ואלאפאי
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 1,965 (2010) | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
 אריזונה | |
| שפות | |
| שפת ואלאפאי ואנגלית | |
| דת | |
| ילידית, נצרות | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| יאוואפאי, הוואסופאי |
ואלאפאי (באנגלית: Walapai או Hualapai, בשפת הוואלאפאי Hwalbáy[1]) הם קבוצה אתנית קטנה של אינדיאנים בארצות הברית, שבט המוכר על ידי הממשל הפדרלי של ארצות הברית (federally recognized tribe). בני השבט מתגוררים בשמורת ואלאפאי (Hualapai Indian Reservation), שמורת אינדיאנים המשתרעת על שטח של 4,015 קילומטרים רבועים באזור הגרנד קניון בצפון מערב מדינת אריזונה שבדרום מערב ארצות הברית, כ-80 קילומטרים מזרחית לקינגמן (35°54′25″N 113°07′58″W / 35.90694°N 113.13278°W). משמעות שמם "בני העצים הגבוהים", נגזר מ-hwa:l, המלה בשפת ואלאפאי עבור אורן הזפת (Pinus ponderosa) ו-"pai" – "עם". הטריטוריה המסורתית של בני שבט זה היא רצועה בת 174 קילומטרים לאורך הגדה הדרומית של הגרנד קניון ונהר הקולורדו המכוסה באורנים. המרכז המנהלי של השבט שוכן בעיירה פיץ' ספרינגס (Peach Springs).[2]
היסטוריה
עד המפגש עם האירופאים
מעט מאוד ידוע על הוואלאפאי לפני המפגשים הקבועים עם האדם הלבן שהחלו בשנת 1852. על פי הממצאים הארכאולוגיים, המתוארכים לשנת 600 לספירה, חיו אבותיהם הקדומים של הוואלאפאי בסמוך לסכר הובר של ימינו, והם נדדו אחר כך מזרחה לאורך הנהר. בקיץ נהגו הוואלאפאי לנוע בקבוצות קטנות וללקט צמחים, תוך שהבשילו ושימרו חלק מהם עבור החורף. מדי פעם חזרו לכפריהם שבהם טיפלו בגינות הירק שעבורם הם הקימו סכרי הטיה קטנים. בחורף נהגו קבוצות גדולות יחסית של ואלאפאי להקים מחנות במקומות קבועים. בינם לבין שבטי האינדיאנים הסמוכים היו יחסי מסחר. הם סחרו בחרוזים, סוסים וצדפים תמורת שמיכות עם הנאוואחו וההופי, ותמורת רובים וסוסים עם הפאיוט והיוט. באדמות הוואלאפאי היה פיגמנט אדום שאותו כרו ובו סחרו.[3] הלבוש המסורתי של בני הוואלאפאי היה מעילים מעורות איילים וארנבות. הם נהגו להתגורר במבנים ארעיים שצורתם חרוט, העשויים מענפי ארזים המכונים ויקיאפ (Wikiup).
במקור נחלק שבט הוואלאפאי (Pa'a או Pai) לשלושה תת-שבטים: "אנשי הרמה" (Plateau People), "אנשי ההר התיכון" (Middle Mountain People) ו"לוחם יאוואפאי" (Yavapai Fighter). תת-השבטים נחלקו לשבע קבוצות, שהתפצלו לשלוש עשרה קבוצות מקומיות.[4] הקבוצות המקומיות היו מורכבות מקבוצות של משפחות מורחבות שחיו בכפרים קטנים. מבחינה אתנית, ההוואסופאי והוואלאפאי הם בני אותו עם, אם כי כיום הם מוגדרים כקבוצות נבדלות פוליטית כתוצאה ממדיניות ממשלת ארצות הברית. ההוואסופאי הם בסך הכול אחת מהקבוצות המקומיות הללו המכונה "הוואסואוה פא'אה" (Havasooa Pa'a), חלק מקבוצת "נייאב-קאפאי" (Nyav-kapai - "האנשים מהמזרח") של תת-השבט "אנשי הרמה".
