דודוק

דודוק ארמני

Sound of Armenian Duduk

דוּדוּק (בארמנית: դուդուկ) הוא כלי נגינה ממשפחת כלי הנשיפה מעץ. לדודוק גוף מעץ בצורת צילינדר ועלה כפול בדומה לעלים של אבוב, בסון, זורנה. הדודוק הוא כלי הנגינה המסורתי הארמני שאף הפך לסמל הלאומי של ארמניה בזכות קולו החם והמלנכולי, שמזכיר את הקול האנושי. הארמנים רואים בצלילי הדודוק העצובים את הביטוי לאופי הלאומי ולסבל שהם חוו במהלך ההיסטוריה. ישנם כלים קרובים מאד לדודוק במבנה ובצליל בארצות ובאזורים השכנים, כגון גאורגיה, שם הכלי נקרא דודוקי, באזרבייג'ן - בלבאן/בלמאן/יאסטי בלמאן, בטורקיה - מיי, בדאגסטן, איראן ובכורדיסטן. כמו כן ישנם כלי נשיפה קרובים לדודוק בסין (גואן), יפן (חיצ'יריקי), וקוריאה (פירי).

מבנה הדודוק

עלה של דודוק

בניק איגנטיאן מנגן דודוק

גוף הדודוק בדרך כלל מיוצר מעץ משמש, אך לפעמים מסוגי עץ אחרים - עץ תות, שזיף, אגוז, עצים אקזוטיים מאפריקה ודרום אמריקה ואף מחומרים אחרים כמו בדולח. לדודוק המודרני 8 נקבים מלמעלה ושניים מלמטה - קדמי ואחורי. את הנקב התחתון הקדמי סוגרים עם אגודל, את האחורי אפשר לסגור עם הבטן במידת הצורך. גובה (או סולם) הדודוק נקבע על ידי הוצאת צליל כאשר הנקב התחתון הקדמי ושישה נקבים למעלה סגורים. ישנם דודוקים בגדלים שונים, אורכו של גוף הדודוק לה (A), שהוא הנפוץ ביותר, הוא כ-35 ס"מ. העלה של הדודוק מיוצר מעבקנה מצוי. זה עלה מאד ארוך ורחב בהשוואה לכלי נשיפה אחרים, שיש להם עלה כפול. אורכו של העלה של דודוק לה (A) הוא כ-10 ס"מ. לכל עלה יש טבעת עץ שמאפשרת כיוון עדין של הכלי ומכסה עץ ששומר על העלה.

טכניקות הנגינה

הדודוק הוא כלי דיאטוני. כדי להפיק חצאי טונים או מיקרוטונים, סוגרים או פותחים נקבים באופן חלקי.

המנעד של הדודוק הוא רק אונדצימה (אוקטבה ועוד קוורטה). ניתן להגדיל את המנעד ולקחת טון נוסף למטה באמצעות סגירת נקב תחתון אחורי על ידי הצמדת הדודוק לבטנו של הנגן. הפקת צלילים גבוהים דורשת הפעלת לחץ שפתיים והגברת זרם אוויר. קיימים דגמים חדשניים של דודוק בעלי קלפות (כמו של קלרינט), שמאפשרות להגדיל את המנעד בעוד טון או שני טונים.

לפעמים משתמשים נגני הדודוק בטכניקת נשימה מחזורית, המאפשרת הפקת צליל רצוף לאורך יצירה מוזיקלית שלמה.

סקירה היסטורית

ישנן טענות שדודוק היה מוכר כבר לפני כ-3000 שנה או בתקופת שלטונו של המלך טיגראנס הגדול (לפני כאלפיים שנה),. לא ברור אם יש ביסוס כלשהו במקורות היסטוריים או בממצאים ארכאולוגיים לטענות האלה. ייתכן שהדודוק היה מוכר כבר בימי הביניים, כי בכתבי היד המאוירים מהמאות ה-12–13 ועל גבי מצבות אבן (חאצ'קארים - "אבני צלב") אפשר לראות דמויות של נגני כלי נשיפה (בדרך כלל רועי צאן) שתנוחתם וכליהם מזכירים את נגני הדודוק. בתקופות הקדומות נעשה דודוק מעצמות או מקנה. החל מסוף המאה ה-19, עם התפתחות הערים בקווקז, הפכה המוזיקה של הדודוק לחלק אינטגרלי של התרבות העירונית, והתרחב הרפרטואר של הכלי. בתקופה הזו בדרך כלל היו משתמשים בדודוק הרכבים קטנים של שני נגני דודוק - סולן ("אוסטה") ומלווה ("דמקש") ונגן כלי הקשה ("דהול", "דף"). הרכבים כאלה בדרך כלל היו מנגנים מוזיקה לריקודים או היו מלווים זמרים בחתונות, סעודות חגיגיות והלוויות. כמו כן, נגני דודוק היו מלווים כלי נגינה אחרים כגון קמנצ'ה וטאר. הנגן המלווה ("דמקש") היה מושך צלילים ארוכים באמצעות טכניקת נשימה מחזורית ועל ידי כך יוצר סוג של הרמוניה פשוטה. בתחילת המאה ה-20 בטיפליס צלילי הדודוק הוקלטו והופצו לראשונה על גבי תקליטים.

