צפון אירלנד

צפון אירלנד
Northern Ireland
סמל צפון אירלנד	דגל צפון אירלנד
מדינה	הממלכה המאוחדת
ממשלה מקומית	השר הראשון של צפון אירלנד וסגנו
בירת האומה	בלפסט ; (והעיר הגדולה ביותר)
שפה רשמית	אנגלית, גאלית אירית ואלסטר-סקוטית
תאריך ייסוד	1921
שטח	13,843 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ באומה	1,900,000 (נכון ל-2021)
אזור זמן	UTC +1
	מפת מיקום; מפה מפורטת; לחצו כדי להקטין חזרה (למפת צפון אירלנד רגילה) בלפסט דרי קרייגבון באלמינה ניורי אירלנד צפון אירלנד

ערך זה עוסק בחבל הארץ צפון אירלנד, המהווה חלק מהממלכה המאוחדת. אם התכוונתם לרפובליקה של אירלנד, שהִנה מדינה ריבונית, ראו אירלנד.

צפון אירלנד (באנגלית: Northern Ireland; באירית: Tuaisceart Éireann; באלסטר-סקוטית: Norlin Airlann) הוא חבל ארץ שנמצא בצפון מזרח האי אירלנד, ומדינה תחת שלטון הממלכה המאוחדת בימינו. הקטנה מבין "אומות הבית" המרכיבות את הממלכה, כאשר שלוש האחרות מהוות את בריטניה הגדולה. אוכלוסייתה מונה כ-1.9 מיליון איש (2021) ושטחה 13,843 קמ"ר. בירתה של צפון אירלנד היא בלפסט, והעיר השנייה בגודלה היא דרי.

ההתנגשויות בין ה"יוניוניסטים" (ברובם פרוטסטנטים), החפצים בהשארותה של צפון אירלנד בחיק הממלכה המאוחדת, ובין ה"לאומנים" (ברובם קתולים) הרוצים באיחודה של אירלנד כמדינה אחת, עצמאית, מהווה את עיקר ההיסטוריה העקובה מדם של מדינה זו. כחלק מכך אין כיום דגל לצפון אירלנד. דגל "היד האדומה" בוטל בשנת 1972 ביחד עם "הפרלמנט של צפון אירלנד". היוניוניסטים מניפים את דגל הממלכה המאוחדת, "היוניון ג'ק", ואילו הלאומנים משתמשים בדגל אירלנד. שני הצדדים משתמשים גם בדגלי המפלגות השונות ובדגלי ארגונים אחרים שהם משתייכים אליהם. בדומה לכך אין לצפון אירלנד המנון לאומי.

היסטוריה

ערכים מורחבים – היסטוריה של צפון אירלנד, יחסי אירלנד–הממלכה המאוחדת

האזור הידוע כיום כצפון אירלנד הוא בעל היסטוריה עקובה מדם של סכסוך אתני הנמשך מזה מאות בשנים, מאז החל יישובם של אנגלים פרוטסטנטים בימי המלכה אליזבת הראשונה ועד לימינו. (להיסטוריה של האזור לפני 1921 ראו בערך היסטוריה של אירלנד)

דגל צפון אירלנד שהיה בשימוש עד 1972

צפון אירלנד נוצרה בשנת 1921 לפי "חוק הממשלה האירית, 1920" שחוקק הפרלמנט האנגלי שנה קודם לכן. יחד עמה נוצרה מדינת אירלנד בשאר חלקי האי, אשר הפכה למדינת אירלנד החופשית, וכיום אייר או "הרפובליקה של אירלנד". כאשר נוצרה מדינת אירלנד החופשית כלל שטחה באופן רשמי את שטח צפון אירלנד, אך ניתנה למחוזות המרכיבים את צפון אירלנד האפשרות לפרוש מן האיחוד, אותה ניצלו ללא שהיה, ובשנת 1922 הוכרז כי הם חלק מן הממלכה המאוחדת. מיעוט משמעותי, רובו מורכב מקתולים, חפץ באיחודה של אירלנד למדינה אחת. מאז פרישת ששת המחוזות בשנת 1922 ועד היום, הייתה ההיסטוריה של המדינה מלווה באלימות, אשר בשנות השישים לבשה אופי של מעשי טרור, בהובלת ארגון ה-IRA הלאומני, והתנגשויות אלימות המכונות "הצרות" ("The Troubles").

