום ואדום.
מאפיינים
בדומה למורכבים רבים, פרח קורטם הצבעים הוא קרקפת. הצמח פורח בקיץ, לרוב בסביבות יולי, בתלות בתנאי סביבה משתנים. כל גבעול עשוי להסתיים עם קרקפת אחת עד חמש, כשכל תפרחת מכילה מספר זרעים מצומצם (בין חמישה-עשר לעשרים).
הצמח מיטיב להתמודד עם תנאי יובש וחום תודות לשורשיו העמוקים, אך חשוף מאד לפגיעות קור בגלל גבעוליו הארוכים והדקים.
שימושים
קורטם הצבעים הוא המין היחיד של קורטם שתורבת, למטרות תעשייה שונות. כיום הוא מגודל בקנה מידה זעיר יחסית של 600,000 טון ברחבי העולם. המגדלות המובילות הן הודו, ארצות הברית ומקסיקו.
שמן חריע ‒ אחד משימושיו החקלאיים הבולטים, ששרדו עד המאה ה-21, הוא גידולו להפקת שמן מזרעיו. שמן החריע צלול ונטול ריח, עשיר בחומצות שומן בלתי רוויות, ויטמין E ויוד, ודל בחומצות שומן רוויות[1]. השמן דומה בתכונותיו לשמן חמניות, ומשמש כשמן טיגון, שמן לסלטים וכמרכיב בסיס להכנת מרגרינה.
באופן שולי יחסית, פרחיו של החריע משמשים להכנת התבלין עוספור, תחליף זול ובעל טעם וגוון הדומה לזעפרן. זרעי החריע משמשים כמזון לציפורים, היות שחיות יער אחרות כגון סנאים אינם מחבבים את טעמו. שמן החריע משמש כתחליף לשמן פשתן בייצורם של צבעי שמן מסוימים, בעיקר גוונים שנדרשים לא להצהיב כגון לבן.
בעבר השתמשו במין המתורבת לייצור צבענים אדומים וצהובים, מבוססים על הצבען הטבעי של הקורטם, קרטמין. השימוש בצבען זה היה נוח וזול עד לפיתוחם של צבעי אנילין (סוג פשוט של אמין ארומטי) בשנות השישים, ומכאן שמו המדעי. משם זה נגזר שמו בעברית. מאז פיתוח התחליפים, ייצור צבען זה הופסק.
בשנת 2007 פרסמה חברה כי היא מתעתדת לנסות ולזקק אינסולין מזרעי חריע שהונדסו גנטית; זאת כחלופה לייצור אינסולין מבקטריות[2], שעשויה להיות זולה יותר. המתנגדים לפיתוח המדובר טענו כי בעבר היו ניסיונות דומים להפקת תרופות מצמחי חקלאות מאכל שהסתיימו בזיהום אקולוגי, או בזיהום המוצר התרופתי.
היסטוריה
החריע היה גידול מסחרי כבר בתקופת מצרים העתיקה. שרידי בדים שהתגלו בחפירות הראו כי בדים נצבעו בחריע כבר בשושלת ה-12, וזרים מפרחיו התגלו בקבר תות אנך אמון.
ג'ון צ'דוויק, בלשן חוקר, מצא שבטבלאות כתב ליניארי ב' צויינה המילה היוונית לחריע פעמים רבות, דבר המעיד על חשיבותו בתרבות יוון העתיקה. טבלאות אלו רשמו שני אזכורים שונים: חריע לבן נרשם כמוצר הנמדד באורכו, ואילו חריע אדום רק כמוצר הנשקל - עדות לתפקידיו השונים של הצמח בחיי היוונים.
