צנטרל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
חמשת השותפים-המייסדים של "צנטרל". מימין: בנימין שימין, יעקב לידסקי, בן-אביגדור (א"ל שלקוביץ'), מרדכי קפלן ושלמה שרברק

צֶנטרָל–מרכז (בכתיב יידי: צענטראַל; בפולנית: Central) הייתה התאגדות הוצאה לאור יהודית בולטת שפעלה בשנים 19111914 ו-19231933 ומרכזה היה בעיר ורשה. הוציאה ושיווקה ספרים (בעיקר ביידיש ובעברית) ברחבי העולם היהודי (אירופה, ארצות הברית וארץ ישראל).

היסטוריה

בשנת 1911 קמו כמה מן המו"לים היידיים והעבריים הגדולים באימפריה הרוסית והחליטו לייסד סינדיקט הוצאה לאור. התאגדות זו, "צנטרל", כללה את ההוצאה העברית תושיה (נוסדה ב-1896) של הסופר אברהם ליב שלקוביץ (בן-אביגדור), שהיה למנהל המחלקה העברית בהוצאה המאוגדת; ההוצאה היידית פּראָגרעס (פּרוֹגְרֵס) (נוסדה ב-1901) של יעקב לידסקי, שהופקד על מרבית הפרסומים ביידיש (כשהעורך תחתיו הוא דוד קָאסֶל), ועמהּ הוצאת השחר (נוסדה ב-1908) של מרדכי קפלן (קאפּלאן), שהתאחדה איתה קודם לכן, ב-1910; ב' שימין (וספרייתה "וועלט-ביבליאָטעק") (נוסדה ב-1908) של בנימין שימין; וש' שרעבערק (שרֶבֶּרק) (נוסדה ב-1902) של שלמה שרברק. כל חמשת המו"לים היו ליטאים וכולם תושבי ורשה, למעט שרברק, שישב בווילנה.
בהוצאה המאוחדת, שישבה ברח' נוֹבוֹליפּקי (Nowolipki)‏ 7, ראו אור יצירותיהם של גדולי הסופרים, ההיסטוריונים והפדגוגים העבריים והיידיים, כמו גם סדרת ספרי ילדים, סדרת ספרי נוער וכן ספרי לימוד ומקראות. "צנטרל" הייתה ההוצאה לאור היהודית הראשונה שקשרה קשרים עם קהילות יהודיות מחוץ לרוסיה (כולל בארצות הברית), והביאה להפצת ספריה ברחבי העולם. מלבד ספרים הוציאה "צנטרל" דברי דפוס שונים, בהם לוח שנה שבו הופיעו ציורים בנושאים מקראיים, תצלומים של ארץ ישראל ואישים ידועים וכדומה, ואשר היה פופולרי ברחבי העולם היהודי במשך יותר מרבע מאה, וכן הגדות של פסח וכרטיסי "שנה טובה" אמנותיים שזכו להצלחה.

בשנת תרע"ג (1912) נוסדה במסגרת "צנטרל", ביוזמתם של בעלי "תושיה", בן אביגדור ויעקב ראמברג,[1] חברת אחיספר להוצאת ספרים עבריים. באותה שנה הוציאה "אחיספר" את המאסף "נתיבות" ("בימה חפשית לענייני החיים והספרות"). בראשית שנת 1914 לקחה ההוצאה תחת כנפיה את הוצאת היומון היידי הנפוץ "דער פריינד" (נקרא גם "דאָס לעבן") בוורשה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 נפסקה פעילות ההוצאה.

ביוני 1921 נפטר לידסקי, ובספטמבר הלך לעולמו גם בן-אביגדור (שלקוביץ). שרברק רכש את "תושיה" ומיזג אותה לתוך הוצאתו, ובשנת 1922 העביר את בית המסחר והוצאת הספרים שלו מווילנה לוורשה, שהייתה עתה לבירת המדינה הפולנית החדשה. בשנת 1923 התגבשו מחדש ההוצאה המאוחדת "צנטרל" והוצאת-הבת "אחיספר" בבעלותם של השותפים הנותרים: שימין, שרברק וקפלן.