המפגש עם האירופאים ומלחמת ואלאפאי
ייתכן שהאירופאי הראשון שפגש את הוואלאפאי היה אַרְנַנְדוֹ דֶה אַלַרְקוֹן (Hernando de Alarcon) שעלה ב-1540 במעלה הקולורדו כחלק ממשלחת פרנסיסקו וסקס דה קורונדו. פגישות ודאיות חטופות עם אירופאים היו עם מרקוס פרפן דה לוס גורדוס (Marcos Farfan de los Gordos) ב-1598 והאב פרנסיסקו גרסס (Francisco Garcés) ב-1776.
ספרד, אחר-כך מקסיקו ולבסוף ארצות הברית תבעו בעלות על האזור שבו חיו הוואלאפאי, אבל בני השבט לא הרגישו בשינוי באורח חייהם עד שבשנת 1863 נתגלה זהב סמוך לפרסקוט (Prescott) באריזונה, דרומית לשטח המחיה של הוואלאפאי. גל של כורים ומחפשי זהב הגיע לאזור. בתחילה היו היחסים בין הוואלאפאי והאמריקנים ממוצא אירופאי ידידותיים, אבל סביב 1865 החלו עימותים לאחר שמחפשי זהב וחוואים שאבו מים ממעיינות ובורות מים של הוואלאפאי בלי רשותם. באפריל 1865 הרג מתיישב שיכור את הצ'יף אנאסה (Anasa) ובתגובה תקפו האינדיאנים נוסעים בנתיב בין פרסקוט באריזונה למעברות הקולורדו. הייתה זו תחילת אירוע שכונה "מלחמת ואלאפאי", שעתיד הייתה להימשך עד 1870. הוואלאפאי שלחו שליחים לבני ההוואסופאי וליאוואפאי ולאפאצ'ים בבקשת סיוע במאבק בלבנים. בסך הכול עמדו לרשות הוואלאפאי כ-250 לוחמים, ומספר לא ידוע של בעלי ברית מקרב היאוואפאי והאפאצ'ים. הם נלחמו כנגד כמה מאות חיילים מצבא ארצות הברית, ומיליציות חמושות של התושבים. בשל עדיפות הצד הנגדי נקטו הוואלאפאי בשיטות של מלחמת גרילה, מארבים והתקפות על קווי האספקה של צבא ארצות הברית. הם פעלו ביחידות קטנות עצמאיות שהכירו היטב את השטח וניסו להכתיב את המקום והזמן שבהם התרחשו העימותים עם צבא ארצות הברית.
המנהיגים החשובים ביותר של הוואלאפאי (טוקומהט - Tokoomhet) באותה תקופה היו ואובה יובה (Wauba Yuba), ראש לוחמי היאוואפאי, שרום (Sherum) משבט ההרים התיכוניים, היטצ'י היטצ'י (Hitchi Hitchi) משבט הרמה[5] וסוסקואטמה (Susquatama), המכונה ואלאפאי צ'רלי, משבט ההרים התיכוניים. העימותים נפסקו לאחר שוויליאם הרדי (William Hardy), שסלל והפעיל את דרך האגרה לקולורדו שנחסמה בשל התקפות האינדיאנים, ומנהיגי הוואלאפאי ניהלו בביל ספרינגס (Beale Springs) משא ומתן שהסתיים בהסכם שלום. ההסכם החזיק מעמד תשעה חודשים בלבד והסתיים כאשר בוויכוח על תנאי ההסכם הרגו מתיישבים את ואובה יובה וחמישה מנהיגים נוספים נשבו על בידי גנרל גרג (Gregg), והעימות התחדש. הוואלאפאי תקפו מכרות זהב ומתיישבים לבנים. בעזרת סיירים אינדיאנים משבט מוהאבי תקפו פרשים מצבא ארצות הברית את החוות של הוואלאפאי ושרפו אותן. העימות המכריע של מלחמת ואלאפאי התרחש בינואר 1868, כאשר פלוגה בפיקודו של הסרן יאנג (S.B.M. Young) שאליו הצטרף כוח בפיקודו של הסגן ג'ונתן סטיוונסון (Johnathan D. Stevenson) הפתיעה את שרום שלרשותו עמדו כמאה לוחמים. הקרב שכונה "קרב פסגת שרום" (Battle of