הקהילה היהודית באוסטרולנקה(בפולנית: Ostrołęka), עיר בפרובינציית מזוביה שבפולין היושבת על נהר נרב, כ-120 ק"מ צפונית מזרחית לוורשה, התקיימה מסוף המאה ה-18 עד השמדתה בשואה. בתחילה מנתה הקהילה כ-73 משפחות יהודיות, אשר עסקו במסחר ובמלאכה, הוקם בית כנסת והוקצה ליהודים מקום בית העלמין. טרם מלחמת העולם השנייה, בשיאה של הקהילה, התגוררו בעיר כ-4,300 יהודים.
קהילת יהודי אוסטרולנקה נוסדה בשנת 1794, השנה בה הוקם בית העלמין היהודי. אך יהודים מופיעים באוסטרולנקה כבר במאה ה-15 כאשר המלך הפולני זיגמונד השלישי בשנת 1622 קבע שאזרחי אוסטרולנקה הנוצרים מקבלים פריווילגיה בקניית אוכל לעומת אזרחים זרים ובעיקר יהודים.
בשנת 1827 היו באוסטרולנקה 3030 נפשות ומתוכם כ-16.4% יהודים. יהודי אוסטרלנקה התפרנסו בעיקר ממסחר או ממלאכות פשוטות כגון, סנדלרות ונגרות. ליהודים הותר להתגורר רק בשכונות מיוחדות שהוקצו להם, חוץ מיחידי סגולה, בעיקר עשירים, אשר להם ניתן רשות להתגורר בכל רחבי העיר. בשנת 1858 לאחר הגירת יהודים רבים לאוסטרולנקה גדל אחוז היהודים בעיר והיווה כ-36.8% מהאוכלוסייה הכללית. בתקופה זו עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה הגיעה קהילת אוסטרולנקה לשיא התפתחותה הכמותית, המסחרית, הכלכלית, וגם איכותית הרוחנית-תרבותית. היא נהייתה לקהילה היהודית השלישית בגודלה בכל פלך לומזה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חלה "ירידה" באוסטרולנקה היהודית. בשנות המלחמה הראשונות הייתה עיר זו זמן מה ריקה מתושביה היהודים. בגלל קרבתה של אוסטרולנקה לחזית המלחמה כמעט הרסה את כל העיר, נשרפו בית הכנסת, בית המדרש ובנייני ציבור יהודיים אחרים בעיר. על היהודית חלה גזירת גירוש ורבים מהם נדדו לערי רוסיה הפנימיות ואחרים יצאו לערים הסמוכות.
בין שתי מלחמות העולם
בתום המלחמה, עם בנין הנהרסות והחזרת חיי העיר ליושנם, לא שבו אליה הרבה יהודים שעזובה לפני כן, והישוב היהודי שוב לא הגיע למעמדו הקודם.
בשנת 1921 היו באוסטרולנקה 3,352 יהודים (36.7% מכלל האוכלוסייה). עקב המצב הביטחוני הירוד והלחץ הכלכלי שהיה על היהודים בשנות העשרים ובייחוד בשנות השלושים, גברה נטיית ההגירה לארצות אחרות ובייחוד לאמריקה ולארץ ישראל. יהודי אוסטרולנקה ששבו אליה שיקמו את בתיהם ובתי המסחר אשר נהרסו בזמן המלחמה, ובשנים אלה הוקמו בית הכנסת הגדול, בית מדרש ובתי תפילה אחרים.
בשנים בין שתי מלחמות העולם הוקמו באוסטרולנקה מוסדות ציבור רבים, בניהם "לינת צדק" ו"טאז" אשר סייעו לחולים ואף מפלגות של ההסתדרות הציונית כמו "פועלי ציון", "אגודת ישראל", "המזרחי" ועוד.
האנטישמיות שגברה באירופה בשנות השלושים נתנה את אותותיה גם באוסטרולנקה. בעקבות התעמולה האנטישמית הגוברת בא החרם הכלכלי על המסחר והמלאכה היהודיים, שהיה מלווה במעשי אלימות ופגע קשות ביהודים. בנוסף האווירה האנטישמית שררה גם בגימנסיה המקומית ולא פעם הוכו תלמידים יהודים בידיהם של תלמידם פולניים מוסתים.
ארגונים קהילתיים חברתיים
"ארגון הנשים לעזרה רפואית ליולדות ולנשים עניות" - המוסד הציבורי הראשון לעזרה הדדית, הוקם בשנת תרע"ד-1914.
"קופת עזרה לנזקקים" - הוקמה במאי 1914 אחרי הדליקה שפרצה באביב וכלתה את רב בתי היהודים.
"הבנק היהודי": קופת מלווה וחיסכון על בסיס קואופרטיבי, הוקם בשנת תרפ"א -1921.
"איגוד מקצועי של המועסקים בחיטות" - הוקם בשנת 1923, את הארגון ניהלו אנשי ה"בונד".