הקטלוגים של הוצאת "צנטרל" מהשנים 19221925 מונים יותר מ-500 פרסומים ביידיש, בהם מגוון של ספרי לימוד לבתי הספר היהודיים, ספרי לימוד שפות (פולנית, אנגלית, ספרדית), מילונים, אנתולוגיות, מחזות לתיאטרון חובבים, עשרות חוברות של שירי יידיש עם תווים, כרזות, גלויות הנושאות תמונות של סופרים וידוענים יהודים, וכן לוחות שנה וכרטיסי ברכה.

עם התפתחות המו"לות היהודית במרוצת שנות ה-20, עלה הצורך לפתח שיטות הפצה חדשות. פעולה חשובה שנעשתה במטרה לחזק את מערך ההפצה של הספרים היהודיים הייתה ייסודו של הקואופרטיב "ביכער" ('ספרים') בשנת 1926 על ידי ההוצאות "צנטרל" וב. קלעצקין, בשיתוף פעולה עם הוצאות יהודיות ברחבי העולם. הקואופרטיב היה מרכז ההפצה של ספרים יהודיים החשוב ביותר בפולין. הקטלוג המאויר הגדול של "ביכער", שיצא מדי רבעון, הופץ בכל רחבי העולם היהודי, וכלל פרסומים של עשרות הוצאות לאור יהודיות מפולין, מאמריקה ומארצות נוספות של התפוצה היהודית. בקטלוג משנת 1931 נטען כי הוא מציג כ-90% מהפרסומים ביידיש שראו אור באותה שנה.[2]

בשנת 1928 פרסמה ההוצאה מהדורה חדשה של כל כתבי מנדלי מוכר ספרים (במהדורה הקודמת נפלו כמה שגיאות). מלאכת העריכה נמסרה לנחמן מייזל, עורך כתב העת הספרותי "ליטעראַרישע בלעטער", שכתב מבוא לכל אחד מ-20 הכרכים, והוסיף שני כרכים שבהם קיבץ מאמרים על אודות הסופר. עוד ראו בהוצאה כל כתביהם של ש. אנ-סקי, "בעל מחשבות" (ישראל איסידור אלישיב), יעקב דינזון, שמואל ליב ציטרון, אברהם קוראלניק, "דער טונקעלער" (יוסף טונקל) ודער לעבעדיקער" (חיים גוטמן). "צנטרל" התמקדה אפוא בקלאסיקה של ספרות יידיש ובביקורת, ותפסה נישה שמרנית יחסית, בעוד הספרות היפה והשירה המודרניות ביידיש ראו אור בהוצאות המתפתחות בוורשה, ובראשן "קולטור-ליגע" וב. קלעצקין.

במחצית השנייה של שנות ה-20 הלך שימין והתקרב לתנועה הציונית, והיה חבר בסיעת השמאל הציונית הרדיקלית "על המשמר" בהנהגת יצחק גרינבוים. בתוך כך התעורר עניינו בשפה העברית. בסוף אותו עשור הוא הוציא לפועל, בהשפעת יעקב פיכמן, את המפעל המו"לי השאפתני ביותר של "צנטרל", שגם היה כרוך בהוצאה כספית עצומה – הוצאת תרגום עברי מלא ראשון של ספר ההיסטוריה המונומנטלי "דברי ימי ישראל" להיינריך (צבי) גרץ. המהדורה, שראתה אור בהוצאה העברית "אחיספר" שעל יד "צנטרל", החלה להופיע בשנת תר"ץ-1930 בצורת חוברות שראו אור על בסיס שבועי, ולבסוף, עם סיומה בתרצ"א-1931, מנתה שישה כרכים (שהורכבו מכמה עשרות חוברות). התרגום, בסגנון עברי מודרני, נעשה על ידי שמואל ליב ציטרון (כרכים א–ב), ד"ר אברהם שלום קָמֶנֶצקי (כרכים ג–ד) ואברהם בן-אורי (כרכים ה–ו), בעריכתו המדעית ובלוויית הערותיו של קמנצקי. צורפו לו מבוא וביוגרפיה של גרץ מאת פישל לחובר, והמאמר "ההיסטוריון כאמן וכסופר" מאת יעקב פיכמן. המהדורה נועדה להיות מפוארת ועממית כאחד: היא כללה יותר מ-600 איורים ותמונות, מהם כמה עשרות בצבע, והוא מנוקד כולו.[3] שימין הוא שמיין ובחר את מאות האיורים. בנוסף, עלה בידו להשיג גופן עברי הכולל ניקוד מובנה (חידוש, באותה עת), אשר הקל את הקריאה ותרם לעיצוב הכללי.