"הסכם יום שישי הטוב" בשנת 1998 הביא לשיפור המצב הפנימי והמעמד הבינלאומי, לשלטון אוטונומי ולהגברת שיתוף הפעולה עם אירלנד, אף שהמתח בין היוניוניסטים והלאומנים עדיין לא פג. שיפור זה הביא לעליה גם במספר התיירים המגיעים לצפון אירלנד על מנת לחוות את מורשתה העתיקה ואת תרבות הפנאי שבה, הכוללת ישיבה בפאבים, הכנסת אורחים, ואת ספורט הדיג והגולף.

מחוזות

ערך מורחב – מחוזות צפון אירלנד

ה"יוניוניסטים" מכנים את צפון אירלנד "אלסטר" או "הנפה". הלאומנים קוראים לה "הצפון של אירלנד" או "ששת המחוזות". אלסטר הייתה אחת מארבע הנפות ההיסטוריות של אירלנד, ובמקור היו בה תשעה מחוזות. שלושה מהם כיום חלק מאייר, ואילו ששת הנותרים מרכיבים את צפון אירלנד:

מחוזות אלו אינם משמשים עוד לצורכי ממשל מקומי. במקומם באו 26 מחוזות מנהליים. החלוקה ל"ששת המחוזות" היא רק לצרכים תרבותיים והיסטוריים.

אקלים וגאוגרפיה

ערך מורחב – אקלים הממלכה המאוחדת

צפון אירלנד הייתה מכוסה בקרחונים במהלך רוב תקופת הקרח האחרונה. הקרחונים השאירו מאחוריהם מדרונים המכונים "דרמלינס" במחוזות פרמנה, ארמה, אנטרים ובמיוחד במחוז דאון. האתר הבולט ביותר בגאוגרפיה של צפון אירלנד הוא האגם לוך ניי, ששטחו 392 קמ"ר, והוא אגם המים המתוקים הגדול ביותר באיים הבריטיים. מערכת נוספת של אגמים היא מערכת אגם ארן במחוז פרמנה.

הרי ספרין מהווים רמה גבוהה, והם שלוחה של רכס הרי קלדוניה, ובהם אוצרות טבע כזהב, שחם ובזלת. הרים אלו אינם גבוהים במיוחד כאשר הגבוה ביניהם מגיע לגובה של 848 מ' מעל פני הים. הפעילות הגעשית שיצרה את רמת אנטרים יצרה גם את "סוללת הענק" - לשון יבשה הנמשכת אל תוך הים ובנויה בצורת משושי בזלת ענקיים.

הנהרות באן, פויל^{[דרושה הבהרה]} ובלאקווטר^{[דרושה הבהרה]} יוצרים שפלה פורייה ואדמת מרעה מעולה במחוז דאון, על אף שגם אדמות הרמה הן פוריות ומתאימות לגידול בקר למרעה.

בעמק הנהר לאגן מצויה הבירה בלפסט שבשטחה העירוני מתגוררת כשליש מאוכלוסיית צפון אירלנד. התיעוש והעיור משתרע על פני עמק הנהר לאגן ושתי גדות האגם לוך בלפסט.

לצפון אירלנד אקלים ימי מתון, גשום מעט יותר במערב מאשר במזרח, למרות שענני גשם מכסים את כל האזור במהלך רוב ימות השנה. מזג האוויר אינו צפוי בכל ימות השנה, וההבדלים בין העונות הם מורגשים, אך פחות מובחנים מאשר באירופה המרכזית. טמפרטורת המקסימום ביום בבלפסט היא 17.5 מעלות צלזיוס ביולי ו 6.5 מעלות צלזיוס בינואר.

תהליך של כריתת יערות מאסיבית במאות ה-16 וה-17 הותיר את רובו של האזור מכוסה בדשא טבעי ירוק עד.

