קאוואל
קאוואל (בבולגרית: Кавал, ברומנית: caval, בטורקית: kaval) או קוואלי (ביוונית: καβάλι קאוואלי או τζαμάρα "צאמארה") הוא סוג של חליל המשמש, בגרסאות שונות, את המוזיקה העממית המסורתית בבלקן, בייחוד בבולגריה ומקדוניה, כמו כן ברומניה, באלבניה, סרביה, יוון, כמו כן במזרח התיכון - בטורקיה ובמצרים, ובארמניה (ה"בלוּר"), אזרבייג'ן וכורדיסטן.
יש סבורים כי מוצא הכלי הוא בטורקיה משם הובא עם הכיבוש העות'מאני לחצי האי הבלקן ולדרום מזרח אירופה. לפי דעה אחרת, זהו כלי נגינה שהיה קיים באזור הבלקן עוד מימי קדם, כשכלים מקורבים לו היו ידועים בימי קדם גם במצרים, בסוריה וביוון הקדומה. במקור היה הקאוואל כלי נגינה של רועי הצאן, אחד מסוגי "חליל רועים". עם הזמן התחיל לשמש מוזיקת העם מכל הסוגים, במסגרת תזמורת עממית או ככלי סולו, כולל לצורך ליווי שירים וריקודים עממיים.
הקוואוול הבולגרי
הקאוואל הבולגרי והמקדוני נחשבים לכלי נגינה לאומי בארצות שלהם. הבולגרים קוראים לו בחיבה "קאוואל הדבש" בגלל צלילו הרך והנוגע ללב[1]. נמצא בשימוש בכל רחבי בולגריה אבל הוא אופייני במיוחד לאזורי תרקיה, לודוגוריה בצפון-מזרח בולגריה ובדוברוג'ה[2]. הוא זהה לקאוואל הדוברוג'י מחבל דברוג'ה שברומניה. המוטיבים, בדרך כלל מדיטטיביים, שאיפיינו בהתחלה את מוזיקת הקאוואל היו קשורים להווי רועי הצאן, למשל: "הובלת העדר למעיין", "צהריים", "השה האבוד" וכו'.[3]
מבנה
הקוואל הבולגרי הוא חליל ארוך כרומטי פתוח בשני קצותיו, עם נשיפה דרך הקצה. אורכו הוא בין 45-90 ס"מ. היה בעבר עשוי מקשה אחת. כעת הוא מורכב משלושה חלקים ("אֶקלֶמָטַה") משולבים, עשויים מעץ, מחושקים בטבעות מעצם או קרן של פרה, וקישוטים ממתכת. גם הקצוות עשויים מעצם. החלק העליון מצויד בפייה, לחלק האמצעי יש 8 נקבים לאצבעות - 7 מקדימה ואחד מאחורה בשביל האגודל ולחלק התחתון יש עוד 4 נקבים הנקראים "חורי השטן" diavolski dupki (במקדונית - "גלאסניצי"). על הנקבים האחרונים משערים כי משפרים את איכות הצלילים ואת קביעת גובהם. הם מסעיים במיוחד בהשמעת הצלילים הגבוהים[4]. ). הם נקראים "חורי השטן" מפני שלפי אגדת עם השטן קינא ברועה-צאן בגלל יופי נגינתו. אז, ברגע שהרועה נרדם, ביצע השד כמה נקבים נוספים בחלילו בכוונה זדונית לקלקל אותו. אולם, מעשה השטן, התוצאה הייתה בדיוק הפוכה: הכלי נעשה עוד יותר משובח.
מייצרים קאוואלים מעץ - מעצי פרי שונים כמו דובדבן, אגס, משמש, Sorbus , Cornus mas (בבולגרית - "דריאן"), שקד מצוי, לאחרונה גם מגרנדיליו (Dalbergia melanoxylon) או פליסנדר. לפעמים מייצרים אותו מקנה ממין Arundo Donax, ממתכות כמו כסף או פלסטיק.
הנגינה
מנגנים בו על ידי נשיפת אוויר מחוץ לפה לתוך הפיה והנחת המפרקים האמצעיים של האצבעות, פרט לזרת, על נקבי האצבעות. הנגינה אינה קלה והיא מתסכלת את המתחילים מפני שצריכים מיומנות בלהתאים את האמבושיור. מנעד הקאוואל הבולגרי הוא שתי אוקטבות וחצי. הרגיסטר הכי נמוך - מ D ל H בתערובת של שתי אוקטבות יוצר סגנון פוליפוני נקרא "קאבה".