שימין תכנן להשתמש בגופן ובאיורים כדי להכין מהדורה מקבילה ביידיש. בכוונתו היה להוסיף לה נספח שישלים את דברי ימי ההיסטוריה היהודית מאז גרץ, והמשימה הופקדה בידי ההיסטוריון היהודי-פולני הנודע יצחק שיפֶּר. הפרויקט נועד להימשך שנה, שבמהלכה יקבל שיפר מ"צנטרל" שכר טרחה חודשי קבוע. אולם שיפר חרג מלוח הזמנים, ולאחר שנתיים הודה כי כתב היד היחיד שהספיק להשלים הוא דיון בהיסטוריה הכלכלית של היהודים בימי הביניים, מה שכמובן לא יכול היה לשמש כהשלמה לחיבורו של גרץ. כתב היד ראה אור בהוצאת "אחיספר" בשנת 1930 כספר בן ארבעה כרכים ("יִידישע געשיכטע: ווירטשַאפטסגעשיטע"; כעבור מספר שנים ראה אור בתרגום עברי: "תולדות הכלכלה היהודית", תל אביב: א"י שטיבל, תרצ"ה–תרצ"ו); אולם בשל ההוצאות הגבוהות של הפרויקט, ובעיקרן העלות הגבוהה של שכר הסופרים של שיפר, נדחה פרסומה של המהדורה היידית של גרץ, ובסופו של דבר לא יצא לפועל.

בראשית שנות ה-30 הלך והידרדר מצבה הכלכלי של "צנטרל". ההוצאה סבלה מהפסדים ניכרים על רקע המשבר הכלכלי העולמי, שפגע בפולין בכלל ובתושבי העיירות היהודיות בפרט, והצמצום בקניית הספרים היהודיים שחל בעקבותיו. דווקא בתקופה זו רכשה ההוצאה מערך דפוס משלה, עם מיכון מודרני, שבאופן פרדוקסלי הגדיל את הוצאות הייצור, והיה מעבר למשאביה של הוצאת ספרים יהודית. "צנטרל" הפסיקה את פעילותה ב-1933.

תמונות מהתנהלות "צנטרל" – כנראה סניף החברה בניו יורק (הכיתוב בחזית החנות, ביידיש ובאנגלית: "צענטראל פאבלישינג קאָמפאני – Central Publishing Company").

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צנטרל בוויקישיתוף

תמונות:

הערות שוליים

  1. ^ אוריאל אופק, ספרות הילדים העברית 1900–1948, תל אביב: דביר, תשמ"ח 1988, עמ' 25.
  2. ^ שימין-שניידרמן (תשכ"ו 1966), עמ' 805.
  3. ^ ראו פרסומת לקראת צאת כרך ג: דברי ימי ישראל, דבר, 5 בספטמבר 1930; ופרסומת לאחר צאת הכרך השישי והאחרון: גרֶץ השלם! ... דברי ימי ישראל, דואר היום, 8 בספטמבר 1931. ומתוך דברי המבוא של לחובר: פ. לחובר, גרץ, דבר, 7 בפברואר 1930.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24476481צנטרל