בתקופה הסובייטית הוקמו תזמורות גדולות של כלי נגינה עממיים, והדבר עודד את פיתוח הכלים הסטנדרטיים והמשוכללים יותר. בשנות 1920–1930 וורדן בוני (Vardan Buni) פיתח שלושה סוגים של דודוקים, שונים בגודל וגובה הצליל, שאחד מהם אף נקרא על שמו, "בוניפון" (bunifon). באותה תקופה המלחינים התחילו לשלב את צלילי הדודוק ביצירות סימפוניות. גם כיום הדודוק ממשיך להתפתח. כדי להרחיב את המנעד המצומצם של הכלי, לפעמים מוסיפים את הקלפות. כמו כן, פותחו דגמים חדשים של דודוק בס. המגוון הזה איפשר להקים רביעיות דודוקים בדומה לרביעיות המיתר הקאמריות הקלאסיות ולבצע רפרטואר עשיר, המורכב מיצירות ליטורגיות ארמניות, עיבודים של מוזיקה מסורתית, מוזיקה אירופאית קלאסית, שירי ג'אז ופופ. בימינו דודוק משתתף כמעט בכל סוגי המוזיקה, ממוזיקה קלאסית, דרך ג'אז, מוזיקת עולם ועד פופ. החל משנות ה-1990, הפך הדודוק לאחד הכלים המבוקשים בפסקולי סרטים ויותר מאוחר - במוזיקה למשחקי מחשב. בשנת 2007 מוזיקת הדודוק הארמני הוכרה כנכס תרבותי עולמי.

מקור השם

מקורו של השם "דודוק" הוא או בשפות טורקיות או בשפות הודו-אירופיות. באזורים שמדברים בהם שפות טורקיות ישנם מספר חלילים ששמותיהם מזכירים את המילה "דודוק", כגון "düdük", "tütek" וכדומה. גם בשפות הודו-אירופיות ישנו שורש "dud", שמשמעותו "לנשוף", "לחולל". למשל, Dudelsack - "חמת חלילים" בגרמנית, duda - "חמת חלילים" בבלורוסית, "дудка" - "חליל", "כלי נשיפה" ברוסית. בעבר הדודוק הארמני היה מוכר גם תחת שם "נאי" (בארמנית: "Նայ").

סוגי דודוק

הדודוק הנפוץ ביותר כיום הוא דודוק לה (A). קיימים דודוקים בגדלים שונים - מדודוק בס ועד דודוק "פיקולו", ברה (D). לדודוק בס מבנה מעט שונה. כמו כן ישנם דגמים של דודוקים רגילים עם קלפות על הצלילים הגבוהים והנמוכים ביותר.

נגני דודוק בולטים

• לבון מדויאן (Levon Madoyan) (1909-1964)
• מארגאר מארגאריאן (Margar Margaryan) (1894-1941)
• ואצ'ה הובספיאן (Vatche Hovsepyan) (1924-1978)
• ג'יוואן גספריאן (Jivan Gasparyan) (1928)
• קארו צ'ארצ'וגליאן (Karo Charchoglyan) (1905-1956)
• מקרטיץ' מלחסיאן (Mkrtich 'Megel' Malhasyan) (1933)
• יגישה מנוקיאן (Yeghishe Manukyan) (1950)
• גבורג דבגיאן (Gevorg Dabaghyan) (1965)
• וורדן גריגוריאן (Vardan Grigoryan) (1971)

בוני דודוק בולטים

ארתור גריגוריאן, בונה הדודוקים מארמניה

• הובספ גריגוריאן (Hovsep Grigoryan) (1928-2004)
• קארלן מטבוסיאן (Karlen Matevosyan) (1927-2007)
• ארתור גריגוריאן (Arthur Grigoryan)

דודוק בישראל

החל מסוף שנות ה-90 הרכב הרוק הירושלמי "שום" משלב דודוק ארמני ככלי סולו במוזיקה שלו. "שום" הקליטו שני אלבומים ואף הופיעו בשנת 2016 בפסטיבל הדודוק בירוואן.

המלחין הישראלי בנימין יוסופוב עשה שימוש בדודוק בשתיים מיצירותיו: "עוונות" לתזמורת סימפונית (1998) ו"אני ישנה ולבי ער" למקהלה, דודוק ואקורדיאון (2017).

לקריאה נוספת

• Nercessian, Andy (2001). The Duduk and National Identity in Armenia. Scarecrow Press. מסת"ב 9781461672722
• Атлас музыкальных инструментов народов СССР / Рук. работы К.А. Вертков. — М.: Государственное музыкальное издательство, 1963
• UNESCO duduk manual, sheet music, the dictionary of the famous duduk players

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דודוק בוויקישיתוף

• אונסקו מכירה בדודוק כנכס תרבות עולמי
• מידע כללי על הדודוק, עצות מועילות לגבי טיפול בכלי
• כתבה על בניית הדודוקים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22614356דודוק