Cherum Peak) נמשך יום שלם. במטח הראשון נהרג סטיוונסון, ובסופו של דבר הצליח הכוח של הוואלאפאי להימלט, אבל היו להם 21 הרוגים ופצועים רבים. קרב זה שבר את כוח ההתנגדות של הוואלאפאי. להרוגים בקרבות הצטרפו גם מתים ממחלות מידבקות כדוגמת שעלת ודיזנטריה, וב-20 באוגוסט 1868 נכנע עיקר הכוח בפיקוד של לווי לווי (Leve Leve), אחיו למחצה של שרום. קבוצת הלוחמים האחרונה, בפיקודו של שרום, נכנעה רק ב-1870. משערים שכשליש מבני הוואלאפאי מתו בקרבות ובמחלות. האמריקנים העריכו את גבורתם של הוואלאפאי וגנרל אמריקני התבטא במילים: "הייתי מעדיף להילחם כנגד חמישה אפאצ'ים מאשר כנגד ואלאפאי אחד".[6] אחרי הכניעה העסיק הצבא האמריקני סיירים מבני הוואלאפאי בעימות עם היאוואפאי, אויבים מסורתיים של הוואלאפאי.
אחרי המלחמה
.jpg)
הוואלאפאי המובסים רוכזו תחילה באזור קמפ ביל ספרינג (Camp Beale's Spring), וב-1874 הורתה הלשכה לענייני אינדיאנים לכפות על קבוצה שבין 400 ל-600 וולאפאי מעבר דרומה מרחק של קרוב ל-240 קילומטרים אל השמורה שהוקמה בלה פאז (La Paz) שבמורד הקולורדו. החום, הרעב והמחלות הכריעו רבים מבני השבט ורבים נמלטו שנה אחר-כך חזרה למקומות מגוריהם הקודמים. אלא שהתנאים כבר לא אפשרו את חיי הנוודים למחצה ורבים החלו לעבוד עבור המתיישבים האירופאים במכרות ובחוות שהוקמו באזור.
ב-1881 פנו נציגים מהשבט לממשל האמריקני בבקשה להקצות להם שמורה שבה יוכלו להגן על עצמם ועל אדמתם. ב-4 בינואר 1883 חתם נשיא ארצות הברית, צ'סטר ארתור, על צו נשיאותי שהקצה לוואלאפאי את שטח השמורה הנוכחי.[7] במקביל הונחה מסילת ברזל של חברת הרכבות האטלנטית והפסיפית (Atlantic and Pacific Railroad) דרך שטחי השמורה. אף שבניית הרכבת פגעה באורח החיים של הוואלאפאי היא גם שימשה מקור פרנסה. מאוחר יותר עקב כביש 66 ההיסטורי אחרי מסלול המסילה והוא עובר דרך פיץ' ספרינגס, היישוב המרכזי בשמורה.
ב-1938 אישרו הוואלאפאי חוקה פנימית והקימו מועצת שלטון, כשפיץ' ספרינגס נקבעה כבירת השבט. ב-1940, לאחר שהפעילו במשך תקופה ארוכה שדולה, הכריח הקונגרס של ארצות הברית את חברת הרכבת סנטה פה (Santa Fe Railway) לוותר על כל תביעותיה על שטחים בשמורה. בית המשפט העליון אישר צעד זה שנה אחר-כך. צעדים היו שימוש תקדימים בתביעות של שבטים אינדיאניים אחרים.[3]
הוולאפאי כיום
ממשל
השבט נשלט על ידי מועצת שבט הוולאפאי (Hualapai Tribal Council), הכוללת יושב ראש, סגן, ושבעה חברים נוספים. מוסדות שבטיים נוספים כוללים את בית המשפט השבטי ובית המשפט לערעורים שנועד לכפות את כללי וחוקי השבט וחוקתו. על אכיפת החוק אחראית מחלקת המשטרה של אומת הוואלאפאי (Hualapai Nation Tribal Police Department) שהוקמה ב-2002, וכוללת מפקד, סגן, חוקר פלילי ו-11 שוטרים שהוסמכו על ידי משטרת אריזונה. על כיבוי אש אחראית הלשכה לענייני האינדיאנים (Bureau of Indian Affairs) וכבאים מתנדבים.