חברת "גמילות חסדים" - קופת עזרה לנצרכים של חברת תורה.
בהשכלתה, לשונה ואורח חייה הייתה אוסטרולנקה על התפר שבין פולין לליטא, היא הושפעה מלומז'ה וביאליסטוק ומהרוח החסידית מצד אחד ומוורשה ומהלמדנות הליטאית מצד שני. דבר זה התבטא גם במבטא יידיש.
רב החסידים הגיעו מן העיירות הסמכות כחתנים וסוחרים, הקבוצה הגדולה הייתה של חסידי גור והיתר חסידי אלכסנדרוורקה ואמשינב.
באוסטרלנקה היו מספר חברות אשר עסקו בלימוד התורה וחיו חיי קהילה עשירים. פעילותם התרכזה בחדרי התלמוד תורה.
החברה הוותיקה בעיר "חברת תורה" חבריה היו התושבים הוותיקים בעיר, רובם אנשי מלאכה פשוטים. רבה ר' משה נתן טייטלבוים, היה מעביר שיעורים בימות החול בתורה ובמשנה ובשבת ב"אלשיך". 3 תאריכים נחגגו בהתאספות של כל בני החבורה: ז' באדר יום פטירת משה, שבת פרשת יתרו ושמחת תורה. בתחילה ניהלה את ענייניה בביתו של רבי מוטל חמיאל ובמשך הזמן הקימה בית כנסת משלה. החברה פיתחה פעילות ציבורית בין חבריה והפעילה קופת עזרה לנצרכים.
ר' יחיאל מיכל גולדשלאג, נולד בשנת 1830 בשרנסק. מוצאו ממשפחה מיוחסת בישראל. ר' יחיאל היה נכדו של החסיד הידוע ר' זעליג שרענצקר שהיה מחסדיו המובהקים של האדמו"ר המפורסם רבי מנחם מנדל מקוצק. ר' יחיאל נחשב לעילוי גדול בתורה וכבר בגיל 18 נתקבל לשמש כרב של מספר קהילות (קיקול, פודנביץ', שרנסק) וכרב-אב בית דין של קהילת אוסטרולנקה. נפטר בשנת 1918 כשהוא בן 88 שנים. מספריו: "ירושלים", "לב דעת","עיניים לראות" ועוד.
הרב משה נחום ירושלמסקי, נולד בשנת 1855 למשפחה אוקראינית, עשירה ומיוחסת. מנעוריו התפרסם כעילוי גדול ועסק רבות בכתיבת ספרי קודש. בשנת 1989 נבחר לשמש כרב- אב בית דין באוסטרולנקה. בחירה זו עוררה גל של תשומת לב בחוגי הרבנות ברוסיה שכן הייתה זו כמעט הפעם היחידה שבה רב מאוקראינה נבחר לכהן כרב בפולין. לאחר היבחרו יצא לאור המדור "ברכת חכמים" המכיל מכתבי ברכה של רבנים מרחבי העולם לרגל היבחרו של הרב ירושלמסקי כרב אב בית דין של קהילת אוסטרולנקה, ובין הרבנים: רבי צבי הירש רבינוביץ מקובנה, האדר"ת, בעל ה"שדי חמד" ועוד. הרב ירושלמסקי חלה בעיר חורול ונפטר בה בשנת 1916. מספריו: "לשד השמן", "מנחת משה", "ברכת משה", "באר משה" ועוד. בנו, שמשון דוב ירושלמסקי, עלה לארץ ושימש במשרד מבקר המדינה. הרב שמואל מוהליבר כתב על הרב ירושלמסקי במדור "ברכת חכמים" : ”הרב הגאון המפורסם חריף ובקי בחדרי תורה , עמו שרי נהורא, חובר חברים מחוכם, עושה פלא”
הרב משה נחום ירושלמסקיהרב יצחק בורשטיין, נולד בשנת 1868 בלומז'ה שבפולין. שימש כ35 שנה כרבאב בית דין של אוסטרולנקה והיה ידוע בתור משיב בענייני הוראה והלכה לרבנים גדולים מאותה התקופה. הוא נספה עם בני קהילתו בשואה. מספריו: "מטעמי יצחק" על שולחן ערוך שזכה לתפוצה גדולה בעולם הישיבות.
ישיבת "בית יוסף" נובהרדוק - בה למדו תלמידי אוסטרולנקה והסביבה שלא יצאו ללמוד בישיבות ליטא הגדולות. וועד של נשים דאג לצורכי הישיבה. הבחורים אכלו "ימים", לבחורים המבוגרים היה מטבח במרתף הישיבה. בשנים האחרונות עקב התנועה הציונית וההכשרות התמעטו תלמידי הישיבה.
"תלמוד תורה"[2] - בית הספר המרכזי והוותיק בו למדו רב הילדים. מנה כ-150 ילדים ב-5 כיתות.