דמוגרפיה ופוליטיקה

התפלגות האוכלוסייה בין קתולים (גווני ירוק) ופרוטסטנטים (גווני כתום) בצפון אירלנד, 1991

הרוב הגדול של תושבי צפון אירלנד מזהים את עצמם עם אחת משתי קבוצות - ה"יוניוניסטים" או ה"לאומנים". שתי הקבוצות מזוהות עם זיקה דתית נוצרית שונה. היוניוניסטים הם לרוב פרוטסטנטים (כאשר האמונה הפרוטסטנטית הנפוצה היא הפרסביטריאניזם, ואילו השנייה היא השייכות לכנסייה של אירלנד) ואילו הלאומנים הם לרוב קתולים. אך שיוך זה בין אמונה ונטייה פוליטית אינו בהכרח נכון לגבי כל אדם ואדם.

לאחר שהוקמה בחוק הממשלה לאירלנד 1920, צפון אירלנד הורכבה גאוגרפית על מנת שיהיה בה רוב יוניוניסטי. חששות היוניוניסטים לעתידם מהווים את המניעה העיקרית לאיחודה של אירלנד, והגורם העיקרי ליצירת שתי מדינות באי האירי. עם זאת, במהלך השנים, גדלה האוכלוסייה הקתולית ביחס לאוכלוסייה הפרוטסטנטית בצפון אירלנד. במהלך חמישים השנים שבין 1961 ל-2011 גדל אחוז הקתולים באוכלוסייה מ-34.9% ל-41%, בעוד ששיעור הפרוטסטנטים ירד מ-53.2% ל-41.5% (כ-17 אחוז הגדירו עצמם כ"לא מזוהים" או "שייכים לדתות אחרות"). במפקד האוכלוסין של 2021, 42.3% מהאוכלוסייה הזדהו כקתולים, 37.3% כפרוטסטנטית/נוצרית אחרת, 1.3% כדתות אחרות, בעוד 17.4% הזדהו ללא דת או לא ציינו כזו.^[1] כך הקתולים הפכו לקבוצה הגדולה באזור.^[2]

רוב הקתולים באי תומכים באיחודו מחדש^[^{דרוש מקור]}, למרות שסקרי דעת קהל הראו כי אחוז משמעותי של הקתולים תומך בהישארותה של צפון אירלנד כחלק מן הממלכה המאוחדת, ובה בעת מצביע למפלגות "לאומניות". המדובר ב-20% לערך מן האוכלוסייה הקתולית. האחוז של הפרוטסטנטים שרוצים באיחוד האי קטן יותר, ועומד על 3-5%.

המערכת הפוליטית באירלנד מחולקת לשתי מערכות מקבילות. הלאומנים מחולקים בין תומכי מפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית SDLP, לבין תומכי שין פיין, כאשר ביניהן ולצידן מפלגות קטנות אחרות. היוניוניסטים בוחרים בין המפלגה היוניוניסטית של אלסטר - UUP, לבין המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית - DUP, כאשר אף לצידן מתקיימות מפלגות לוויין קטנות, הקשורות לעיתים לארגוני מיליציה מקומיים.

שין פיין נחשבת למפלגה מהפכנית וסוציאליסטית, המסורה להפיכת אירלנד כולה למדינה סוציאליסטית אחת. כן נחשבת שין פיין לזרוע הפוליטית של ה-IRA, אם כי מנהיגה ג'רי אדמס הרחיק אותה מן הפעילות הצבאית. שין פיין היא באופן מסורתי מפלגתם של הקתולים העירוניים, והרחיבה את בסיס פעולתה לאחרונה, על חשבונה של ה-SDLP. הניסיון בממשל בפועל בעת שהייתה שותפה בממשלה, הקהה מעט את עוקצה המהפכני של שין פיין.

הSDLP הם מפלגה סוציאל-דמוקרטית וחברים בארגון הסוציאליסטים האירופים ובאינטרנציונל הסוציאליסטי. אך מכיוון שהחלוקה הפוליטית בצפון אירלנד אינה מבוססת על מעמדות אלא על שיוך אתני ושאלת האיחוד עם הדרום, המפלגה מושכת מצביעים ממגוון של מעמדות ועיסוקים וניתן לומר כי עיקר מצביעיה הם מן המעמד הבינוני. המפלגה תומכת באיחודה מחדש של אירלנד, אך דוחה את השימוש באלימות על מנת להשיג זאת. המפלגה איבדה רבים מתומכיה בעשור האחרון, ונראה כי יש בה מאבק פנימי בין אלו המבקשים לאמץ מצע "פוסט לאומני", ובין אלו הדורשים נקיטת קו לאומני תקיף על מנת למשוך את מצביעי שין פיין.