לפעמים מנגנים בו זמנית שני נגני קאוואל, כשאחד משמש לזמזום רקע. קיים גם סוג של קאוואל כפול הנקרא "צ'יפטה קאוואל"
נגן הקאוואל נקרא "קאוואלג'י".
נגני קאוואל מבולגריה
- קיריל בלז'קוב
- ניקולה גאנצ'ב (1919
- מאטיו דוברב
- ניקולאי דוקטורוב
- סטויאן וליצ'קוב
- נדיאלקו נדיאלקוב (נולד ב-1970)
- תאודוסי ספאסוב
- דראגן קאראפצ'נסקי
מייצרי קאוואלים
אלכסנדר איליאב אפלר, ז'צקו מרינוב (בסטראלג'ה), רדוסלב פסקלב במדינת וירג'יניה, ארצות הברית, דימיטר גנ'צ'ב מן הכפר טרזיסקו, אזור קרנובט, סלאווי איוואנוב מקאמנו, פנצ'ו נשב משיפקה, ק. ספאסוב, וסלין חסבאלייב וכו'.
הקאוואל המקדוני והאלבני
הקאוואלים המקדוניים והאלבניים דומים לזה הבולגרי, אך בדרך כלל הם בנויים מעץ (למשל עץ האלון הגבוה Fraxinus excelsior) במקשה אחת. הם יותר קצרים, יותר קלים ועם קירות דקים מאוד.[5] בשטח הרפובליקה המקדונית במחצית השנייה של המאה ה-20 בין המייצרי קאוואלים הכי ידועים היו בני המשפחה המוסלמית ממוצא אלבני, פראטי, מן הכפר אראצ'ינובו, לא רחוק מסקופיה[6]
מתארים ששה וריאנטים של קאוואל מקדוני: נאימאל (הכי קטן), מאל (קטן), קאוואל ללא שם מיוחד, סרדן (בינוני), וגולם (גדול). הנפוצים ביותר הם הקאוואל חסר שם מיוחד והקאוואל הכי קטן - נאימאל.
סאראסאצאנים, יורוקים ומיאקים
הקבוצה האתנית הקרויה "סאראקצאני" (או "קאראקצאנים"), רועי צאן דוברי יוונית החיים בהרי שאר, באזור קוסובו, במערב מקדוניה ובהרי פינדוס ורועי הצאן האלבנים משתמשים בזוגות קאוואלים - אחד בעל רגיסטר נמוך יותר, הקרוי זכר, ואחר בעל רגיסטר גבוה יותר, קרוי נקבה. קבוצה אתנית ממוצא טורקי הקרויה יורוק yürük שהגיעה במאה ה-14 ממערב אנטוליה לאזור סקופיה ולהרים צפונית ממנה במקדוניה ושעסקה ברייעת צאן, השתמשה גם היא בקאוואלים בודדים או בזוגות. אותם הסוגים של קאוואל מקובלים גם אצל הקבוצה האתנית הקרויה "מיאקים" (או מיאצי), החיים ליד הנחל ראדיצה בגבול מקדוניה-אלבניה. הם רועי צאן ממוצא סלאבי, שחלקם התאסלמו[7].
הקאוואל הרומני
חליל רועים ארוך במקור, הקאוואל נפוץ בעיקר בדרומ רומניה - אולטניה ומונטניה, כמו כן בדרום מולדובה. לקאוואל הרומני, שהוא לרוב עשוי מעץ של Acer pseudoplatanus ("פאלטין" ברומנית) או של אגוז לוז, פיה פשוטה ו-5 נקבים לאצבעות בקבוצות של שניים ושלושה. הוא מוציא צלילים רכים ועצובים.
בנוסף לקאוואל הרומני האופייני, קיימת הגרסה הכמו-בולגרית שלו בחבל דוברוג'ה. אצל ה"צ'אנגו", קבוצה אתנית דוברת הונגרית במולדובה, נגני הקאוואל מלווים בנהמות את צלילי הכלי. סוגים של קאוואל משמשים גם את הארומנים או ה"וְלאכים", קבוצה אתנית המדברת ניבים מקורבים לרומנית במקדוניה, צפון יוון, אלבניה וסרביה.
נגני קאוואל מרומניה
- מרין קיִסֶר (Marin Chisăr) (אולטניה) - לזכרו הוקם פסטיבל לאומי למוזיקה עממית בקראיובה (2002)
- קונסטנטין קיסר
- דומיטרו זמפירה
מיצרי קאוואלים
- יון קוסטאקה - במרישור, טלאורמן
יוון:קאוואלי ודזאמארה
השם "דזאמארה" הנפוץ באפירוס בא ככל הנראה מהמילה הערבית "ז מ ר", במובן של "לנגן". בצפון יוון זוגות של נגני דזאמארה היו נקראים "דזאמארס". הקאוואלי, המכונה לפעמים "סוראוולי" נמצא בשימוש, בין היתר, בתארקיה ובכמה איים בים האגאי.
