קוקונינו (מחוז)

קוקונינו
Coconino County

סמל קוקונינו
בית המשפט הישן של מחוז קוקונינו בפלגסטף
מדינה
מדינה
בירת המחוז	פלגסטף
תאריך ייסוד	18 בפברואר 1891
שטח	48,332 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ במחוז	134,511 (2011)
‑ צפיפות	2.7 נפש לקמ"ר (2011)
אזור זמן	UTC -7
אתר המחוז
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה

פסגת המפריז, הנקודה הגבוהה ביותר במדינת אריזונה

מחוז קוקונינו (באנגלית: Coconino County) הוא מחוז בצפון החלק המרכזי של מדינת אריזונה. נכון ל-2010 התגוררו במחוז 134,421 תושבים. בירת המחוז היא העיר פלגסטף. שטחו 48,332 קמ"ר ובכך הוא המחוז השני בגודלו ב-48 המדינות הרציפות של ארצות הברית (לא כולל אלסקה והוואי) לאחר מחוז סן ברנרדינו בקליפורניה, והוא גדול מכל אחת מתשע המדינות הקטנות ביותר בארצות הברית.

בתחומי מחוז קוקונינו מצוי הפארק הלאומי גרנד קניון, שמורת אומת ההוואסופאי וחלקים משמורת הנאוואחו, ושמורות הוואלאפאי וההופי. מקור השם משפת הוואסופאי ופירושו "מעט מים".

חלק גדול, כ-30%, מאוכלוסיית המחוז הם אינדיאנים, בעיקר נאוואחו, כשמספר התושבים בני השבטים האחרים - הוואסופאי, הופי ואחרים - קטן הרבה יותר.

היסטוריה

ממצאים ארכאולוגיים מלמדים על התפשטות של ציידים נוודים מהמישורים הגדולים לעמק הקולורדו הקטן לפני אלפי שנים. לפני כ-3,000 שנים נולדה באזור תרבות האנסאזי והתפשטה ברחבי רמת קולורדו, המהווה חלק גדול ממחוז קוקונינו. לפני כ-400 שנים היו מרבית התושבים בני שבטי הפאיוט, ההופי, ההוואסופאי, הייוואפיי והוולאפאי.

משלחות צבאיות ומשלחות שבראשם עמדו אנשי צבא מיפו את האזור בשנות ה-50 של המאה ה-19: משלחת לורנזו סיטגרייבס (Lorenzo Sitgreaves) ב-1851, משלחת אדוארד ביל (Edward F. Beale) ב-1857, ובאביב 1869, המשלחת הידועה של ג'ון וסלי פאוול שהפליגה לאורך נהר הקולורדו, שחלק גדול ממנו עובר במחוז קוקונינו. פאוול היה בין הראשונים להצביע על הסכנה הנשקפת לתרבות האינדיאנים.

מתיישבים אירופאים החלו להופיע באזור בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-19. ראשונים היו מתיישבים מורמונים שהגיע מצפון וחצו את הקולורדו בליז פרי (Lee’s Ferry), והמשיכו דרומה על מנת להקים יישובים דוגמת פרדוניה (Fredonia), וטובה סיטי (Tuba City).

לאחר שמסילת הברזל המכונה "מסילת הברזל האטלנטית והפסיפית" (Atlantic & Pacific Railroad) נבנתה ב-1883 חל גידול מהיר במספר התושבים של אזור צפון מחוז יוואפיי. התושבים של האזורים הצפונים עייפו מהמסע הארוך לפרסקוט בירת מחוז יוואפיי, (כ-160 קילומטרים דרומית מערבית לפלגסטף) בכל פעם שהיו צריכים לסדר עניינים עם הנהלת המחוז. בנוסף, הם האמינו שהם מהווים ישות משמעותית מספיק על מנת שיהוו מחוז עצמאי. משום הם הכינו עצומה ב-1887 לניתוק מיוואפיי ויצירת מחוז חדש שיקרא מחוז פריסקו. בקשתם אושרה ב-1891 כשנוצר מחוז קוקונינו ופלגסטף הוכרזה בירתו. במחוז אז התגוררו כ-4,000 תושבים.

גאוגרפיה

שטח המחוז מסתכם ב-48,332 ק"מ מרובעים. מתוכם 48,218.9 ק"מ מרובעים אדמה (99.77%) ו-113.4 ק"מ מרובעים מים (0.23%). קוקונינו הוא המחוז השני בגודלו ב-48 המדינות הרציפות של ארצות הברית (לא כולל אלסקה והוואי) לאחר מחוז סן ברנרדינו בקליפורניה. המחוז גובל בצפון במחוז קיין, ובצפון מזרח במחוז סן חואן שביוטה. המחוז גובל במזרח במחוז נאוואחו, בדרום במחוזות גילה ויוואפיי ובמערב במחוז מוהאבי שבאריזונה.