בריאות
הלשכה לענייני האינדיאנים אחראית על שירותי הבריאות באמצעות מרפאה קטנה שהוקמה בשמורה. השמנה ואלכוהוליזם הם בעיות משמעותיות אצל האינדיאנים ולכן מושקעים מאמצים רבים בהסברה נגד השימוש בסמים ובאלכוהול. בעיה נפוצה נוספת ממנה סובלים רבים מבני השבט היא סוכרת. לעומת זאת בני השבט ניחנים בלחץ דם נמוך בצורה יוצאת דופן, כל כך נמוך שאדם ממוצע היה מתעלף אם זה היה לחץ הדם שלו. הלם כתוצאה מלחץ דם נמוך הנובע מאובדן נוזלים כמעט שלא מתגלה בין התושבים. משערים שתכונה מיוחדת זו הועברה בתורשה מאבותיהם הנוודים. אלו שיכלו לשרוד את התקופה הארוכה ביותר בלי מים העבירו תכונה גנטית זו לדורות הבאים.
שפה
שפת הוואלאפאי היא אחת השפות ממשפחת שפות יאומן (Yuman–Cochimí languages) אותה דוברים גם בני שבט ההוואסופאי שהיו בעבר חלק מהוואלאפאי. מרבית התושבים בני למעלה מ-30 דוברים שפה זו, כמו גם צעירים רבים. השיעורים בבית הספר בפיץ' ספרינגס מועברים הן בשפת הוולאפאי והן באנגלית, בנוסף מארגן בית הספר מחנות קיץ המתנהלים בשפת הוואלאפאי.
כלכלה
כלכלת השבט מתבססת בעיקר על עבודות חוץ. מקורות הכנסה נוספים מגיעים מתיירות, הפעלת שיט רפטינג בנהר הקולורדו, גידול בקר בחוות, מסעות ציד וכריתת עצים, כמו גם הכנת מוצרים מקומיים, כמו קליעת סלי קש. העסקים מנוהלים על ידי דירקטוריון היזמות של הוואלאפאי (Hualapai Enterprise Board), ועדה של חברי שבט עצמאים שהוכיחו גישה לעסקים וגם אנשים מחוץ לשבט. שירותי בנקאות ניתנים לוואלאפאי בסניפי המוסדות הפיננסיים העיקריים של אריזונה בקינגמן. ב-2007 הקימו יזמים מטעם השבט אטרקציה תיירותית ייחודית, מרפסת צפייה גדולה שקרקעיתה שקופה על קניון צדדי של הקולורדו בגובה שבין 150 ל-240 מטרים מעל הנהר המכונה "Grand Canyon Skywalk".
לקריאה נוספת
- Jeffrey P. Shepherd, We are an Indian Nation: A History of the Hualapai People
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Watahomigie, Lucille, Jorigine Bender, Akira Yamamoto, University of Los Angeles. Hualapai reference grammar. 1982.
- ^ About Hualapai מהאתר ברשמי של השבט
- ^ 3.0 3.1 Hualapai Reservation
- ^ People of the Desert, Canyons and Pines: Prehistory of the Patayan Country in West Central Arizona, P. 27 The Hualapai
- ^ Walapai - Sociopolitical Organization
- ^ Jeffrey P. Shepherd, We are an Indian Nation: A History of the Hualapai People, עמ' 35
- ^ נוסח הצו הנשיאותי
30261608ואלאפאי