הקאוואל הטורקי
יש חושבים כי המילה "קאוואל" קשורה למילה הטורקית "kav " כלומר "חלול". באזורים מסוימים בטורקיה קוראים לקאוואל "קובאל" או "גובאל". הוא עשוי מעץ - לרוב משזיף, קנה, עצם או מתכת, אורכו הוא בדרך כלל 80-30 ס"מ וקוטרו 1.5 ס"מ. יש לו 7-5 נקבים מקדימה ונקב אגודל אחד מאחור, כמו כן יש לו עוד 4 נקבים בחלקו התחתי. הסוגים העיקריים של קאוואלים טורקים הם: דילי קאוואל (dili) - עם לשונית, ודילסיז קאוואלי (dilsiz) - ללא לשונית. סוגים אחרים הם "קמיש קאוואל" (kamış)- ארוך, עשוי מקנה. צ'אם קאוואל (çam), עשוי מעץ אורן, עם 5 נקבים, מאדני קאוואל (madenı)- ממתכת,ג'ורה קאוואל cura kaval (קאוואל קטן), צ'ובאן קאוואל (של רועה-צאן), איץ' פרצ'אלי קאוואל üç parçalı) - העשוי משלושה חלקים.
נגני קאוואל מטורקיה
- ג'יהן יורטג'ו
- סינאן צ'ליק
כלי נשיפה דומים
- שופאלקה - (מקדוניה) - קצר- 25 - 35 ס"מ, עשוי מעץ אגוז, Berberis, אלון או מייפל, ברגיסטר נמוך משמיע צלילים רבים ונעימים, ברגיסטר גבוה צלילים חדים ושורקים
- דודוק (בולגריה, מקדוניה) - - קל לשימוש, עשוי עץ שזיף, דובדבן, מייפל, אגס, Cornus או אשל. בעל מנעד של שתי אוקטבות, מצויד בפיה בצורת מקור. במערב בולגריה קיימים דודוק קטן (דודוצה) ודודוק גדול.
- צ'גרטה (çığırta) - עשוי מעצם כנף של עיט, עם 7 נקבים, גובה 15-30 ס"מ, נעלם במידה רבה.
- סווירקה - הקרוי גם צאראפה, סוורצ'ה, הקאוואל הקטן, עשוי עץ, עם 6 נקבי אצבעות, אורכו 25-30 ס"מ.
- דבויאנקה - או דבויניצה (בולגריה, סרביה) - מורכב משני צינורות - בשימוש באזור נהר הדרין במרכז ומערב סרביה.
בארצות אחרות קיים בשמות שונים - צ'ילה דיארה (cyla diare)- (אלבניה), פיסקה (piska) (מקדוניה), דיסאוולי (יוון), חליל תאומים (fluier îngemănat) (רומניה).
- סלמורי - בגאורגיה - סוג של חליל צד, עם 8 נקבים מקדימה, אחד מאחורה.
- סווילפה - גם כן חליל צד.
- חויביראך - בבשקיריה וקווקז.
- קאוולאה או סלמייה - בארצות ערב.
לקריאה נוספת
- Tiberiu Alexandru Muzica populară românească,Bucureşti, Editura Muzicală, 1980
קישורים חיצוניים
- אתר מוקדש לקאוואל - בבולגרית
- על הנגינה בקאוואל, באתר של רוברט סניידר
- אתר מייצר הקאוואלים אלכסנדר אפלר
- קטע נגינה בקאוואל עם ניקולאי דוקטורוב (באנגלית)
- מנגינות הקאוואל של ניקולה גנ'צ'ב (באנגלית)
- האתר של נדיאלקו נדיאלקוב
- אנתוני טאמר - קאוואלים ודזאמארס - חלילים של יוון ומקדוניה
- על כלי נגינה עממיים מטורקיה
- Kim Burton (ed) Rough Guide of World Music 1994
מרין קיסר מנגן "הורה מאולטניה" בקאוואל רומני, סרטון באתר יוטיוב- דומיטרו זמפירה מנגן דוינה בקאוואל רומני
- קטע נגינה "קארא קויון" עם נגן הקאוואל הטורקי ג'יהן יורטג'ו, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