בין אתרי הטבע הבולטים במחוז: הפארק הלאומי גרנד קניון, פסגת המפריז (Humphreys Peak‏; 3,852 מטרים), הפסגה הגבוהה ביותר באריזונה, מכתש ברינגר, מכתש הפגיעה הידוע ביותר והיער הלאומי קאיבאב.

שמורות אינדיאנים

18,498.8 קמ"ר משטח מחוז קוקונינו הוקצו על ידי הממשל הפדרלי עבור שמורות אינדיאנים, ובכך המחוז שני רק למחוז אפאצ'י. השמורות במחוז הן (על פי סדר יורד של גודל השטח): שמורת נאוואחו, שמורת הולאפאי, שמורת הופי שמורת הוואסופאי ושמורת קאיבאב. שמורת הוואסופאי היא היחידה מביניהם השוכנת כולה בתוך תחומי המחוז.

שמורות טבע לאומיות

• היער הלאומי אפאצ'י-סיטגרייבס (Apache-Sitgreaves National Forest, חלקי)
• היער הלאומי קוקונינו (Coconino National Forest, חלקי)
• אזור הנופש הלאומי קניון גלן (Glen Canyon National Recreation Area, חלקי)
• הפארק הלאומי גרנד קניון (חלקי)
• היער הלאומי קאיבאב (Kaibab National Forest, חלקי)
• היער הלאומי פרסקוט (Prescott National Forest, חלקי)
• המונומנט הלאומי הר הגעש סנסט קרייטר (Sunset Crater Volcano National Monument)
• המונומנט הלאומי צוקי השני (Vermilion Cliffs National Monument)
• המונומנט הלאומי קניון וולנאט (Walnut Canyon National Monument)
• המונומנט הלאומי וופאטקי (Wupatki National Monument)

דמוגרפיה

על פי נתוני 2011 התגוררו במחוז 134,511 תושבים, צפיפות אוכלוסין של 2.7 תושבים לקמ"ר. על פי מפקד האוכלוסין של 2010 התחלקה האוכלוסייה כלהלן:

• 61.7% - לבנים ממוצא אירופי
• 27.3% - אינדיאנים
• 13.5% - היספאנים או לטינו אמריקנים
• השאר בני גזעים שונים (שחורים, אסייאתים, רב-גזעיים וכו')

השפה הנפוצה היא אנגלית, אם כי במפקד האוכלוסין של שנת 2000 דיווחו 18.59% כי שפת אימם היא נאוואחו ו-6.58% נהגו לדבר בביתם בספרדית.

יישובים עיקריים

• פלגסטף
• פייג'
• סדונה (מרבית סדונה היא במחוז יוואפאי)
• ויליאמס

תחבורה

רכבת התיירים לגרנד קניון בתחנת ויליאמס

פלגסטף היא צומת תחבורה חשובה. בסמוך לה עוברים: כביש בין מדינתי 40 (Interstate 40) שכיוונו מזרח מערב וחוצה את כל ארצות הברית מברסטו שבקליפורניה במערב ועד בנסון בקרולינה הצפונית במזרח, כביש בין-מדינתי 17 המחבר בין לפלגסטף לפיניקס בירת אריזונה. כמו כן, מחברים כבישים מספר 89 ו-180 את פלגסטף עם הפארק הלאומי גרנד קניון.

• תעופה - בתחומי המחוז יש שני שדות תעופה: "שדה התעופה של הפארק הלאומי גרנד קניון" (Grand Canyon National Park Airport) בסמוך לכניסה הדרומית לפארק ו"שדה התעופה פוליאם פלגסטף" (Flagstaff Pulliam Airport) בסמוך לפלגסטף.
• שירות אוטובוסים - לקווי גרייהאונד יש תחנה בפלגסטף שממנה יוצא שירות אוטובוסים סדיר מערבה ומזרחה על כביש I-40 ודרומה לפיניקס. חברת אוטובוסים נוספת המשרתת נוסעים באזור פלגסטף היא "מאונטיין ליין" (Mountain Line).
• רכבות נוסעים - לאמטרק יש תחנת רכבת בפלגסטף שממנה יוצא שירות נוסעים סדיר מזרח לשיקגו ומערבה ללוס אנג'לס. רכבת תיירים מיוחדת פועלת מדי יום בין העיר ויליאמס לבין הגדה הדרומית של הגרנד קניון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קוקונינו בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט של מחוז קוקונינו

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22626946קוקונינו (מחוז)