באופן דומה, בצד היוניוניסטי של המפה, DUP הרדיקלית שאבה אליה רבים ממצביעי UUP שהייתה דומיננטית עד עתה. ה-UUP הייתה מפלגת המונים בין מעמדית, והרכיבה את ממשלות צפון אירלנד מהקמתה ועד פיזור הפרלמנט בשנת 1972. מאז עליית ה-DUP בשנות השבעים מתבססת ה-UUP על המעמד הבינוני. עד לשנת 1972 היו ל-UUP קשרים עם המפלגה השמרנית בבריטניה, וחבריה בפרלמנט בווסטמינסטר היו כפופים למשמעת הסיעתית של מפלגה זו. לאחר 1972 נותקו קשרים אלו.

ה-DUP שואבת את כוחה מן האזורים הכפריים, וממצביעים עירוניים, חילונים, ממעמד הפועלים. המפלגה היא ימנית במגוון נושאים - הפלות, עונש המוות, איחוד אירופה, והזדמנות שווה בעבודה. למרות זאת המפלגה תומכת בתוכניות שיסייעו למעמד הפועלים ממנו באים מצביעיה, כגון תחבורה ציבורית חינם לקשישים, וסובסידיות לחקלאים. מבין המפלגות הגדולות ה-DUP היא היחידה המתנגדת להסכם יום שישי הטוב.

קיימות מפלגות בין קהילתיות כמפלגת "הברית" הליברל דמוקרטית, מפלגת הנשים, מפלגה ירוקה, וסניף צפון אירלנד של המפלגה השמרנית, אשר אינן מזוהות עם הקהילה הקתולית או הקהילה הפרוטסטנטית.

שפות

הניב של האנגלית המדובר בצפון אירלנד מראה השפעה כבדה של הניב המדובר בסקוטלנד, ושימוש רב במילים מן השפה הסקוטית כ"איי" ל"כן" או "ווי" ל"קטן". ישנם הבדלי הגייה פעוטים בין הקתולים והפרוטסטנטים. הגאוגרפיה היא גורם משמעותי יותר בקביעת הדיאלקט מאשר המוצא האתני, והאנגלית היא השפה המדוברת ביותר בצפון אירלנד.

על פי הוראות הסכם יום שישי הטוב, השפה הגאלית האירית והשפה הסקוטית בניב אלסטר, הן בעלות מעמד רשמי שווה לזה של האנגלית.

הסקוטית בניב אלסטר היא וריאנט של השפה הסקוטית. רבים טוענים כי זו שפה נפרדת, אך אחרים טוענים כי אף הסקוטית עצמה אינה שפה שונה מן האנגלית.

יהדות

יהודים כמעט ולא הגיעו לצפון אירלנד במהלך השנים ורובם נדדו לאירלנד עצמה. בבלפסט קיים בית כנסת וחנות למוצרים כשרים, בית הכנסת פעיל רק בחגים. יהודי בלפסט נטו להזדהות בעיקר עם הפלג הפרוטסטנטי אשר אהד את ישראל לאורך השנים, בעוד שהקתולים היו לרוב פרו-פלסטינים.

כיום יש בצפון אירלנד קהילה קטנה הכוללת כ-800 יהודים, בעיקר בעיר הבירה בלפסט. חיים הרצוג, נשיא מדינת ישראל לשעבר, נולד בעיר ב-1918.

בקיץ 2014 במהלך מבצע צוק איתן אירעו מספר אירועים אנטישמיים כלפי הקהילה היהודית. במשך שני לילות רצופים נופצו חלונות בבית כנסת האורתודוקסי בבלפסט. רב הקהילה, דוד זינגר, קיבל שיחות טלפון פוגעניות והוסר שלט המציין את מקום הולדתו של הרצוג לאחר שנזרקו חפצים על השלט^[4].