בית ספר "בית יעקב" - בית ספר לבנות, למדו בו יידיש, תפילה, תורה ותולדות ישראל.
בית ספר יבנה - הוקם בשנות ה-20 הראשונות - בית ספר מודרני שלמדו בו לפי כללי הפדגוגיה החדשה. הוקם בהשפעת ההתעוררות הציונית, בדרישת הורים שלא הסתפקו בלימודי התלמוד תורה. זלמן חנוך גברזלצ'נו ייסד את בית הספר, קבוצה קטנה של נערים למדו אצלו עברית, תורה עם פרוש רש"י תפילה ודינים. בראש בית הספר עמד וועד הורים שדאג להוצאות והשיג חדר בתוך התלמוד תורה למרות התנגדותם של החרדים והחסידים המתנגדים לציונות.
בית ספר תרבות - הוקם בשנת תרפ"ח -1928 הדגיש את המומנט הארצישראלי והיה פשרני יותר מבחינה דתית. הקים אותו המורה גדליה רוזנבוים מביאליסטוק. בית הספר לא החזיק הרבה זמן אך הכניס רוח חדשה בעירה.
ההתעוררות הציונית באוסטרולנקה[1] התחילה בשנת תרע"ח (1917) בעקבות הצהרת בלפור. באותה שנה התחילו להתפתח הסתדרויות ציוניות וקם נוער ציני. סבל היהודים מעצמאותה של פולין ומהמלחמה בין פולין לליטא גרם לצמיחתה של התנועה הציונית, בעיקר תנועת פועלי ציון. באותה תקופה קמה קבוצת ה'חלוץ' גדולה והתחילה עלייה מהעיר עם ההעלייה לארץ התגברה ההתעניינות בציונות. הפעילות הציבורית התבטאה בפעולות למען הקרן קיימת לישראל, קרן היסוד, קרן החלוץ וכן בהשתתפות בחיים הציבוריים בעיר. ב-1925 החלה עלייה גדולה מהעיר בהם רבים ממפלגת פועלי ציון ותנועת החלוץ, בנוסף החלו לשלוח את הנוער למחנות הכשרה לעבודה חקלאית. שנת 1927 הייתה שנת מפנה קשה לפעילות הציונית, חברים שלא הסתדרו בארץ שבו לעיר וסיפרו סיפורים עגומים. בשנת תרפ"ט (1929) פרצו בארץ מאורעות ואחד מבני אוסטרלנקה דוד לב נפל בהם. כשנודע הדבר התכנסו כל המפלגות בעיר לעצרת מחאה והוחלט להקים ספרייה ע"ש דוד לב. בתקופה זו שערי הארץ היו נעולים והנוער נשלח שוב ושוב למחנות הכשרה. רבים מהמחזור הראשון שיצאו להכשרה ב-1933 הצליחו לקבל סרטיפיקטים ועלו לארץ ב-1935–1936. התנועה הציונית המשיכה לפעול ולחלום על עלייה לארץ עד שחלומם נגדע בעשן המלחמה.
ב־1 בספטמבר 1939, חדר הצבא הגרמני לפולין. ב־17 בספטמבר חדר גם צבא ברית המועצות לפולין, וכבש את כל חלקה המזרחי, בהתאם לחוזה ריבנטופ-מולוטוב. אוסטרולנקה נשארה באזור הכיבוש הגרמני, כאשר הגבול נקבע רק 4 ק"מ מזרחה ממנה.
רבים מן היהודים עזבו את העיר לכיוון ברית המועצות, והגיעו ללומז'ה, לביאליסטוק וליישובים קטנים אחרים בסביבה. משפחות בודדות נשארו בצד הגרמני.
באפריל 1940 הוצעה לפליטים היהודים קבלת אזרחות סובייטית ורוב האוסטרולנקאיים קבלו את ההצעה בחיוב. בהתאם לכך, חויבו בעלי האזרחות לעבור לגור לפחות במרחק של 100 ק"מ מהגבול הגרמני החדש. 70% מיהודי אוסטרולנקה עברו לעיר סלונים. האחרים התיישבו בערים ובעיירות שונות בביאלורוסיה. אלה שלא נענו להצעה, נעצרו על ידי ה נ.ק.ו.ד. והוגלו לסיביר או לאזורים נידחים של רוסיה. גורל דומה נגזר גם על אלה שנתפסו בחציית גבול בלתי לגאלית או על פעילים ציוניים ובעלי רכוש גדול.
גורלם של יהודי אוסטרולנקה ששהו בביאלורוסיה, ובמיוחד בסלונים, היה מר. כמעט כל יהודי הקהילה נרצחו בעקבות כיבוש האזור על ידי הגרמנים במבצע ברברוסה. רק כ-100 יהודים ניצלו, רובם היו כלואים במחנות עבודה באזור הסוב-ארקטי הצפוני של ברית המועצות, או שגויסו בהתנדבות לעבודה. כ-20 איש, בשטח פולין, שרדו את השואה.[3]
